"רבים בארה"ב תוהים כיצד הדבר אפשרי. כיצד חלק מהבנקים משגשגים זמן קצר כל כך לאחר הקריסה הפיננסית, כשהמונים עדיין מודאגים מהאפשרות שיאבדו את מקום עבודתם ואת ביתם?" זו השאלה שהציג הפרשן הכלכלי הוותיק גראהם באולי במאמר שפרסם לפני כשבועיים ב"ניו-יורק טיימס".
אך לדבריו, אחד הכוחות החזקים שמניעים את ההתעוררות בוול סטריט אינו הבנקים, אלא וושינגטון. רבים מהצעדים שנקטו קובעי המדיניות בשנה האחרונה כדי לייצב את המערכת – הורדת הריבית לשיעור אפסי, הזרמת הון לבנקים הגדולים מכספי משלמי המסים וערבות של מיליארדי דולרים לחובות של מוסדות פיננסיים – סייעו להכשיר את הקרקע לעידן חדש של עושר בוול סטריט.
באולי הוסיף: "ענקים כמו גולדמן סאקס וג’יי.פי מורגן צ’ייס מרוויחים הון בתחומים לוהטים כמו מסחר במניות ובאג"ח, במקום בתחום המשעמם של הלוואות לאזרחים. הם מרוויחים גם מנטילת סיכונים שיריבים חלשים אינם מסוגלים, או אינם מוכנים להרשות לעצמם – היתרון שבהצטמצמות התחרות לאחר הכישלון של כמה מבנקי ההשקעות הגדולים. גם כשהבנקים הגדולים נאבקים במאמצי הקונגרס לאכוף רגולציה הדוקה יותר על המגזר הפיננסי, ולהגביל את שכר הבכירים בו, צריכה וול סטריט להודות לוושינגטון".
אך לא כל הבנקים מסתדרים. ענקי בנקאות כמו סיטי ובנק אוף אמריקה, שהונם תלוי בעליות ובמורדות של צרכנים מן השורה, מנסים להשתנות בכוח, בדיוק כפי שעושים בנקים מקומיים רבים. אין לשכוח שמאז תחילת השנה נסגרו יותר ממאה בנקים בינוניים וקטנים ברחבי ארה"ב, בייחוד במדינות שבהן האבטלה מכה בכל עוצמתה. ירידתם של מוסדות פיננסיים מסוימים, ביחד עם התמוטטותם של כמה מהמתחרים החזקים ביותר לשעבר – כמו ליהמן ברדרס – ריכזה את הכוח הפיננסי בארה"ב אצל מספר קטן יותר של ידיים. החזקים מסוגלים כיום לגרוף יותר רווחים מהשווקים הפיננסיים ולגבות עמלות גבוהות יותר על מגוון רחב של שירותים בנקאיים.
ישנם, כמובן, כאלה ששואלים את עצמם: איך ייתכן שהבנקים עושים שימוש בכספי הסיוע כדי לשקם את הונם ולהרוויח בגדול? ומה עם המשכורות והבונוסים של המנהלים? האם "בעל הבית השתגע?". קרי: האם הממשל אינו מבחין שקומץ בעלי הון עושה שימוש בכספי הציבור בעיצומו של המשבר הכלכלי כדי להתעשר עוד ועוד? כמובן שהוא מבחין בהתעשרות המהירה. יש מדי פעם בפעם קריאות שבר, אף של הנשיא אובמה. קריאות אלה הם לא יותר ממפגן יחצנות מחושב היטב. כי צעדים מעשיים לא ננקטים כדי להקטין או לצמצם את שכרם המופלג של הבנקאים הבכירים. אבל צעדים מעשיים אכן ננקטו כדי להבטיח את שכרם של הבנקאים הבכירים ואת רווחיותם של המערכת הפיננסית בדמות שתי חבילות הסיוע, הראשונה של ממשל בוש והשנייה שניתנה עם תחילת כהותנו של אובמה. אגב, יש הדורשים עתה חבילת סיוע שלישית של טריליוני דולרים. כך הממשל פועל כדי שהחברה (באמצעות תקציב המדינה ובייחוד באמצעות הגרעון הטופח בתקציב) תשלם את מחיר המשבר הקפיטליסטי ושיקום הרווחיות של המערכת הפיננסית. אבל הרווחים אינם שבים לחברה. הבנקאים ובעלי ההון צוחקים כל הדרך אל… בנק.
השיקום המהיר ברווחיות הבנקים, תודות לסיוע הממשל, עומד בסתירה גמורה למצב החברתי בארה"ב. על פי הנתונים הרשמיים האבטלה מתקרבת במהרה ל-10 אחוז מהמועסקים. אם כי האיגודים המקצועיים אמריקאים טוענים שהאבטלה הריאלית, הכוללת את המובטלים שסיימו את תקופת הזכאות שלהם לדמי אבטלה ואינם עובדים, היא כ-17 אחוז מכלל העובדים. איך ה"יציאה מן המשבר" שבפיהם של הפוליטיקאים, אנשי הקונגרס, הפרשנים והבנקאים מסתדרת עם העמקת האבטלה? לא מסתדרת.
למאמרו של גראהם באולי ב"ניו יורק טיימס".
המאמר מעניין. לצערי חלק מהמידע שנמסר במאמר הוא חלקי. צריך להרחיב אותו. גם לטובת כאלה שלא סיימו ב.א. בכלכלה או שלא מצויים בשפה הכלכלית.
תודה,
סטודנטית להיסטריה מחיפה
ואם כבר בענייני ימאות, רציתי לקשר זאת לנושא אקטואלי אחר:
מדוע הציבור הדמוקרטי ורחב-האופקים לא קם למחות על הפגיעה הברוטלית בחופש המסחר הימי מצד הפירטים הציוניים, כפי שהומחשה פעמים רבים, הן בחטיפה הנפשעת על האוניה קארין-A והן בחטיפת האונייה שהובילה גלילי פוליאתילן מאיראן???