בימים האחרונים ננעל בברזיל המפגש השנתי של הפורום החברתי העולמי. עשור חלף מאז ההפגנות הגדולות נגד הגלובליזציה בעיר סיאטל, ומאז מפגש הפורום החברתי הראשון. ניתן כבר לערוך סיכומים על פעילות הפורום ולשאול את השאלה: האם סיסמתו – "עולם אחר אפשרי" – תורגמה לשפת המציאות? כאשר אנו עוסקים בסיכום פעילות הפורום איננו רוצים להתייחס למספר המשתתפים בדיוניו הרבים והשונים. אף איננו מעוניינים לעסוק בשאלה, כמה תנועות חברתיות וארגונים בלתי-ממשלתיים היו חברים בפורום בתחילת דרכו וכמה נוספו במרוצת השנים. לא ייתכן שנתונים כמותיים אלה יהיו המדד להצלחת הפורום. הסיכום חייב להיות פוליטי בעיקרו ובמרכזו המענה לשאלה, בכמה התקרבנו ליעד "העולם האחר".
לפני עשור שלט הניאו-ליברליזם שליטה הגמונית כמעט מלאה הן באמריקה הלטינית והן בעולם. לאחר דור המנהיגים הניאו-ליברליים, שהראשונים בהם היו רונלד רייגן בארה"ב ומרגרט תאצ’ר באנגליה, עברנו לדור השני: קלינטון ובלייר. ההגמוניה הניאו-ליברלית אף "בלעה" זרמים שאמורים היו להוות לה אלטרנטיבה: המפלגה הדמוקרטית בארה"ב או מפלגת הלייבור באנגליה. באמריקה הלטינית, נוספו אל הימין הרצחני והניאו-ליברלי של הגנרל פינושה זרמים לאומניים כגון, הפרוניזם של הנשיא מנם בארגנטינה ומפלגת המהפכה הממוסדת ששלטה במשך עשרות שנים במקסיקו. ועוד: גם הזרמים הסוציאל-דמוקרטיים ברחבי היבשת, כגון הסוציאליסטים בצ’ילה, עלו על העגלה הניאו-ליברלית.
החברות באמריקה הלטינית השתנו במידה רבה בעקבות המפעל הניאו-ליברלי: מנגנוני המדינה והרווחה הצטמקו, הנכסים והתאגידים הציבוריים הופרטו, הזכויות החברתיות נעלמו וההון, בייחוד ההון הספסרי, קיבל זריקת עידוד. כתוצאה מכך גדל העוני, וגדלו בהרבה הפערים החברתיים. ריכוז ההון העמיק, נשללו מרוב האוכלוסייה זכויות חברתיות רבות ומנגנוני המדינה והרווחה התרוששו.
עשור לאחר מכן, נמשכת ההגמוניה הניאו-ליברלית בעולם. אם כי הגמוניה זו נסדקה בעקבות המשבר הקפיטליסטי. אך באמריקה הלטינית נרשמו בעשור האחרון התפתחויות חיוביות. באמריקה הלטינית עלו לשלטון מספר ממשלות שכל אחת בדרכה שלה ייצגה דגם מנוגד לדגם הניאו-ליברלי, ודווקא באזור שבו הושלט הניאו-ליברליזם בגרסאותיו הקשות ביותר.
באמריקה הלטינית יש כיום ניסיון לשילוב אזורי העומד בסתירה לאזורי הסחר החופשי שארה"ב ניסתה להשליט על פי העקרונות הניאו-ליברליים. במקום הסכם לסחר חופשי שנכשל, עלו ופרחו הסכם "אלבה", הבנק האזורי "בנקו דל סור", מועצת ההגנה של אמריקה הדרומית ועוד. אלה הם אזורי סחר שבהם המדינות החברות מפיקות את המקסימום מהקשרים ההדדיים שאינם מבוססים על ניצול והדרה. כולל "סחר" שאינו נמדד במונחים כלכליים כגון, עבודת רופאים (קובנים) תמורת נפט (מוונצואלה).
כמו כן, במדינות שבהן הממשלות פועלות נגד הדגם הניאו-ליברלי נרשמו הצלחות רבות כגון, עליה ברמת החיים וצמצום הפערים החברתיים. הצריכה העממית גדלה ואף התרחבה. כל הגורמים שצויינו: העמקת הסחר בדרום בין מדינות ועל בסיס שוויוני, החלשת התלות במשק הקפיטליסטי הגלובלי והרחבת הצריכה העממית, תרמו לכך שהמשבר הקפיטליסטי העולמי לא פגע קשות במדינות האלה ובאחדות אף נרשם, חרף המשבר, גידול בתוצר.
אין לשכוח גם את המאמצים הכבירים למגר את הבורות, ללמד מיליונים קרוא וכתוב, כפי שנעשה בוונצואלה, בבוליביה ובאקואדור, ביוזמה קובנית ובסיועה. כמו כן, אלפי רופאים סיימו את לימודיהם בבתי הספר לרפואה הלטינו-אמריקאים שבקובה ובוונצואלה. "מבצע נס" שנערך על ידי אלפי רופאים קובנים ברחבי היבשת החזירה את הריאה ל-2 מיליון אזרחים! כך שאין לצמצם את השינוי בעשור האחרון רק למימד הכלכלי ויש לתת לו את המימד החברתי המהותי.
בשעה שאנו עוסקים בסיכומי העשור יש לקחת בחשבון שחל שינוי גדול בזירה הלטינו-אמריקאית. וכאן נשאלת השאלה, האם הפורום החברתי תרם תרומה כלשהי לשינוי הגדול, או שהפך לתיבת התהודה של השינוי הזה. התפתחות הפורום מונה מספר שלבים. השלב הראשון היה שלב ההתנגדות לגלובליזציה הקפיטליסטית, כפי שהוא היה בסוף העשור הקודם. לאחר מכן, הושם הדגש על הצבת אלטרנטיבות. בשלב הראשון דובר רבות על ה"אוטונומיה" של התנועות החברתיות. אך כאשר הדיבור על ה"אוטונומיה" נמשך לעבר העשור השני, העשור האחרון, נעשו טעויות קשות. כי לא קיימת "אוטונומיה" של התנועות החברתיות מהפוליטיקה או מן העשייה הפוליטית.
בבוליביה הוקמה התנועה החברתית שצעדה את הדרך הארוכה ביותר ושיעדה הוא בניית אלטרנטיבות. ה"תנועה למען הסוציאליזם" הוקמה על בסיס התנועות החברתיות, לאחר שהגיעו למסקנה שכוחן הוא כה רב עד שהן מסוגלות להפיל נשיאים, ויש לאפשר המשכיות פוליטית לעמדותיהן ולערכיהן. כך הוקמה תנועה פוליטית על בסיס התנועות החברתיות שהציגה את המועמדות של אוו מוראלס לנשיאות. מוראלס, שנבחר מאז פעמיים לנשיאות בוליביה, החזיר את המימד החברתי לפוליטיקה הממלכתית, ואף כינס אסיפה מכוננת כדי לייסד מחדש את המדינה הבוליביאנית.
התנועות שדגלו ב"אוטונומיה" בכל מחיר הסתגרו, הפכו לכתות וברובן אף נעלמו. שלא יהיו אי הבנות. אם מדובר על "אוטונומיה" ביחס לשלטון הקיים, או ביחס למנגנוני השליטה של בעלי ההון, הצדק עמן. אבל "אוטונומיה" מהפוליטיקה, מענייני המדינה, מהמאבק הפוליטי, כדי לקדם חברה צודקת יותר הוא משגה חמור שאינו תורם דבר לקידום ה"עולם האחר".
בכינוס הפורום החברתי העולמי שנערך בשנה שעבר בעיר בלם שבברזיל השתתפו חמישה נשיאים מאמריקה הלטינית, בעלי השקפות שונות, אבל גם מכנה משותף, שהוא הניסיון להציב אלטרנטיבות לניאו-ליברליזם ההגמוני. זו מחווה של הכרת תודה כלפי הפורום ופעיליו. אך בקשרי הפורום-שלטון, לפחות במדינות שבהן הממשלות מנסות להציב אלטרנטיבות, נחלנו כישלון חמור. לא נעשה ניסיון לעשות שימוש בפורום כדי לגשר בין התנועות החברתיות לבין הממשלות המתקדמות וכדי להציב יחדיו אלטרנטיבות "מלמעלה" ו"מלמטה" מול משבר כלכלי שאין רואים את סופו.
כך שבעת הסיכומים, הפורום החברתי המתבסס אך ורק על ארגונים בלתי-ממשלתיים ועל תנועות חברתיות העוסקים אך ורק במימד החברתי של המאבק האנטי-גלובלי וללא קשר לממשלות המתקדמות, במאמץ משותף להתמודד מול האימפריאליזם, ואף נגד המלחמות שהאימפריאליזם מקדם בכל היבשות, איבד אט-אט מחיוניותו. הפורום היה למפגש, חשוב מאוד, אבל בסופו של דבר מפגש של תנועות ,ארגונים ואישים.
סיכום העשור במאבק נגד הגלובליזציה הקפיטליסטית מנקודת ראות לטינו-אמריקאית הוא חיובי בהחלט. זאת, בהתחשב בהגמוניה הניאו-ליברלית העולמית הנמשכת. בסביבה חדשה זו, הפורום החברתי העולמי, לא פעל כמצופה ולא הצליח להעצים את המאבק בניאו-ליברליזם ובהגמוניה הניאו-ליברלית בעולם ואף במקומות שבהם יש ניסיון להשליט הגמוניה זו באמצעות מלחמות כגון עיראק, אפגניסטן, השטחים הפלסטינים וקולומביה.
* אמיר סאדר הוא סוציולוג ברזילאי, הנמנה עם מייסדי הפורום החברתי העולמי. הטור פורסם במקור באתר בשפה הספרדית "רבליון".
