בהתחלה הם הפסיקו לחלק לנו את חוברת זכויות התלמיד,
אבל אמרנו לאחדים מחברינו שמחו בשקט
שאפשר להוריד מהאינטרנט, ושאנחנו אוהבים את המדינה שלנו ומוכנים להקריב את נפשנו למענה.
אחר כך הגבירו את לימודי הדת בכיתות,
אבל אמרנו לעשרות חברינו שמלמלו "כפייה דתית"
שקצת לימודי יהדות זה לא רע בכלל ושאנחנו מעריכים את המדינה שלנו ומוכנים למות למענה.
ואז הם הכניסו את קציני הצבא לכיתות,
אבל אמרנו למאות חברינו שקשרו את עצמם לעצים
שזאת רק הכנה לצבא ושאנחנו בעלי חובות במדינה שלנו ומוכנים להתאמץ למענה.
לפני זמן קצר הם אסרו עלינו ללמוד את שירי יונה וולך בכיתות,
אבל אמרנו לאלפי חברינו שהקימו קבוצת פייסבוק וכתבו בעיתון
ש"דגדגן" קצת מצלצל כמילה גסה ושאנחנו חלק מהמדינה שלנו ומוכנים להתחשב למענה.
עכשיו הם שוללים את זכויות התלמיד שלנו
ואנחנו כבר לא כל כך בטוחים מה להגיד לעשרות אלפי חברינו שהקימו קול זעקה.
אולי הם צדקו כל הזמן הזה והמדינה לא רואה בנו חלק ממנה,
ואולי גם הגיע הזמן להפסיק להילחם למענה ולהתחיל להילחם למעננו?
פורסם לראשונה בקבוצת המחאה "עינת וילף הכריזה מלחמה על הנוער והנוער לא ישב בשקט":
אכן, מאבק ראוי וחשוב…
לא באמת, מה זה הקישקוש הזה?
איך הילדים המסכנים יתגוננו מזמעם של המורים האלימים? איך נפשם השברירית תתמודד עם זוועות בית הספר בלי "חוברת זכויות התלמיד"?!
איך יתמודד התלמיד המסכן עם עוד קצת ידע על סיפורי התנ"ך? הרי הכרת המורשת התרבותית של היהדות כמוהה שכטיפת מוח חרדתית ו"כפייה דתית". עדיף ללמוד את מורשתו הנהדרת של צ’ה גווארה.
איך יוכלו העוללים התמימים להתמודד עם "קציני הצבא" והשפעתם הרעה? הרי מושגים כמו פטריוטיות וגאווה לאומית באים מהשטן. ובכלל כולם יודעים שצה"ל זה רע ולא צריך אותו, כי "שלום עכשיו" יגנו עלינו.
המדינה לא רואה בתלמידים חלק ממנה וחייל האויר בטח יתחיל בקרוב להפציץ ריכוזי תלמידים. כולנו חייבים להתגייס למאבק ולהגן בגופנו על התלמידים.
במקום לקבל שיחה עם ההורים שתסביר להם קצת מי נגד מי, הילדים האלה מקבלים במה. מדהים…
אתה בעל הבחנה חדה כתער מושחז – ואומר זאת בשפה יפה ונקייה. המשך כך, נער.
כל הזמן זכויות וזכויות ומה עם קצת חובות??
מרוב זכויות למורים אין כל סמכות על התלמידים.
זכויות מגיע רק למי שממלא את החובות.
השלב המתבקש הבא הוא מחנות ריכוז, ואחר כך השמדה תעשייתית.
"כשבאו לקחת אותי, כבר לא היה מי שירים קול צעקה" אתם יודעים…
נו שויין.
אכן, יזמה נתעבת ופסולה, של עינת וילף.
במקום להיאבק בפושעי-המלחמה במפלגתה, בוחרת ה"גרויסע-שמאלנית" וילף להשתלח, דווקא, בזכויות-האדם הבסיסיות, של בני-הנוער בישראל, בשאיפה להחזירם לתקופה החשוכה, בה סבלו התלמידים מהתעללות נפשית נוראה, מצד מורות, מנהלים וכיו"ב מריעין-בישין.
ולמגיב השני כאן: טיעונך הוא הטיעון הפשיסטי המוכר, על "קודם-כל מילוי-חובות – ורק אז מתן-זכויות"… כמובן, ישנת כשלימדוך (אם עדיין מלמדים), את מגילת זכויות-האדם, באשר לזכויות הטבעיות, של כל אדם ואדם.
אין דבר כזה "מגילת חובות-האדם". כמובן, לו היה הדבר תלוי בך, ובחבריך הקרובים וילף, ברק וליברמן, היתה מגילה כזו ובה היה כתוב, מן-הסתם, ש"ללא שירות צבאי מלא, אין זכות-הצבעה".
למרבה-המזל, הדבר (עדיין) לא קרה. עדיין.
רמוי גנות זה שם בדוי של מישהו שלא מספיק אמיץ בשביל להזדהות בשמו האמיתי. אותי אישית זה מעצבן, כי אני מעריך כנות בפוליטיקה.