מקצוע מעניין העיתונות. הוא משלב סקרנות, ידע וגם זיכרון. הייתכן שדווקא בערוץ הספורט מיטב העיתונאים והפרשנים כשלו במבחן הזה? הם לא סקרנים, הם לא יודעים והם גם לא זוכרים? הרי דווקא כתבי הספורט הם לרוב ידענים גדולים. כמה מעיתונאי ערוץ הספורט (ואני כותב בעקבות שיחות עם אחדים מהם) יכולים לשלוף מהזיכרון את הרכבי הנבחרות של ארגנטינה והולנד בגמר "מונדיאל" הכדורגל שנערך בארגנטינה בשנת 1978. עוד הם יכולים לספר מדוע דייגו ארמנדו מרדונה כונה "יד האלוהים" ואף להוסיף, שהמשחקים נערכו במסגרת מסע יחסי ציבור של הדיקטטורה הצבאית הרצחנית ששלטה אז במדינה הדרום-אמריקאית. אגב, הם שולפים את כל המידע מהזיכרון האישי-פרטי ולאו דווקא מזיכרון המחשב.
אבל מכתבה המתפרסמת בסוף השבוע במקומון התל-אביבי "העיר" עולה, שהכתבים הבכירים והפרשנים בערוץ הספורט הם לא סקרנים, לא זוכרים ואף לא יודעים מה שקורה במקום עבודתם. ולאו דווקא בארגנטינה הרחוקה במרחק ובזמן. הם לא יודעים שאחד העמיתים הוותיקים בערוץ, דני אמיר, פוטר לפני כחודש בגלל שרצה לממש את זכותו הדמוקרטית ואת חובתו כעובד להקים ועד עובדים במקום העבודה. בתשובה לשאלות כתב "העיר" על פיטורי העמית הוותיק מסר רון קאופמן, הפה הגדול של הערוץ, "אני לא משתתף בכתבה זו"; נדב יעקבי, השמאלי דווקא, הוסיף: "אתן לך תשובה שבטח רבים נתנו לך – לא מעוניין להגיב"; מודי בר און הדיסקונטאי הדליף ש"דני יודע היטב מה דעתי ומה אני עושה בעניין". חבל שהקוראים, וגם אנחנו הצופים, לא יודעים דבר על מה שבר און חושב על התנהגות מעסיקיו. לשרון פרי יש טענה המתיישרת עם רציונל הניצול הקפיטליסטי: "כל אחד דואג לתחת שלו, כולל אני". וישנה גם תשובה תמוהה למדי של פרשן בכיר המתיימר להיות "סקופר" אמיתי, עופר שלח: "אני ממש לא מעורה ביום יום של ערוץ הספורט". ומה עם זקן השבט, יורם ארבל? לדבריו "כל הזמן מפטרים אנשים, מחזירים אותם. אני באמת כבר לא עוקב". יעני: אחד פחות, אחד יותר, את מי זה מעניין?
תמוהה ביותר התשובה "לא ידענו" בפיהם של הכתבים והפרשנים. הרי ביוזמת עובדי הערוץ ו"כוח לעובדים" נערכו שתי הפגנות קולניות מול משרדי ערוץ הספורט ברחוב קרמניצקי בתל אביב – ממש מתחת לחלונות הערוץ. מתלונות המשרדים השכנים לערוץ ניתן ללמוד שהווליום של המפגינים לא היה נמוך במיוחד. בין היתר, המפגינים צעקו והניפו כרזות שבהן נאמר: "זכויות עובדים זה לא משחק". גילוי נאות, גם אני השתתפי במחאה על סירובה של הנהלת הערוץ לחזור בה מפיטורי דני אמיר – תסריטאי "חדשות הספורט".
אמיר, העובד בערוץ 10 שנים, מוביל זה כמה חודשים מהלך של הקמת ועד עובדים בערוץ הספורט במסגרת ארגון "כוח לעובדים". לפני כחודש התבשר אמיר על הכוונה לפטרו. הודעת הפיטורים ניתנה בלי אזהרה או שימוע, ואמיר התבקש שלא להגיע יותר למשרדי הערוץ. "לכולם בערוץ ברור מדוע פוטרתי", הוא הבהיר.
"עכשיו הכרתי מקרוב גם את הליכי הפיטורים בערוץ, והנחיצות של הקמת ארגון שיבטיח את זכויות העובדים – ברורה לי עוד יותר".
לאחר התערבותו של עו"ד איאן יפה מטעם "כוח לעובדים", ובעקבות הפגנות שהתקיימו מול הערוץ, קיימה ההנהלה מפגש עם אמיר שבו הוצעו לו תפקידים אחרים בערוץ. שתי ההצעות מרעות את תנאי ההעסקה של אמיר, וההצעה הפחות גרועה מבחינת השכר הייתה אמורה להרחיק את אמיר ממשרדי הערוץ בתל-אביב ולהעביר את מרכז פעילותו למכון וינגייט, שם נמצא רק עובד אחד נוסף של הערוץ. הכוחות האמריקאים שפלשו לווייטנאם בשנות השישים של המאה הקודמת קראו למהלך הזה: "להוציא את הדג מהמים". זאת בעקבות אמרתו של מאו צה-טונג לפיה, "המהפכן בקרב ההמונים הוא כמו דג במים".
מעניין שההנהלה, שטענה שלפיטורים אין כל קשר לניסיון לארגן עובדים, שלפה את הפתרונות החלופיים ברגע שאמיר הבהיר שהוא מתכוון לפנות לערכאות משפטיות. לצדו עומדים תיקוני החוק של הח"כ לשעבר תמר גוז’נסקי המגן על מארגן מקומות עבודה והתקדים המשפטי של אלון-לי גרין. לי גרין הוא הצעיר שהקים לפני שנתיים את ועד העובדים ברשת "קופי בין". הוא פוטר והוחזר לעבודה, בצעד נדיר למדי, בעקבות פסיקת בית הדין האזורי לעבודה.
במכתב לחבריו בערוץ כתב אמיר: "אין לי שום כוונה לספוג קיצוץ בשכר, הרחקה מכולם, והעברה לג’וב שהרבה פחות מעניין ומתאים לי – רק מכיוון שאני מנסה להקים ועד עובדים. זה לא הוגן ולא סביר". הייתכן שאיש מבין העיתונאים הבכירים והפרשנים לא קרא את הידיעה על הפיטורים (שפורסמה בכלי תקשורת רבים), לא ראה את ההפגנה בפתח הערוץ או לא היה מודע לאיגרת של אמיר?
בעקבות סירובו של אמיר לקבל את הצעות ההנהלה הובהר לו, כי הפיטורים יכנסו לתוקף. לצערנו, הוא אינו נציג העובדים הבודד שפוטר באחרונה בגלל שרצה להקים ועד עובדים. באחרונה פוטר מוביל מאבק דומה ב-HOT וזאת, כמובן, בניגוד לזכות ההתארגנות המעוגנת בחוק. במפעל אקרשטיין בירוחם רצו לפטר את אנשי הוועד, אבל בעקבות שביתת עובדים השבוע נציגי העובדים לא פוטרו. מי שהתפטר היה דווקא מנהל המפעל.
מזל שאתה כותב שמאל ולא כמו רוב הכותבים פה "שמאל". השאלה היא מה אתה עושה חוץ מלקטר. נדמה לי שאתה בהיסתדרות. מה עם השבתת המשק לכבוד פיטורי עיתונאי או אחר שרוצים להקים ועד עובדים ולא רק בגלל אינטרסים של הועדים הגדולים?
אני מכיר היטב את דני אמיר, וגם את רוב המרואיינים בפרשה. זוהי בושה וחרפה. חזרנו לימים שלפני המלחמה הקרה, כאשר המעסיקים לא חששו עדיין מהקומוניזם והתעללו בעובדים באין מכלים.
ידעתי שיום אחד אקרא בעיתון ידיעה כזו, או משהו דומה. חשבתי על כך לראשונה כאשר שמעתי לפני שנים רבות מאוד את התוכנית בגלי צה"ל, "שעה קלה על כלכלה", שהייתה מוטה פוליטית ואידיאולוגית לימין הקיצוני בנושא הכלכלי-חברתי. כאשר כתבתי על כך נתקלתי בהתעלמות מוחלטת של כל הוורדרדים. חבר ילדות, עיתונאי בכיר בעיתון יומי ואיש תנועת העבודה אמר לי, שבעיניו האסכולה האמריקאית ניצחה, ושיש להתחרות על כל מקום עבודה.
בנוסף עלי לומר שוב שאני מכיר את דני, ולכן מעריך שאנשי ערוץ הספורט אינם יודעים מה הם מפסידים.
לדני אמיר – כל הכבוד על הנחישות והאומץ!
לא ברור לי אם הועד אמור לייצג את הסלבריקעס של ערוץ הספורט, או את כלל העובדים בו. ומדוע לקשור את טלי פחימה לכל העניין?
זו אולי דעה לא פופולרית בקרב הקוראים והצופים, אבל הספורט הוא אופיום מצ’ואיסטי להמונים, שרק מסיח את הדעת מהבעיות האמיתיות (וראו לדוגמא את הנדכאים באמריקה הלטינית). לא שונה בכלל מטלנובלות.
סרחיו: דווקא באמריקה הלטינית האיגודים בקרב העיתונאים חזקים למדי ומיליטנטיים. במאמר כתוב "הזכות הדמוקרטית להתארגן והחובה של כל עובד לקדם התארגנות עובדים". וזה כולל גם את כתבי הספורט.
סרחיו מעלה פה שאלה מעניינת: האם המהפכנים צריכים לעודד התאגדות של עובדים בענפים קונטררבולוציונים כמו הפצת סמים?
אפרים תודה על המאמר.ההצטרפות, אפילו באופן הצהרתי, של טאלנטים להתארגנות חשובה מאוד, ואפילו יכולה להיות קריטית, בעיקר בלגיטימציה שהיא תיתן להתארגנות הזו בעיני העובדים.
אני בטוח שחלק גדול מהם תומכים במהלך וכל קול שנשמע, שיכול לחדד להם את חשיבות התמיכה, יכול להועיל.
חיים תודה גם על התמיכה, דני עובד כבר 10 שנים, וכנראה ששווה לערוץ הספורט "להפסיד אותו" ולא להסתכן בהצלחה של המהלך שאותו דני הוביל. נקוה שההיסטוריה לא רק הולכת אחורה אלא גם מתקדמת לכיוונים שבהם החברה מצליחה לצור איזונים נכונים ובריאים.
אל תתבייש להשמיע את קולך !
סרחיו ורגינה, כשתסיימו את הדיון – האם ראוי או לא ראוי להגן על עובדים שמתפרנסים מתעשיות קונטרוברולוציוניות, נשמח אם גם אתם תתמכו
כל הכבוד לדני אמיר, ואין ספק שפיטוריו הם בושה וחרפה. וזהו לא מקרה יוצא דופן.
תעשיית הטלוויזיה והתקשורת מנצלת את עובדיה בצורה מחפירה כבר שנים. חבורת עשירים ציניקנים שיורקים כדרך קבע לבאר שממנה הם שותים, העובדים המסורים שלהם, ואי אפשר לעשות שום דבר נגדם. הם מלינים שכר (תשלום בשיטת שוטף+100), אינם נותנים פיצויי פיטורים, קובעים את שער הדולר לפי ראות עינהם ולא לפי שוויו האמיתי,, מעדיפים עבודה מחופפת וזולה על עבודה איכותית ומושקעת, וזה רק קצה הקרחון.
לא שאני חושב שצריך לחזור לימי ועדי העובדים הכוחניים של פעם שדרשו דרישות מופרזות ולא איפשרו למנהליהם לתפקד, אבל גם הקיצונים השנייה היא גרועה ומושחתת, במיוחד כשמדובר כאן בהפרת חוק וחזקים העושים עוול מוסרי בסיסי לחלשים מהם.
מדינה קטנה שלצערנו עדיין סובלת מטרור וממלחמות, חייבת אזרחים מלוכדים, וזה לא יכול לקרות בחברה לא שוויונית בה עובדים רבים חשים ממורמרים, מנוצלים וחסרי אמון איש ברעהו.
כולם רוצים לחכות את הקפיטליזם האמריקאי, רק שבהוליווד יש איגודים מקצועיים חזקים וקודים של התנהגות ולכן המפיקים וערוצי הטלוויזיה שם מכבדים את זכויות העובדים.
חייבים להיאבק ולשנות את המצב!
כל הכבוד לדני אמיר ולאנשים כמוהו.
אולי אני מפספסת משהו, אך האם אין כבר ועד עובדים בטלויזיה? או שמא מדובר בועד של מחלקה מסויימת בתוך רשות השידור שלא היה מיוצג קודם על ידי הועד?
בכל מקרה, דעתי הפרטית היא ששידורי הספורט מיותרים, מעודדים אלילות ותחרותיות, ועדיף לשדר במקומם דברים שימושיים/חינוכיים לתועלת כלל החברה.
עדיין מפספסת משהו: אם התשלום הוא שוטף+100, האם זו לא הלנת שכר ברורה וזועקת לשמיים, שניתן להתמודד איתה חזיתית בבית המשפט?
קודם כל אני רוצה להודות לדני אמיר על היוזמה ועל ההקרבה. אני עיתונאי ברשות השידור ללא מעמד מוכר (ש"ת)ואני מלא הערכה לפעילות של אמיר – שאינני מכיר אותו אישית. לדעתי מאות העיתונאים ברשות השידור, בערוצי הכבלים השונים, בתחנות הרדיו האזוריות ובכל אתרי האינטרנט היו צריכים ליזום מהלך של התארגנות כי אנו פשוט "בזבל": תנאי עבודה והשכר שלנו הם מהגרועים ביותר. אגב: איפה אגודת העיתונאים? איפה האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל?
תוכל גם להבהיר את נושא שער הדולר שהטלויזיה קובעת לפי ראות עיניה? על מה מדובר בדיוק? וגם מה זה שוטף + 100 ?
מכל התגובות כבר לא ברור אם זה איגוד עובדים פרולטרי או איגוד סלבריטאים עצמאיים זעיר-בורגניים, פרסומאי דיסקונט ואורחי ארץ נהדרת
We are going to f… them all!
יש! היפ היפ הורייי!
— קישור —
מדוע השפה הסקסיסטית הזאת?
fucking – An act of sexual intercourse, especially one lacking passion or a feeling of sincere love