או: כיצד מכלכלים משק בית ב- 40 ליטר מים לנפש ביום?
הגב’ עמיה הראל מהתנחלות חלמיש קמה בבוקר ופותחת את חלונות חדרי השינה של בני משפחתה. משב רוח רענן של בוקר שוטף את הבית הדו-מפלסי הבנוי על גבעה נישאה בנפת רמאללה. לאחר שהעירה את ארבעת הילדים (בן זוגה יצא עוד קודם לכן לעבודתו בחברת היי-טק בשפלה), מסתערים כולם על חדרי השירותים כדי להסיר את קורי השינה מעיניהם ולרחוץ את גופם במי המקלחת הקרירים. לאחר מכן הם עורכים ביחד את טקסי החלב-קפה-תה המלווים ארוחת בוקר קלה ומניחים את הכלים בכיור או במדיח. הילדים עומסים את הילקוטים ויוצאים להסעה שתיקח אותם אל בית ספרם.
לאחר שכולם עזבו את הבית הגב’ הראל מתפנה לעיסוקיה הביתיים. היא מדיחה את כלי האוכל שהושארו בכיור עוד מארוחות הבוקר והערב הקודם; מאבקת את הרהיטים ושוטפת את הרצפות בהמון מים כדי להדיח את האבק עד שהכול יראה נקי ורענן. לאחר שגב’ הראל מסיימת את עבודות הבית הכלים במטבח בוהקים מניקיון, הרצפות מבריקות, וגם ערוגות הגרניום והדשא רוו מים משפע הממטרות. היא מתפנה עתה לטיפוח עצמה. היא נכנסת לחדר הרחצה, ממלאת את האמבטיה הגדולה במים נעימים עד גדותיה, מוסיפה סבון וקצף ריחני ומפקירה את גופה לזרמי מים שמעסים את גופה וממלאים את נפשה ברוך וברוגע.
צהריים. הילדים חוזרים הביתה יגעים ומיוזעים מחום הקיץ. מיד הם פונים לחדרי הרחצה. המים במקלחת אינם עוצרים לרגע. הם ממרקים כל סנטימטר ושוטפים כל חלקיק של אבק וכל לחלוחית של זיעה.
ושוב, ארוחת צהריים, ושוב כלים שצריך לשטוף. המון מים מפזזים מהברזים לכיורים לאמבטיות ולאסלות.
ירד הערב. ארוחה ושיחת חולין סביב השולחן. נותרו כלים רבים לרחצה. אחרי כל העיסוקים – אמבטיה מרעננת לכל הצעירים במשפחה לפני שנת החלומות המתוקים. שכנים מצטרפים לעמיה ומנחם. מסתכלים קצת בטלוויזיה ועוברים לשיחה על המצב בהתנחלויות, על הסכנות שבפירוק המאחזים ועצירת הבניה בהתנחלויות על ידי המדינה, ומאחלים שהשם יפר את מזימתם.
ויהי ערב ויהי בוקר. 1416 ליטרים של מים לשש נפשות, וזה עוד לפני הגינה ובריכת השחייה.
הגב’ פתחיה מהכפר הפלסטיני קרוואת בני זיד, 5 ק"מ בלבד בקו אווירי מן ההתנחלות חלמיש, קמה בבוקר. קודם כל, היא פותחת את ברז המים במטבחה ובודקת אם הברז עוד מטפטף מים. ברכת האל, פולטת פתחיה, זרזיף דק קולח מהזרבובית. בצעדים מהוססים ודואגים היא עולה לגג ביתה, ובידיים בלתי בטוחות היא מרימה את המכסה מעל מכל המים הביתי. היא שולפת מדיד ובודקת בדאגה רבה את מפלס המים במכל. אנחת רווחה פורצת מגרונה. נראה שהלילה חברת מקורות הואילה לפתוח את השיבר, והמכל הקטן התמלא בכמה עשרות ליטרים של מים עד למילוי הבא בעוד כמה ימים, או מי יודע? אולי רק בעוד שבוע.
רק לאחר שטקס מדידת המים במכל עבר בשלום הגב’ פתחיה מתפנה ליתר עיסוקי הבוקר. היא מעירה את שמונת ילדיה לרחצה קלה – לא יותר מצחצוח שיניים ושטיפת פנים – כל ילד בתורו. פתחיה שומעת במטבח את זרזוף המים וליבה מחסיר פעימה, כשהקטנה בחבורה אינה נזהרת, והמים הזורמים משמיעים צהלה מיותרת. פתחיה אצילת הנפש לא תעיר ולוא הערה קטנה לנעימה, בת זקוניה האהובה.
סביב השולחן ידברו בני המשפחה על בית הספר ועל עיסוקי היום. אבל אף פעם לא תיעדר השיחה הקבועה על המחסור המים ועל הצורך לנהוג במשמעת ולא לבזבז את המשאב היקר מפז. גם אצל פתחיה הבית נקי ומצוחצח. הניקיון מושג על ידי קרצוף וטאטוא יבש ועל ידי לא יותר מחצי דלי מים כדי להבריק את הרצפות. פתחיה מתביישת לספר איך בני המשפחה רוחצים את גופם, אך כלל ברזל נשמר במשפחה: כולם נקיים למשעי גם אם משתמשים במעט מים.
לאחר ארוחת הערב מתכנסים בני המשפחה והשכנים לדיון בנושאים הבוערים. הנושא הראשון הוא מצבה של אספקת המים ומה עושים כדי לספק מים לאותן משפחות שאצלן הברז יבש והצינורות מלאים בחול. סברי מנסה להחליף נושא. הנוכחים מקשיבים בנימוס לדבריו על המהפך בהנהגת פת"ח ומיד עוברים לנושא המים ומה עושים, איך מתגברים, אל מי פונים וכיצד מגייסים כספים לרכישת עוד מים? בשעת ערב מאוחרת כולם מתפזרים עם מועקה בלב: מה ילד לנו יום המחר?
ויהי ערב ויהי בוקר. 400 ליטר מים לעשר נפשות.
ומה קורה בבוקר שלמחרת? עבדאללה, בן זוגה של פתחיה אומר: "אינשאללה, מחר תגיע מכלית מים. נשבור קופת חסכון קטנה ונקנה 3 קוב מים תמורת 120 שקל וירווח לנו לכמה ימים. אולי ‘מקורות’ תזרים לנו בשבוע הבא עוד כמה עשרות ליטרים כדי שלא נרווה אבל גם לא נמות בצמא".
גורלה של פתחיה ומשפחתה שפר לעומת משפחתה של לובנה, שמאז חודש מרץ השנה לא זרמה לביתה אף לא טיפת מים אחת קטנה. רבע מהכנסתם החודשית מוצאת לרכישת מים במחירים גבוהים.
פתחיה יודעת שלפני הכיבוש סיפקו מי מעיין עבוד בשפע את צורכי הכפר ואת צורכי הכפרים השכנים – בית רימא, דיר ע’אסני, כופור עין ונאבי סלאח. היא גם יודעת, שמאז שחברת מקורות תפסה את המעיין היא מקציבה לתושבים הפלסטינים מים במשורה, ואילו להתנחלות השכנה יש שפע מים ללא הגבלה.
היא לא יודעת במדויק שממוצע צריכת המים בפלסטין עומד על 66 ליטר ליום לנפש בעוד שבהתנחלויות ובישראל הוא עומד על 236 ליטר לנפש. "דקדוקי העניות" של ארגון הבריאות העולמי, שקבע שכמות המים המינימלית לנפש צריכה להיות 100 ליטרים ליום, לא מעסיקים אותה. אבל, היא יודעת היטב
ש- 400 ליטרים של מים ליום לעשרת בני משפחתה אינם מספיקים. פתחיה גם יודעת היטב, שלמאות אלפי פלסטינים אין כלל צנרת מים וכי הם נזקקים לשרותי מכליות לשם רכישת מים במחירים מופקעים. היא גם מכירה בעובדה, שבבקעת הירדן ובדרום הר חברון ישראל לא הקצתה אפילו טיפת מים אחת לפלסטינים. להתנחלויות שם אין מחסור במים.
פתחיה אינה מתמצאת במספרים הגדולים שלפיהם בישראל ובהתנחלויות צורכים 2 מיליארד קוב מים בשנה ובגדה המערבית רק 190 מיליון. אך היא יודעת היטב שישראל שולטת על השיבר והיא פותחת אותו בשבילה לעיתים רחוקות.
מנור מתאר נכונה את אחת המניפסטציות (סליחה על הלעז) המובהקות של הכיבוש. זה שהוא נמשך 42 וסופו לא נראה באופק הוא אחד מפלאי תבל. בכל אופן, הכיבוש לא יפסק לא בהסכם ולא במאבק מזויין. מאבק מזויין יתן לישראל ארכה נוספת ואילו "הסכם" יהיה הסכם כניעה שישנה את פזת הכיבוש אבל לא יבטלו. יש רק דרך אחת לסיים את הכיבוד והיא לתבוע מהכובש לשלם את מלוא מחירו: זכויות אזרחיות ופוליטיות מלאות לנכבשים. הזכות לשוויון ולשותפות בשלטון טבועה בעקרון הדמוקרטי ולא יהיה אפשר להדוף אותה. או שהיא תוביל למדינת כל אזרחיה או שתוביל להסכם הפרדות בתנאים של כיבוד כלל ה"זכויות הלגיטימיות של העם הפלסטיני" (מונח שכזכור מופיע בהסכם קמפ דיוויד שבחתימת מנחם בגין).
פעם בגין דיבר בבוז על ה "קיבוצניקים עם בריכת השחייה שלהם". היום מנסה מנור לייצר את אותו סטראוטיפ דמגוגי כלפי המתנחלים.
בואו נראה:
המתנחלת לא עובדת – היא מתפנקת לה בבית
היא שוטפת את הרצפה עם הרבה מיים (למה שתשטוף עם יותר מיים מאשר נדרש? האם היותה מתנחלת אוטומטית הופך אותה לבזבזנית כרונית?)
"אחר כך היא מתפנה לטיפוח עצמה" וממלאת את האמבטיה "עד גדותיה" (לא פחות)
וכמובן זה "עוד לפני בריכת השחייה" שכמובן יש לכל מתנחל בדיוק כמו שהיתה פעם לכל קיבוצניק…
אין ספק שמצב המים של הערבים בשטחים אינו טוב ודורש תיקון. אין גם ספק שההבדל לבין 236 ל 66 מושפע בעיקר מהשוני בתעשייה והחקלאות בין ישראל והשטחים ולוא דוקא בהרגלי הצריכה האישיים.
הנסיון לכרוך דיון בנושא חשוב עם סטריאוטיפים ודמגוגיה הוא מה שיבטיח שהשמאל הקיצוני יישאר בגודלו הנוכחי. כן תזכו לתשבוחות מהמעריצים הקבועים ותרגישו נהדר עם עצמכם אבל לא תשכנעו אף אחד נוסף אם לא תבואו מנקודת מוצא של יושרה.
בנוסף לנכתב ע"י דובי,יש לשאול האם הפלשתינים משלמים חשבונות מים? במיוחד לאור הקושי להיכנס לכפרים ולגבות את התשלום.
אז נכון , יעקב השתמש בדמגוגיה ואולי הקצין את הדברים.אני גם לא יודע אם יש לכל מתנחל בריכת שחיה או שלא ולדעתי לא היה צריך את כל התיאור המוגזם(אם כי פואטי וכתוב יפה) על מנת לעמוד על ההבדלים והעוול הנוראיים שנעשים לפלסטינים ועל חשבונם למען המתנחלים.
יחד עם זאת המגיב דובי והמגיב דוד נתפסים לתיאור הזה במקום להתייחס לעובדות המנווולות ומגלגלים עיניים השמיימה .הפלסטינים נעשקים וסובלים והמתנחלים הם בדיוק אלה שמרוויחים. האם יש צורך להתפס לצורה ולא למהות?רק אם אתם ציניקנים וחסרי לב.
התאורים של מנור מזכרים את השטירמר על היהודים[המתנחלים] העושקים את[הערבים] הגרמנים