אני מברך את הועד המרכזי של מק"י על החלטתו החשובה לתת בטוי חגיגי לציון תשעים שנה למק"י. זוהי החלטה שתרמה רבות להגברת הפעילות ולליכודה של המפלגה. אך אני מצר על כך שבעצרת שהוקדשה לאירוע, וכן בדיונים שקדמו לאירוע המרגש והמרשים שהתקיים בחיפה, לא הובהר במידה הנדרשת הבסיס היסודי של המפלגה – הבסיס של היותנו מפלגה מרקסיסטית-לנינית. וכיצד בסיס זה מתבטא בפעילות של מפלגתנו.
מאז התקבלותה של המפלגה לקומינטרן היה ברור שהיא איננה מכירה בציונות כתנועה לשחרור לאומי. המפלגה הסתייגה מתופעות של נישול וגירוש העם הפלסטיני ממולדתו וביקרה את הציונות על היותה תנועת הבורגנות היהודית. המפלגה הקומוניסטית בידלה את עצמה מהציונות בתמיכתה הבלתי מתפשרת במאבקם הצודק של הפלסטינים לשיחרור לאומי.
עקרונות אלו קיבלו ביטוי קונקרטי במשך שנות פעילותה של המפלגה.
יש להכין חומר בכתב לדיון מעמיק בסניפים בעברה של המפלגה. אמנם יצאו לאור פרסומים שהוקדשו לעברה של המפלגה, אבל אין להסתפק בכך. יש לקיים בהקדם את הכנס המתוכנן של ותיקי המפלגה לדיון בשאלות הנוגעות לעברה של המפלגה. חשוב מאוד לכלול בהערכת העבר את אלו שהיו חברים פעילים בעבר.
לימוד ודיון בעברה של המפלגה חייב למצוא מקום בולט ויותר משמעותי בנוער הקומוניסטי ובקרב חברים חדשים המצטרפים למפלגה. אני נתקל לעתים בשאלות ענייניות של צעירים שמקורן באי הכרת האירועים שהתרחשו בעבר.
כמי שהצטרף לנוער הקומוניסטי בשנת 1938 והיה פעיל בתנועת הנוער ובהמשך – במפלגה, הריני מעמיד את עצמי לרשותה של המפלגה לתקן את המעוות. מעוות זה התבטא באי הכנה מספקת שהיתה דרושה כדי להעלות ביתר יסודיות את הפרקים המרשימים בעברה של המפלגה לקראת חגיגות התשעים .
אני מציין בסיפוק את המפגשים בין סניפים, כמו המפגש של חברים יהודים מסניף תל אביב וחברים ערבים בסניף טירה. אלה מפגשים שמבליטים ומדגישים את אופיה המיוחד של מפלגתנו, בהיותה המפלגה היחידה בארץ שאדניה הארגוניים והערכיים הם על בסיס של שותפות יהודית-ערבית . לכן, יש משמעות רבה לביקורת המושמעת בכנס שכזה על תקלות שאירעו בחגיגת התשעים למפלגה שנערכה בחיפה. העובדה שחברים יהודים וערבים חשו צורך להביע במשותף את הפגם שהיה באי תרגום לעברית של הדוברים בערבית – היא הוכחה לכוחה של האחדות יהודית ערבית במפלגה. אני משוכנע שהוועד המרכזי יקח לתשומת ליבו את הביקורת שהושמעה גם בסניפים אחרים.
אף אחד אינו חף משגיאות. וגם מק"י בעברה שגתה. אך מה שהנחה אותה זו הראיה שיש כאן שני עמים. ולשני העמים יש מקום לממש את מאוויהם הלאומיים.
קשה לי להבין את להט הריצה אחרי המיקרסקופ שיוכיח , כי בעברה במועד זה או אחר המפלגה שגתה. יש כאלה כדוגמת אודי אביב שיסחטו שגיאה זו או אחרת למסע אימים נגד מק"י ויבטלו לחלוטין את כל העשיה המפוארת של חבריה במשך תשעים שנה.
אני מודעת לכך שהיו שגיאות, אבל אני היום יותר מתמיד משוכנעת, שאם היו מאמצים את הקו של מק"י – שני הצדדים – הרי היינו חיים במציאות אחרת. מציאות בה ישנה מדינת ישראל ובירתה ירושלים המערבית ומדינת פלשתין ובירתה ירושלים המזרחית.
או בא לקלל ויצא מברך?
האחד מהשנים נכון, מה שיהיה
לבקר אין פרושו לקלל.במקרה הזה הכותב בא לברך גם כשהוא מבקר..
90 שנים? מדוע הניכוס של מפ"ס (מו"פס) והפק"פ?מק"י היא התפתחות רוויזיוניסטית של המפלגות הללו ומתנהגת כאילו המרקסיזם לניניזם זה איזה זיכיון של תאגיד רב לאומי (ברית המועצות) שהיא הזכיינית שלו בשטחי המדינה הציונית (שטחי 1948).מה שכירסם במק"י ועדיין מכרסם ומנוון אותה זה ההסתגלות לקולוניאליזם הציוני ומקבלת פריבילגיות במסגרתו ואף מהווה עלה תאנה להצגתן כ"דמוקרטי" בכך שהיא משתתפת בבחירות. מק"י ממש לא נפרדה ממדיניות הדו קיום בשלום החרוצ’ובית. זאת יחד עם מכמה שמתחזקת בעשור האחרון והיא התרחקות ממורשת זייאד וניסיון לפזול כל הזמן לפלג המתון של הקולוניאליזם בעיקר למר"צ.
ברכות לח’ בורשטיין לרגל הגיעו ל-90. עד 240שנים של פעילות פרולטרית מרכסיסטית-לנינית!
לי גם היה מאד חסר הנושא של ידידות עם העם והמשטר הסורי.