שני אישים מרכזיים במחנה השלום, אורי אבנרי ופרופ’ זאב שטרנהל, פרסמו לאחרונה תמיכה בשלום כפוי. הם מנמקים את עמדתם בכך, שכפיית שלום עדיפה על המשך הכיבוש ועל מלחמה חדשה. אך יש בסוג זה של הנמקה כשלים רציניים.
ראשית, ההסתמכות על הפרספקטיבה של שלום כפוי מאפשרת לימין הלאומני-סיפוחיסטי לטעון שהוא פועל על יסוד עקרונות דמוקרטיים וזוכה בתמיכת העם. על פי גישה זו, הדמוקרטיה נוגדת את עניין השלום. שנית, דעת הקהל בארץ התגבשה במשך השנים בהשפעת הברית הבלתי קדושה שבין ישראל לארה"ב. אזרחים רבים הסתמכו על הברית הזאת כשנתנו את תמיכתם לימין, תוך כדי שכנוע שהמטריה האמריקאית מגינה על ישראל מפני סיכונים הכרוכים בכיבוש ובסיפוח. אין צורך בכפייה כדי לחולל שינוי בדעת הקהל בארץ. מוטב לתקוף את מקור העיוותים שבהתמכרות הישראלית לסמים שנקנו בוושינגטון בזיל הזול. מה שחסר בדרך לשלום מוסכם היא הודעה חד-משמעית של ארה"ב על תמורה יסודית במדיניותה ועל מעשים ממשיים בשטח, כדי להסיר כל ספק מכוונתה הרצינית לשינוי שכזה. אם ינהלו אובמה וארצו מדיניות ברורה למען הסכם שלום צודק, לא יהיה שום צורך לעקוף את התהליכים הדמוקרטיים. האזרח הישראלי ישיל את התנגדותו במהירות שיא. בינתיים, כל הדיון הזה סובל מניתוק מן המציאות. אך רצוי לקבוע שאם רק יופיע סיכוי ממשי לשלום אזי תיתכן בהחלט אפשרות שהעם יבחר בו.
איך נדע שאובמה רציני?
הנושא הלוהט במפגשים החברתיים במהלך חג הפסח היה אם אובמה רציני, כלומר, אם ארה"ב מתכוונת באמת לגמול את ישראל מהתמכרותה למדיניות הסיפוח והתוקפנות. אני לא הייתי מהמר על כך שאובמה אכן רציני, אך הכנתי למען ידידי מבחן סימנים שיעזור לעקוב אחרי האירועים. הם אינם מופיעים בסדר החשיבות שלהם.
1) נדע שאמנם יש תפנית במדיניות ארה"ב אם שרת החוץ, הגברת הילרי קלינטון, תזמן את דניס רוס ותודיע לו שהוא חייב להפסיק לקבל כפל משכורות, ומכאן ואילך הוא יקבל את שכרו אך ורק מאייפ"ק.
2) נדע שאמנם יש תפנית במדיניות ארה"ב, כאשר יזכיר הנשיא אובמה את סכנת הנשק הגרעיני האיראני והישראלי באותו המשפט.
3) נדע שאמנם יש תפנית במדיניות ארה"ב, כאשר יתעניין שגרירה בישראל בתנאי המעצר של מרואן ברגותי ויבקש להיפגש עמו.
4) נדע שאמנם יש תפנית במדיניות ארה"ב, כאשר ג’ורג’ מיטשל יסרב לבקר בישראל אלא בתנאי מפורש שלא יקבלו את פניו בגל של התנחלויות חדשות.
5) נדע שאמנם יש תפנית במדיניות ארה"ב, כאשר ינאם אובמה בכנס של "הוועד הערבי-פלסטיני האמריקאי לפעולה מדינית" ויודיע על כך שמחויבותה של ארה"ב לזכויותיהם של הפלסטינים ולביטחונם היא נצחית ואיתנה כסלע.
6) נדע שאמנם יש תפנית במדיניות ארה"ב, כאשר יחולו פיגורים במשלוח של "הדברים האלה" שאין להזכירם מפאת הצנזורה.
7) נדע שאמנם יש תפנית במדיניות ארה"ב, כאשר ארבעת נציגי הקוורטט יתחילו לשאול זה את זה מי יודע מה טוני בלייר עושה בעצם במזרח התיכון כשליח הרביעיה.
8) נדע שאמנם יש תפנית במדיניות ארה"ב, כאשר ייקבע שההתנחלויות הן בסיסי טרור וכי שר החוץ ליברמן הינו סוכן טרוריסטי.
9) נדע שאמנם יש תפנית במדיניות ארה"ב, כאשר משרד החוץ האמריקאי ידרוש מנציגיו באו"ם להואיל ולקרוא את טיוטות ההחלטות הנדונות באו"ם לפני שמטילים עליהם וטו.
עוד פרס לאבישי מרגלית
היינו שמחים לברך את אבישי מרגלית כדוגמה מובהקת של "אחד משלנו שעלה לגדולה" בתחרות הקשה של עולם האקדמי. אבישי מרגלית מכהן כפרופסור במכון היוקרתי ללימודים מתקדמים בפרינסטון והוא עומד לזכות בפרס ישראל במסגרת חגיגות יום העצמאות המתקרב. אך נראה שהוא זכה בפרס הזה בגין קונפורמיזם נרצע למדיניות הממסד הישראלי הידוע לשמצה.
מרגלית ידע ימים טובים יותר, ובשלב מוקדם בחייו נמנה עם אלה שביקשו ליצור באמצעות "מוקד" אלטרנטיבה שמאלית למפ"ם המתמסדת, כשזו הייתה עדיין הכוח החשוב בשמאל הציוני. בשנות השמונים נהג מרגלית להשמיע את מחאתו בסביבות "שלום עכשיו" נגד המהלכים החמורים ביותר של התדרדרותה של ישראל לברבריות "לגלית".
אולם מרגלית היה עסוק מדי באיסוף כיבודים אקדמיים מכדי לצאת בבירור נגד מלחמת לבנון השנייה ונגד מבצע עופרת יצוקה. אמנם הוא השתתף יחד עם פרופ’ מיכאל וולצר בהתכתבות מוזרה מעל דפי "הניו יורק ריוויו אוף בוקס", שבה ביקר את עמדותיו הניציות של אסא כשר, פילוסוף החצר של צה"ל, בעניין שולי למדי. אולם וולצר ומרגלית "שכחו" לנקוט עמדה לגבי עצם המלחמה. הם אמנם ייחסו חשיבות לחשיפה של עמדת צה"ל המתעלמת מפגיעה באזרחים פלסטינים במצבים שיכולים לסכן את חייליו. זה מעניין, אך מה בקשר למלחמה עצמה? הן מרגלית והן וולצר, מומחה ידוע בתחום של "מלחמות צודקות", נמנעו מהבעת ביקורת על המבצע כולו. אין כל טעם להשקיע זמן ומאמצים מרובים בעבודתו של מרגלית, שתחום התמחותו היא פילוסופיה של מוסר, אך מכל הדברים הוא עוסק בפילוסופיה פוליטית. הרושם שלי הוא, שמדובר בדייסה מוכרת וידועה אך מבושלת למחצה של ליברליזם, המוגשת לנו שוב, והפעם כדי לעלות על הגל החדש של אסכולת הסילוף החוזרת על המנטרה שהפשיזם זהה ושווה לקומוניזם, ושהיטלר זהה ושווה לסטאלין. בהצגה הזאת כבר היינו.

דניס רוס ("מסעות הדילוגים" האין סופיים והמלל השמנוני) אמנם מעצבן ומאוס, וגם השאר קולע ומעלה חיוך עצוב.השמנוניות במסווה של ברק אקדמי מאפיינת גם את אבישי מרגלית (שבשנות ה-70 לפחות היה איש יפה מראה, מה שנקרא באנגלית smart look), ורבים מאנשי האקדמייה הליברלית במדעי הרוח והחברה. הקירנוף בכל.
המושג "פתרון כפוי" מבוסס על הנחה מובלעת שלפיה ארצות הברית היא צד שלישי בסכסוך הישראלי-פלסטיני.
רמת הסימביוזה בין ישראל לארה"ב מאפשרת להתייחס אליהן כגורם אחד, בערך כמו ארצות הברית והצבא האמריקאי בעיראק.
בוש אמר בכנסת שיש 307 מיליון ישראלים, ובאתר זה כתב א’ דוידי מאמר חשוב שבו מובאים אישים אמריקאים המגדירים את ישראל כנושאת המטוסים הגדולה והזולה ביותר של ארה"ב.
לפיכך אין שחר לשאלת "מידת המעורבות האמריקאית בסכסוך". ארה"ב מעורבת בכל רגע בסכסוך ומעורבותה היא שמאפשרת את קיומו.
כל פתרון יהיה כפוי: כפייה על ארה"ב לסלק את ידיה משלוחותיה השונות באזור.
לכן יש לתבוע מאובמה להפסיק את הכיבוש, אבל זה לא לדרוש ממנו להתערב. להפך, זה לדרוש ממנו לצאת, בדיוק כמו התביעה לנסיגה צבאית מעיראק או מכל מקום אחר.
פסק זמן לעבודת עורכי דין – אינו שינוי מדיניות.
אז באמת איך נדע שאובמה רציני?
"רציני" במה? בשלום בר קיימא וצודק?
לא היה. לא הווה. וכנראה גם לא יהיה.
האיש נוכל (תלמידו של בלייר).
בובה (של ראשי ההון,הפשע, הנשק והסמים).
כשאין דחיפה אמיתית לשלום –
זה אומר שמכשירים את השטח ומתכוננים למלחמה.
בינתיים אנו נאלצים להסתפק רק בטפטוף של חיסולים בודדים מדי יום. אך לסוגדים לדם בכמויות רציניות יותר אל יאוש כי גולדסטון רק תקע מקל מעצבן בגלגל.
עורכי הדין חיש מהר יפתרו את כל הבעיות כדי שבפעם הבאה זה יהיה חוקי למהדרין. כשהם כשתוקם תשתית משפטית להתפרעות המונית – אז תבוא השמדה בקנה מידה מרשים יותר. בינתיים בין חיסול לחיסול אובמה משמיע לנו מוזיקת מעליות מרגיעה.
המאפיה, כמו מאפיה, תמיד עובדת רק לפי החוק.
לא ברור לי למה אתה מתכוון שכך שארה"ב "תסלק את ידה" מן הסכסוך. אם מדובר בסיוע לשראל, אז כיום הסיוע הזה עומד על בערך על 2.5 מיליארד דולר לשנה, וכיום כמעט כולו מורכב מסיוע צבאי.
זה אמנם נשמע סכום גדול, אבל מדובר בקצת יותר מאחוז אחד מהתוצר הישראלי וכ-3 אחוז מתקציב המדינה. אמנם ניתן לומר שמדובר באחוז ניכר מתקציב הביטחון אבל השאלה היא עד כמה היה קשה לישראל לגייס את הסכום ללא הסיוע, והתשובה היא שכנראה לא היה צריך לעשות שינוי גדול בסדרי העדיפויות.
וטו אוטומטי במועה"ב, הספקת רוב הנשק המתוחכם (גם אם מדובר בעסקה מסחרית מבחינת החברות המייצרות את הנשק), "העלמת העין" מהגרעין הישראלי, שיתוף פעולה צבאי ומודיעי שחורג בהרבה מהמקובל בין שתי מדינות ידידותיות, ערבויות להלוואות (עוד מימי בוש האב) והתחושה הכללית בעולם שלישראל יש צ’ק פתוח וחסות בלתי מסויגת ובלתי מותנית מצד ארצות הברית.
עובדה שיש לא מעט נושאים שכל העולם בצד אחד וישראל וארה"ב בצד השני (כמו המצור על קובה). הנאו-ליברליזם בישראל, שהוא אולי הקיצוני ביותר בעולם, נובע בחלקו הגדול מ"הנחיות" ומ"המלצות" מוושינגטון.
עובדה היא שאם ארה"ב מתעקשת, ישראל לא יכולה לסרב, כמו בעסקת מטוסי הפאלקון עם סין, שבוטלה לאחר שנחתם חוזה בגלל הוראה של ביל קלינטון.
אם נשיא ארה"ב יחליט באמת לפנות את ההתנחלויות יפונו כל ההתנחלויות. ואם הוא יחליט שישראל תכבוש את כל סוריה היא מתא לכבוש את כל סוריה.
תעיין גם בזה:
— קישור —
WHAT WOULD INDICATE that OBAMA is INTERESTED in REAL PEACE?
==========================================================
President Obama can prove to the Israelis that his Administration really wants to from Israel from its ADDICTION to AGGRESSION and ILLEGAL LAND GRAB.
[1] IF Foreign Secretary Clinton invites Dennis Ross and tells him that the ear of receiving DOUBLE WAGES is over that from now on his salary will only be paid by AIPAC
[2] IF President Obama mentions the Iranian and Israeli NUCLEAR danger in the same sentence
[3] IF the U.S. Ambassador takes interest in the conditions of ARREST of over 10,000 Palestinians POWs, including hundreds of children.
[4] IF George Mitchell stops visiting Israel, until Israel pledges not to receive him at the same time as it –simultaneously– announces new ILLEGAL Settlements
[5] IF Obama addresses the Arab-Palestinian U.S. LOBBY and pledges to SUPPORT their ETERNAL RIGHTS
[6] IF the DELIVERIES of ARMS OF AGGRESSION to Israel is stopped, or at least delayed
[7] IF the Quartet questions the presence of TONY BLAIR, as their representative in the Middle East, and sends him back to London
[8] IF and WHEN the U.S. declares the ILLEGAL Jewish SETTLEMENTS to be AGENTS / BASES of TERROR, and declares Israel’s FM Lieberman an AGENT of TERRORISM
[9] IF Clinton and her department ceases the VETO procedure defending each and every ILLEGAL Israeli move before even reading it.
[10] IF Obama really wants to bring REAL PEACE, the U.S. starts to ADHERE to International Law.
[Thanks to Reuven Kaminer, an old American born friends who lives in Jerusalem]
נדמה שכל מי שלא מיישר קו עם הררי התנאים של ראובן קמינר נחשב כלא רציני בעיניו.
בתוך קצת יותר משנה אובמה פעל לא מעט ואני מציע שלפני שמר קמינר המכובד מתחיל לחלק לו תארים שיזכור מי הצליח להעביר את החקיקה החברתית החשובה ביותר בהיסטוריה של שישים השנה האחרונות בארה"ב.