ב-18 ביולי 1994, שבע דקות לפני השעה עשר בבוקר, נהרס בית הקהילה היהודית בארגנטינה וקבר תחתיו מאות אנשים. הפיגוע הרצחני הותיר עשרות פצועים. שמונים וחמישה אנשים איבדו את חייהם.
הקרובים והניצולים יזכרו תמיד את התאריך: 18 ביולי 1994 והשעה: 9:53 בבוקר. במשך 15 השנה שחלפו מאז ההתקפה על מרכז הקהילה כשלו הרשויות בארגנטינה בבדיקת האירוע ובהעמדת מבצעי הפשע לדין. לפני מספר ימים, בסוף ספטמבר, החליט בית המשפט הפדרלי להגיש תביעה נגד נשיא המדינה באותה עת, קרלוס מנם, בגין טיוח ושיבוש הליכי החקירה.
במהלך כל התקופה, מעטים בהנהגת היישוב היהודי בארגנטינה השמיעו קול מחאה על השתקת הפשע ועיכובה של חקירה יסודית ומקיפה בנוגע לגורמים המקומיים והבינלאומיים החשודים במעורבות בהנחת הפצצה או מכונית התופת (אפילו הנסיבות ה"טכניות" של הפיצוץ עצמו טרם הובררו). על המעטים שהעזו לדרוש באופן עקבי חקירת אמת נמנים הרב דניאל גולדמן, רבה של קהילת "בית אל", תנועת "ממוריה אקטיבה" (זיכרון בפעולה) שבהנהגת ניצולים ומשפחות שכולות, והעיתון "נואבה סיון" – בטאון "השומר הצעיר" והשמאל הציוני בארגנטינה.
העיתון שנוסד בארגנטינה, סמוך להקמתה של מדינת ישראל, משמש שופר אזעקה נגד האנטישמיות מימין ומשמאל. עורכיו "התרגלו" לספוג ביקורת קשה על עמדתו הנחרצת של העיתון, המופיע מדי חודש ומופץ גם מחוץ למעגל היהודי, למען הגנה על זכויות יהודי ארגנטינה. אולם, מלחמתו של "נואבה סיון" בנושא הפיגועים בשגרירות ארגנטינה ב-1992 ובית אמיה ב-1994, החריף את היחסים עם חלק מהממסד היהודי ואפילו עם שלטונות ארגנטינה, ובכללם הנשיא לשעבר מנם, שהעדיפו להחריש ולמנוע בדיקה אמיצה של כל החשודים.
התביעה לחקירת-אמת בנוגע לפיגועים הללו הביאה כעת להקמתה של חזית פוליטית של השמאל הציוני עם גופים נוספים השותפים למאבק הציבורי: ה"קונברחנסיה" (תנועה ליהדות הומניסטית-מתקדמת) והאיקו"ף. פירסומו של צו המעצר נגד מנם הוכיח שהמאבק הממושך של "נואבה סיון" היה המעשה הפוליטי והמוסרי הנכון. מאבק זה מהווה ציון דרך חשוב בתולדות הקהילה היהודית בארגנטינה, בתולדות העיתון והזרמים הנאבקים למען דמותה ושלמותה של הקהילה.
משה רוזן הוא חבר קיבוץ ניר יצחק
"התביעה לחקירת-אמת בנוגע לפיגועים הללו הביאה כעת להקמתה של חזית פוליטית של השמאל הציוני עם גופים נוספים השותפים למאבק הציבורי"
חקירת האמת בנוגע לפיגועים בזמן הסכמי אוסלו,וביתר שאת בזמנה של הציונות הנבזית (6 פב’ 2001 ואילך) לא הביאה,ולא תביא, להקמת חזית פוליטית של השמאל הציוני.
הסיבה היא אחת.בגלל שהשמאל הציוני הוא ציוני,וכשכזה,הוא דוגל בערכי הציונות.
בשנת 89 הציע ליבוביץ את הפתרון היחיד שהיה מונע את שפיכות הדמים המיותרת בעשרים השנים האחרונות.לא היה צריך רוב בכנסת,לא היה צריך להפעיל שום אלימות,לא היה צורך בויכוחים רעיוניים כאלה ואחרים.נזקקנו אז,כדי להציל חיי אדם,לרבבת סרבנים.כך קבע ליבוביץ ואין טעם להתווכח איתו על המספר המדוייק.
אך בשמאל הציוני חשבו כי אפשר אחרת.אפשר להיות שמאל וגם ציוני,כמו שאפשר להגדיר מדינה כיהודית וגם כדמוקרטית.ולא רק חשבו,אלא גם התווכחו,והעלו טיעוניהם המנומקים.בשנת 92 מצא לנכון מי שמצא לגרש 400 פעילי חמאס. לדיון מכובד ע"פ כללי האתיקה והנימוס האקדמאי(ויש לאמר אקדמי אשכנזי ציוני) הגיעו מכובדי מרצ,אך גם אותו ינוקא,ליבוביץ,הנוהג לצעוק (ןלפעמים אף לגדף,לנאץ ולקלל) כי המלך הוא עירום.
לאחר שקצה נפשו מאותם מתחסדים ארורים (ביניהם דדי צוקר ואיני זוכר מי עוד) לא עצר בנפשו וכינה את אנשי מרצ :"סמרטוטים". זה היה הקתרזיס שלי.לדעת כי ישיבותיי הארוכות בכלא 6 לא היו לשווא.
אך עד אז,לפני ההתנגדות ואחריה,נתקלתי בהרבה ויכוחים רעיוניים עם ארורים אלו,שפשעם (כפי שיוכח בהאג) לא היה רק שלא הסכימו עם דעתי,לא רק כי אמרו כי לא אני הוא זה שהמציא את חוקי המוסר והצדק,וכי לא הכל שחור או לבן,פשעם היה שהיו ציונים.
וכשערכים כמו מוסר או צדק מתנגשים עם "ערכי" הציונות,הרי בחירתם ברורה. לו היו אז טורחים וכותבים מאות מאמרים בזכות הדיון על לגיטימיות הסירוב,לא בזכות הסירוב עצמו (רק אלוני הכירה בלגיטימיות של הדיון), היו נמצאים עוד אי אלו סרבנים,והבזיון אותו התחיל ברק כרמטכל והמשיך אותו בתור רה"מ והגדיש את הסאה בהיותו שר בטחון,היה נחסך מאיתנו.
גם היום נותנים השמאל הציוני את הלגיטימיות לאהוד ברק להמשיך ולהחזיק במשרתו.
עוד לא נשמעה הקריאה,הן ממרצ והן מדב חנין,כי אדם כזה מקומו אחד:בית המשפט הבינ"ל לפשעי מלחמה בהאג. הם דנים איתו,מתווכחים עימו,מכירים בו בתור שר לגיטימי.
סיבתם:אינטרסים צרים,שלא לאמר אישיים. כדי לאמר דבר כזה,מבלי להתקל,מיידית(!)בסתירות פנימיות,יהיה עליהם להכריז כי חטאו ופשעו.
את זה הם לא יגידו לעולם.כבודם האישי חשוב מחיי אדם.
על זה ישפטו בהאג,ואנוכי,הקטון,אזנב בהם,כמו שהעמלק זינב בישראל,ואקרא אליהם מהיציע:"ארורים תהיו".
רגע, רגע, איפה אירן בכל העניין הזה? הרי התעמולה הממלכתית הישראלית (וגם הארגנטינית) שבה ומדגישה את "חלקה של אירן" בפגועים אבל נוטה "לשכוח" את הקשר הארגנטינאי ברצח. יש לי את התחושה ש"אירן אשמה" משמשת תירוץ לשתי הממשלות כדי לא לחקור לעומק את אלה שבאמת עומדים מאחורי הטבח ההמוני.
ערבים מוסלמים בצעו את מעשה הטרור הזה. בדיוק אלה שקוראים פשע מלחמה לנסיונות הבילתי פוסקים שלהם לרצוח יהודים. אז מענין אם זה החיזבאללה או איראן או החמאס או סוג אחר של רוצחים פלשתינים ומוסלמים?
22 ביולי 1946.
מי זוכר? מי יודע? מי מתאבל? באיזה ספר לימוד זה כתוב? איזה מורה סח על כך לתלמידיו?
92 בני אדם (ערבים, יהודים, בריטים) נטבחו בהתקפה פראית על מלון המלך דוד בירושלים, שהרסה את כל חלקו הדרומי של המלון המאוכלס במאות בני אדם בצהרי היום. רבים יותר נפצעו ונשאו נכותם לקבר. ההתקפה הברברית הוצאה לפועל על ידי פושעים מהאצ"ל והלח"י בפיקודו של מנחם בגין. אם תחפשו בגוגל (בעברית) תמצאו רק סיפורי גבורה ושירי הלל למבצעי הטבח הנורא. אף מילה על ההרוגים. עד היום לא מצאו ממשלות ישראל – מבנגוריון ועד ביבי – לנכון לאזכר את האירוע, להתנצל בפני משפחות ההרוגים, להקים גלעד הנושא את שמות החללים או לפחות ציון לזכרם. כלום. כאילו לא היה ולא נברא.
22 ביולי 1946.
במאמר מוזכרת המלחמה שהעיתון הציוני בארגנטינה מנהל נגד האנטישמיות מימין ומשמאל!
אולי יסביר מחבר המאמר מיהו השמאל האנטישמי בו הוא נאבק? או שסתם ככה אנטיציוני הוא אנטישמי?
היה גם רצוי לדעת מה הייתה עמדת עיתונו כלפי "עופרת יצוקה" וגם מלחמת לבנון השנייה או בכלל רוב מלחמות ישראל – האם לא תמך בכולן?
היה גם טוב לדעת האם ממשלת ישראל תמכה בשעת ההתנקשות הרצחנית בקהילת יהודי ארגנטינה בממשלה הארגנטינית, סיפקה לה נשק והגישה עזרה דיפלומטית ומה היתה עמדת העיתון שלך בנידון?
כשקוראים את רמי מבינים למה כל פעם שמישהו מזדהה כאיש שמאל מיד מתיחסים אליו כשקרן אלא אם יוכיח אחרת (והוא לא יכול). רמי משווה את הרצח בבנין הקהילה היהודית בבואנוס איירס לפצוץ מלון המלך דוד ע"י האצ"ל.הבנין בבואנוס איירס היה בנין אזרחי ואילו האגף שפוצץ במלון המלך דוד היא מפקדת המשטרה הבריטית בארץ ישראל. במלון המלך דוד נתן האצ"ל התראה של כעשר דקות כדי שאנשים לא יהרגו ורק השחצנות הבריטית מנעה את פינוי הבנין וגרמה להרוגים. כרגיל אצל "השמאל" הערבים מבצעים פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות אבל הרוצחים מאשימים את היהודים שהם מעיזים להתגונן וגם מצליחים לפגוע בעלובי הנפש הפלשתינים.
אם יש לקח ללמוד מהפרשה המזעזעת הזאת (חוץ מזה שהחיסולים המיותרים שצה"ל עשה לחזבאללה, שבעקבותיהם היא באה)- היא שלא צריך לוותר על העמדה לדין של אף פוליטיקאי, מאותרג ככל שיהיה, על מעורבותו או העלמת העין שלו מהרג אזרחים חפים מפשע.
שקדם בפחות משנה וחצי ל’טבח הנורא’ בקינג דייויד.
בטח לא נשארו לך מילים בעברית (או בצרפתית…) אחרי שירית את כל התחמושת בפושעים הציוניים, לתיאור הטבח הנורא בפברואר 1945 עם רדת החשיכה כאשר מפציצים בריטיים טבחו בשריפה ובאלף מיתות משונות רבבות גרמנים – גברים, נשים וטף – חפים מפשע וחסרי מגן.
ומה יישאר לך לומר על הטבעת ספינת הפליטים הגרמנית וילהלם גוסטלוף בחורף 45′ ע"י הצבא האדום המהולל ששלח אלפי אומללים, ביניהם המון נשים וילדים, אל מצולות הים הבאלטי הקפוא?
שלא לדבר על הפלסטינים יקיריך שטבחו את אנשי הל"ה וכרתו את אבריהם ובייחוד את אברי המין שלהם – שאותם תחבו לפיות הקורבנות שהיו מוטלים כגוויות מושחתות בשדה.
יש הרבה עבודה לזעם הקדוש שלך, קאמאראד רמי.
"הלו מיי ניים איז איניגו מונטויה, יו קילד מיי פאזר ועל כך תישפט בהאג"
ללללללרמי: אה! נזכרת בטבח בדרזדן!
חשבתי שאתם הציונים רואים בטבח בדרזדן כהצדקה לטבך בעזה? אז אתה מוותר על זה עכשיו? אז הציונים טבחו בבריטים במלון ההוא קינג דיויד כנקמה על הפצצת דרזדן? פשוט מדהים!
עוד פרט אחד ,אלה היו לרוב האמריקנים שהפגיזו את דרזדן ,הבריטים היו שחקן משני.
אוקיי ,מחכה אני להצדקה חלופית ממך לטבח בעזה..
יהיו אשר יהיו מבצעי הפיגוע הנתעב הזה,
יש לשלול באופן בהיר, ברור וחד משמעי כל ניסיון להטיל על יהודי העולם אחריות כלשהי למעשה כלשהו של מדינה כלשהי שהם לא חיים בה.
מדוע צריך להסיט את הדיון בנושא לכיוונים לא רלבנטיים?