כאלה הן פניה המכוערות של הלאומנות. אין לה דבר בעולמה חוץ מעצמה, אין מקום לאחרים זולתה. אין תחום שלא יפול לידה ולא יהפוך למגרשה הפרטי. היא תרדד בשם "מורשת" כל מורכבות תרבותית, תנכס לעצמה אתרים המקודשים גם לדתות אחרות, תלאים כל פיסת אדמה, תפקיע כל זכות שאינה עולה בקנה אחד עם זכותה המעוגנת, תטשטש זהויות, [ קראו עוד ]
ב"פנתר במרתף" מתאר עמוס עוז, מנקודת מבטו של ילד, חיפוש שעורכים חיילים בריטים בבית ירושלמי: "אחר כך שאל אם יש כאן ספרים בשפה האנגלית. השאלה הזו העליבה את אבא […] וכי נדמה לו לגוי השחצן הזה שהוא נמצא באיזו בקתת ילידים באחד מכפרי מלאיה? בסוכות של בני שבט אוגנדי? בו ברגע, בלהט, גועש ועולה על [ קראו עוד ]
כשמדינת ישראל מודיעה על כוונותיה להילחם בטרור על שלל שלוחותיו, ללא ספק יש לברך על כך. הרי, מהו טרור אם לא דבר רע ושלילי? אף אחד מאיתנו לא רוצה להפוך את ישראל למדינה מוכת טרור. לכן, האמירה כי יש להילחם בטרור, היא ללא ספק אמירה נכונה. האם מבחוח אכן עונה להגדרה של פעיל טרור? מהו [ קראו עוד ]
אני מודע היטב ליומרנות הכרוכה בשימוש בכותרת כזאת. "בשולי דברים", כך קראו למדור יומי בעיתון "דבר" בשנות החמישים, בעידן שבו עיצב העיתון את דעת הח"כים בסיעה של 40 חברים לפחות, וגם את זו של הציבור הגדול שתמך בהם. הסגנון שם היה מיושן להפליא. ביטויים כמו "בעל דבבו" (איש ריבו) או "נכסי צאן ברזל של האומה" [ קראו עוד ]
לפני יום-יומיים פגש אותי מכר ותיק, אובססיבי לענייני ארכיאולוגיה, כמעט ברמה של התמכרות, ובפיו ההתרסה הכמעט-מקובלת בדו-שיח בינינו: אתה רואה, קטן אמונה שכמותך, מצאו סוף-סוף אישור למלכות שלמה בירושלים. מיד הבינותי במה מדובר, וכמו כל פגישה מסוג זה, גמזתי את תאורייתו בשלושה-ארבעה נימוקים שמיד אציג אותם בפני הקוראים. אך ראשית כל אציג את הנתונים כפי [ קראו עוד ]
מאות אלפים צעדו אתמול ברחובות הערים הגדולות של יוון במסגרת השביתה הכללית שפרצה במחאה על התכנית הכלכלית הניאו-ליברלית של הממשלה הסוציאליסטית. "האנשים ברחוב העבירו מסר חשוב לממשלה, אך בעיקר לאיחוד האירופי, לשווקים ולשותפים שלנו באירופה, שהאנשים והצרכים שלהם חייבים לעמוד מעל לדרישות השוק", קרא יאניס פאנגופולוס, נשיא איגוד העובדים בסקטור הפרטי. "לא אנחנו יצרנו את [ קראו עוד ]
מפעל מוטורולה בערד פועל מאז שנות השמונים ומעסיק כארבע מאות עד חמש מאות עובדים, בנוסף לקבלני שירותים כגון הסעות. בראשית ימיו לא נהג המפעל להעסיק עובדי קבלן מעבר לתקופת נסיון קצרה. ברבות השנים גדל מספרם של עובדי הקבלן אשר הועסקו במפעל ובמפעל השכן בו בוצעו עבודות עבור מוטורולה. בהתאם להתחייבות שנתנו פרנסי העיר בעת המו"מ [ קראו עוד ]
הקו הירוק כסמן גבולות נמחק בשנות הכיבוש מן השטח עצמו ומן המפות הגיאוגרפיות הרשמיות (אף שלא מן התודעה), ולאחרונה הוא מיטשטש גם בשיח השמאל על פתרונות אפשריים לסכסוך. אך אם תשאלו את הפלסטינים, ובמיוחד את העובדים ששוק העבודה בישראל נסגר בפניהם, יתברר לכם שהוא חי וקיים ושולט בחייהם באמצעים פיזיים, מינהליים ומשפטיים. בעשור האחרון הפכו [ קראו עוד ]
אסף אורון, במאמר שפרסם כאן מציג שאלה מצוינת. "מה אנחנו עושים לא נכון?", שואל אורון את השמאל הלא-ציוני. מדוע עשרות אלפי פעילים מסורים במשך יותר משישים שנה לא הצליחו להביא לשינוי המיוחל? איך לא עצרנו עד היום את תהליך העמקת הדיכוי של הפלסטינים? כיצד לא הפסקנו את מצב המלחמה המתמיד של מדינת ישראל, שנראית כל [ קראו עוד ]
למחרת רציחתו של פעיל החמאס מחמוד אל מבחוח בדובאי, הייתה ישראל באופוריה. שרי הממשלה קרצו בעין אחת אל המנטרה "ישראל לא מגיבה" ובעין השנייה הופיעה בת שחוק של שביעות רצון, האומרת "יופי של עבודה". בריגדיר גנרל מאיר דגן, ראש המוסד, מחסל עם קבלות עוד מימי הכיבוש הראשונים בעזה, זכה לשבחים ממרבית צבעי הקשת הפוליטית, כמי [ קראו עוד ]
מה משותף לשני טכנאים מחברות "יס" ו"הוט", למדריך במעון יום בנגב, לעיתונאי ידוע בערוץ הספורט, לעובד ותיק בשקמיות שבסיסי צה"ל, למחסנאי ברשת "קסטרו", לעובד עירייה ברמת-השרון ולפועל במפעל אקרשטיין בירוחם? כמובן, כולם שכירים. אבל ישנו מכנה משותף נוסף: כולם פוטרו מעבודתם בשבועות האחרונים בגלל ש"העזו" להגן על זכויות עמיתיהם או ניסו לארגן ועד עובדים. המקרה [ קראו עוד ]
