מוקי קבוקי הגיב:

אורי כל המאבקים האלו כבר מאוחדים פחות או יותר זה אותם אנשים ולמרבה הצער זה לא הרבה….

צפור בודד-המשך הגיב:

אומר לך היכן אתה טועה אורי: כאשר אתה מדבר על דמוקרטיה וערכים דמוקרטיים,אינך אלא זורה עפר בראש ובראשונה בעיניך אתה,משום שדמוקרטיה אינה איזה שהוא עניין ערטילאי,מסגרת לכל מיני ערכים הומנים,הגיגי רוח נשגבים ובועות מלל מפומפזות.היא גם איננה גבבת חוקים וסעיפים וסעיפי משנה וערימות אין-סופיות של תיקוני חוק,תקנונים ואותיות קטנות .לא לא ולא!!!הדמוקרטיה הינה דבר פשוט בתכלית:אלף,בית וגימל.הדמוקרטיה הינה כלי ולא ערך.אם לא תהיה כזו היא אינה יכולה להקרא דמוקרטיה,אלא בבל"ת!!! האינך רואה? האם אין אתה מבין שהכשל שלנו להגיע אל השלום נובע בראש ובראשונה מחוסר יכולתנו להתארגן באמת.האם אינך רואה שחוסר יכולתנו להגיע לשלום נובע לא מהסיבה שאין לנו כביכול מנהיגים נעלים מורמים מעם,אלא משום שטפחנו ועדיין אנו מטפחים את תופעת השליט היחיד.שליט יחיד לעולם לא יוכל באמת להנהיגנו לקדמה ובטח לא לשלום המיוחל.אומר לך דבר נוסף.לא להנהגה זקוקים אנו,כי אם להתארגנות נבונה ונכונה.
בקצור חייבת להתחולל כאן מהפיכה יסודית,מהבסיס של הבסיס,משורשי השורשים,חשוב גם שהמהפיכה הזו תהיה בלתי אלימה,ובמקביל לשיטות הקימות.אם במלחמה כמו במלחמה,אז גם בשלום כמו בשלום.
את השלום נוכל להשיג רק דרך המהפיכה בדמוקרטיה.

קורא אנגלי הגיב:

הימין-מרכז הצליח להדביק לשלום נופך אנטי-יהודי. האג’נדה "האנטישמית" מופנת יותר כלפי פנים מאשר כלפי חוץ. פינקלשטיין, חומסקי, פפה, ורבים אחרים הם בחזקת חשודים באנטישמיות. עצם קיום סימן שאלה כזה מעליהם זה הדבר שהפרופגנדה עובדת עליו. אף אחד לא מעוניין לשאול שאלות של ממש על אנטישמיות וגזענות אלא רק לטעת "ספק קל" בקרב ההמון.

הספק הזה קיים(!) ברוב הציבור בישראל (גם האינטלגינטי) ביחס לשמאל וזה כמובן מספיק כדי לייצר דה-לגיטימציה ברמה האישית לאנשי השמאל.

בינתיים זונה הציבור אחרי בעלי הכוח והשררה ומתחנן שיצילהו מהמצור הכלכלי והבטחוני. המצב מזכיר לביאה שמתפלשת בעפר לפני האריה שזה עתה חיסל את גוריה. הלביאה נוהגת בחכמה כי הכוח אינו שמור לה אבל העם שמחזיק בכח האמיתי בטימטומו מסכים להיות מושפל ע"י כמה תוחבי מעטפות מזומנים עלובים. אין דין ואין דיין.

הציבור נבוך, מבולבל ומיואש וזה כנראה לא רק בישראל. זמנים טובים להיות מושחת. יהיה כנראה עוד לא מעט רע לפני שיהיה טוב.
מומלץ לתפוס מחסה או לחליפין להתארגן.

תקוה הגיב:

אם כבר מדברים על מלים גסות… אתה מופיע בסרט על אכזיב והמתנחל אלי אביבי, עם נוסטלגיה גדולה לימי "העולם הזה" תוך כדי שרואים היטב את האופי של הצהובון שונא הנשים הדוחה הזה. אם היית עושה איזשהו חשבון נפש עם עברך, מילא, אבל לבוא ולהטיף לנו כאן תוך כדי שאתה מפאר "טינופון" אנטי נשי? פשוט גועל נפש!

יוסף לדרור בל"ד הגיב:

אני מניח שבאמירה שלך "יבינו תומכי חד"ש היהודים מי היא מפלגה לאומנית ומי היא מפלגת שלום לכל אזרחיה" אתה טוען שחד"ש היא מפלגה לאומנית. ותקן אותי אם אני טועה.

אז איך אתה מסביר את העובדה שמתוך ארבעה חברי כנסת של חד"ש, שלושה הם ערבים?
האם מדובר במפלגה לאומנית ערבית אולי?
ומה עם דב חנין? ממתי הוא לאומן?

בקיצור, די עם הדמגוגיה השקרית והפרובוקטיבית על לא כלום. אני מבין שעינך צרה בתמיכה שחד"ש מקבלת, אבל לא נורא, עם הגיל זה יעבור לך ואולי תנטוש את המחשבה הילדותית והמתלהמת לפיה כל מי שאינו אתה הוא כנראה לא בסדר ("לאומן", לצורך העניין).

חגי טולידנו הגיב:

אני מציע גם להפנות את כל המחקר הרפואי אל חקר הסרטן ולחכות עם כל הבעיות האחרות לאחר כך.
בנוסף, כדאי להפסיק לטפל בביוב בכפרים הערביים כי איך יכול להיות שנטפל בהם בעוד נחל איילון מציף את שכונות העוני בתל אביב?
ובוא נבטל את תוכניות הלימוד להנדסה באוניברסיטאות, בל יהפכו אלה "ערי מקלט" לצעירים המקדישים עצמם לעתידם ואינם לומדים דברי אפלטון וקירקגור.

המאבקים הללו אינם באים על חשבון המאבק לשלום.
אם כבר, הם מראים שלצד השמאלי של המפה הפוליטית יש מערך שלם של תפישות חברתיות והוא אינו מנותק מהווית החיים הכוללת במדינה.
הם מראים שהדאגה של מחנה השלום (ואני סמוך ובטוח שרוב הפעילים בתחומים שציינת שייכים אליו) אינה מתמצית בנושא אחד אלא היא חלק מהמאבק למען החלש, למען השוויון ולמען החיים בבטחון, והמאבק לשלום נגזר ממאבקים אלו ואינו מתנגש בו.

ככל שיהיו יותר מאבקים למען הנושאים שציינת – כך יהיו יותר תומכים ברעיון השלום.

איתמר הגיב:

אני עם ציפור בודד. אם הישראלים היו לומדים שהם אחראיים לחברה שלהם ומסוגלים לשנות אותה היינו במקום טוב יותר. זאת אומרת שלא מדובר פה במלחמה (כמו שאבנרי מציע לנו), אפילו לא בתור מטאפורה. מדובר בחיזוק הזהות האזרחית-דמוקרטית שלנו. לא בהחלשת איזה אויב.

כל עוד האזרחים ימשיכו לקבל את יחסי הכוח המשפילים שנמצאים בינם לבין המדינה כדבר מוסכם, לא ישתנה פה שום דבר שלא באינטרס של בעלי הון ואנשי צבא.
במובן זה אין כמובן מאבק כזה או אחר – יש מאבק אחד לאמנציפציה שלנו כבני אדם אקטיביים שמעצבים את החברה שבה אנו חיים.

דעה שונה הגיב:

מייסדי "שלום עכשיו" היו שוחרי טוב אבל עשו מיקח טעות (וגושלום טעה בעקבותיהם כעבור זמן). הם סברו שבאמצעות המילה הכל כך יפה שלום ניתן לשווק את התרופה החיונית לעם ולמדינה: צדק חלוקתי של הארץ בינינו ובין הפלסטינים והקמת מדינה בת קיימה בגדה המערבית ועזה. הטריק הצליח וה"שלום" רכש אוהדים ועשה חיילים אבל לא לאורך זמן. סיסמת השלום לא איפשרה להסביר את מורכבות הסכסוך ואת מחיר פתרונו. למשל: אם אנחנו "מושיטים יד לשלום" אז למה אתם מניחים פצצות? ובכלל, למה לא שלום תמורת שלום? ככל שהורע מצב הפלסטינים הנעשקים והמרומים, עלה מחיר השלום ועתה הוא עומד על לא פחות מזכויות אזרח מלאות לכל תושביה הפלסטינים של הארץ (קראו לה כנען ואולי עדיף לחזור לשם המקורי). יתכן שיושג הסכם שתי מדינות מהסוג שירצה את ביבי ואבומאזן, אבל האם שלום כזה, שבו גושי התנחלויות מבתרים את פלסטין ולישראל יד על השטקר של המעבר לעזה ושאר משכונות שיוטלו על הפלסטינים, האם הוא יחזיק מעמד? והמתנחלים, הם יעברו לסדר היום? והטייקונים היהודים עם כספי ההימורים והויסקי והסמים והנערות, האם הם יוותרו על חלומם לתלות לוחית זכרון להוריהם הקדושים בשערי הבית השלישי ושהכהן הגדול מהתנחלות עוזי וזמרת יה יאמר מישבייראך? אז בין אנשי השיווק ובין אנשי האמת, אני מעדיף את אנשי האמת: צדק חלוקתי מלא (ושוב: מלא!) או מדינת כל אזרחיה מים ועד נהר. ר"י

קורא אנגלי הגיב:

זה מה שקורה אחרי 40 שנות שטיפת מוח.
ולחשוב שאלה בטח אנשים עם משפחה וילדים.

— קישור —

דרורית לדרור עבור הגיב:

דרור יקר, אולי תירגע קצת מההשמצות ההיסטריות לפיהן מק"י היא ערבית לאומנית שוחרת ריב ומדון, ואילו דווקא בל"ד היא על-לאומית אינטרנציונליסטית שוחרת שלום?

לחילופין, התיאות לחשוף את מקורות הכנסתך?

דניאל שלום הגיב:

הסיבה שאלה שקוראים לעצמם מחנה השלום נהפכו לשוליים במדינה היא שהשלום שהם מדברים עליו לא קיים בשום מקום בעולם.כמה אנשים היו מוכנים לעבור את מה שאירופה עברה בשביל להגיע למצב שהיא נמצאת בו היום?

ציפור בודד לקורא אנגלי הגיב:

הדמוקרטיה כמו המדינה וכמו הסוציאליזם ועוד אננה ערך כי אם כלי.שיטה,נוהל עשיה והתנהלות ענינית אינם ערכים.קל מאד להפוך את הדמוקרטיה לערך ולהתפלמס עליה עד מחר,אך אתה לבד מבין שתכלית אחת לה לדמוקרטיה-לעזור לחברה האנושית להתארגן,כך שנבחריה יהיו המתאימים,המוכשרים והראויים ביותר ליצג את ההמונים ושהקשר בינם לבין בוחריהם יהיה אינטימי וישיר .כך יוכלו לנטרל את תופעת שליט יחיד ולבצע את הקפיצה האבולוציונית המתבקשת: לא עוד עדרי ענק המובלים בידי "מורם מעם" כי אם חברה אנושית מאורגנת היטב כמקשה אחת וברשת גמישה חובקת עולם,בה כולם חשובים באותה מידה.כלומר נדרש כאן כלי ולא איזו פרפרזה פטישיסטית.שלושה עקרונות ברורים יש לשיטה הדמוקרטית הנכונה,זו המבוססת על שילוב עקרון הפרדת הרשויות לשלושה סבבי בחירות לכל רשות,על החלת בחירות אלה מרמת שורשי העשב- משמע בקבוצות של לא יותר משלושים איש הבוחרים כך את נציגיהם (זה העיקרון הקומונרי) ולבסוף עקרון שרי העשרות של משה רבנו שבזמנו היה תקף רק לשופטים וכאן הוא תקף לכל שלושת הנציגים (מחוקק,מבצע ושופט).וכך בפחות מעשרה סבבים משולשים של בחירות,ניתן יהיה לכנס את החברה האנושית העולמית ברשת התארגנותית בלתי היררכית,בעלת אינטראקטיביות מלאה בין בוחרים ולנבחרים.

ציפור בודד -המשך הגיב:

המהפכנות של השיטה טמונה בכך שאנשים כמוך בבואם לבחירות הבאות (לא חשוב היכן ובעבור איזה ממסד),ידרשו בתוקף שכך תתנהלנה הבחירות.זאת משום שכל השיטות "הדמוקרטיות" האחרות משחקות לידיו של השליט היחיד.היות וברור גם ששליטי היחיד יתנגדו למהפיכה,לא תהיה ברירה ונצטרך כנראה להתארגן "במקביל".
לא קימת דרך אחרת, וצריך להתחיל מהבסיס משום שעד עכשיו כולם חיים באשליה שיש דמוקרטיה אבל אין.יש רק (כאמור) שורות של ערכים ההופכים לסיסמאות נבובות הנמוגות כהגיגים מעורפלים ותו לא.ואם אין דמוקרטיה באמת,אז גם כל שאר השיטות לניהול המדינה שאמורות לרכב עליה (קפיטליזם,סוציאליזם,קומוניזם וכו’) לא שוות את הניר עליו הן כתובות ובמקום לשגשג במורכבות פוריה,הן שוקעות לתוך תיסבוכת משמימה. וזה למה שום דבר לא מצליח להמונים,כי אם רק לשליטי היחיד.
המהפיכה צריכה להיות פשוטה גם לילדי הגן ולא רק לאינטלקטואלים מכבירי לשון.

קורא אנגלי הגיב:

דרור תודה על הקישור לקדמה.
עברתי ברפרוף על חלק קטן של הדיון שם (מאוחר יותר שיהיה לי זמן אקרא שם יותר).
כ"אשכנזי" החי בחו"ל שנים ארוכות עמדתי היא של אדם מבפנים אבל עם תבלין של משהו מבחוץ:

למעשה אין דבר ממשי כזה. אשכנזי או מזרחי.

אלו הן תוויות, מפוקפקות במקרה הטוב, שאינן אומרות כלום. לא במובן התרבותי, הפוליטי. האינטלקטואלי, הפרסונלי, כלום. פשוט כלום
(מעבר לאלמנט הדתי או ההיסטורי – שאין לו רלוונטיות לדיון).

כשהמוח (הן "האשכנזי" והן "המזרחי") מוטרף מאלימות ואמוציות לוהטות אז אנשים פורקים את זעמם ויאושם. אינני חושב שזה שצעק "היטלר צדק" הוא גזען. הוא פשוט אומלל המתנדנד לאורך יומו בין שפיות רגעית לטמטום. זו כנראה דרכו שלו לשרוד בארץ מדממת. כפי שאמר "הגשש" – אני על גחלים, אני על קוצים, יש לי יציקה על הראש … אכן לאנשים יש יציקה על הראש – עופרת יצוקה….זה המצב.

מציפור לדרור הגיב:

תודה על ההתיחסות ועל ההפניות למקורות:
1.לגבי חומסקי ותלמידתו לא הצלחתי לשים את ידי על הספרים המדוברים,אם תוכל להיות ספציפי יותר (כולל ציטוטים אם אפשר) אשמח.
2.לגבי שני המאמרים שהפנית אותי אליהם-מדובר בשיח ערכי הדן בעיקר בניתוח תופעתי,אם להשמש בפרפרזה ממאמרו של י.גולדמן: "שהפילוסופים ימלכו או שהמלכים יתפלספו…" .אין כאן דיון עניני בשידרוגה של הדמוקרטיה, כי אם בנסיון לקטלג ולנתח את הקשר בין נסיונות ביקורת חברתית והצעות אוטופיות.
3.שדרוג העשיה הדמוקרטית אותו אני מציע,אננו איזושהי הצעה שיפוטית ערכית להשוואת אנושויות וסיווגן (כפי שנרמז מדבריך),לא ולא,נהפוך הוא.אין בו כל יומרנות אוטופית,או פיתוי והוא חף מכל רמיזה לכיוון זה.כלומר אם נדמה לך שלשם מובילה הדרך…אתה אמרת את זה,לא אני.
4.אני מדבר על עשייה ברורה בתכלית: אלף,בית,גימל: תעשה ותשמיע.אין כאן שום ערכיות,אלא עקרונות :כללים ברורים,חדים ומשמעותיים.
5.אנא אמור לי בכנות האם הדרך הדמוקרטית הקיימת במפלגתך למשל היא אכן הדרך הנאותה באמת לברור את המנהיג/ים המתאימים והראויים,לקים איתו/ם קשר אינטימי,למנוע תופעה/ות של מנהיג יחיד,ערבוב רשויות והתארגנות יעילה וכוללת?
6.אם התשובה לנ"ל היא שלילית (אפילו באופן חלקי),אז מה העניין? נסה ותיווכח.

דרור בל"ד – לקורא אנגלי הגיב:

אני סבור כי כדאי לבדוק שוב את קביעתך כי אין דבר כזה אשכנזים ומזרחים. בין אם יש ובין אם אין (דעתי שונה משלך) ישנו ציבור גדול מאד המרגיש כי העוול – עוול שהתחיל טרם הקמת המדינה, ונמשך בדרכים אחרות, מתוחכמות יותר, עד עצם היום הזה – טרם זכה להכרה.

כל שוחר אמת וצדק באשר הוא ראוי לפחות שיידע מה עוללו הציונים לא רק לפלסטינים, אלא גם ליהודים הערבים (ראה ספרו של יהודה שנהב בשם זה).

הזעם על אי ההכרה ב’נכבה’ של יהודי ערב מוביל חלק מהם לתמוך בעמדות ימין קיצוניות רק מתוך שנאה עיוורת לאשכנזים, ממש כשם שהשנאה העיוורת ליהודים מובילה חלק מהפלסטינים לתמוך בפעולות טרור. רק עצם ההכרה בנכבה ורצון כן לכפר על העוול יהוו את המפתח לדו קיום ולהפחתת השנאה התהומית.

לדרור מאנג’לו על שנאה עיוורת וההתנגדות הפלסטינית הגיב:

שנאה עיוורת, יש דבר כזה. היא התייחסות רגשית ויצרית (אינסטינקטיבית), אבל יש לה קשר עם תודעה הפוליטית בכך שהיא מבטא איזה שהן סברות על עוולות. עד כאן, במבט ראשון, המשותף בין שנאה עיוורת לאשכנזים לבין שהשנאה העיוורת ליהודים.

אם אנחנו לא רוצים להתבלבל, נחוץ לנו להבדיל את השונה בכדי לחבר את המשותף המוחשי, הלא-מופשט. רק בדרך זו נוכל להתקרב למתרחש או להתפתחויות החברתיות-פוליטיות החומריות, הקונקרטיות. רק כך ניתן למצוא בין התנאים את האמצעים הממשיים ששימושם השקול מתגלה בר-תוצאות המקדמות שינויים.

גם אחרי שעשינו את כל זה, אנחנו נמצא באמצע הדרך כי עלינו לברר את הבחנות נוספות (מהות השינויים, למשל). אבל, לפני שעשינו את כל זה, אנחנו נמצא באפלה, כלומר, לא נוכל להשכיל צעד אחד קדימה. כן נוכל לצעוד, אבל כל על כל צעידה מצפה הפתעה, לפחות בהתחלה. משך הזמן, נלמד מהטעויות ונשפר את הצעידה שלנו. בדרך כלל, ההתנגדות משלבת בין שתי השיטות. אבל ככול שהשיטה הראשונה גוברת על השנייה, כך גם היעילות. זה לא סתם ככה שההתנגדות הפלסטינית בחרה בדרך של החמאס. להיפך, ההתנגדות הפלסטינית של היום היא תוצאה של התייעלות הנמשכת עשרות בשנים.

לעומת זאת, לרשותה של הביקורת מבחוץ, על החמאס מן הצד התומך בהתנגדות, עומדת השיטה הראשונה לבדה. זאת אומרת שלביקורת הזו אין משוב (Feedback) מתמשך שמעדכן מיידית על השינויים המתווספים בהתפתחויות הרב צדדיות. לכן, כשאתה אומר משאמרת ב-’קדמה’, כדאי לך לא להיות כל כך פשטני.

דרור בל"ד – לציפור בודד (2) הגיב:

לצ.ב. – צר לי כי לא ירדתי לסוף דעתך.(סעיף 3) . לגבי השאר:

1. חפש באמזון, יש שם תקציר וראשי פרקים.
-4-2. אני הראשון להצטרף אליך לכל נסיון שתציע. יחד עם זאת, ולכך כיוונתי, רבים וטובים ניסו גם הם, ורבים וטובים כתבו על הסיבות מדוע נסיונות מעין אלו נכשלו בעבר. אינני בקי בענייני משטר, מהפכות ואוטופיות – ישנם נושאים המעניינים אותי יותר – כוונתי היתה לאמר – כמו בכל נושא אחר – כי כדאי ללמוד היטב את הנושא לפני שניגשים לעבודה. זו היתה ביקורתו בספרותית של עגנון לסופרי "התחייה העברית" שנהגו ללהג ולשלב פסוקים מהמקרא והתלמוד מבלי שהבינו ומבלי שידעו במה דברים אמורים. (זה נושא המעניין אותי, למשל).
5. בל"ד אינה מפלגתי. אני תומך בה ועושה כמיטב יכולתי להפיץ את משנתה. איני יודע איך נבחרו מנהיגיהם לאחר בשארה, אך במציאות הפוליטית הם (זחאלקה וזועבי) המנהיגים הראויים ביותר להנהיג את המדינה, לדעתי.

ציפור בודד לקורא אנגלי חלק א’ הגיב:

תודה על ההתיחסות.
1.הכלי הדמוקרטי אננו ערך.הדמוקרטיה היא כלי (כמו המדינה למשל) ואין טעם להפוך את הפטיש לפעטיש.כך שאנני מנטרל שום ערכים רבים לטובת ערך יחיד,אלא עוסק בשדרוג הכלי,הלכה למעשה.
2.היכן ראית אותי אומר ששדרוג הדמוקרטיה אמור להביא לריפוין של כל תחלואי האדם וחברתו? טענתי רק שבעקבות הפיכתו של כלי שאינו מתפקד לערך,מתרחשות התופעות השליליות ("ערכיות מיסודן" לטעמך-שהרי אם טמטום הינו ערך כל הבעיות הנובעות ממנו הן ערכיות) במרחב התמרון הפוליטי.כלומר ההתארגנות האנושית כושלת לששון ליבם של שליטי היחיד ולמגינת לב ההמונים.
3.ההיתממות הזו כאילו שההמונים ג"כ יוצאים נשכרים….נו באמת,על "כלוב הזהב" כבר שמעת.גם הכלבים של היום מפותחים בהרבה מפעם ומקבלים אפילו דוגלי,גם הפרות מקבלות זריקות הורמונים ולתרנגולות יש ונטילטור.אז זה אומר שהם פחות קשורים,פחות נחלבים או פחות שחוטים.וגם אם מספר ה"מבסוטים" כלשונך עולה,ראית באיזה יחס עלה מספר האומללים?…ובכלל מי מדבר על זה? מדובר כאן על התיעלות,על שכלול היכולות שלנו להתארגן בעזרת בחירת נציגות הנאותה ולהגיע למצב בו נוכל לממש את הפוטנציאל שלנו,בלי לשגות בחלומות או גרוע מכך בויכוחי סרק ויללות על מר גורלנו.

לקורא אנגלי מצפור בודד-סיום הגיב:

כל שאר החוקות ההפנימיות של הקבוצות,דרכי הפעולה,סגנונות ההתארגנות (בתוך הקבוצות) יקבעו ע"י האנשים עצמם ולא ע"י מורמים מעם,מחוקקי חוקת עמים,אינטליגנטים גדולים ובעלי שכנוע פנימי עצום בדבר יכולתם הטרומית לשלוט ולהנהיג אנשים אחרים כנהוג הבולדוזר בערימות עפר.המלך הוא ערום,משמע עד שלא ילבש משהו,אין טעם לדבר על התאמת צבעים,נכון?
לסיום רק אומר,שכל דברי בקשר לשידרוגה של הדמוקרטיה,אינם בקשר לאיזו הצעה או חזון נשגב הבוער בעצמותי,אותו אני רוצה להנחיל לחברי.אלא רק סוג של נימוק במערכת הויכוחים האין סופית.כולם מקטרים ומקטרות,לכולם יש מה להגיד ולהציע,אך שום דבר לא יצלח באמת,משום שאין התארגנות אמיתית ואין יצוג אמת לטובת החברה.אין נטרול כוחנות,תחמנות ,ניצול,השפלה ודיכוי.המערכת בנויה ע"מ לשחק לידיהם של בעלי ההון והכוח הפוליטי.כלומר במקום לדאוג לכך שההמון יתארגן למען עצמו,רותמים אותו (בעזרת "הדמוקרטיה" המעוותת ובעזרת אסופת אספסת אין סופית של מלל "ערכי") כבהמה לאפסרה,ע"מ שישרת בודדים,נעלים,נבחרים ומורמים מעם אבוי לביזיון.טענתי היא שכל מי שאינו רואה זאת ואינו מבין שהכשל מתחיל מבסיסה של הדמוקרטיה,הוא משתף פעולה ציניקן וחסר מוסר,ששרביט השליט היחיד מצוי אף בציקלונו-קלונו או סתם סומא סתום במקרה הטוב.

וינסטון סמית הגיב:

גילוי נאות- אני אדם מהסוג הדמוני- מתנחל.

לפני כשנה קראתי באתר זה את מאמריו של אנדרה דרזנין, והוא יצר אצלי שינוי תודעתי.

עד אז הפחד הגדול שלי היה שהערבים סוף סוף יסכימו לקבל מדינה, בתמורה לחתימה על הסכם שלום. לא הבנתי מדוע הם ממשיכים לסרב. הרי זו בדיוק תוכנית השלבים שלהם, קבלת ההר המרכזי של מדינת ישראל, משם יכולים לאיים קיומית על המדינה, ובעיקר לפגוע עוד במורל הנמוך של היהודים. ההרגשה שגם נמל התעופה נמצא תחת איום האויב, ישכנע רבים מתושבי תל אביב לממש כבר עכשיו את הדרכון הזר שלהם.

באמת לא הצלחתי להבין מדוע הם מסרבים לקבל לידיהם מדינה תמורת מילים, בהזדמנויות הרבות שהיו להם. דרזנין הבהיר לי את הנקודה. אף מנהיג ערבי לעולם לא יוציא מפיו את המילים "סוף הסכסוך". הוא לעולם לא יוותר על זכות שיבה מלאה, ולעולם לא יכיר במדינה יהודית. במאה האחרונה הסכסוך הערבי-יהודי בארץ ישראל הפך להיות אחד מעקרונות הקדושים גם של האסלאם וגם של העולם הערבי-חילוני. שום מנהיג ערבי לא יכול לבגוד באמונות של אומה שלמה.

כשהוא פרסם את המאמר, קם קול זעקה מחסידי אוסלו, שטענו (בצדק) שדבריו מחלישים את מחנה השמאל, כי את הפתרון שהוא מציע (זכות שיבה מלאה) אין הרבה יהודים שיקבלו. לדעתי הוא הוכיח בתגובה את טענתו באופן ברור.

שמחתי כשקראתי את דברי אורי אבנרי כאן. הזעקה שלו מוכיחה שאכן לא נשארו הרבה אנשים שעוד מאמינים בשלום.

מסיבות אלו אני רגוע שאני שומע את ביבי מדבר על הסכם סופי לסיום הסיכסוך והכרה במדינה יהודית. אני יודע שהערבים לעולם לא יסכימו לכך. הדאגה שלי היא שהוא ישנה כיוון ויסכים להסכם ביניים. זו מסתמנת כמגמה החדשה של השמאל, קודם להקים מדינה ואח"כ לדבר על השאר.

כל טוב.

ראינה לדרור בלד הגיב:

אני רואה פה ושם תגובות שלך, אך חסרה לי משנה סדורה שלך עם כל הפירוט התיאורטי.אשמח אם תוכל לפרט את עקרונותיך. אם זה יוצא ארוך לתגובה אחת, אפשר לפצל גם לכמה הודעות.

דניאל קלטי (3) הגיב:

כעת, להסכמתי המלאה איתך: כן, כבר מזמן הבחנתי ב(ונגעלתי מ)רתיעת כל אותם לא-ממש-שמאלנים (קרי: הימין המתון, הליברלי, של מר"צ, "שלום עכשיו" וכיו"ב, המכונה – בטעות!! – בכינוי האוקסימורוני "שמאל ציוני", משל היה, שילוב כזה, אפשרי בכלל…) ממושג השלום. מרעיון השלום.
אצל כולם, כבר מזמן התחלף מושג זה, ברעיון "אנחנו שם הם כאן!" על-מנת לשמור, על מדינתם האירופית, בתורת "וילה לבנה טהורה", בג’ונגל ה"שחור", של עמי-ערב.
תמיכתם המלאה, בהסכמי אוסלו – שכל מטרתם, כמובן, היתה: דרישה מן הפלשתינים, להסתפק בבופוצוואנה קנטונאלית זעירה – משתלבת כאן השתלב היטב.
ועל השתלבות במרחב – חלילה לדבר!! כי תרבות היא, כידוע, רק תרבות-אשכנז הנעלה… ואפסיק כאן, בטרם אשמע, ר"ל, כחברנו מפעם, מיסייה מוני יקים.;-))

ובנגע לדברי גדעון לוי: תלוי, כיצד מגדירין אנו "יהודי". לדעתי, היהודים האמיתיים הם אך ורק אנו, אנשי-המוסר הקומוניסטיים האמיתיים והאמיצים, ההולכים בעקבות גדולי-הנביאים; בעוד כל הציונים למיניהם, אינם אלא יורשיהם, של כל אותם טיפוסים חסרי-תרבות, שזעקו לו לעמוס "חוזה לך ברח! ברח, כלך ולך לך מכאן!"

הבזק הגיב:

השתול המכנה עצמו "ראינה" ומזדהה כערבייה מוסלמית פונדמנטליסטית חזר העירה, כי הוא מקווה שכבר שכחו שיום אחד הוא נחשף כאן, הכחיש ונעלם.
מאנג’לו הגאון הוא הצליח לסחוט פעם אישור לכך שהוא מתנגד למצור בעזה כי זה מפריע לפלסטינים לייצר קסאמים (אם כי לא ברור שהוא הבין שזה מה שהוא אמר).
דרור, אני מתחנן, אל תענה "לה".

קורא מצ’ועמם לציפור הגיב:

קדימה מתחזים לשמאלנים??????

היחידים שמתייחסים לקדימה כאל שמאל זה הימין הקיצוני.
את קדימה הקים אריאל שרון, בעיקר מחברי ליכוד, ומהניצים של העבודה. אף לא אחד מחברי הרשימה הזו רואה בתואר "שמאלני" תואר של כבוד, לכן לא היה עולה בדעתו להתחזות לכזה.

חוץ מזה, שאפו על מה שאתה, דרור בלאט, אנג’לו, ה"אנגלי", והעמום הצלחתם לעשות לדיון. כמויות כאלו של ג’יבריש – לא פלא שהצנזור איבד הכרה…