ירמי הגיב:

מאמר צודק וקולע, לא ייתכן שאופנהיימר ילקק לימין הנבער מבלי שתהיה כלפיו ביקורת משמאל. סלון דבורה מוכיחים שיש בשמאל גם בסיס אחר, שלא מוותר ולא מתפשר.

ודים גרוסמן הגיב:

אני קורא קבוע באתר ונפעם כל פעם מחדש.
קיים עולם שלם שמתנהל לפי חוקים מסוימים כבר די הרבה זמן וקיים השמאל בישראל שחושב שהוא ימציא את הכול מחדש.
רמת הגולן – השלום הוא אינטרס של שני הצדדים, למה רק אנחנו צריכים לשלם? למה בכל העולם, המנצח מכתיב את תנאי הכניעה ורק בעולם של קיריל הדר המנצח מתחנן לשלום ונדרש לשלם עליו?
עופרת יצוקה – אם אני משגר רקטה מהחצר של הבית שלי, באיזור בו ילדים משחקים, אני חייב להבין שאני מסכן אותם. אבל בעולם של קיריל הדר אני יכול לשגר מה שבא לי במטרה להרוג אזרחים אבל התגובה תקרא "שחיטה" של אנשים.
חמאס – בעולם הנורמלי הכול די פשוט. החמאס הוא האויב (לפי הצהרות ומעשים). כולם יודעים שלא מנהלים שיחות נפש עם האויב. את האויב משמידים או מביאים לכניעה. ברגע שהוא נכנע או מושמד, אין אויב ויש שותף לשיחות. אבל בעולם של קיריל הדר יש כללים אחרים. צריך לדבר עם האויב, לתת לו כל מני דברים ולקוות לטוב.
כל הדיבורים המתחכמים והניתוחים האינטלגנטים מסתירים נקודה מהותית שכל ימני נבער מבין. אנחנו הצד הטוב, אנחנו בנינו מדינה נורמלית כדי שאנשים יחיו בה ואנחנו מתנהגים כמו שכל מדינה הגיונית הייתה מתנהגת. מולנו ניצב אויב אכזרי , שמציב ערכים דתיים ומטרות הזויות הרבה מעל לחיי תושביו. אתה מסייע לאויב חשוך שמתכוון להקים מדינה חשוכה (בשונה מהמדינה שמאפשרת לך לכתוב את המאמר הזה) ולהשמיד אותנו. ככה ההיסטוריה תשפוט אותך.
מי שרוצה לדעת מה זה כיבוש אכזרי שיקרא על הכיבוש הגרמני בברית המועצות ולא על מה שהולך פה, מי שרוצה לדעת מה זה מצור קשה שיקרא על המצור בלנינגרד ולא על המצור הלא קיים על עזה, מי שרוצה לדעת מה זה שחיטת אזרחים שיקרא על אחד מתוך עשרות העימותים באפריקה ולא על השימוש של החמאס באזרחים.

כנראה שמי שרוצה לדעת איך מנהלים שיחה עם האויב ולמה זה הפתרון היחיד יצטרך להסתפק במאמרים של קיריל.

שרה נשיא הגיב:

אני סוציאליסטית וחיה כל חיי בישובי ההתיישבות העובדת.
אבל אני יודעת שארץ ישראל שייכת לעם ישראל ולא הייתה שייכת מעולם בהיסטוריה לשום עם ערבי, ודאי שלא לאספסוף המהגרים הנקראים "פלסטינים".
אז מה אני? ימין או שמאל?
ויש לי חבר שגר בהרצליה פיתוח. כל עסקיו כבר מזמן בחו"ל. הוא קונה רק תוצרת חוץ, יש לו מסעדה מיוחדת לסושי, מקום שרק בו הוא יאכל פאטה כבד אווז ובמקום שבו הוא אוכל לובסטרים מודיעים לו בטלפון מתי הגיע משלוח טרי.
אבל הוא מאמין שישראל הזערורית צריכה להקים על שטחה את המדינה המוסלמית ה 62 והערבית ה 22, כי לפלסטינים מגיעה מדינה דווקא על שטח האיטריה היהודית שרוחב מותניה 15 ק"מ ממערב לירדן.
אז מה הוא, ימין או שמאל?
השמאל בישראל הוא פתאטי.
הוא מקשיב לעצמו ומלא את עצמו. יש לו מנטרה: "גבולות 67″ ודבר מהקורה בשטח לא יזיז אותו ממנה. יש לו מציאות מקבילה של מזרח תיכון חדש בעידן שהפונדמנטליזם האיסלמי השתלט על כל המרחב הערבי כולל זה שבתוך הקו הירוק.
לעומת זאת, הימין מקשיב היטב למה שאומרים הפלסטינים. הוא מאמין לאמנה שלהם, למה שהם אומרים בעצרות שלהם באום אל פאחם, בעזה וברמאללה.
ההבדל בין השמאל לימין בישראל הוא לא ההבדל בין רפובליקנים לדמוקרטים ולא בין סוציאליסטים לקפיטליסטים.
הוא ההבדל בין אלה שמאמינים שאם מדינת ישראל תוותר על עוד שטח לאומה שגודל שטחה גדול מיבשת אירופה ותצטמצם למישור החוף, יבוא "שלום", לבין אלה שמסתכלים על מפת העולם ואומרים – אם יש 61 מדינות מוסלמיות למוסלמים בלבד, עם שלטון מוסלמי, אזרחים מוסלמים, תרבות מוסלמית וסמלים מוסלמיים, אז זה מידתי שהרבע נוד בין הירדן לים יהיה יהודי עם שלטון יהודי, אזרחים יהודים, תרבות יהודית וסמלים יהודיים.
לאיסלם אין מונח כזה שלום. הוא לא מופיע בקוראן אף לא פעם אחת.
זהו מושג יהודי שאימצה הנצרות.
לאיסלם יש תהדייה והודנה. עד "לבוא שעת הכושר".
וה"שמאל" הישראלי רק מחיש את שעת הכושר.

ומאחר וההתפכחות באה לאט, בעיקר אצל אלה שהקסאמים, הגראדים והפצמרים שהביא עלינו חזון אוסלו יורדים על ראשם, אין לנו אלא להמתין שגוש דן יוחשך כשיפלו ארובות חדרה מטילים שיירו מגבעת חומש, ונתב"ג יידום, ואז יעלם לחלוטין השמאל הישראלי.

לגיורא לשם הגיב:

לפני הכיבוש ב-67′ היו בגולן 150,000 תושבים, 128,000 גורשו על ידי ישראל.
נכון, היה עוני ורמת החיים הייתה נמוכה, ואצל הציונים זה טיעון מכריע בזכות לנשל תושבים ממקום מסוים.

— קישור —