בהפטרת "רני ושמחי" – זו הנקראת ב"שבת חנוכה", נאמר: "והשטן העומד לימינו…, יגער בך השם, יגער בך השטן הבוחר בירושלים כאוד מוצל מאש". אחד ממפרשי הפסוק מביא בשם גדול מישראל (ב"מעיינה של תורה" וב"מעיינות הנצח") כי הפירוש הזה הוא כנגד אלה המנצלים את קדושת ירושלים שלא למטרות קדושות אלא לאינטרסים אפלים, אך משתמשים בקדושתה כדי להטות תמימים וישרים מן הדרך. המפרש גם מסביר שבמיוחד מסוכנים אלה הבאים מימין ומכסים פרצופם באצטלא של "דאגת יתר " ליהדות ולירושלים. את כל אלה רואה המפרש כשליחי השטן.
אין ספק שכל מה שמתחולל סביב הסיסמא הציונית "ירושלים המאוחדת" זה קרוב למאה שנה, ובמיוחד מאז כיבושה החוזר ב-1967, אינו אלא הפירוש המעשי לפירוש הנ"ל של "רני ושמחי". אין מטרותיהם של "מאחדי" ירושלים הציונים (על כל זרמיהם) להביא לאחדות קודש של העיר; אין כוונתם להאדיר את הרוחניות של העיר ואין ראשם נתון באמת לקדושת המקומות הקדושים בה. נהפוך הוא, כוונתם של אותם מהרסים לזרוע רק הרס וארס ביוקרתה של העיר; כוונתם לכבשה רוחנית ולהפכה לכלי ריק מתוכן כלשהו עד שתהפוך העיר ככל הערים. וכוונתם של אלה להמשיך להשתמש בהיסטוריה ובמורשת (היהודית בעיקר…) של העיר כקרדום לאומני, כלכלי ותיירותי-פיננסי לחפור בו. "מנהרת הכותל", טקסי גדנעי"ם ו"טקסים לאומיים" שונים ומשונים הם רק קצה הקרחון של הניצול הזה, עיוות תוכנה הרוחני האמיתי של העיר והרצון לרמסה באינוסה בתכנים לאומנים וקולוניאליסטיים.
נתניהו, ולפניו אולמרט, שרון וקודמיהם, לא היו מעולם חשודים בערגת יתר לקדושת ירושלים עפ"י המסורה היהודית האותנטית מדור לדור. מ"השטן העומד לימינו" רק שבענו דם, יזע ודמעות באופן כללי, אך במיוחד חווינו זאת בסוגיית "ירושלים המאוחדת". דם נקיי "מאורעות תרפ"ט" נדרש בעיקר מאותם שטני בית"ר שבאו ביום תשעה באב תרפ"ט ועלו פרובוקטיבית להר הבית כנגד ההלכה. עוד כאשר עבר הכותל המערבי לידי הרבנות הציונית, מראשית שנות ה-20 רק נוספו מכאוב וקורבנות. הכיבוש ב-1967 רק החזיר את הדם ואת המתח, וכך גם אותה בנייה פרובוקטיבית במזרח העיר. משנת 1967 ועד ימינו אנו רק דמים בדמים נגעו. האינתיפאדה של 2000 תירשם אף היא על מזבח שטני זה. הפעם היה זה שרון האגדי שהביא למהומות באמתלה של "אהבת ירושלים".
אלה המעוניינים לספח את ירושלים עדיין לא הבינו שעיר זו תישאר מחולקת יותר ויותר דווקא משום הניסיון לכפות את סיפוחה על אחרים. אלה המעוניינים לספחה חולמים בהקיץ (כמו שהרוויזיוניסטים חלמו על "שתי גדות לירדן" או כמו שמנחם בגין חלם על "ארץ ישראל השלימה"), כי סיפוחה הבינלאומי (או האיומים על כך) יביאו לבריחת תושביה הערבים (כפי שאירע ב-1948 ברחבי הכיבוש שבתחום "הקו הירוק"). אילו היה מדובר בחלומות זוטרים מילא, אך כל החלומות הללו עלו לנו ביוקר; חלומות שווא שעליהם שילמנו (משני הצדדים) בדם יקר. לחלומות הללו ולדם שנשפך אין שום קשר לדת ישראל, לקדושתה של ירושלים ובוודאי שאינם תורמים מאומה לאיחוד לבבות. טקסי הצבא הציוני ברחבת הכותל המערבי אינם חלק מהיהדות אלא אקט כיבוש של משטר אפל. אין אנו זקוקים ל"מנהרת הכותל" כדי להיות נאמנים להיסטוריה היהודית וליהדות, אך הציונים זקוקים למנהרה זו הן כדי לתרץ את כיבושם בפני אומות העולם והן כדי לגרוף רווח כספי ותיירותי מכיבוש זה. את הציונים לא מעניינת באמת קדושת הכותל המערבי, בדיוק כמו ששרון מעולם לא גר בדירתו שבעיר העתיקה. הכותל, ההיסטוריה וביתו של שרון הם רק תירוצים נבובים להכיל כיבוש ולגייס למענו חיילים שישפכו את דמם מלכתחילה "במסירות נפש".
מכל "שירי ירושלים" שמ-1967 היה תפקידם להנציח את הכיבוש, השיר המבטא יותר ויותר את תאוות הכיבוש בימים אלה ממש, הוא השיר "ציון הלא תישאלי" המנציח את כיבוש 1967 בשורה הבאה:"משיח’ ג’ראח ועד נבי סמואל ליל ליל עם המדים והחגור". לפני למעלה מארבעים שנה הושר השיר הזה (ובמיוחד אותה שורה) כשיר הלל גיאוגרפי לכיבוש הציוני בירושלים. והנה, ארבעים שנה אח"כ עדיין מנסים הכובשים לקבוע עובדות בבניה כפויה בשיח’ ג’ראח ובנבי סמואל (גבעת זאב). חבל רק שהציבור החרדי (במיוחד בגבעת זאב) משמש שפן ניסיון מרצון לדימדומי הכיבוש הציוני. חבל גם שרבנים גדולים פוחדים מזעם הרחוב ואינם מגנים את המשת"ף אטיאס המוביל את הדרך הנלוזה הזו כשר השיכון, ואילו נתניהו – "השטן העומד מימינו", רק צוחק ומגחך בדרך לפרובוקציה הבאה.
ירושלים לא רק שלא תאוחד מעשית בעוד אלף ניסיונות כיבוש, אלא כבר למעלה מארבעים שנה היא מחולקת מעשית. ולא רק לשתים, אלא לשלוש- חילונית וציונית, חרדית וערבית. גם המקומות הקדושים שלה אינם מאוחדים אלא מחולקים למספר דתות, לאומים והשקפות. כפי שעד היום לא הועילו בניית השכונות החדשות (מאז 1967) לדכא ולספח מעשית את מזרח ירושלים הערבית לזו המערבית,כך גם לא יועילו עוד ניסיונות בניה כפויים בשיח’ ג’ראח ובגבעת זאב לכפות השתייכות על ערביי ירושלים. אבל מה שהפרובוקטורים ישיגו יתבטא באלימות, מתיחות, שנאה ודם שלבסוף לא יביאו לשום תכלית חיובית אך קרבנות חפים מפשע, לשם כך, ידרשו.
* הכותב הוא רב אורתודוכסי, סופר, עיתונאי ובעל תואר שני בהיסטוריה יהודית וסובייטולוגיה.
