בשבוע שעבר השתתפתי בשלושה אירועי מחאה: צעדת תעסוקה הוגנת עבור נשים לרגל יום האישה הבינלאומי, שאורגנה על ידי קואליציית ארגונים פמיניסטיים יהודים-ערבים; הפגנה נגד ההתנחלויות בשיח’ ג’ראח במזרח ירושלים והפגנה נגד קווי ההפרדה שמונהגים באוטובוסים הציבוריים בירושלים, כתוצאה מקנאות חרדית. בקווים הללו נשים יושבות מאחור וגברים יושבים בקדמת האוטובוס. אירוע מחאה נוסף התקיים ביום שלישי, והוא תפילת ראש חודש ניסן של נשות הכותל, בעזרת הנשים ברחבת הכותל המערבי ובו לא נכחתי באופן אישי.
כשציינתי באוזני חברתי שאני מגיעה להפגנה בשיח’ ג’ראח עם חולצה של יום האישה הבינלאומי הצבועה בצבע אדום ועליה מצוייר המגל המרקסיסטי, היא שאלה אותי: "מה הקשר?" והתשובה שלי הייתה: "ברור שיש קשר כי זה הרי אותו מאבק". וכיצד זה אותו מאבק? במאמר קצר זה אבקש לענות על השאלה הזאת.
המאבק של יום האישה הבינלאומי למען תעסוקה הוגנת עוסק בשוק העבודה ובכך שהוא אינו שיוויוני כלפי נשים. ידוע לכולן כי נשים אינן משתכרות שכר שווה כמו הגברים העוסקים באותה העבודה בדיוק. אך דברים שגלויים פחות לציבור הרחב(ה) הם, ששוק העבודה כלל אינו מותאם לציבור הנשים העובדות. שוק העבודה כפי שהוא כיום הוא תוצר של תפיסת עולם קפיטליסטית, שבו הון כלכלי הוא העיקר, ללא שום ערכים של זכויות אדם, שוויון או כבוד עצמי. מה שאינו מכניס כסף, פשוט לא נחשב.
אך מעבר לקשר בין קפיטליזם לדיכוי נשים, מה שבלט בעיקר הוא הניראות של נשים ערביות במרחב היהודי התל אביבי. הצעדה עברה בשדרות רוטשילד, שדרות בן ציון ורחוב קינג ג’ורג’, האזור שבו הוגדרה התל אביביות. הצעדה של נשים ערביות למען תעסוקה הוגנת מכריחה את המרכז להביט בעיני הפריפריה, את היהודי/ה להביט בעיניה של הערביה, ואת המדינה להתייחס לאזרחיותיה. א/נשים שישבו בבתי הקפה שברחוב הרגישו בוודאי אי נוחות כאשר הן ראו חבורה של נשים ערביות, שרובן לובשות חג’אב (כיסוי ראש), צועדות למען זכויותיהן. עיניהן/ם אינן רואות בדרך כלל נשים ערביות לבושות חג’אב במרחב הציבורי התל אביבי. יתכן שאזניהן נבהלו לשמע הצרימה של השפה הלא מוכרת: המזרחית, הערבית. הנשים הללו לרגע לא התביישו בלאומיותן ובאו בגו זקוף לדרוש את מה שמגיע להן כבנות אנוש. המאבק למען תעסוקה הוגנת עבור נשים הוא גם המאבק על המרחב הציבורי.
המאבק בשיח’ ג’ראח, אמנם אינו נובע מאותה תפיסת עולם קפיטליסטית (או שאולי כן?), אך הוא נובע מאותו המנגנון. מה זאת אומרת אותו המנגנון? המנגנון של הכיבוש: כיבוש של נשים בשוק העבודה, כיבושן על ידי המיניות ההטרוסקסואלית, כיבוש הפלסטינים/יות במזרח ירושלים ושטחי הגדה המערבית וכיבוש המרחב הציבורי והפיכתו ליהודי בלבד.
המאבק בשיח ג’ראח הוא מאבק על המרחב הציבורי באופן קונקרטי. המדיניות המכוונת של ממשלת ישראל ועיריית ירושלים לייהד את מזרח ירושלים היא שיצרה את המאבק האזרחי במדיניות עצמה. המדיניות מבקשת להעלים מן העין את הניראות הפלסטינית בשטחי ירושלים בתואנת אחדותה ואיחויה של העיר. אך העיר אינה מאוחדת והניסיון לטשטש את זהותה הפלסטינית נידון לכישלון חרוץ. המרחב הציבורי אינו שייך רק ליהודים בירושלים. יש גם לאום נוסף ב"ציון".
משיח’ ג’ראח להפגנה נוספת שהתקיימה במוצאי שבת נגד קווי ההפרדה באוטובוסים בירושלים, או כפי שקרא להם חבר הכנסת ניצן הורוביץ – "קווי ההשפלה". גם כאן, המופלות לרעה הן נשים היושבות מאחור, בירכתי האוטובוס. המאבק על המרחב העירוני הירושלמי הוא אותו מאבק המבקש לדכא נשים ולהשאירן מאחור. אך מי שחושב/ת שזוהי מהות המאבק, טועה ובגדול. המאבק הוא על זכויות אזרחיות דמוקרטיות בסיסיות. המאבק אינו רק על מיקומן המרחבי של נשים, אלא על צביונה היהודי-דמוקרטי של מדינת ישראל. אני מסרבת להשאיר את עיצוב המרחב היהודי-דמוקרטי ואת עיצוב השיח, ההוויה הדתית והמשמעות של להיות יהודי/ה בידי הקנאות החרדית.
ומן החרדים הטוענים לבלעדיות על היהדות למאבק האחרון בו לא לקחתי חלק השבוע: מאבקן של נשות הכותל לחופש פולחן במקום הקדוש ביותר לעם היהודי – רחבת הכותל המערבי. לנשות הכותל יש זכות אדם בסיסית, שלא נאמר זכות אזרח/ית בסיסית עוד יותר, להתפלל לפי מסורת אימותינו בעזרת הנשים בכותל המערבי. נשות הכותל מקיימות את חובתן מדאורייתא לקיים את תפילת ראש חודש במניין נשים מסורתי. נשים קיימו מנייני נשים לאורך ההיסטוריה, ומעולם לא היה על כך איסור הלכתי. מעניין, שמאז הקמת מדינת ישראל צומצם חופש הפולחן היהודי לפרשנות בלעדית אחת של רדיקליות חרדית שמרנית ותו לא. מדינת ישראל היא המקום היחידי בעולם שבו אין ליהודי/ה חופש דת וחופש פולחן.
המאבק שבא לידי ביטוי בארבעת אירועי המחאה הללו הוא מאבק עקרוני על חלוקת הכוח במרחב הפוליטי הישראלי במשמעותו הרחבה. בידי מי הכוח? האם הכוח הוא בידי קבלני הניקיון שמעסיקים נשים בהעסקה פוגענית השוללת את זכויותיהן לפנסיה, ותק ופרנסה בכבוד? האם הכוח הוא בידי המשטרה הדורסנית והאלימה שמפעילה את כוחה על מפגינים ללא שום התגרות מצידם/ן? האם הכוח הוא בידי מתנחלים הרואים רק את עצמם ומתעלמים מעם אחר היושב ב"ציון"? האם הכוח הוא בידי החרדים שטוענים לבלעדיות על היהדות בעוד זו דורסת את כל מי שעומד/ת לפניהם?
הקפיטליזם החזירי המאפיין את דיכויין של נשים בשוק העבודה, העובר דרך הכוחניות האלימה של המתנחלים בשיתוף ממשלת ישראל ומשטרת ישראל, ומגיע עד קווי ההשפלה בנסיעות ציבוריות בירושלים, הוא תוצר של אותו הדבר: שלטון ניאו-ליברלי, גברי, גזעני, ימני, המאמין בארץ ישראל השלמה. דכאני כלפי כל המגזרים, המעמדות, הלאומים והצבעים שאינם הוא. שלטון שמחפש להשליט סדר בכוח הזרוע ולא בכוח ההידברות, ההיגיון והשלום. שלטון שמעדיף הייררכיות מעמדיות, מגדריות, אתניות, דתיות ולאומיות. שלטון שרואה באחר, ובעיקר באחרת, איום על קיומו ועל צדקת דרכו הדורסנית, הכובשת, הקפיטליסטית והלאומנית.
נשים מכוסות בחיג’ב מפגינות למען זכויותיהן ואילו נשים שיושבות בחלק האחורי של האוטובוס מופלות לרעה. והכותבת אפילו לא מרגישה את האיוולת בכתיבת שני הדברים באותה נשימה. עלה בדעתך שהנשים החרדיות מעונינות בהפרדה באוטובוס בדיוק כמו שהנשים המוסלמיות הולכות עם רעלה מרצונן? עלה בדעתך שהנשים מכוסות הרעלה הפנימו כל כך את מה שאת מתנגדת לו – כבוש ע"י מיניות הטרוסכסואלית בדיוק כמו הנשים באוטובוס? אבל את כל כך אכולת שנאה ליהדות וציונות שאת לא רואה עד כמה הפכת לפתטית. שנאה אף פעם לא היתה יועץ טוב.
אין שם הסבר במאמר מה הקשר בין "קפיטליזים" לבין דיכוי נשים, כי למען האמת אין שום קשר כזה.
חברות פונדמנטליסטיות כמו החרדים וכמו המיעוט הערבי בישראל מצטיינים בדיכוי נשים אבל אין אצלהם שום דבר "קפיטליסטי".
"קפיטליזים" כמו "ציונות" וכמו "אשכנזים" הוא פשוט סוג של קללה בשמאל ה"מתקדם" שעצם אמירתו משחררת מהצורך לתת הסבר,שלא לאמר מהצורך לשימוש בחשיבה.
לא לכל "ברור שיש קשר כי זה הרי אותו מאבק". נתן גם לא רואה מה הקשר בין המצ’ואיזם לקפיטליזם… הוא מניח שבמזרח כל הקפיטל מצוי במטבע זהב או שניים על צוואר האישה… נתן גם לא מבחין בין המצויים מחוץ לגדר הקפיטלסטית, שלהם זורקת המדינה תמיכה קטנה, הקרויה "סעד", שרק לא ימותו – כי זה עלול להטיל כתם על השליטים… אשר למגיב המכנה עצמו בשם מתאים "עיוורון מוחלט". האם אינו יודע שרוב הנשים שמתכסות בחיג’ב אינן מפגינות? רק מיעוט מעז לבוא להפגין ועוד בתל-אביב.
את ההפגנה נגד קווי המהדרין בירושלים אני מוקיר ומעריך, אסור לנו להתעלם מההקצנה בקנאות הדתית שצוברת תאוצה בירושלים. עלינו להתנגד בכל הכוח ולא ירושלים תאבד. לא פחות. מה שמעניין בכל הסיפור הזה שדווקא הקצנה בדת האיסלמית, נתפסת כמקובלת בחוגים השמאלניים במדינה למרות שהיא מסוכנת הרבה יותר. לישראל הזכות המלאה והבלעדית לבנות בירושלים ובכל חלקי ארץ ישראל הזכות לקנות בתים בכל חלקי הארץ והזכות להתיישב בה בכל פינה. הלוואי ויכולתי להגיד כי הבניה בירושלים היא מקור התססה של הערבים אבל כמובן שהמקור לכל זאת הוא בדת האיסלם הנבערת והקנאית שתמנע כל נסיונות נואשים לשלום. והשמאלנים? הם כמסוממים ימשיכו לתבוע בהזייתם למזרח תיכון חדש ויבלעו בשקיקה כל יריקה של הערבים בפרצופם. אנחנו התפכחנו מכך כבר מימי אוסלו המדממים. השמאלנים כאישה מוכה יחזרו שוב ושוב לבעל המכה ולהפגנות המגוחכות בשייח ג’ראח
מגיבה כותבת המאמר. אם יש דבר שאני לא, זה שנאה ליהדות. הזהות היהודית שלי היא המרכזית בחיי, והכתיבה שלי נובעת מזהות זו. זהות יהודית אינה בהכרח אומרת שאני צריכה ללכת בעיוורון מוחלט אחרי מה שהמדינה שלי עושה. בנוגע ל"רצון" של נשים להיות מופרדות באוטובוס. האם מדובר גם ברצון של שחורים להיות מופרדים באוטובוס בארה"ב בשנות ה60? מעבר לכך, ישנן חרדיות שממש לא מעוניינות בכך. הן רוצות לשבת עם בני הזוג שלהן ואת זה אני יודעת כעובדה. בנוסף, לא רק חרדיות וחרדים נוסעים בקווים הללו. מדובר בקווים ציבוריים ולכן אין להן מונופול עליהם. עזוב את זה שמדובר בהפרדה שהיא מנוגדת לחלוטין להלכה היהודית ולכן אין לה בסיס!
דכוי האשה אינו פטנט בלעדי של הקפיטליזם אבל בתקופה זו מקבל מימד אחר של ניצול.מימד זה הוא בהצטרפות הנשים לכוח העבודה הכללי ובכך הצטרפות ללמאגר העובדים המזינים את הצבר ההון של בעלי ההון.אם כי ל"שחרור" האשה מהסוג הזה יש גם יתרונות,החסרונות והנזקים לטווח הארוך הנם עצומים,ובין היתר,נטישת הקשר היום-יומי עם הילדים,הרס המשפחה,הטלת עומס נוסף על האשה ועוד.אינני מתנגד להשתתפות הנשים לעבודה להפך,כל עוד עבודה זו היא מקור ליצירתיות,ולהגשמה עצמית,אבל לא מתוך כפייה או "חוסר ברירה" כלכלית.
ניצול האישה מלווה את האנושות תקופות ארוכות,ורק לבש צורות שונות.בתחילה התבסס פשוט על כוח פיזי,והיום מתבסס על שכנוע ומערכת מתוכמת ומתוכננת היטב.אבל בעבר היו תקופות וחברות בהן לא היה דכוי כזה ולאשה זכויות שוות ולכן תופעה זו אינה תלויה ב"טבע האדם",אלא בארגון ובשיטה החברתית.
אני מציע מאוד לקרוא את אנגלס בTHE ORIGIN OF THE FAMILY…,וגם ספריו של LUIGI DE MARCHI ,SEX AND CIVILIZATION (לצערי לא תורגמו עדיין לעברית).
אין ספק,שניצול האשה,לא יתבטל לפני שהחברה האנושית תפסיק להתבסס על ניצול ותחרות,כוון שבכל מצב של תחרות,כמו בג’ונגל,החלשים יותר הם המפסידים.
על-פי אתר "מעריב", שנוהג להצדיק את פעולות חיסול הפלסטינים בשטחים, "עיקר פעילות חטיבת כפיר היא בלוחמה בפלסטינים בשטחי הגדה הכבושה. כיום (2009) מבצעים חיילי החטיבה 70% מכלל המעצרים בשטחים אלה". זה היה כמעט הדבר היחיד הנכון בדיווח באתר "מעריב" הבוקר [יום א]. מה לעשות שהשקרים ששוכתבו על ידי דו"צ –נקלטו והופצו למערכות העיתונים ומשם ישירות לקוראים– כה בולטים, והתפרים שנעשו ב’דיווחים’ כה גסים, שדו"צ נאלץ לשכתב את הודעתו פעם נוספת, והפעם גם דרך עמוס הראל מ"הארץ".
האם מדובר בפאשלה, מהסוג של "עיתוי הפרסום השגוי" על הבנייה המתוכננת לרמת שלמה, או בירי בכוונה תחילה שנועד מראש להרוס כל סיכוי להתקדמות ואפילו של צעד קטנטן בשיחות שיחלו בעוד כמה שעות בוושינגטון?
אחזור לבדיקת הפירסומים בעניין רצח ארבעת הפלסטינים בידי אותו גדוד ["נחשון"] ששייך לאותה חטיבה ["כפיר"] של צבא הכיבוש תוך יומיים.
הכותרת הישנה [הבוקר] ב"הארץ" היתה: "חיילים הרגו שני פלסטינים שניסו לדוקרם".
הכותרת הורכבה משני חלקים: [1] חיילים הרגו שני פלסטינים [2] שניסו לדוקרם.
החלק הראשון בודאי נכון. חיילים מגדוד נחשון שבחטיבת המתנחלים "כפיר" הרגו שני פלסטינים ליד "איתמר". אך ייתכן גם שמתנחלים רצחו אותם, ושהחיילים חיפו על הרצח. [2] הפלסטינים ניסו לדוקרם עם קלשונים… נו באמת… אפילו אם נאמין לשקרני צהל ש"פלסטינים מטומטמים מסוגלים" — אבל לא עד כדי כך בערך באותו הזמן
כתבלבים צבאיים, מאוהדי המתנחלים ב"מעריב" – עמיחי אתאלי, אמיר בוחבוט ועמית כהן הציעו לקוראי אתר "מעריב" שתי גירסאות שונות:
#1 – "לוחמים מגדוד נחשון של חטיבת כפיר, שאבטחו חקלאים בשדות דרומית להתנחלות איתמר, זיהו שני מחבלים חמושים בקלשונים מנסים לפגוע בחייל. החיילים פתחו לעברם באש והרגו אותם. ניסיון הפיגוע אירע באיזור צומת האיקס, סמוך לחטיבת שומרון".
#2 – "על רקע המתיחות בגדה ובזמן ביקורו של מזכ"ל האו"ם באיזור סוכל היום ניסיון פגיעה בחיילי צה"ל. מחקירה ראשונית עולה כי שני פלסטינים הגיעו לאיזור בסיס החטיבה המרחבית שומרון שליד חווארה וניסו לדקור חייל שעסק באבטחת חקלאים פלסטינים. החיילים הגיבו באש והרגו את השניים."
ואיזה גירסה אמינה? – גם לא אחת. מה שקרה הוא ששני חקלאים פלסטינים נרצחו בדם קר בידי פשיסטים שהתחזו ליהודים, ליד איתמר!
— קישור —
–המשך–
האם גם עמוס הראל גויס ליחידת מאתרגי דו"צ ומשכתבי שקרי המטכ"ל? ועד מתי יסכים לשרת אותם?
באדמות התנחבלות "ברכה", שם נרצחו שני "הקלשונאים" הפלסטינים, פיקד הסמ"פ על כוח של גדוד "נחשון" . בגירסה מאוחרת יותר, שהופיעה באתר "הארץ" לאחר כ-4 שעות כתב עמוס הראל, על אחראי אחר שנמצא לירי הרצחני. הכותרת שונתה ל"ניסיון פיגוע בשומרון - מפקד המחסום הרג שני פלסטינים שניסו לתקוף חייל". בגוף הידיעה מצטט [?] הראל את "גירסת החיילים": "הם עצרו את הפלסטינים לצורך בדיקה שגרתית. הפלסטינים אמרו להם שהם נמצאים בדרכם לעבודות חקלאיות. כשביקשו מהם להציג תעודות זהות, הפלסטינים השיבו שאין ברשותם תעודות. לדברי החיילים, הפלסטינים השיבו בגמגום והתנהגותם עוררה חשד. מפקד המחסום ניסה לבדוק באמצעות הקשר את מספרי תעודות הזהות שמסרו לו השניים, והתברר כי הם שגויים. בשלב זה, לדברי החיילים, ניסה אחד הפלסטינים לתקוף את אחד החיילים באמצעות בקבוק ובאמצעות קלשון."
בשומקום בכתבה לא ברור אם אכן עמוס הראל פגש בחיילים או דיבר עימם. הראל שהוא עיתונאי מנובסה מאוד גם לא מנסה לאמת את החיילים או את מפקדם עם סיפורם! במקום זה הראל מסתפק בהודעת המפקד הצבאי אל"מ איציק בר, ש"מקיים תחקיר ראשוני של האירוע, ובמקביל עדיין מתנהל בחטיבה תחקיר של התקרית הקודמת [של רצח שני נערים] שגם בה היה מעורב גדוד נחשון". כנראה שגם הודעת אל"מ בר התקבלה מ… מקור החסידה של דו"צ… מעניין גם שהחיילים שעמוס הראל מצטט טוענים שירו כדורי [מצופי] גומי מטווח של כ-70 מטר, בעוד שצילום רנטגן של ההרוג הצעיר מבית החולים אל-איתיחד, שהועברו ליונתן פולאק מ"אנרכיסטים נגד הגדר" ולב"צלם" ומופיעים בקישור מראים בבירור כדור של נשק חי, כנראה של רובה אם-16 בגולגולת של ההרוג. הצילום נמצא:
— קישור —
צרפו לכך את הדיווח של "בצלם" מה- 12.2.2010 – "חשד: חיילים הרגו אדם שלא סיכן אותם". "ב-12.2.10 התפתח עימות פיזי במרכז חברון בין פאיז פרג’, תושב העיר, לבין חיילים. בשלב מסוים התרחק פרג’ מהחיילים ואלה פתחו לעברו באש ופצעו אותו. מתחקיר בצלם עולה חשד כי החיילים שבו וירו בפרג’ לאחר שכבר לא נשקפה ממנו סכנה ואף עיכבו את פינויו לטיפול רפואי". אז ייתכן שתראו תמונה שלמה יותר על התנהלות "הצבא המוסרי בעולם" בשטחים הכבושים.
כי מה שברור כשמש זה שמי ששלח קלגסי "כפיר" ל"שרת" ולרצוח פלסטינים אשם – וזה המטכ"ל.
ומשהו שלא ינאם לרבים: גם בגרמניה היו לנאצים ברירות. כשהם שלחו את האס.אס. ידעו מראש שיהודי לא יצא משם חי. נחזור אלינו: צהל הוא צבא פונקציונלי, כשהוא שולח יחידה שמורכבת ממתנחבלים, הוא יודע מראש לאיזה תוצאות ניתן לצפות.
ומה יקרה בועידת איפא"ק? – בן ניתאי יחזור כנראה על שקריו הרגילים וינפח עוד ויאשים, את הקורבן. — וזה יעזור? – כמו כוסות רוח ליהודה המתמוטטת בשומרון…
מה מבדיל את הדיווחים על אירועים דומים של ירי באזרחים בין העולם לכאלה בעתונות הישראלית
1. ברוב העיתונים המכובדים בעולם נבדקת אמיתות הידיעה לפני שהיא מוכנסת לעיתון או לאתר. שם לא מקובל לתת לצבא קרדיט, כאילו שדיווחיו הם אמת לאמיתה.
2. כאשר עיתונאי מוצב בכוח הלוחם, מה שנקרא באנגלית EMBEDDED ברור שדיווחו מושפע ממארחיו. עיתונאי במדיה איכותית זרה –שמוצב בכוח לוחם, או מקבל דיווחים מהכוח או מדוברים צבאיים– מדווח על כך ב ג ו ף הידיעה.
3. בארץ לא נהוג לדווח על מקור הידיעה, פרט לכתבות חריגות שבהם העיתונאי מרגיש מיד שמדובר השיווח שיקרי שהועבר אליו, הנוהג הישראלי הוא להאמין לדובר צהל, לדוברי המשטרה, לשב"כ ולמוסד.
4. מה קורה כשמתברר שהדיווח שהתקבל במערכת היה שיקרי?
א. — בדרך כלל הדבר קורה הרבה לאחר הדיווח לקוראים או לצופים.
ב. — מספרים לציבור ש"נפתחה חקירה"…
ג. — עבורים מיספר חודשים, או שנים, ו,,, לא קורה מאומה.
ד. — סומכים על זכרונו הקצר של הציבור… ועל נטייתו להאמין לדוברי הרשויות ש"דואגים לשילום הציבור" ול"שמירת הביטחון"…