הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-1 בדצמבר, 2009 4 תגובות

לא השתתפתי בכנס העיתונות שהתקיים השבוע באילת מטעם אגודת העיתונאים בתל אביב ואוניברסיטת בן גוריון בנגב. למעשה, לא נכחתי גם בשני הכנסים הקודמים. ועידות וכנסים מייחסים לעצמם חשיבות אסטרטגית ממשית, בעוד שאין יסוד ליומרותיהם. בד בבד עם השחיקה הקשה במעמדו של מקצוע העיתונות הן כשליחות (סליחה על האנכרוניזם) והן כמשלח יד מפרנס, מתעצמת תעשיית הכנסים מרובי המשתתפים, המשמשים כאופן של הצדקה לקיומו של איגוד מקצועי דהוי, חלש ודל ביצועים בחיי היומיום.

יוזמת הכנס, אגודת העיתונאים בתל אביב, שיווקה אותו כאירוע התקשורתי הגדול ביותר בארץ. תקופת החיזור אחרי חברי וחברות האגודה נמתחה על פני שבועות אחדים, שבמהלכם השתכנעו רבים מאתנו שאם לא נהיה שם לא נהיה בכלל. לי מזכירים הכנסים הללו את ימי ההשתלמות העליזים שאורגנו אצלנו, ברשות השידור בימיה הטובים, על ידי ועד העובדים בשיתוף ההנהלה. אף הם התקיימו בדרך כלל באילת וגם בהם שולבו בהצלחה שעות בריכה וזלילה ממושכות בדיונים משמימים, שכל תכליתם היתה למלא את משבצת ה"תוכן". גם אנחנו החמאנו לעצמנו, חילקנו פרסי הצטיינות וניחומים זה לזה, הבענו חרטה חלולה על סקופים שהחמצנו והתרועענו עם "בכירים מעולם התקשורת" ואף מן האקדמיה. אך חרף הפוליטיזציה הידועה לשמצה, שרווחה תמיד בשידור הציבורי, לא זכורה לי שיתופיות כה מוחצנת עם פוליטיקאים מכהנים, מחברי כנסת וראשי מפלגות עד ראש הממשלה, כפי שהיא מתקיימת בכינוסי העיתונות כיום.


מן הדיווחים על האווירה החגיגית והעולצת השוררת בכנס אפשר להבין שהידיעה על ההרעה המשמעותית שחלה השנה במעמדה של העיתונות בישראל בעיני התקשורת הבינלאומית וארגוניה אינה מטרידה את הנוכחים בו. אחד הסימנים להרעה זו הוא מקומה המונמך של התקשורת בישראל בדירוג חופש העיתונות המתפרסם מטעם הארגון "כתבים ללא גבולות".  השנה הורדה העיתונות הישראלית ב-47 דרגות אל המקום ה-93 (מכלל 175 מדינות), והיא מדורגת כיום במקום המביש שבין גיניאה ביסאו לקטאר. להתנהלותה בתקופת "עופרת יצוקה" יש חלק גדול בהידרדרות מעמדה בעיני העיתונות הבינלאומית וארגוניה.  


הגיבוי המוענק על ידי התקשורת המרכזית למהלכים הביטחוניים והמדיניים של הממשלה – כל ממשלה – אינו חדש בארץ. התפישה שעיתונאים מחוייבים לאתיקה של "זכות הציבור לדעת", במקרים רבים אף נגד הזרמים החזקים התובעים השתקה והסתרת מידע, משמשת יותר ככותרת לדיונים אקדמיים ופחות מדי ככלל שמנחה את הממסד העיתונאי. ולא זו בלבד, אלא שאיגוד העיתונאים אימץ את הגישה המדינתית הרשמית ביחס לפורומים בינלאומיים העוסקים בזכויות אדם. לפי גישה זו, המרימה חומות של חשד ועויינות כלפי כל מי שאינו מתיישר עם הקו הרשמי של הפטריוטיות הישראלית, גם ביקורת לגיטימית על התנהלות בלתי מקצועית ובלתי אתית של עיתונות המתנדבת לשירות לאומי או צבאי נהדפת בטענה, שמקור הביקורת הוא אנטישמי לשמו.


בזמן מלחמת לבנון השניה הודיע האיגוד הארצי של העיתונאים על הפסקת חברותו בפדרציה הבינלאומית של העיתונאים (IFJ), לאחר שמזכ"לה, אידן ווייט, האשים את ישראל בהפרת החוק הבינלאומי האוסר על פגיעה באזרחים ובניסיון להשתיק את אמצעי התקשורת. מכתב הגינוי של ווייט פורסם ב-14 ביולי, לאחר שחיל האוויר תקף את משרדי תחנת הטלוויזיה הלבנונית "אל-מנאר", המזוהה עם ארגון החיזבאללה, בפאתי ביירות, ואת מגדל השידור של הרשת בדרום בעלבק. מן ההפצצות נפגעו שבעה בני אדם ובהם שלושה עיתונאים. ווייט מחה על היחס לעיתונאים בלתי חמושים, בשל זיקתם הפוליטית, כאילו היו לוחמים.


סולידריות חוצה גבולות, המתמודדת עם פגיעות מכוונות בעיתונאים, אינה רכיב מהותי בתרבותו של האיגוד המקצועי שלנו. על כך מעידה התנהלות הממסד העיתונאי בכל שנות הכיבוש ולאחרונה גם במתקפת "עופרת יצוקה", שבמהלכה נפצעו, על פי ארגון "כתבים ללא גבולות", עשרים עיתונאים שעבדו ברצועת עזה. שלושה עיתונאים נהרגו בעזה בעת שסיקרו את המתקפה. אולם למה ללכת רחוק? גם הבעת סולידריות עם עיתונאים ישראלים, המבקשים לפרוץ את חומת ההשתקה שסביב המצור על עזה, אינה עומדת בסדר יומם של כלל העיתונאים ומוסדותיהם.


כזכור, הוצא ב-2006 צו אלוף האוסר על כניסת ישראלים, ובכללם עיתונאים, לרצועת עזה. העילה הרשמית לאיסור הגורף היתה הגנתם מפני חטיפות. בדצמבר 2008 הפרה עיתונאית "הארץ", עמירה הס, את הצו ונכנסה לעזה על סיפונה של ספינת פעילי השלום שהפליגה לרצועה במטרה לשבור את המצור. בצאתה (בשלום) ממנה עוכבה הס במעבר ארז והועברה לחקירה במשטרת שדרות. גם שלומי אלדר, כתב ערוץ 10 שיצא לעזה באותן נסיבות נעצר עם שובו לישראל והוצא נגדו צו הרחקה מגדר הרצועה. נשיאת מועצת העיתונות, שופטת בית המשפט העליון בדימוס דליה דורנר, הגיבה על המעצר באומרה, שחובת הציות לחוק מוטלת גם על עיתונאים. כאילו דומה הפרת צו אלוף, שנועד למנוע מעיתונאים למלא כראוי את תפקידם, להפרת חוק המגן על שלום הציבור מפני עבריינים.


איגוד העיתונאים, שנענה בהבנה לצו האלוף, הפגין אדישות כלפי אותם עיתונאים ישראלים בודדים שנותרו מחוייבים לשליחותם. עוד קודם לכן, בנובמבר 2008, הוא נמנע מתמיכה בעתירה לבג"ץ, שהוגשה מטעם איגוד העיתונאים הזרים – ה-FPA, נגד מניעת כניסתם של חבריו לרצועה לשם ביצוע עבודתם. ביולי השנה קבע בג"ץ שיש לאפשר לשמונה (ולא ל-12 כפי שביקש האיגוד) עיתונאים זרים להיכנס לרצועת עזה. הממסד העיתונאי בישראל ממשיך לשתוק גם בעניין זה. התקשורת בארץ אף לא ראתה צורך לדווח, מתוך בחינה מעמיקה, על הסיבות למעצרם של חמישה עיתונאים במהלך "עופרת יצוקה" ולאחריה, על רקע של הפרת הוראות הצנזורה הצבאית. מדיווחי "כתבים ללא גבולות" ניתן ללמוד, שמדובר בעיתונאי עטא נג’יב פרחאת מרמת הגולן, שעבד עבור הטלוויזיה הציבורית הסורית והעיתון אל-ווטן. הוא הורשע במסירת מידע לאויב ונדון לשלוש שנות מאסר ולקנס של 6,000 דולר. הכתב חאדיר שאהין והמפיק מוחמד סרחאן נדונו לחדשיים מאסר בפועל, לאחר שהפרו את איסור הצנזורה ודיווחו על התקדמות כוחות הצבא לעבר רצועת עזה. שני עיתונאי אל-ג’זירה שהיו על סיפונה של ספינת הסיוע שהפליגה לעזה בפברואר השנה גורשו על ידי ישראל.


גם בתחום של זכויות אדם מגלה התקשורת בארץ אטימות זועקת. אסירים פלסטינים מכונים תמיד "ביטחוניים", אף שרבים מהם אסורים מטעמים פוליטיים. ואף מילה על מאות העצורים המינהליים, הכלואים בין חודשים לשנים ארוכות בלי שמוגשים נגדם כתבי אישום.


בינואר השנה נודע על מעצרם של מפגינים, בהם סטודנטים באוניברסיטאות חיפה, תל אביב -יפו ובאר שבע, שהשתתפו בהפגנות המחאה על מתקפת "עופרת יצוקה". המפגינים זומנו לחקירות על ידי השב"כ והמשטרה. עקב כך פנתה האגודה לזכויות האזרח ליועץ המשפטי לממשלה בטענה שלא היה למעצרים הללו כל בסיס משפטי או עובדתי ולא היה חשש להפרת הסדר הציבורי או לביצוע עבירות פליליות. באותו החודש פנו שמונה ארגוני זכויות, ובראשם האגודה לזכויות האזרח, לעורכי החדשות בעיתונות הכתובה והאלקטרונית, בבקשה משותפת להשמיע בכלי התקשורת גם קולות ביקורתיים. לא ידוע כיצד התקבלה הפניה במערכות של חברות התקשורת. אולם עד כה לא הבחנתי בשינויים כלשהם בעמדות העיתונות הממוסדת ביחס לגיוון הקולות. עיתונות האינטרנט, הניזונה מליבוי הפולמוס הציבורי, היא סיפור שונה לגמרי. אולם למרות הרושם העולה ממנה, כאילו היא המציעה זירה לקול דמוקרטי חדש בשדה התקשורת, נראה שעד כה תקשורת האינטרנט טרם צברה השפעה ממשית במסדרונות הממסד הפוליטי והביטחוני. ריבוי הקולות בעיתונות האינטרנט, המחוברת לעיתונים המרכזיים, מצטייר יותר כטקטיקה המאפשרת פורקן רגשי ופחות כתוכנית פעולה המכוונת לשינוי פוליטי וחברתי .


כך, שבזמן שעיתונאים ועיתונאיות מערבלים באילת את חופשתם החורפית המענגת בחופש העיתונות, וחוגגים בשביעות רצון עצמית את הרלוונטיות המופחתת שלהם, ממשיכה הדמוקרטיה שבשמה הם מדברים להתכרסם באופן שמסכן אותה. נראה שמרביתם מעדיפים,  מסיבותיהם שלהם, להתעלם מאותות המצוקה שהיא משדרת.

תגובות
נושאים: מאמרים

4 תגובות

  1. עיתונאי לשעבר קרבן ההפרטה הגיב:

    כעיתונאי לשעבר וקרבן ההפרטה וסגירת העיתונים הציבוריים האחרונים ("דבר" ו"על המשמר") אני רוצה לחזק את ידיה של חדוה ישכר, לשעבר חברת ועד העיתונאים של הרדיו.
    המאמר רצוי וראוי!

  2. Foreign Correspondent הגיב:

    אני כמובן עיתונאי זר… כמעט כל מה שעושה אגודת העיתונאים בישראל זר לי!
    לכן, לדעתי הגיע הזמן להקים בארץ אגודת עיתונאים ח ד ש ה – אגודה של ממש
    שתהיה ותפעל כמו שעיתונאים שממלאים את חובתם לדווח ב ה ג י נ ו ת על
    הנושאים המהותיים כאן. זה כמובן מקובל על עיתונאים שאינם רואים בעולם אז
    בעל חי זר ומוזר, שאין חוקיו קבילים בעיתונינו ובערוצים העריצים.
    מנסיוני, בטוחני שהפדרציה הבינלאומית של העיתונאים (IFJ), ומזכ"לה, אידן
    ווייט, שבא מה"גארדיאן", ישמח לשבת יחד עם חברי אגודה שכזאת. [נזכיר למי
    שאינו יודע, שאידן ווייט התערב ותמך בעובדי רשות השידור שהוכו על-ידי
    מאבטח של משרד הביטחון. מקליט של הרשות הוכה אז קשות ונזקק לשנים של
    טיפול רפואי]. ובכן, צאו לדרך עובדי התקשורת שאינם עושים רק לעצמם
    ולמאותרגים הזמניים שבשלטון. החזירו את נס נקיון הכפיים למקצוע! זיכרו את
    שאמר מי שעמד בראש הניו יוק טיימס ב- 1897 Adolph Simon Ochs – דווחו על
    כל מה שניתן "כל החדשות שראויות לדפוס" – "All the News That’s Fit to
    Print."

  3. חיים שיבי הגיב:

    א. אגודת העיתונאים בירושלים הביעה תמיכה בפניית העיתונאים הזרים לבג"צ לצורך סיקור בעזה. ב. על דעתי בעניין כנס אילת מול התפקוד המקצועי השוטף של האגודות ראי כאן
    — קישור —

  4. קורא אנגלי הגיב:

    7 הדברות המקוריות:

    1. כל ההולך על 2 הוא אויב.
    2. כל ההולך על 4 או בעל כנף הוא ידיד וחבר.
    3. אף חיה לא תלבש בגדים.
    4. אף חיה לא תישן במיטה.
    5. אף חיה לא תשתה משקאות אלכוהולים.
    6. אף חיה לא תהרוג חיה אחרת.
    7. כל החיות נוצרו שוות זו לזו.

    שיפוץ:

    -אף חיה לא תישן במיטה – עם סדינים.
    -אף חיה לא תשתה משקאות אלכוהולים – ללא הגבלה.
    -אף חיה לא תהרוג חיה אחרת – ללא סיבה.
    -כל החיות נוצרו שוות זו לזו – אך חיות מסוימות שוות יותר מאחרות.

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים