הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-28 בדצמבר, 2009 7 תגובות

האם ניצחנו? מחר יחול יום-השנה הראשון למלחמת-עזה, הידועה בציבור כ"מבצע עופרת יצוקה", והשאלה הזאת מנסרת בחלל.


בציבור הישראלי ניתנה כבר התשובה: בוודאי, הרי ירי הקסאמים נפסק!


תשובה פשוטה, אפשר לומר פרימיטיבית, אבל כך זה נראה למסתכל השטחי. היו קסאמים, עשינו מלחמה, אין קסאמים. ביישובי הדרום מתנהלים החיים כסדרם. שדרות פורחת, תושבי באר-שבע הולכים לתיאטרון. כל השאר זה פלפולים של פרופסורים.


אבל מי שרוצה להבין את תוצאות המלחמה חייב להעלות שאלות.


האם מטרת המבצע הייתה באמת רק להפסיק את ירי הקסאמים? האם ניתן היה להשיג זאת באמצעים אחרים? ואם היו מטרות אחרות, האם הושגו? האם הסיכום הסופי הוא חיובי או שלילי מבחינת האינטרסים של מדינת-ישראל?

אני מרחם על ההיסטוריונים. הם צריכים לנבור במסמכים, לבדוק פרוטוקולים, לעיין בטקסטים.


שפת המסמכים מתעתעת. אם נכונה אמרתו של טאליראן (או ביסמארק, או מי שזה היה) שהמלים נוצרו כדי להסתיר את המחשבות, הרי זה נכון שבעתיים לגבי מסמכים. מסמכים מסלפים עובדות, מעלימים עובדות, ממציאים עובדות – הכול לפי האינטרס של הכותב. הם מגלים טפח ומכסים טפחיים. כל מי שהיה מעורב בחיים הציבוריים יודע זאת.


לכן, נתעלם מן הפרוטוקולים. מה היו המטרות האמיתיות של מי שהחליטו על המלחמה? לפי הערכתי, הן היו כלהלן, בסדר יורד:


1. להפיל את שלטון החמאס בעזה, על-ידי הפיכת חיי התושבים לגיהינום, כדי שיקומו נגד חמאס.


2. להחזיר לצה"ל ולממשלה את הכבוד העצמי, שנפגע קשה במלחמת-לבנון השנייה.


3. להחזיר לצה"ל את כוח-ההרתעה.


4. להפסיק את ירי הקסאמים.


5.  לשחרר את גלעד שליט.


נבדוק את התוצאות אחת לאחת.


לפני כמה ימים באו מאות-אלפים מתושבי הרצועה לעצרת-הזדהות עם חמאס. על פי התמונות, היו שם בין 200 ל-400 אלף איש. אם לוקחים בחשבון שברצועה חיים 1.5 מיליון בני-אדם, ורובם הגדול ילדים, היה זה מפגן מרשים של תמיכה. בייחוד לאור העובדה שצה"ל קיים במשך כל השנה מצור על הרצועה, ושההריסות לא שוקמו. מי שהאמין שלחץ על האוכלוסייה יגרום להתקוממות נגד שלטון החמאס התבדה.


מי שקורא היסטוריה לא יכול להיות מופתע: כל אוכלוסייה מתאחדת מאחורי ההנהגה, תהיה אשר תהיה, מול התקפה של אויב מבחוץ. חבל שהפוליטיקאים והקצינים שלנו אינם קוראים ספרים.


הפרשנים שלנו מספרים שתושבי עזה "מסתכלים בעיניים כלות בחנויות הפורחות ברמאללה". הם גם מתנחמים בסקרים המוכיחים, כביכול, שהפופולאריות של חמאס בגדה המערבית הולכת ופוחתת. אם כן, מדוע פוחד הפת"ח לערוך בחירות בגדה, למרות שכל פעילי חמאס שם הושלכו לכלא?


נראה שרוב תושבי עזה מרוצים, פחות או יותר, מתפקוד ממשלת החמאס. אולי הם גם גאים, למרות מצוקתם, בעמידתה העיקשת. ברחוב שורר סדר, הפשע והסמים הצטמצמו. חמאס משתדל בזהירות להנהיג סדר-חיים דתי, ונראה שהציבור אינו מתנגד.


המטרה העיקרית של המבצע נכשלה לחלוטין.


המטרה השנייה, לעומת זאת, הושגה. ממשלת אולמרט, שאיבדה את אימון הציבור במלחמת-לבנון, רכשה אותו בחזרה במלחמת-עזה. למרות שזה לא עזר לו, לאולמרט, שנאלץ להתפטר בגלל ענני השחיתות המרחפים מעל לראשו.


גם צה"ל החזיר לעצמו את הביטחון העצמי. הוא הוכיח כי הכשלים הצבאיים, שהתגלו במלחמת-לבנון על כל צעד ושעל, היו שטחיים. הציבור משוכנע כי במלחמת-עזה הצבא תיפקד היטב. העובדה שבסך הכול נהרגו שישה חיילים מאש האויב, לעומת יותר מאלף ההרוגים בצד השני, חיזקה אמונה זו. ענייני המוסר מטרידים רק מעטים.


השאלה אם הושגה המטרה השלישית – ההרתעה – קשורה בשאלה: מי ניצח במלחמה מבחינה צבאית?


במלחמה בין צבא סדיר לבין ארגון-גרילה, קשה מאוד להגיד מה זה "ניצחון". בקרב קלאסי בין צבאות, מקובל להניח שניצח הצד שהחזיק בשדה-הקרב בתום הלחימה. ברור שזה לא חל במלחמה בלתי-סימטרית. צה"ל לא רצה להחזיק ברצועת-עזה – להיפך, הוא השתדל מאוד למנוע אפשרות זו.


יש הטוענים שחמאס ניצח במלחמה, מפני שעצם העובדה שארגון קטן ודל-אמצעים החזיק מעמד במשך שלושה שבועות, מול אחד הצבאות החזקים ביותר בעולם, מהווה הישג צבאי אדיר. יש הרבה מן האמת בטענה זו.


מאידך, אין ספק שכוח-ההרתעה של צה"ל שוקם. כל הגורמים הפלסטיניים, וכל הגורמים הערביים בכלל, יודעים עתה שצה"ל מוכן להרוג ולהרוס בלי כל הגבלה בכל מערכת צבאית. מנהיגי חמאס – וכמוהם ראשי חיזבאללה – יחשבו פעמיים ושלוש לפני שיתגרו בצה"ל בעתיד.


ירי הקסאמים נפסק כמעט לגמרי. חמאס משליט את רצונו גם על הארגונים הקטנים והקיצוניים יותר, שהיו רוצים להמשיך בירי.


אין ספק שכוח-ההרתעה של צה"ל משפיע על כך, אך עובדה היא שגם צה"ל נזהר מאוד שלא לגרום לתקריות, כפי שעשה לפני "עופרת יצוקה". הרתעה באזור עזה היא הדדית – לפחות לפי שעה.


יש מקום לשאלה אם לא היה פשוט וקל יותר להפסיק את ירי הקסאמים באמצעים פוליטיים. אילו הכירה ממשלת-ישראל בשלטון חמאס בעזה – לפחות דה פאקטו – ומקיימת איתו יחסים סבירים, ואלמלא הטילה מצור על הרצועה – האם אי-אפשר היה לשים קץ לטילים גם בלי מלחמה? אני בטוח שזה היה ניתן.


שחרור שליט – מטרה משנית אך חשובה כשלעצמה – לא הושג. אם ישוחרר שליט, זה יהיה במסגרת חילופי-שבויים, שייראו כניצחון כביר לחמאס.


אם לוקחים בחשבון את כל התוצאות האלה, ניתן להגיע למסקנה שהמלחמה הסתיימה במעין תיקו.


אלמלא גולדסטון.


מלחמה זו הנחיתה מכה אנושה על מעמדה של ישראל בעולם.


האם זה חשוב? דויד בן-גוריון אמר, כידוע, ש"לא חשוב מה אומרים הגויים, חשוב מה עושים היהודים". תומאס ג’פרסון, לעומת זאת, אמר ששום אומה אינה יכולה להרשות לעצמה לכלכל את מעשיה מבלי להתחשב בדעת האנושות. בוויכוח זה צדק ג’פרסון. מה שאומרים הגויים יש לו חשיבות עצומה על כל מערכות ישראל – החל בזירה המדינית וכלה במערכת הביטחונית. מעמד המדינה בעולם היא מרכיב חשוב של הביטחון הלאומי.


מלחמת עזה – החל מעצם ההחלטה להפעיל את צה"ל בשטח שיש בו אוכלוסייה צפופה, וכלה בשימוש בפצצות זרחן ופלאשט – הטיל צל כבד על ישראל. דו"ח גולדסטון, שבא אחרי התמונות המחרידות שהופיעו במהלך המבצע בכל רשתות הטלוויזיה בעולם, יצר רושם נורא. מאות מיליוני בני-אדם ברחבי תבל ראו ושמעו, ויחסם לישראל השתנה. לכך תהיינה השפעות מרחיקות-לכת על החלטות הממשלות, על עמדת כלי-התקשורת ועל אלף ואחת החלטות גדולות וקטנות לגבי ישראל.


כמעט כול הדוברים והעיתונאים שלנו, מנשיא-המדינה ועד לאחרון המנחים בטלוויזיה, חוזרים כתוכים על הטענה שדו"ח גולדסטון הוא "חד-צדדי", "נבזי" ו"שקרני". אבל בעולם יודעים שזהו דו"ח הוגן, ככל שהוא יכול להיות אחרי שממשלת ישראל החליטה שלא לשתף פעולה עם החקירה. והנזק הולך וגדל מיום ליום. חלק ממנו בלתי-הפיך.


אי-אפשר לשקול את תוצאות המלחמה מבלי להניח את העובדה הזאת על כף-המאזניים השלילית. הסיכום הוא שנזקי המלחמה למדינת-ישראל כבדים הרבה יותר מכל רווח שהביאה.


בצמרת המדינה יש מי שמקבלים את הסיכום הזה ומפנימים אותו בשקט. אבל לא חסרים גם הקולות – בצמרת וברחוב – המכריזים בגלוי ש"עופרת יצוקה 2″ היא בלתי-נמנעת.


מייחסים לביסמארק את האימרה שאדם טיפש לומד מניסיונו של עצמו, ואילו אדם חכם לומד מניסיונם של אחרים. אז מה אנחנו?

תגובות
נושאים: מאמרים

7 תגובות

  1. אור- טעות של אבנרי במטרות המבצע הגיב:

    צריך לזכור את השתלשלות העיניינים.
    במהלך חצי השנה שלפני הטבח היתה הפסקת אש בין ישראל לחמאס, שבמסגרתה נשארו המעברים סגורים והוטל מצור על הרצועה למרות הפסקת האש. לקראת מועד סיום הפסקת האש החמאס אותת שהוא מוכן להמשיך בה, אבל רק בתמורה להקלה במצור (תנאי סביר לכל הדעות).
    לישראל לא הייתה כמובן כוונה להפסיק את המצור, שבניגוד לתעמולה הפנימית של השליטים הישראלים, הוא לא תגובה לקסאמים אלא מדיניות בפני עצמו, כפי שהפסקת האש הוכיחה.
    אז איך ברק ושות’ יכלו לצאת מהפלונטר- מצד אחד להמשיך את המצור ומצד שני לגרום לאוכלוסיה הישראלית להאמין כי המצור הוא תגובה ולא מדיניות?
    ברק נתן את התשובה ב-4 לנובמבר כאשר הוא הפר את הפסקת האש והוביל להסלמה שיצרה תירוץ לישראל לפלוש בתירוצי הגנה. במהלך הכמעט חודשיים של הסלמה החמאס לא מפסיק לקרוא לחידוש הפסקת האש בתוספת פתיחת מעברים, ונענה בחיוך ציני של שר המושבות הישראלי.
    מכאן ברור שהתשובה לשאלה האם ניתן היה לגרום להפסקת הירי ללא הטבח היא כן קטגורי.
    יש גם לזכור כי התעמולה הישראלית הפנימית התמקדה ב"שתקנו שמונה שנים…" והתעלמה לחלוטין מהמאורעות שהובילו ליציאה לטבח, כאילו לברק ואולמרט נשבר בדיוק עכשיו. למה לא לפני שנה? הרי לתושבי שדרות מן הסתם נשבר הרבה לפני. מדובר הסך הכל התעמולה פנימית שניצלה מצב מסויים.
    בשורה התחתונה- לטבח הזה לא הייתה שום הצדקה והוא בשום פנים ואופן לא נועד להגן על תושבי שדרות. מדובר בסך הכל בהמשך ישיר של המדיניות הצינית של השליטים הישראלים, שיכלו להגיע להפסקת הירי גם ע"י הפסקת אש, אבל לא היו מוכנים לשלם את המחיר- הקלה במצור, מצור שהוא מדיניות ולא תגובה, כפי שהמקרה הזה בדיוק הוכיח.

  2. איש עם שפם הגיב:

    ממש מעניין מה שאבנרי אומר "אני מרחם על ההיסטוריונים. הם צריכים לנבור במסמכים, לבדוק פרוטוקולים, לעיין בטקסטים.שפת המסמכים מתעתעת","לכן, נ-ת-ע-ל-ם מן הפרוטוקולים. מה היו המטרות האמיתיות של מי שהחליטו על המלחמה? לפי ה-ע-ר-כ-ת-י…",תחום חדש של דמגוגיה נפתח בפנינו ברגעים אלה ממש…כלומר,יש מסמכים ועובדות אבל מסמכים כתבו אנשים (שלא לומר דמויי אדם -ציונים-פשישטים-נאצים)ולכן ניתן להטעות איתם,אז פשוט נתייחס למה שעובר לי בראש,הגיגים,מחשבות-יופי ,אחלה שיטה.

  3. daniel הגיב:

    צל כבד מרחף מעל הטבח שישראל ביצעה בעזה והוא צל ההתנתקות.ישראל אפילו לא ניסתה להכחיש לפני ביצוע ההתנתקות שהיא תרגיש חופשיה לפעול ככל העולה על רוחה אם יירו מהרצועה לכיוון ישראל.היא בסך הכל קיימה את מה שהבטיחה.צריך לקוות שתומכי הנסיגות בכל מחיר יזכרו את זה בפעם הבאה שמישהו יסמם אותם עם הבטחה למהלך חד צדדי כזה או אחר.

  4. בן פרנקל הגיב:

    אבנרי החליט על דעת עצמו מהן מטרות המבצע, בניגוד גמור לכל מה שהצהירו ראשי הצבא. אלה הצהירו כי מטרות המבצע הן בראש ובראשונה הפסקת ירי הקסאמים, וחזרו והצהירו כי הפלת שלטון חמאס, ושחרור גלעד שליט אינם חלק ממטרות המבצע.
    לכן ניתן לקבוע כי המבצע הושג במלואו.
    "יש הטוענים שחמאס ניצח במלחמה" אומר אבנרי. ואותי מעניין, מי הם אותם טוענים ?
    להערכתי הטוענים שעליהם מדבר אבנרי הם ראשי החמאס בעצמו, שיטענו לנצחון גם אם ישארו לבד במערכה. מאות לוחמי חמאס שנהרגו מול 6 לוחמי צה"ל. כיבוש קליל למדי של הרצועה. הפסקת ירי הקסאמים לעבר הדרום. קשה מאוד עד בלתי אפשרי לטעון כי החמאס ניצח בפרמטר כלשהו של המלחמה.

    לאור,
    ישראל לא הפרה את הרגיעה ב- 4 בנובמבר. היא הופרה הרבה קודם לכן ע"י החמאס. אם תרצה, תקבל תאריכים מדוייקים.

  5. קורא אנגלי הגיב:

    מטרת המבצע היא לייצר ביצה.
    שהבוץ המטורף מתייבש חייבים להרטיב אותו מדי פעם בדם, חיסול, נקמה, הרס ושחיטה וכו’.
    זו המשמעות של המדינה – לייצר ביצה ולרבוץ בה. בביצה זו נוח כנראה לאמריקאים לשתות את הנפט שמתחת לאיזור בזמן שהתושבים עסוקים באיכות הבוץ בו הם מתפלשים. לכשייבש הבוץ של עופרת יצוקה הרטבה נוספת תטופטף לרווחת המתבוססים מצד אחד ורווחת שותי הנפט מצד שני.

  6. אור לבן פרנקל הגיב:

    ישראל כן הפרה את הרגיעה ב-4 בנובמבר.
    היו עוד כמה תקריות לפני שנבעו מכך שישראל לא החילה את הרגיעה על הגדה והחמאס כן, אבל בגדול השקט נשמר.
    מה שחשוב לעניין הוא שההפצצה של ה-4 בנובמבר הייתה שבירה של כללי המשחק ושני הצדדים תפסו אותה בצדק כהפרה מכוונת של הפסקת האש.
    מה שעוד יותר חשוב לעניין זה שההפצצה של ה-4 בנובמבר נעשתה בשביל לגרום להסלמה ולהוות תירוץ ליציאה למבצע, מהסיבה הפשוטה שהמשך הפסקת האש היה מחייב את ישראל להקל על המצור, ואת זה לא היתה שום כוונה לעשות.
    זאת מהות העניין ולא השאלה על כל תאריך שצד כלשהו הפר את הפסקת האש. הטבח לא נועד להגן על תושבי שדרות, הוא בסך הכל היווה המשך של הפוליטיקה שקדמה לו.

    בהקשר זה צריך לזכור את מלחמת לבנון השנייה. גם שם השליטים טענו כי זו מלחמה שנועדה להגן על האזרחים. דא עקא, היה ברור לכל תינוק שהמלחמה תגרור את ריקון מלאי הטילים של החיזבאללה על העורף הישראלי- כלומר התוצאה הכי גרועה שיכולה להיות מבחינת הגנה על התושבים. אז כנראה שיש כאן שיקולים אחרים.

  7. מעניין מה ביסמארק אמר… הגיב:

    על השרלטנים שלא מעניין אותם מה קורה במציאות, אלא רק מה שהם ‘מעריכים’.

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים