רק לפני זמן קצר כתבנו, יעל ואני, דברי הספד על חברנו אמנון קפליוק ז"ל, מבלי שנדברנו בינינו. זה נראה לשנינו טבעי בהחלט לכתוב דברים די דומים על איש, שעימו הלכנו כברת דרך ארוכה בשמאל הרדיקלי החופשי, שלא היה כבול בנאמנות אורתודוכסית למפלגה פוליטית כלשהי. את יעל אהבתי מאוד. היא הייתה ישרה כפלס, לעתים אפילו רגשנית, אבל יכולתה האנליטית לא נפגמה מהסנטימנטים הכנים שליוו אותה לאורך כל דרכה. היא הייתה לא רק ישרה, אלא אפילו ישרנית. לעתים דימו בני תמותה רגילים כמוני שהם יתקשו לעמוד באמות המידה שלה. אבל גם יריבים פוליטיים התרשמו מהעקביות שלה: יעל תמיד עמדה לצידם של החלשים נגד החזקים. המוטו הזה היה נר לרגליה, בשני הנתיבים שבהם צעדה: בליברליזם הנאור במישור האזרחי, ובשמאל הסוציאליסטי במישור המדיני והחברתי.
היא הייה ביקורתית גם כלפי חבריה, ומסוגלת להתעקש בדקדקנות על קוצו של יו"ד. לעתים שלחה לי הערות ענייניות, בדרך כלל על ניואנסים או על עובדות שנויות במחלוקת. תמיד התייחסתי ברצינות לכל הערה, שכן לא היה ניתן לפקפק בנאמנותה המוחלטת לרעיונות שלנו, וגם לחברים באשר הם.
יעל גדלה בביתו של איש התנועה הרביזיוניסטית שנטש את התנועה, תחילה לטובת מפא"י השלטת. אחר כך פזל שם שמאלה, לעבר השמאל הציוני. אבל ההתנסויות האישיות שלה קבעו את דרכה לא פחות מאשר החינוך שקיבלה בבית. היא נישאה תחילה לאיש עסקים יהודי שפעל בג’מייקה, ומשם התחילה הכרותה הקרובה, שלוותה גם באמפטיה גדולה, למדינות המתפתחות. איבתה לניצול הקולוניאליסטי הייתה רגשית ואידיאולוגית, מגובה בעובדות ובניתוחים פרשניים מתקדמים. לכן השמאל שאליו השתייכה היה רחב אופקים. יעל הייתה מסוגלת להסיק מסקנות הגיוניות מתהליכים גלובאליים, והפנימה היטב גם את השלכותיהן לנעשה באזורנו. כמו כל האנשים שגדלו במשפחות ממסדיות (אני מסיק גם מהניסיון שלי) יעל התקשתה להיפרד מהסנטימנט כלפי הציונות, אבל התגברה על המשוכה הזאת. יושרה האינטלקטואלי גרם לה להבין את הקשר בין הדיכוי הכלל-עולמי תחת ההגמוניה האמריקאית, לבין רמיסת זכויות הפלסטינים על ידי ישראל הציונית.
יעל למדה המון גם מהמציאות בארצות הברית עצמה. גם נישואיה השניים למנהיג שחור של עובדי הדואר בניו-יורק, טרייד יוניוניסט, בעל הכרה מרקסיסטית שלחם באומץ למען דעותיו גם במציאות הקודרת של ארצות הברית בשנות החמישים, היוו התנסות משמעותית מאוד עבורה.
לשמאל הישראלי הביאה יעל רעיונות וזיקה לנעשה בשמאל הבינלאומי, והיא תרמה המון גם בזכות אופקיה הרחבים כסופרת, מבקרת ופמיניסטית. אין תחליף ליעל בשמאל הקטן שלנו, וקשה להתנחם על מותה ללא עת.
לחיים ברעם- תודה על הדברים המרגשים.
יהי זכרה ברוך.
דרור
תודה לחיים ברעם על דברי ההספד המרגשים שהוא כתב לזכרה של יעל. לאור הדברים הללו קל להבין את הקשר שלי עם יעל, קשר שנמשך קרוב ל25 שנים.
יעל הייתה, אכן, אשת רוח והומניסטית במובן העמוק ביותר של המילה. היא הייתה אשת העולם, תרתי משמע. גם בחייה שנמשכו על פני שלוש יבשות וגם ברוחה והשכלתה הרחבה, כך ששום דבר אנושי לא היה זר לה – מהגילויים האחרונים באסטרונומיה ועד לרזי המיסטיקה ההודית.
הייתה לה גם נפש ערה ורגישה של סופר, נפש שכאבה כל מעשה עוול ופגיעה הנעשים בחברה. צבי רזי בדבריו על קברה של יעל הזכיר את הספר האוטוביוגרפי שלה שלא זכה לפרסום. אולם כמה שנים קודם, בראשית שנות ה-80 יעל כתבה ספר בעברית על עמוס אוריון. בחור צעיר שישב יחד איתי בכלא ולאחר שחרורו נפל קורבן למאבקי כוח בעולם התחתון. אח"כ, במשך שנים, היא הייתה מעורבת בעניינם של הבחורים מסחנין שנשפטו על לא עוול בכפם בפרשה של דני כץ. את הפן האנושי הרגיש הזה של יעל מיטבה לתאר רוזה לוכסמבורג במסתה הידועה על הספרות הרוסית.
רצח ופשע הם מעשים בכל יום ובכל מקום. ידיעות כאלו בנות שלוש שורות, קורא כל איש ואיש בעיתון הבוקר שלו, ועובר על פניהן במבט אדיש כדי לבקש את הידיעות האחרונות מכיכר המרוץ, או את תכנית השבוע של הצגות התיאטרון. מי מלבד הבולשת, הקטגוריה והסטטיסטיקנים מתעניינים עוד במקרי הרצח?.. ואילו דוסטויבסקי מזדעזע עד עמקי נפשו מחמת העובדה הזאת, שאדם עלול לרצוח נפש-אדם, שמעשים כאלה עלולים להתרחש יום יום בסמוך לנו, בתוך "הציויליזציה" שלנו. לנוכח העובדה הזאת אין הוא מוצא כל מנוחה לנפשו, הוא חש באחריות הרובצת עליו , וכן על כל איש מאיתנו – האחריות לזוועה הזו.
מההכרות ארוכת השנים שלי עם יעל אני יכול לומר שהייתה לה אותה נפש רגישה של סופר גדול שכל ידיעה על מעשה רצח או עוול נגעה לליבה וירדה לעמקי נשמתה.
מותה של יעל הוא, על כן, יום עצוב, לא רק בשבילי (למי אוכל להתקשר עוד לשאול על מילה ו\או ביטוי אנגלי הולם) אלא בשביל כולנו, כול מי שהכיר את יעל והיה קרוב אליה.
בנוסף לדבריו היפים והמרגשים של חיים ברעם, ברצוני להוסיף עוד כמה מילים לזכרה. יעל הייתה אשה מדהימה ביופיה החיצוני והפנימי. אנרגיית החיים שלה, רוחב השכלתה, כושר הביטוי והיצירתיות שלה ונדיבותה הפעימו אותי כל פעם מחדש לאורך שנים רבות. בהירות מחשבתה ואומץ ליבה בנושא הפלסטיני ובנושא המאבק בהתחמשות הגרעינית בישראל, כביתר הנושאים הפוליטיים היו מרתקים ומעוררי התפעלות.
מסע חייה בתחנות השונות היה יוצא דופןואיפשר לה להסתכל על מציאות חיינו באופן כה מורכב וברוחב יריעה בלתי רגיל.
יעל תחסר מאוד לכל מכריה ואוהביה. יהי זכרה ברוך
יעל לוטן כתבה אמת שהכירה. אהבתי לקרוא את מאמריה. יעל תחסר לכל אנשי השלום.