ברכות למסרבים לציית לצווי הפסקת העבודה בשטחים ולמצהירים שימשיכו לבנות גם ללא היתר! בהיותי אחד הפעילים בוועד הישראלי נגד הריסת בתים, העוסקים זה שנים בבניה הבלתי חוקית של בתים שהמדינה הורסת במזרח ירושלים, אני מזדהה עם המתנחלים ורואה בהם ממשיכי דרכנו, אבל בכיוון ההפוך. שנינו נקטנו אותה גישה, אך בהבדל אחד משמעותי.
אנחנו בונים בתים של ערבים המתגוררים על אדמתם הם, גם כאשר הם מואשמים בבניה ללא היתר. אף אחד אינו מטיל ספק בזכותם על הקרקע. בעוד שהמתנחלים בונים בתים על אדמה שדודה וגזולה שנתפסה בניגוד לחוק הבינלאומי, או בחסות חוק שיהודים חוקקו להנציח את מעמדם, ורק יהודים מכירים בתוקפה, שעה שעולם ומלואו- כולל הנאמנים שבתומכינו- דוחה בשאט נפש, מגנה ומצהיר שדינם להתפנות. יתרה מזאת, הבדל נוסף ומשמעותי בינינו לבין המתנחלים טמון בכך שבתי הערבים שאנו בונים אינם פוגעים בשלום ולא בדו-קיום בין שני העמים, בעוד הבתים שהמתנחלים בונים הם מכשול לשלום ומחבלים בכל אפשרות של הסדר בין שני העמים. אלה הם מקצת ההבדלים בין שתי התופעות.
ברם, מעבר להבדלים הקיימים בין שנינו, חשוב יותר להדגיש את המשותף. שנינו נגרום להתפרקותה של המדינה! אמנם, כל מחנה פועל מכיוון אחר ומונע מסיבות שונות, אבל בסופו של חשבון שנינו נשיג את אותה התוצאה. הם- ללא משים, בעוד שאנחנו – במתכוון או בלשון התלמוד, אנו ‘לשמה’ והם ‘שלא לשמה’. כך או אחרת, העיקר הוא התוצאה הסופית. גם חיילי שמשון ונחשון המסרבים לפנות ישובים תורמים תרומה נכבדה לפירוק המדינה. על כך כתב יאיר שלג, ש"חלוקת הצבא לפי פקודות ימניות ושמאלניות היא מתכון בטוח לפגיעה אנושה בצבא ובחברה." (יאיר שלג, ההקצנה והשתיקה, 15 בדצמבר 2009), ועל כך מגיעה להם ברכת ‘חזק ואמץ’. תחזקנה ידיכם. זכיתם לשמש קטליזטור למה שאנו טוענים זה מכבר- שאת המדינה הזאת יש לפרק. הפירוק חיוני כדי לאפשר הבניה של משהו חדש ושפוי. המדינה הנוכחית, כפי שהתגבשה ב-40 השנים האחרונות, עקומה מכדי שיהיה אפשר ליישר אותה. הכיבוש חלחל כה עמוק עד כי קשה מאוד להחזיר אותה למסלולה. לכן, לא נותר אלא לסגור את הבסטה ולהתחיל את הכל מחדש.
המהלך הוא בלתי נמנע מכיוון שהכיבוש מכיל בתוכו את הזרעים להתפרקותה של המדינה, וטוב שהמתנחלים מזרזים עתה את התהליך הטבעי שטמון בשורשי הכיבוש. היום ברור לכל, שלא ניתן לקיים בו זמנית ולאורך זמן גם מדינה וגם את השטחים, וכי הכיבוש לא רק משחית אלא גם מפרק. מדינה נורמטיבית זקוקה לאתוס משותף לרוב אזרחיה, בעוד כיבוש הוא גורם המקצין עמדות, מונע מהעם להתגבש, ומה שפעם היה רק בבחינת "מחלוקת" בין ימין ושמאל, היום הפך לקרע שלא ניתן עוד לאיחוי. הכיבוש פורם את התפרים החלשים ממילא המקיימים את החברה הישראלית, ויוצר כוחות צנטריפוגליים שבמוקדם או במאוחר חייבים להביא למפץ גדול. היום כבר ברור שאין לנו דבר משותף עם הכיפות הסרוגות, ומוטב להקדים ולהיפרד לפני שהאש הזרה הבוערת בקרבם תשרוף גם אותנו.
צר לנו שהגענו למצב הזה. לא לישראל הזאת פיללנו. אבל משעה שהתברר שאנו תקועים עמוק בשטחים, ולא נראה באופק פתרון מוסכם, עדיף לתת לכוחות השוק לעשות את שלהם ולפרק את המדינה. ידענו בהיסטוריה מצבים דרמטיים שבהם התרסקה מלוכה יהודית. כעוף החול קמנו מהאפר ויצרנו את עצמנו מחדש. גם הפעם זה יקרה, וגם הפעם זה יהיה רק לטובה כי גרוע יותר ממה שאנחנו חווים עכשיו, עם השטחים התקועים בגרון, כבר לא יכול להיות.
מדינה חדשה ללא שטחים תהיה מן הסתם שפוייה יותר. ימנים לאומנים ופירומנים למיניהם עוד יהיו בתוכה, אבל ללא חומרי תבערה בידיהם הם יהיו פחות מזיקים כי לא השקפת עולמם מסכנת אותנו, אלא מעשי ידיהם. אומנם ימני בבית הוא מטרד, אך לפחות הוא לא מהווה סכנה ונדע איך להתמודד איתו.
יש הרבה תמימות במאמר הזה. כאילו המדינה של לפני 67′ לא דיכאה את הערבים, אתה מזרחיים וגם פועלים אשכנזים.
הציונות היא תנועה קולניזטורית מראשיתה, ובלי דה-ציוניזציה הסכסוך לא ייפתר, גם אם ישראל תיסוג מהשטחים. אפשר לחשוב ערביי ישראל לא חיים תחת דיכוי, ולפני הכיבוש הם חיו גם תחת דיכוי יותר גרוע. הציונות לא תפסיק את המלחמה בערביי ישראל ומסע הטרור נגד הבדואים אם יהיה פתרון של 2 מדינות. הדיכוי הזה אולי אפילו רק יוחרף.
אסור גם לשכוח ש"המצב הביטחוני" הוא נכס בידי השליטים שיכולים להציג את עצמם כמגינים על העם ובכך מונעים תסיסה חברתית. הם לא יוכלו לוותר על הנכס הזה בלי תמורה אחרת.
"מדינה חדשה ללא שטחים תהיה מן הסתם שפוייה יותר. ימנים לאומנים ופירומנים למיניהם עוד יהיו בתוכה, אבל ללא חומרי תבערה בידיהם הם יהיו פחות מזיקים כי לא השקפת עולמם מסכנת אותנו, אלא מעשי ידיהם".
עוד טעות תמימה. המתנחלים הם בסך הכל כלי משחק. המפלגות הציוניות בשמאל-מרכז-ימין מתון הן שמימשו לאורך השנים את מדיניות הכיבוש הדיכוי והגזל. בין היתר כי הח’ברה שהם מייצגים, בעלי ההון, הרוויחו ומרוויחים יפה מאוד מהכיבוש. היטפלות בעניין זה למתנחלים היא טעות חמורה מבחינה פוליטית, כל עוד הזרם המרכזי של הציונות מאפשר את המצב ומרוויח ממנו, והמתנחלים הם רק כלי בסיפור.
מצטרף לדעתו של המגיב אור.
ראו עוד על כך:
Alan Hart-the choice for israel – civil war for peace or the end of zionism
כדאי לשים לבהלה הציונית שאחזה בציבור הציוני בפרשת הרב מלמד וארכי פושע המלחמה אהוד ברק. מי שמסרב להבין את הרמזים הוא השמאל הציוני-האשכנזי הצבוע. במאבק בין אדם – מרושע ככל שיהיה – לבין ארכי פושע מלחמה, שבמקביל לפשעיו היה האדם שתרם יותר מכל אחד אחר (פרט לשמעון פרס ולשרון) להאדיר את ההתנחלויות רק כדי להוכיח כי אין פרטנר, וכדי לקדם אינטרסים כלכליים (ראו מאמר של מירון בנבנישתי בעניין זה בהארץ), אותו שמאל ציוני נחרד דווקא מהראשון.
ראו: מאמר המערכת | הר ברכה תחילה (הארץ)
לפי איך שאני רואה את המצב הדבר הבאמת חשוב שמשותף לסרבנים מימין ומשמאל הוא ששניהם פונים למה שקרוי "המרכז" ואומרים לו חד וחלק:
"עד מתי אתם פוסחים על שני הסעיפים?"
אם ישראל היא מדינה דמוקרטית ומוסרית חסלו את הכיבוש.
ואם ישראל היא מדינת אפרטהייד\טרנספר\הלכה (כלומר ההלכה כפי שהחרד"לים תופסים אותה)
אז הגיע הזמן שתכריזו על זה באופן רשמי כבר לכל הרוחות, ותודיעו את זה לכל העולם.
ואכן מבחינתי הדבר הכי גרוע הוא אותו מרכז שרוצה לקיים את ישראל כמדינת כיבוש לנצח תוך שמירה על תדמית זכה וטהורה בעיני עצמו והעולם.
ובמובן הזה אני מצטרף לחלוטין לכותרת של המאמר.