כשכל מילה של אביגדור ליברמן, שר החוץ שלנו, היא בבחינת גפרור העלול להצית תבערה בגבול הסורי, אל לנו להלין רק עליו. עלינו להלין על תודעה חברתית שהכתה שורשים בחברה הישראלית. רבים שותפים לה וליברמן הוא מייצגה הנאמן.
אנחנו קוצרים היום את מה שגידלנו וטיפחנו במשך שנים בערוגות השפה העברית. הקלנו ראש כאשר הספרות העברית שזרה בתוכה מטבעות לשון מצמררות כמו – "חֶלְאַת עָרָב" עם נימת בוז כמו, "כַּלְבֵי עָרָב" ועם תחושת עליונות כמו "בֶּן הָאָמָה". הסלידה מהאחר – במיוחד של בן ערב שנולד בארץ הזאת וחי כאן – מצאה לה קרקע פוריה בתוכנו לא רק במערכת הבחירות לכנסת ה-18. לצערי היא הכתה שורש בשדות הספרות העברית. בערוגות השפה העברית צמחו שתילים של סלידה מבן ערב החי כאן, והשתילים הפכו לעצים נושאי פרי – פרי מר כלענה. אט אט השתילים הפכו ליער מבעית הרואה את "כַּלְבֵי עָרָב נְחוּתִים בִּפְנֵי דָּוִיד הַגָּדוֹל" ("יהודה היום, יהודה מחר" ספר הקטרוג והאמונה , א. צ. גרינברג, עמוד 187). משורר הזוכה למקום של כבוד בתוכנית הלימודים בספרות עברית.
מי אם לא דני איילון, סנשו פנשו של שר החוץ ליברמן, ראה עצמו כ"דָּוִיד הַגָּדוֹל" היושב מעל, ואת השגריר התורכי בבחינת "נְחוּתִים בִּפְנֵי דָּוִיד הַגָּדוֹל".
מה אנחנו מלינים היום על ליברמן כשרבים בחברה הישראלית לא פצו פה עת אותיות עבריות הצטרפו להן יחדיו למילה בשפה העברית, שאחת חוברה לרעותה ויחדיו קרמו עור וגידים במשפט ספרותי לאורך שנים – "חֶלְאַת עָרָב מְזַהֶמֶת מַלְכוּת – אֵין שָׁלוֹם לָעִבְרִים עִם זְאֵבֵי עָרָב בְּצִיּוֹן" (שם, עמוד 56).
אביגדור ליברמן – שאני מטיל ספק אם הוא קרא את את א.צ. גרינברג – נטל את משמעות המלים האימתניות מתוך אבק הספרים ונתן לה ביטוי מדיני אימתני מסוכן. מי שהקל ראש במילים מתוך הנחה שהן תהיינה תחומות ב-ד’ אמות של ספרות השלה את עצמו. מלות הרהב והשנאה לאחר – בן העם הערבי – הפכו לפלטפורמה מדינית.
הביטויים המזוויעים כבר לא תחומים ונעולים ב-ד’ אמות של עולם ספרותי שמימי. הם קנו לעצמם מעמד מוביל ומנווט במערכת הפוליטית שעם ישראל בחר בבחירות לכנסת ה-18. ככל שהביטוי כלפי בן ערב היה יותר בוטה ויותר אימתני הוא צבר יותר מנדטים .
הציבור הישראלי הקל ראש, לא נזעק ולא מחה לנוכח ביטוי מזויע – ו"אֵין טְהוֹרִים לַשִּׁלְטוֹן מִיהוּדִים, אֵין יָפִים מֵהֶם בַּעוֹלָם" ( "חזון גלעד לשבטי ישראל", תשי"א. עמוד 151).
אנחנו בצדק מתקוממים כאן בישראל נגד כל כתב עט ספרותי או כרוז פוליטי הנושאים עמם ביטויי סלידה מיהודי באשר הוא יהודי. אבל כאן בביתנו החרשנו כשבתכנית הלימודים בספרות עברית מצא את מקומו משורר הרואה בבן העם השכן – "בֶּן הָאָמָה" , "כַּלְבֵי עָרָב", "חֶלְאַת עָרָב", "אֵין שָׁלוֹם לָעִבְרִים עִם זְאֵבֵי עָרָב בְּצִיּוֹן" .
כולנו בצדק מזדעזעים ומוחים נמרצות נגד אמירות המטיפות לרצח ולטבח יהודים, אבל התרנו לשפה העברית לקבל לחיקה את המלים – "מִקִּרְבֵּנוּ יָקוּם הַנּוֹקֵם וּבְדַמָּיו יִשָּׁא לִידֵי מַעַשׁ אַכְזָר […] מֵאָבוֹת אֲבוֹתָיו מִשִׁמְעוֹן וְלֵוִי בִּשְׁכֶם, מֵאָבוֹת אֲבוֹתָיו, כּוֹבְשֵׁי כְּנַעַן […] וּבָא בִּגְבוּל יָפוֹ ".
שמעון ולוי מקוללים על ידי יעקב אבינו בספר בראשית, פרק מ"ט, לנוכח מעשיהם הפזיזים והבלתי מבוקרים כלפי שכניהם עקב אונס דינה אחותם. בשירה העברית שמעון ולוי מקבלים צל"ש עם כתב התר למעשי נקם חסרי גבולות ובלמים המתירים את דמו של המיעוט החי כאן בארץ.
אם אצל א.צ.גרינברג לקלל ערבים הופכת לנורמה, הרי מכאן אצה מהר הדרך גם לקלל ולגדף יהודים שהם בעלי תפישת עולם סוציאליסטית. לאנשי משמר העמק האוחזים בתפישות סוציאליסטיות הוא מאחל רק פורענויות – "אַל טַל בְּהָרַיִךְ, אַל עֵץ וְאַל טַף". (על משקל – "הָרֵי בַּגִּלְבּוֹעַ אַל טַל וְאַל מָטָר עֲלֵיכֶם" ,שמואל ב, א’ 21).
בחיקה של השפה העברית מצאנו שירה הקושרת את ציווי הר סיני עם הצו להפעיל "כֶּפֶל דָּם תַּחַת דָּם " – "כְּי מִסִּינַי בּוֹעֵר, אֶחָד הוּא הַצַּו, וְאֵין קָדוֹש מִזֶּה בָּעוֹלָם: כֶּפֶל דָּם תַּחַת דָּם כֶּפֶל אֵשׁ תַּחַת אֵשׁ".
סופת סיני שלי כתובה בעברית אחרת עם בשורה של אחווה בין יהודים וערבים שהחליטו כי הם מסרבים להיות אויבים ואף מצאו להם בית פוליטי משותף .
למרבה הכאב ,הציבור בישראל הולך היום שבי אחרי סופת סיני מוכתמת במלים עבריות מצמררות של "כֶּפֶל דָּם תַּחַת דָּם , כֶּפֶל אֵשׁ תַּחַת אֵשׁ".
סופת סיני שלי, סופת ההידברות נדרסת ונמחצת היום לא רק על ידי ביטויים ספרותיים מזויעים כלפי בן ערב שהוא יליד הארץ הזו, אלא היא נדרסת ונמחצת על ידי כוחות פוליטיים כשליברמן,הלה-פן הישראלי,הוא הסמן הימני שלה .
בימים קודרים של עננת שנאה כלפי המיעוט הערבי אני מבקש להאחז בשירה הנפלאה של משוררת אהובה עלי, המשוררת חיה קדמון, שהלכה לעולמה לפני חמישים שנה, בשנת 1960 .
"יָבוֹא אָבִיב , יָבוֹא !
יָבוֹאוּ פַלָּחִים בְּחִיּוּכָם הַחַם
וּבָחוּרִים שְׁחוּמִים וּמֻצָּקִים שֶׁלָּנוּ
וְיִטְבְּלוּ פִּתָּם יַחְדָּיו בְּדֶשֶׁן הַמִּנְחָה
לְאוֹת כִּי תָּמָה גְּאוּלַת הַדָּם ,
כִּי תְּאוֹמִים יָלְדָה אוֹתָנוּ זוֹ הָאָרֶץ
וּתְאוֹמִים נָלוֹשׁוּ נַחֲלוֹתֵינוּ בֵּין כָּל עַמֵּי תֵּבֶל."
אני מצר על כך שהמצפן של המשוררת חיה קדמון – "כִּי תְּאוֹמִים יָלְדָה אוֹתָנוּ זוֹ הָאָרֶץ" – אינו מנווט את חיינו, ואינו המצפן של מנווטי המדיניות בישראל.
אם באיזה עיתון פרובינציאלי באחת ממדינות אירופה היו מצטטים שיר של משורר הכותב על "כלבי ישראל", השגריר היה כבר מוזמן לשבת על דרגש בחדרו של דני אילון . אבל רק לנו מותר לדבר על "כלבי ערב".
הביטוי "חלאת ערב" מוביל בגוגל לתוצאה אחת בלבד (המאמר הזה והתגובה שלי שילשו את התפוצה), ליברמן וחבר מרעיו לא יונקים את הרעיונות או הניסוחים ממשוררים עבריים פשוט מפני שהשירה העברית והתרבות העברית בכלל זרה להם. קל ותר לאתר איסלמופוביה דוקא בתרבות העממית הרוסית "בקרב העם עדיין חיה המסורת על אנשים פראווסלאבים המתענים תחת עול ‘בניה הטמאים של הגר’ " אומר סרגיי איוונוביץ’ ללווין ב"אנה קרנינה" (חלק 8 פרק 15). ובאופן בוטה מאוד תמצא שנאת מוסלמים רצחנית ב"טראס בולבה" של גוגול (אם יש יצירה ספרותית שמשקפת את עולמם הרוחני של אנשי ישראל ביתנו חפש שם ולא אצל אורי צבי גרינברג).
אם רצית להעיד שאינך קורא את הגדה השמאלית, אז בהחלט הצלחת. מכל ים המלים בתקשורת הישראלית , התגובות העניניות ביותר היו דוקא בגדה השמאלית.
אולי תחליט לעשות מאמץ ולקרוא את הגדה .אבל הייתי מוסיפה עוד שאלה אחת – מה ענין שמיטה להר סיני. האם אין מקום להוקיע ביטוי ספרותי כמו "חלאת ערב" מפי משורר מאוד מוערך בציבור הישראלי??. האם אין מקום להוקיע את הלבוש המדיני המסוכן של הביטוי הזה ??
אם הסרט של יואב שמיר,השמצה, לא יצליח לפקוח את עיני העם הזה אז אינני יודע מה נשאר לחשוב.
הבן אדם שם לנגד העיניים שחור על גבי לבן את הדיאגנוזה באופן שרק דפוק או מנוול יכול להתעלם ממנו. אם סרט כזה לא מזעזע את הציבור לפעולה ולמחשבה רצינית המצב בטטה. זו דוגמה מדהימה להתנהגות קולקטיבית שפשוט בלתי אפשרי לתפוס. הריקוד המשוגע יסתיים יום אחד וההיפנוזה תתחלף בבושה ושתיקה וקללה.
מה אנחנו מלינים על ליברמן עת רבים בחברה הישראלית , ובמיוחד בגדה השמאלית , לא פצו פה עת האדמה פצתה פיה ובלעה 230 אלף בני אדם בהאיטי.
אנא ממך
דפדף מעט בדף הבית ותמצא מספר מאמרים בנושא האיטי
לא צריך ישר לקפוץ
ליברמן וחבר מרעיו לא יונקים את הרעיונות שלהם ממקורות עבריים?
בעיה לברר שאצ"ג היה פשיסט כמוהם ולחפש משהו?
גם אם זה מטולסטוי או מגוגול הם צריכים לחפש את התרגום העברי בשביל לחזור על הביטוי בעברית.
אז זהו שליברמן וחבריו לא צריכים לחפש שום דבר בשירה העברית כי קהל התומכים שלהם מורכב ממהגרים מרוסיה שצורכים תרבות רוסית וקהל של ילידי הארץ שלא קורא ספרות ושירה כלל. זו הסיבה שבתעמולת ישראל ביתינו לא תמצא את אצ"ג: אוצר המילים והידע של מי שסיים את מערכת החינוך הישראלית אינו מאפשר להבין צירוף כמו "חלאת ערב". צריך הרבה ניתוק מהמציאות כדי לדבר על "מקום של כבוד בתכנית הלימודים בספרות עברית" קצת כמו לדבר על "מקום של חמסין באנטארקטיקה": רוב מוחלט של בוגרי מערכת החינוך לא שמעו על אצ"ג ולא קראו מעולם אף שיר.
ידעתי כל הזמן – כל הסכסוך היהודי פלסטיני – הכל בגלל אורי צבי גרינברג (ובלי ספק ליברמן קורא אותו מאז כיתה א’ בבלרוס)
דרך אגב – עזמי בשארה אמר לדוד גרוסמן ב"נוכחים נפקדים" ש א.צ.ג. הוא משורר כל כך גדול שהוא חייב לסלוח לו על הלאומנות שלו.
הצלחתם לעקוף אפילו אותו בסיבוב. מרשים…
אני מקוה שאינך שלם עם "בטויים ספרותיים" כמו "כלבי ערב" ו"חלאת ערב" .
אני בהחלט אינני מסכימה עם אותו אדם ,שאתה מצאת מצאת בראיון לגרוסמן כמי שהחמיא לאורי צבי גרינברג , וזה לא מחייב אותי גם אם שמו בשאררה.
אני דוחה ביטויים כמו "כלבי ישראל" וגם בטויים כמו "כלבי ערב".
אני לא נמנית עם אלו שסולחים לבטויים האלו של גרינברג.
סליחה חברים אבל באמת סליחה,עם כל הכבוד ל"הזדעזעותכם" ממילות השיר של אצ"ג,אם כך הדבר מדוע שלא תכבדו גם את אותם ימינאים "המזדעזעים" ממילות שיריה של יונה וואלאך…הרי מה שרואים מכאן לא רואים משם.זכותו של המשורר להתלהם ולנסות לזעזע,אף להגיע לעוצמות נפש דרך מילות שיריו הנוקבות. זהו הרי אננו איזה מאמר מלומד המבוסס על הגיון,כי אם תפרצת מילולית רגשית (ושירה אמיתית היא זו הבוקעת מהלב,לא כחל ולא שרק)וסוג מסוים של אנושיות שגם אם אינו מקובל בעיני חלק מהחברה שבמקרה זה הינו אתם,עדיין לגיטימי בתור שירה.
האדם כותב מדם ליבו הזועם,המיוסר והשונא.והוא עושה זאת תוך שימוש מושכל במילות שיריו. בבואנו לבחון את שירת האויב,אנחנו חייבים להיות חפים מסוביקטיביות רעיונית ולנסות לראות את המציאות דרך עיניו.השיפוט היחידי יכול להיות ביחס לדרך בה הוא מעמיד את שירו מבחינה לירית. כל סוג של תגובה רגשית (בין אם היא אהבה או סלידה מהשיר) פועלת לטובתו של המשורר ומחזקת את עוצמתו,האינכם רואים זאת?
לציפור נודד שלום
קשה לי לקבל שירה "הבוקעת מהלב", כדבריך, או "כותב מדם לבו" מילות שנאה לעם שחי בארצי. אינני מקבלת ביטויי שנאה חסרת מעצורים בנוסח "כלבי ערב" או "חלאת ערב". כל ביטוי של שנאה כלפי עם אחר מגונה בעיני, ויש להוקיעו.
בברכה
יונה
ראשית עליי להודות לאיתן שחזר אחורה רק עד אורי צ"ג ולא פישפש בתלמוד ובמקרא, שם בוודאי היה מוצא ראיות חותכות ביותר לאשמת היהודים
שנית, אני מתפלא מדוע כל אימרת כנף של ליברמן, שכפי שהן מרנינות הן נדירות, זוכה בצד השמאלי להזדעקות עופות מהסוג הנשחט, ואילו איומי כלבי אשמורת או איך שאתם לא קוראים להם עוברים ליד האוזן ללא תגובה מצדכם, אזרחי ישראל, סורים, מצרים, פרסים, לבנונים מאיימים מידי שבוע להשמיד את המדינה היהודית היחידה בעולם, וזה איננו מעורר בכם לא חלחלה ולא חשק לניתוח ספרותי
מוזר
מאמר משכיל ומעניין! עכשיו רק למצוא מישהו שיכתוב על זה שיר
— קישור —