רבים מבטאים כיום תחושת מיאוס מהחברה הישראלית. התופעה קיימת כמעט בכל קבוצה חברתית ופוליטית, והיא חלחלה עמוקות גם לחיי התרבות שלנו. מי שאינו שותף לה מקוטלג לעתים כאיש ימין, כאילו יש לימין מונופול על אהבת הארץ, או על זיקה עמוקה לתרבות הישראלית, לשפה העברית ואפילו לתרבות היהודית. בעשור האחרון התרחבה התופעה הזו, וחדרה עמוקות לתודעתו של הציבור בישראל.
יצא לי כבר להשתתף בוויכוחים בתקשורת האלקטרונית, ולמצוא את עצמי מותקף על ידי אנשים עילגי לשון ונעוּרים מכל ידע בתולדות היישוב. אנשי ימין אלו, לעתים עם היסטוריה קצרה של כמה שנים בארץ והתמצאות שטחית מאוד בתולדות הסכסוך הישראלי-פלסטיני, מטיחים בנו קלישאות וחרפות מהאוצר הבלתי נדלה של הטוקבקים באינטרנט. כך היינו בעיניהם (ובעיני אחרים) לאינטלקטואלים קוסמופוליטיים, חסרי מולדת ומנוכרים. ההאשמה בהתנכרות לעם לטובת ערכים אוניברסליים הפכה למכת מדינה אצלנו. השנאה שהימין והמרכז הלאומני מטפחים כלפי כל ארגוני זכויות האדם ואיכות הסביבה מבודדת אותנו מהקהילה הבינלאומית ומעמיקה את מעמדנו כמצורע הגדול של העולם, אחרי קריסת דרום אפריקה של האפרטהייד הגזעני. רסיסים מהאיבה הזו נדבקים גם אלינו. השמאל האמיתי והמדומה, או "הסמול" בלשון הימין הפרימיטיבי, מוציא כביכול את דיבת ישראל בגויים בשל רדידות התודעה הלאומית שלו. מי שמזיל דמעה על נערה מתנדבת בעזה שנרצחה בידי חיילים מותקף על ידי מאות ישראלים, שרוקדים על קברה הפתוח. כך ניכסו להם הליברמנים את ישראל, והתגובה של רבים מחברי היא חריפה ומרירה.
אנשי השמאל לא למדו להטות את הלחי השנייה לפשיסטים שלנו (זה נכון גם לגבי) אבל תחת להחזיר מלחמה שערה הם מעדיפים להפנות את גבם למכפישים. אביגדור ליברמן ואורי אורבך הם הישראלים של ימינו? עדיף להם לחפש מרחב רוחני אחר, אפילו אם אילוצי הפרנסה והמשפחה מחייבים אותם להמשיך לחיות כאן.
לכן מצפים מאיתנו לא רק לברוח, אלא להשאיר להם למורשה את כל הקניינים הרוחניים של השפה העברית ושל התרבות שיצרנו כאן. אני יכול לראות בעיני רוחי את ליברמן ואת חבריו לובשים מדים מיוחדים, מקיפים את הבניין המכיל את נכסי צאן הברזל של האומה, מונעים את כניסתנו אבל לא טורחים לקרוא את הספרים והתעודות האצורים בו. כך ננותק ממשה סמילנסקי, ס. יזהר, ש"י עגנון, יוסף חיים ברנר, אורי צבי גנסין, חיים נחמן ביאליק (מחבר המנון תנועת העבודה "תחזקנה"), תיאטרון הבימה, "האוהל", הקאמרי, המטאטא, שושנה דמארי ויפה ירקוני, זוהר ארגוב ודני ליטני, שמעון אדף ואמיר גוטפרוינד, א.ב. יהושע ויצחק לאור, עמוס קינן ובועז עברון, אביגדור המאירי וסמי מיכאל, בר בורוכוב ונחמן סירקין, אברהם שלונסקי ולאה גולדברג, אורי אבנרי ויונתן רטוש. קל היה להמשיך את הרשימה המכובדת בלי סוף, אבל חשוב יותר לומר לעדת הצבועים המריירים בחיפוש אחרי גוויותינו, שאין בדעתנו להיכנע לטרור התרבותי של הכהנים הגדולים של הפטישיזם הקרקעי, שהחליף כאן את אהבת המולדת.
בכוונת מכוון הכנסתי לרשימה הזו לא רק יוצרים שהיו חברים בתנועת העבודה, אלא גם אנשים כמו משה סמילנסקי מהמחנה האזרחי ורטוש שנחשב לאיש ימין. גם אורי צבי גרינברג הוא חלק מהתרבות שעליה גדלנו, ושלרבים מאנשי הימין הקיצוני אין מושג על מה כתב. אני מודע להכללה: ברור לי שיש אנשים רבים בימין החילוני והדתי לאומני שאוהבים את התרבות ואת השפה העברית בדיוק כמונו, אבל לשמרנים (לעומת הניאו-פשיסטים שכוחם גבר לאחרונה) אין נטייה להדיר אחרים מהתרבות הישראלית. בימין העילג סבורים, אולי, שליהודי שרואה באזרחים הערבים בני ברית פוליטיים, אין חלק ואין נחלה בתרבות שאותה הם ממילא אינם מכירים. מבית היוצר שלהם צמחו רוצחי ערבים, רוצחי שוטרים ומעוורי אנשי ביטחון שאינם מסוגלים להגות אפילו משפט מתוקן אחד בשפתנו. בורותם איננה הופכת אותם לפחות מסוכנים. עם רבן יוחנן בן-זכאי ועם אחד-העם יכולנו, למִצער, לבנות את יבנה ואת המרכז התרבותי העברי שבלעדיו אין קיום לעמנו; אבל עם בר-כוכבא (בר-כוזיבא) ותלמידו ליברמן נגיע לא רק למצדה, אלא גם לאיוּן גמור של כל ההישגים שלנו כאן, בעיקר ההישג המפואר של החייאת השפה העברית.
אסור גם להתעלם מהזיקה הטבעית שלנו ליוצרים יהודים שמעולם לא חיו כאן, אבל הם חלק מעולמנו הרוחני חרף הרתיעה הפוליטית שלנו מ"הציונות". גם שלום עליכם, מנדלי מוכר ספרים, י.ל. פרץ, שלום אש, מארק שאגאל, ישראל זנגוויל וי.ל. גורדון אינם שייכים דווקא למתנחלים בני העוולה ולתומכיהם בתוך הארץ. אני כבר לא מדבר על כל אמני התרגום הגדולים שפעלו כאן עוד לפני קום המדינה, אנשים כמו שלונסקי, גולדברג, אהרן אמיר, מ. אבי-שאול ויעקב אורלנד שדאגו שהקורא העברי שנולד כאן יקרא את מקסים גורקי, לב טולסטוי, תומס מאן, פרנץ קפקא, יעקב וסרמן, אריך-מריה רמרק, צ’ארלס דיקנס, אנטון צ’כוב, ז’ול ורן, ויקטור הוגו, אמיל זולא, אנטול פראנס, ארנסט המינגווי, או. הנרי, ארסקין קולדוול, ג’יימס ג’ויס ומאות סופרים אחרים. מובן שלא נוותר על אף אות: ספר משוחרר לא יוחזר.
לכן כדאי להבהיר את הנקודה הזאת לא רק לדמגוגים הימנים, אלא גם להמוני האזרחים מהוהי הקלסתר במרכז הלאומני: יש לנו חלק ונחלה בעושר התרבותי הזה. כדי להיות חלק מהישות העברית כאן לא צריך להיות מנוול זולל שטחים, המגיע לבתים של פלסטינים בעירנו כדי לרשת אותם בעודם בחיים. לא צריך לתמוך בהתנחלויות הממאירות, או בנשק ההרתעה הגרעיני של שמעון פרס, שמסכן בעיקר אותנו. מותר לנו גם להיבדל מן העדה הרעה המבקשת לנשל את האזרחים הערבים מזכויות האזרח שלהם, ואפילו להסתייג מהרכושנות בכלל, ומהניאו-ליברליזם הקניבאלי במיוחד, ועלינו להתעקש על הזכות לתמוך בארגונים הבינלאומיים לאיכות הסביבה, ולהיאבק באנוכיות של שכבה דקה בעולם הקפיטליסטי, המבקשת לרושש את שאר תושבי העולם כדי לקיים רמת חיים מטורפת על חשבוננו ועל חשבון אוצרות הטבע שלנו.
ישראלי טוב, אוהב ארצו ועמו והמאמין בעתידה של התרבות שלנו, לא רק רשאי אלא גם חייב לסכל את מזימות הממסד להילחם נגד איראן שהיא אומה גדולה וחשובה במזרח התיכון, גם אם נשיאה מעורר הסלידה נוקט לשון גזענית נגדנו ונגד אחרים. מותר לנו, בעצם חובה עלינו, לדרוש ממנהיגי המדינה להיות מציאותיים, להבין את יחסי הכוחות בעולם ובאזור ולנסות להגיע להסדר שפוי בעוד מועד, כי מצבנו הפנימי הגרוע משקף את מעמדנו הרופף בעולם.
* התפרסם ראשית ב"כל העיר".
גם חיים ויצמן ואלברט איינשטיין(אחרי טבח חברון) היו ציוניים אז? האם הם לא אנשי שמאל עקבי? האם איינשטיין לא הומניסט יותר גדול מכם?
חחח…..מאמר הזוי לחלוטין, אתם בשמאל תמיד משמיצים את הימין בזה שהוא עילג, אבל דווקא אתם לא יודעים בכלל את ההיסטוריה של המקום.
כל כך הרבה אנשים מתו למען שתהיה לנו מדינה בארצנו ההיסטורית, אנשים נפצעו קשה ועדיין האמינו שזוהי זכותנו.
אתם, השמאל הקיצוני, מנסים להרחיק את האזרחים מאהבת הארץ, זורעים שקרים על ימין ועל שמאל ומעוותים את ההיסטוריה.
מתיישבי יהודה ושומרון הם מלח הארץ, אין מה לעשות, הם הכי מציאותיים.
אתם פשוט מקנאים בהם.
מקווה שיום אחד תפקחו עיניים ותראו את המציאות של הסכסוך הנ"ל.
אחח השייכות, השייכות, השייכות.
מין מילה שתמיד אפשר להתרפק עליה.
שייכות סנטימנטלית.
שייכות פונקציונלית.
שייכות לוגית.
האם זה סוג של מכנה משותף ערטילאי?
פעם שמעתי את גלעד עצמון קורא לזה: מרק עוף.
יש מקום לחשוש שאם מתחילים לחפש אחר השייכות ואם השייכות אינה ברורה מאליה אז אולי היא לא ממש קיימת. אבל כיף להתרפק עליה כמו להשתטח על קברי צדיקים. אתה מאבד את עצמך לרגע ומרגיש "שייך". מן שכנוע עצמי, זמזום טורדני, מה לאכול? תפוח עץ או בננה? יש! אני שייך! אני טייח! אני טייח שייך.
מ.ש.
תודה על הדברים החשובים, שאני מזדהה עימם כמעט במלואם. הערה אחת קטנה,במדינת מהגרים כמו ישראל, אין צורך לדעתי לראות ב"שליטה במכמני השפה העברית" את הקריטריון המרכזי לשייכות. מוסיקאים יוצאי ברית-המועצות למשל תורמים תרומה חשובה לתרבות גם ללוא תעודת "צבר" ושליטה מושלמת בעברית. כדאי לאהוב ולהיות פתוח לרבגנויות של החברה הישראלית, ולא לצמצמה לותיקים בלבד.
שהדור שלך לא הקים יורשים.
השמאל הרדיקאלי מלא בתוכים חד-ממדיים, שהמקסימום שהם מסוגלים לו הוא חזרה אוטומטית על ססמאות נבובות וקלישאות שפג תוקפן ועבר זמנן. אם הם קוראים ספרים, זה רק ממדף מוגבל תרתי משמע, והמדף הזה ברובו לא עברי.
נכון, הימין הלאומני מציג מצידו ערימה של בבונים קהי-שכל ואטומי רגש, אבל במחנה שלך התמונה לא מעודדת יותר.
אכן "קלישאות וחרפות מהאוצר הבלתי נדלה של הטוקבקים באינטרנט" – התרומה של השמאל הרדיקאלי לאוצר הזה משמעותית לא פחות מתרומת הימין.
באשר לשייכות – אתה אולי מרגיש שייך. הדור החדש כבר לא.
אולי זה לא קשור לשמאל וימין, אלא למהפכת התקשורת, המידע והתחבורה שהפכה את העולם לכפר גלובאלי. אנשים (צעירים בעיקר) מאמינים שהם יכולים להרגיש בבית בכל מקום, שהמולדת וה"עם" לא חיוניים יותר לבטחונם ורווחתם, כי יש לכאורה המון אלטרנטיבות, ובמקרים מסויימים הזיהוי אתם אפילו מפריע.
הם מוכרים בכורה בנזיד עדשים, אבל את האמת הזו כל אחד צריך ללמוד על בשרו.
חיים צודק.
אבל במידה רבה האשמה היא בחיים עצמו וחבריו לארגוני השמאל הרדיקלי שמציגים את כל המפעל הציוני כמפעל עוול וגזל פשע ושחיתות שעסק בדיכוי של ערבים, מזרחיים, ניצולי שואה, נשים ומי לא,כל מי שקורא אהמאמרים ב"הגדה שמאלית","העוקץ" ו"קדמה" מגיע למסקנה שמדובר באחד ממפעלי הפשע והגזענות הגדולים בהסטוריה האנושית.
אם זהו המפעל הציוני אז מה יש להתגאות באבות התרבות העיברית שרשימה חלקית שלהם היתה במאמר
ולפחות 99 אחוז מהם היו ציונים.
יש משהו במה שאתה אומר על הטחת האשמה בניהליזם לאומי כלפי השמאל, אבל אתה חייב להודות שהרבה פעמים יש אמת בהאשמה הזאת.
לדוגמה חברך למפלגת חד"ש מתן קמינר סבור שמשימתו של השמאל הישראלי היא להפוך למכשיר שרת בידי הקונצנזוס הלשתינאי (בין אם יהיה זה קונצנזוס של הפת"ח או של החמאס) מתוך תקווה שהפלסטינאים יסכימו לקיומנו פה (כלומר לישראל וישראלים אין זכות קיום בא"י ואם הפלסטינאים לא רוצים אותנו יהיה זה צודק לגרש את היהודים).
— קישור —
וזה רק אחת מכמה דוגמאות שאני בטוח שאתה מכיר אותם טוב ממני.
ד"א משעשע להיווכח שוב עד כמה זיהוי פוליטי הוא לא סתם הבעה של השקפות פוליטיות אלא גם משמש כזיהוי תרבותי. ברעם מתאר את כל חברי מחנה השמאל כאינטלקטואלים הבקיעים ברזי התרבות הישראלית-עברית בעוד שרוב אנשי מחנה הימין (ברעם עושה חסד עימם ומוכן להודות שיש אחת או שניים בימין שקראו פעם ספר) הם בורי ועמי ארצות. מלבד האירוניה בזה שברעם משתמש בנשק של הימין כנגדו (כלומר עושה להם דהלגיטימציה בגלל שהם לא מספיק בקיאים בתרבות העברית) נותר לשאול אותו דבר אחד: האם, בכל השנים שהוא גולש באינטרנט, לא נתקל בטוקבקים של אנשי שמאל הכתובים סיסמאות עילגות? אני יודע שאני נתקלתי, חלקם אפילו היו באתר הגדה השמאלית…
נתעלם מהעובדה שהתחלת לכתוב תגובה בצירוף "חחח" כמו נער בן 13 שמתכתב במסנג’ר, אני מעוניין להתייחס לטענות שלך, שמורכבות בעיקר ורק מסיסמאות נדושות של הימין.
קלאסיקות כגון: "מתו כדי שתהיה לך מדינה",
"השמאל מרחיק את האזרחים מאהבת הארץ"
וכמובן "מתיישבי יהודה ושומרון הם מלח הארץ".
בתור חייל ששירת בעברו באיו"ש אני יכול לומר לך ש"מלח הארץ" זו בהחלט ההגדרה האחרונה שאתן למתנחלים הגוזלים בשטחים. שריפות, גניבות, זריקות אבנים וכל אחר שעולה ברוחם היא כמעט נחלת היום שלהם (אני מדבר על בני הנוער עד גיל 25, אין צורך להכליל גם את המבוגרים למרות שברור מה עשו כשהם היו בגיל ילדיהם). הם פונים לתושבים פלסטיניים תמימים ומתגרים, גוזמים ושורפים וכשצה"ל בא להפריד קטטות, הם מכים וזורקים אבנים גם על החיילים. מאוד פטריוטי.
כמובן אותה סיסמא ידועה שהשמאלנים הם נאצים אנטישמים שרוצים להשמיד את ישראל.. עוד סיסמא בכובע? לידיעתך יש שמאלנים פטריוטיים, שרוצים גם לחיות בשלום וגם לא לשפוך דמים.
אנשים ימנים שיצא לי לפגוש יותר מפעם אחת אמרו "גם אני רוצה שלום, אבל צריך להיפטר מהערבים". סביר להניח שהם לא יודעים את ההגדרה של שלום. מה שמעניין אותי, זה איך הם מאמינים שסילוק והשמדה היא הדרך הבריאה לשלום, אבל בכל זאת מתנגדים למעשיו של היטלר? הוא רק רצה להשיג שלום עם היהודים.
שלישית, לסיכום: יותר משנהרגו בשביל המדינה, הרבה יותר נהרגו כדי להביא את הדמוקרטיה. כל תקנה וכל חוק שמגן עלינו כאזרחים, מוכתם בדמם וסבלם של מאות ואלפי פועלים ואזרחים שלא היה להם לאן לפנות.
ל"טורף היהודי" [כשמו כן הוא]:
תגובתך החולנית-המחליאה והנאלחת מעוררת הקבס היא פריו של יצור משוקץ, הזוי וסהרורי – לאומן ימני קיצוני ללא תקנה, גזען נפשע ופשיסט נתעב!
לקנא ביצורים חסרי צלם-אנוש – המתנחבלים הכובשים המתועבים: "מלח הארץ", כביכול, זהו חילול כל הערכים האנושיים הבסיסיים ביותר של אהבת-אדם, צדק, שלום ושויון המקודשים ביותר!
רק דיברנו על שמאל דוגמטי והנה קפץ עלינו ניצן האביב תרתי משמע אז מי ביקש שמאל דוגמטי ולא קיבל?
תגובות נוסח "טורף יהודי" מוכיחות שלא את כל התגובות צריך לפרסם, אבל אין שום הצדקה לקריטריון שקבעתם לפרסום.
האורך לא קובע.
לטורף רמבו גולדברג
שלום רב,
אני מבקש ממך לשים שוב את פק"ל תלית-תפילין,ולתרגל עוד את החיילות שלך.
1. מצאתי חור בניילון של ספר תהילים שלך.
2. כמו כן מימיית המים הקדושים אינה מוחרשת מספיק.
3. אתה חייב להחליף את התלית לתלית בצבעי הסוואה.
חייל, תן כבוד ליהדות ושפר הופעת בפקודה!
בברכה,
תת-עוזר בכיר למשיח.
אגף מבצעים.
מפקדת בית המקדש השלישי.
נכון שלא צריך להיות מנוול זולל שטחים כדי להיות חלק מהתרבות העברית, אבל "להיבדל מהעדה הרעה" כאשר העדה הזו כוללת בעיני המתבדל, בנוסף למתנחלים, 70% מתושבי המדינה המוכנים לוותר על השטחים לטובת מדינה פלסטינית, חושבים שהכיבוש הוא רע ושנעשות עוולות לפלסטינים – אין בזה לא מן החכמה ולא מן המוסריות. כל חטאם של אותם 70%, שהם לא קונים בצורה עיוורת את הנרטיב הפלסטיני על קרבן וכרעיו, חושבים שהפלסטינים אינם כבשים תמימות ומתייחסים בשאט נפש להאשמתה של הציונות כתנועה גזענית וקולוניאליסטית.
הנקודה הטראגית במצב כיום היא, שכאשר הצורך הדחוף ביותר הוא להגיע להסדר תוך איחוד כוחות כדי להיאבק בקיצוני הימין, השמאל הולך לכיוון השני בצורה מטורפת עד כדי קבלת כל הטיעונים הפלסטיניים, כולל סילוף ההיסטוריה, חבירה לאנטישמים ודרישה להחרבת המדינה, ולכן אינו מהווה כלל אלטרנטיבה סבירה לשום אדם בעל גישה שפויה בארץ. כפי שאמרתי, טראגי.
לרשימת היוצרים הייתי מוסיף גם את נעמי שמר ויונה וואלך.
אבל העיקר לדעתי מאמרך מעיד על תסכול עצמי וייאוש עמוקים. חוסר יכולת השמאל "הרדיקלי" (שקיצוניותו מתבטאת בהסכמה מוחלטת עם "הקונצנזוס הפלסטינאי" (ראה מאמרו של מתן קמינר) להשפיע על הצבור היהודי.
אין גם סיכוי לשינוי המצב עד שהשמאל יאמץ עמדות פוליטיות יאמץ עמדות פוליטיות אמיתיות הרואות את טובת שני העמים בארץ כולל הכרה בצדקת לאומייתן.
כל עוד תחשבו שציוני זה כובש, גזען, קולוניאליסט תהיו חריגים ומנודים בקרב רוב רובו של הצבור היהודי.
באמת איזו רשימה מרגשת של אנשי תרבות ובעלי קניין רוחני, רק במקרה לא נמצאים בבנין המוקף נעמי שמר, אפרים קישון, נתן אלתרמן, נעמי פרנקל ועוד,כי מי הם לעומת אבנרי ושכחת את ספירו,מה להם ולהחיאת השפה עילגים פרימיטיבים שכמותם,וגם הורי שהגיעו מהתופת היו צריכים אותך כדי שתזכיר להם על "ההיסטוריה הקצרה שלהם בארץ" ואולי הם היו צריכים מרחב רוחני אחר בכלל, וסליחה שנשארו פה ,פרנסה אתה יודע. כדי שתוסיף לשמך את השם רובספייר,כך שלפחות אדע עם מי יש לי עסק, עילג פרימיטיבי כמוני שלא מבין אפילו את נשיא אירן שאומר במפורש את המילה השמדה ולא גזענות, באמת הבנת מרחב מדהימה יש לך שחצנות ויהירות,מאיפה? מהספרים שכתבת ואיש לא נוגע בהם? קנה אופניים טייל בשבילי ישראל ויתברר לך שמצבך הפנימי הגרוע הוא הבעיה.טיולים נעימים.
ז’קלין כהנוב, דליה רביקוביץ, יונה וולך, רונית מטלון, נשים, נקבות, כמעט מוזר כמה נשים הן מרכזיות בחלקים היותר מעניינים של התרבות פה בהתחשב במדת השוביניזם
(הערה. פעם דמיינת פוליטיקה עתידית, עשית מאמצים כלשהם להכניס ערבים ואף מזרחים. אשה היתה שם אחת. תמר גוז’נסקי, והיא היתה… שרה לענייני נשים. )
תגובתך ל"טורף היהודי" (שתגובתו אידיוטית ללא קשר לתגובתך) מוכיחה שיש כמה סוגים של אלימות. אתה פשוט מחרת באלימות מילולית (או מקלדתית) אבל עם סגנון התבטאות כמו שלך נותר רק לקוות שאינך אוחז בנשק אלא משאיר את האלימות למקלדת…
אין ערכים אוניברסליים
לא היו אף פעם בהיסטוריה ערכים אוניברסליים
ישנו אולי ערך אחד והוא דאגה לתינוקות
שזה משותף לרוב החברות ולאורך כל ההיסטוריה
והרקע לערך הזה הוא יותר ביולוגי מאשר מוסרי
מי שמתמיר לדבוק בערכים אוניברסליים
הוא אדם שמטרתו לכפות את דעתו על אחרים
מי שדבק בערכים אוניברסליים בטוח שהצדק תמיד איתו ומשום כך הוא גורם למלחמות
דיקטטורה אימפריאליזים ומוות
תגובתו של "הטורף היהודי" היא הטובה ביותר שראיתי באתר הזה מזה כמה וכמה חודשים. היא פשוט האותנטית והמדויקת ביותר ליצוג דעת רוב הציבור בארץ, וככזו היא מפוצצת לכל הרוחות את הבועה הקטנה שניפחתם כאן (או שמא נפחתם).
יחי הטורפים היהודיים.
לעידו לם וגם ל"נוצרי צמחוני":
עדיף בעיני פי כמה מונים, להימנות על "שמאל דוגמתי" מאשר על נבלים ברשות התורה, קולוניאליסטים ארורים, מנשלים, עושקים, ומנצלים, גוזלים ומתנחלים על אדמות הפלסטינאים, הורסים בתיהם,עוקרים כרמיהם ושדותיהם בכח הזרוע ובשם דת שאבד עליה הכלח!
כזאת יוהרה לא קראתי הרבה זמן. בתור אדם חילוני שמגיר את עצמו ימני, בתור קצין בצבא ששירת כבר 4 שנים בשטחים, בתור סטודנט למדעי המדינה ובן לאב חובש כיפה. המאמרים שאני קורא פה לא פעם נודפים יוהרה והתנשאות. להגיד שהימין לא מחובר ואז לתת רשימה של אנשי רוח יהודיים- הייתי יכול לרשום את זה בידיוק הפוך והמאמר היה מתקבל בברכה- אתה יודע כמה צעירים "שמאלנים" יצא לי לפגוש שלא יודעים בכלל את המילים של התקווה? שלא יודעים מי היה הנשיא הראשון ובטח לא זוכרים את תאריך הקמת המדינה? הבעיה החמורה שלנו כיום לצערנו לא משייכת את עצמה לשום מגדר- שמאל או ימין. הנוער של היום משתי המחנות הינו נוער רדוד ומפונק שגדל על הברכיים של אבא ואמא. רבים מחברי הקצינים הם חושבי כיפה מהציבור הדתי הלאומני ואני יכול להבטיח לכם שמדובר באנשים הערכיים ובעלי אהבת הארץ המעולים שבמעולים. הדבר בא לידי ביטוי גם בערכיות ביום יום- בפעילות הקשה והמסובכת שנגזרה עלינו. כל כך קל לדבר בשפה גבוהה ופלצנית ולהשמיץ את הימין בבורות ובחוסר הכרת ההיסטוריה- לך תשאל איזה "שמאלני" מתיפיף מתל אביב משהו שלא קשור ב10 שנים האחרונות ונראה מה הוא יענה לך. כנראה שאף אחד לא באמת מעוניין בפיתרון- לא המתנחלים ולא אנשי השמאל- כל צד אטום ורק יודע להצביע אצבע למחנה השני- אנשי השמאל יודעים להסוות את זה במעטה של שפה גבוהה ומתיפייפת ואילו אנשי ימין מטבלים אותה טוב טוב באלימות מילולית. אני מסכים כי גם באנשי הימין מצויים אלו שאין להם מושג על ההיסטוריה של הארץ הזו ומה שמניע אותם היא שנאה עיוואת ומסוכנת, אך הייתי מצע לכם לפתוח את העיניים ולצאת מהבועה שהתרגלתם כל כך לחיות בתוכה- עם מישהו באמת מעוניין בפיתרון אנחנו צריכים קודם כל ללבן את המחלוקות שבתוכינו.