המשבר הכלכלי האדיר שפרץ ב- 2007 חיזק את ההשקפה השמאלית הקובעת שהקפיטליזם הינו שיטה מושחתת, ריאקציונית ובסופו של דבר – בלתי יעילה. מאז פרוץ המשבר כל יום מביא ראיות חדשות לכך שמחלה ממארת מאיימת על המשך השיטה עצמה.
מחיר המשבר נעשה יותר ויותר בלתי נסבל. אך לומר את האמת, שוללי הקפיטליזם נאלצו להודות בחולשה היחסית של ההתנגדות שהייתה אמורה להיות התגובה הטבעית של אלה הסובלים ממכות האבטלה, הורדת השכר והאיום על הפנסיה.
מראשית המשבר אכן הופיעו גילויים של התנגדות באירופה. אך המצב בארה"ב, מבחינה זו, היה – קטסטרופה. בארה"ב, במרכז הסערה הכלכלית, במוקד הפגיעה ברמת החיים של ציבור העובדים, נוצר הרושם שכאילו מעמד הפועלים שכח את לשון המאבק; תהה ובהה ופשוט לא הבין מה קורה.
באירופה, לעומת זאת, מראשית המשבר, העמיקו והלכו גילויי ההתנגדות. הממשלות הבורגניות (כולל הסוציאל-דמוקרטיות), ביקשו לגלגל את מחיר המשבר וההפסדים על גבם של הפועלים והשכבות העממיות. אך הן נתקלו בהתארגנות הולכת וגוברת של ציבור העובדים שנשא בליבו ובמוחו את זכר מהותו הסוציאליסטי ואת מסורתו המהפכנית.
ביוון, מנגנון הקיצוצים התעמת עם ציבור הפועלים שמסרב להיכנע לתכתיב הבנקים האירופיים. פועלי יוון ורוב העם נמצאים בעיצומה של מערכה לחסום את דרכו של ההון. התוצאות של העימות מורגשות שעה שעה בכל העולם ו"אפילו" בארה"ב.
בפוקס ניוז חוזרים ושואלים האם זו יוון הקטנה, על ציבור הפועלים שלה, שהיא היא המזעזעת את הבורסה בניו-יורק? האם איגודים מקצועיים היודעים את מלאכתם יכולים לדרדר את המשק האמריקאי ל- double dip, כלומר, חידוש הירידות לפני ההתאוששות שבדרך? כך קרה שהצופים יכלו להשקיף באופן סימולטני על המסך המרצד גם על הרחובות הבוערים באתונה וגם על הצניחה הכמעט חופשית "האדומה" במסכי הדיווח של וול-סטריט.
כך קרה שפועלי יוון נושאים את דגל המאבק נגד הקפיטליזם החזירי ומעבירים את הדגל הזה לאחיהם באשר הם וגם לתוככי ארה"ב.
אם אתה כבר ביוון לקפוץ רגע לוועידה ה-18 של המפלגה הקומוניסטית של יוון.
בקישור באנגלית זה -http://inter.kke.gr/News/2008news/2008-12-thesis-socialism/- תוכל לראות מה הקומוניסטים היוונים למדו מסטלין.
הידד למי ועל שום מה ?
"פועלי" יוון הם ברובם הגדול עובדי מדינה קבועים ושבעים שיודעים כיצד נראה מפעל אולי רק מתמונות.
"פועלי" יוון מתעניינים אך ורק ברווחתם האישית ובניפוח תמידי של 14 המשכורות שהם מקבלים מדי שנה בעוד אחוז האבטלה בקרב הצעירים נושק ל 20%.
מתי לאחרונה מחו "פועלי" יוון לפני הקיצוצים האחרונים במשכורתם על מצב החלשים ומהגרים במדינתם ?
"פועלי" יוון מתעניינים בסוציאליזם, אחוות עמים ומצב התעסוקה של אחיהם המובטלים כשלג דאשתקד כל עוד התלוש הפרטי שלהם והפנסיה אחרי 15 שנות עבודה אינם נפגעים.
על מה בדיוק השבחים ל"פועלי" יוון ?
אני חושב שצריכה להיות התייחסות לאחריות המשותפת של כל הנוגעים בדבר להרג שלושת האזרחים היוונים.
מה שקורה היום ביוון מעיד דווקא על אי תמיכה בהפגנות. ביוון האנרכיסטים והקומוניסטים מאוד חזקים וב2008, בתגובה להריגתו של נער בן 15 שנהרג כשהשתתף באחד מהמארבים שנוהגים להניח שם למשטרה, יצאו המונים – מאות אלפים- לרחובות, השתלטו על 4 תחנות רדיו, על אוניברסיטאות, חדרו לתחנת טלויזיה בעת שנערך שם ריאיון עם ראש הממשלה ונכנסו באמצע השידור החי אל הסלון של הצופים וביקשו מהם לצאת לרחובות. המהומות/הפגנות התפשטו גם אל האיים ואפילו עד קפריסין, נמשכו ימים ארוכים ואיימו על יציבות השלטון.
ואילו ממה שנראה כרגע ביוון רק מיעוט מבוטל של כמה עשרות אלפים יוצא לרחובות מה שבעצם מעיד על אי תמיכת הציבור.
מה הקשר בין "קפיטליזם חזירי" לפועלי יוון ???
ביוון, הלכה למעשה, אין כמעט סקטור פרטי (חוץ מתעשיית התיירות והספנות – וגם הם בחלקם בשליטה ממשלתית), אין ולא היו הפרטות, ורוב מוחלט של העובדים שייכים למגזר הציבורי, מאוגדים, ונהנים מקביעות ותנאי העסקה נדיבים. נדיבים מדי כפי שהסתבר.
אז מדוע היכה ה"קפטליזם החזירי" דווקא ביוון ? ולא במדינות אירופאיות ואחרות מופרטות הרבה יותר ?
בקרוב שידור חוזר בספרד – עוד מדינה בה רוב מוחלט של העובדים מאוגד ועובד בסקטור הציבורי אבל משום מה סובלת מיותר 20% אבטלה וקרוב ל – 30% אבטלת צעירים.
היוונים מסרבים לקחת אחריות על מצבם, רוצים להמשיך לצאת לגמלאות בגיל 50 במימון הגרמנים שיוצאים לגמלאות בגיל 67, להמשיך להעלים מסים וליהנות ממשכורות 13 ו 14 בעידוד המדינה, ועוד ועוד. יש הרבה טיעונים צודקים נגד קפיטליזם כוחני, הטיעון היווני אינו אחד מהם.
אותם פועלים יוונים (הידד!) כנראה שכחו את "ההשקפה השמאלית הקובעת שהקפיטליזם הינו שיטה מושחתת" כאשר חגגו עם משכורות 13 ו-14.
חוכמה גדולה להראות "התנגדות באירופה" רק אחרי שהמשבר מתחיל.
פועלי יוון ?
50% מציבור העובדים הם עובדי מדינה , על מה אתה מדבר מר קמינר ?
אחת המדינות המושחתות הקימות, שיקרו במצח נחושה בנתונים הכלכלים עם ההצטרפות לאירו , ובהם אתה מתגאה ?
עובדה היא שבשנות ה-70, למשל, התל"ג ברוב המדינות היה הרבה יותר נמוך, הגירעון בתקציב הממשלתי הרבה יותר גבוה, מס הכנסה ה"שולי" (על הכנסות גבוהות) הגיע ל-60, 70 ואפילו 80 אחוז –
אבל היו הרבה פחות עניים, הרבה פחות מובטלים, הרבה יותר עובדים מאורגנים בעלי תנאי סוציאליים, הרבה יותר דברים ניתנו בחינם או כמעט בחינם,
ושום מדינה לא "פשטה רגל" ולא הפכה "חדלת פירעון".
הלקח מהמשבר העולמי: אחורה פנה!
אולי הגיעה השעה ש"פועלי" יוון יתחילו באמת לעבוד!
מה שנעשה ביוון הוא מה שנעשה בכל מקום – העובדים משלמים את מחיר המשבר שלא הם גרמו.
במשך שנים רווחה הדעה שעל הסקטור הציבורי לנהוג בחסכנות וב"איזון תקציבי", ואילו הסקטור הפרטי חייב לעבוד בפזרנות ובאשראי אינסוף וליצור בועות פיננסיות. המשבר העולמי פרץ כשהנאו ליברליזם וה"אנורקסיה" בסקטורים הציבוריים הייתה בשיאה.
התוכנית שהתקבלה ביוון פירושה שמה שלא הלך בנאו ליברליזם ילך בעוד יותר נאו ליברליזם.
מטבע היורו האחיד מנע מהממשלות מרחב תמרון המעניק מטבע לאומי. בעת מלחמות או כשהיה רצון לקיים מדינת רווחה ממשלות הדפיסו כספים והרחיבו את הגירעון בתקציבן ("המודל הקיינסייני").
יוון יכולה לפרוש מ"גוש הא?רו" שכל מטרתו היא חיסול מדינת הרווחה וכן לשמוט חובות, כי אין דבר כזה "אין כסף", יש סדר עדיפויות. אני מכיר אנשים שחייבים ה-מו-ן כסף במשך זמן רב. ממשלות ודאי שיכולות לעמוד בכך, והיו מקרים ששמיטת חובות הייתה תוכנית ההבראה הטובה ביותר, אבל ביטול מחויבויות וחוזים קודמים של ממשלה הוא כבר קו הגבול בין רפורמה למהפכה.
איך אתה מציע לפועלי יוון לפתור את בעיותיהם?
(מעבר למהומות, הצתת שוטרים והצתת בנקים על עובדיהם).
פועלי יוון הם בסדר גמור!
הם לא זקוקים לעצתו של אף אחד מהזרים, סמיוחד לא מאלה החיים כאן ולא יודעים איך לנהל מאבקים נגד המשטר שמדכא אותם. וזה למרות שהרבה מביניהם "יודעים" למתוח ביקורות על ביקורות נגד המהפכנים, הן שניצחו במאבקים שלהם, הן אלה שהפסידו אחרי שנילחמו בגבורה אילאית והן אלה שבנו סוציאליזם איתן ומתפתח.
שתרם 120 מיליארד אירו עבור פנסיה מוקדמת בגיל 50, קצבה מיוחדת לרווקות ומשכורות 13 ו14 (בקרוב גם 15)
הידד לכולם
המאמר מלא סיסמאות ריקות ולוקה בחוסר תוכן אמיתי.
"התנגדות" כאן ו"התנגדות" שם –
אבל איזו התנגדות? התנגדות למה?
"פועלי יוון ורוב העם נמצאים בעיצומה של מערכה לחסום את דרכו של ההון"?
איזה הון? זה שהולך להציל את יוון?
האם "דרדור את המשק האמריקאי ל- double dip" הוא מטרה? מה יהיה אז על הפועלים היוון, בארה"ב ובכל העולם?
"הממשלות הבורגניות ביקשו לגלגל את מחיר המשבר וההפסדים על גבם של הפועלים" – אבל כבר ידוע שמצבם של הפועלים המאוגדים היוון היה טוב לפני המשבר, ואולי טוב מידי….
ללא ספק, החלה הספירה לאחור למהפכה הסוציאליסטית האירופית!
תחי הברית הסוציאליסטית של אירופה!
בשנות ה70 דינת הרווחה הבריטית (טרום ת’אצר) כמעט פשטה רגל ונזקקה לחילוץ של קרן המטבע הבינלאומית.
בכל מקרה אם יוון תפרוש מגוש האירו הדבר לא יפתור את בעיותיה כי חובותיה נקובים באירו (גם לישראל יש חובות דולריים למרות שהמטבע שלה הוא השקל).
אם יוון תשמוט את חובותיה מדיניות מרחיבה תהיה לא אפשרית עבורה כי תחסם גישתה להלוואות בשוקי הכספים.
אני לא בטוח שהפועלים היוונים יסכימו לקבל דרכמות חסרות ערך במקום אירו.
לכל המבינים הגדולים בכלכלה שמציפים אתר זה ואחרים בקללות נגד הקפיטליזם.
יכול להיות שהמשבר ביוון וכפי הנראה גם במדינות אחרות או דווקא על רקע סוציאליזם דמוקרטי ובזבוז כסף שאין לך כדי לשלם על מדיניות הרווחה הזו?
להלן מאמר מעניין
— קישור —
בדיוק כמו בשאר המערב:
— קישור —
בישראל לא פרזיטים כמו ביוון וספרד ולכן יש לנו כלכלה טובה ואין את הבעיות שיש שם.
פנסיה בגיל 67 ויצוא של תעשיות.
וכן יש גם את ביבי וסטנלי ששומים על הכלכלה.
הכותרת של מאמרי, הידד לפועלי יוון, מעידה שדובר במאמר דקלרטיבי בטיבו. המאמר לא התיימר לנתח את התופעות הקשורות במשבר. אני מקווה לנתח את הדברים במאמר שיתפרסם בקרוב.
ישנה מסורת יפה בשמאל. כשמתחולל מאבק חריף, ויש כאלה שאומרים היסטורי, בין הפועלים ובין ההון, ראוי לנקוט עמדה. המאמר נועד לנקוט עמדה לגבי שאלה בוערת : האם העם ביוון אמור להסכים לפגיעה ברמת החיים ובשירותים הסוציאליים כדי "להציל את המשק"? צריכים להיות תמים ביותר כדי לא לזהות את שם המשחק העברת הון לבעלי הון על חשבון חלוקה מחדש של התקציב.
בינתיים התברר שחלק של הטוקבקיסטים מוכנים לבלוע כל השמצה נגד הפועלים ביוון: "הם לא עובדים", "לא איכפת להם על כלום"; "הם לא שמים על המובטלים הצעירים". לא כמו הפועלים הגרמנים. מה יש להגיד: הגזענות היא גזענות.
כידוע מרכיבי השכר מוסווים בתלוש המשכורת. בארץ אנו מומחים בתעלולים כאלה. ולעצם העניין, מעט מאד פועלים יוצאים לפנסיה בגיל 50. משכורת 13-14 אינה אלא תוספת שכר של 8% או 16% בהתאמה.
השנאה הזאת אצל טוקבקיסטים מסוימים מעידה רק על כך שהם בולעים את כל התעמולה של הקפיטליזם החזירי ואני בטוח שהם שונאים פועלים באשר הם שם ואין זה משנה עם הם עובדי ייצור או עובדי מדינה, אם הם פועלים אמריקאים או יפאנים, יוונים או גרמנים.
מילה מיוחדת לאיתן חג’אג’: במקום לספור את רגלי המפגינים ולחלק לשניים, מספיק לקרוא את העיתונות של הממסד כדי לדעת שמדובר בהפגנות המוניות וממושכות בעשרות מקומות שונים. בברוסל הם עדיין רועדים. יתר על כן, עיתונות זו מדווחת על כך הרוב המכריע של הציבור דוחה נמרצות את תוכנית הצנע.
ומילה אחרונה לאלה שלועגים לרעיונות הסוציאליזם ומהפכה. הנושא רציני ואין לפתור אותו בהערה צינית. יש סימנים שהעולם הישן מתפורר. צריכים לחשוב באופן רציני על אלטרנטיבה.
אמנם אפשר לשאול לשם מה האיחוד האירופי נחוץ אם כל מה שהוא נועד להסדיר זה איחוד מכס, אבל מצד שני מוזר שאתה אומר שמטרת האיחוד האירופי הינה לפרק את מדינת הרווחה, כאשר סעיפי חוקת האיחוד בחלק 2 סעיפים 94-95 מדברת במפורש על זכויות חברתיות (שלא כמו ארה"ב שבה אין זכר לזה בחוקה או ישראל שכנראה אין חוקה כלל):
— קישור —
למבין (שאולי אינו כל-כך מבין): עם כל הכבוד לניתוחיו המעמיקים והמעניינים של כותב המאמר שבקישור (פנחס לנדאו), הוא כותב "מתוך הקופסה" של מה שנקרא "התיאוריה הכלכלית" (למעשה – התורה הניאו-ליברלית). תיאוריה זו מניחה כל מיני הנחות חסרות בסיס ("קדושת" הצמיחה, האדם הכלכלי הרציונלי, ממקסם התועלת האישית והלא ערכי, התעלמות מהקשר בין הכלכלה לחברה ולסביבה).
זו הסיבה מדוע ראייתו של מר לנדאו היא חלקית במקרה הטוב. לדעתי, אם כבר מכריזים על "סוף העולם כפי שאנחנו מכירים אותו" (בלשון המאמר שבקישור) – אז עדיף להשליך לפח את "התיאוריה הכלכלית" ולכתוב אותה מחדש. ישנן גישות ותפיסות עולם שונות שנידונות (קיימות, אדום-ירוק, אדום-אדום, חזרה לקיינס, ועוד), אך ברור שהיצמדות ל"תיאוריה הכלכלית" גוזרת קיבעון מחשבתי ותמנע התאוששות כלכלית בת-קיימא.
מה שאתה אומר עכשיו מזכיר לי אחד שאמר לי שלא ייתכן שצה"ל עושה פשעי מלחמה כי זה מנוגד לקוד האתי שלו.
מדינת רווחה (במסגרת משטר קפיטליסטי) אפשרית כשהמדינה אחראית על רווחת התושבים ובעלת סמכות לשלוט במידת מה בכמות הכסף במחזור (במידת מה, כי בכל זאת יש הפרדה מסוימת בין הממשלה לבנק המרכזי).
באיחוד מטבע האחריות נותרת בידי המדינות, אך השליטה בכמות הכסף היא בידי הבנק המרכזי של האיחוד, דומני שהא נמצא בפרנקפורט.
האיחוד האירופי פעל גם בתחומים אחרים בדומה לארגון הסחר העולמי, ולחץ על החברות בו להיות חסכניות כלפי העובדים והעניים (קיצוצים, הורדת שכר) ונדיבה כלפי בעלי ההון (הורדת שיעורי מס ההכנסה, הפרטות).
ביוון היה מעמד עובדים מספיק חזק בשביל לא לאפשר זאת לחלוטין, ולפיכך כעת היא "נענשת".
לדן ולטבח מבגדד: אמנם יוון נתנה לאזרחיה ועובדיה הרבה מעבר ליכולתה הכלכלית, אך צריך להבין שזה הצד השני של המטבע שארה"ב בצידו האחד. הבעיה כאן היא השאיפה של רבים מאיתנו להעלאת רמת החיים (שטופחה ע"י שטיפת המח הצרכנית בעשורים האחרונים) ולחוסר היכולת של הכלכלות לייצר צמיחה בת-קיימא. בארה"ב מעמד הביניים שילם ביוקר במשך 30 השנים האחרונות על העלייה ברמת-החיים ללא עלייה בשכרו וכך נאלץ להשתמש באשראי על צורותיו השונות והמשונות. תהליך כזה אינו בן-קיימא ולכן המשבר היה בלתי-נמנע. ביוון מי שמימנה את החיים הטובים היתה הממשלה שהגיעה לאן שהגיעה.
איני מטיף לחיי דלות, אך קצת צניעות לא תזיק (ותייתר את מי שעושים הון מהכסף שאין וממדינות במצוקה).
קמינר: "יש סימנים שהעולם הישן מתפורר …"
כמדומני, זה בדיוק מה שאמרו מדי שנה ושנה החברים הטובים במפלגה ששלטה ב"גן העדן הסוציאליסטי" במשך 70 שנה. עד שהתפוררו בעצמם.
את החוליים של הקפיטליזם, והם קיימים, פותר המודל הסוציאל-דמוקרטי. אפשר וצריך ללמוד מה נעשה ויושם בהצלחה במדינות סקנדיביה ואפילו גרמניה בהם קיימים איגודי עובדים לרוב אך נשמר איזון בין צרכי העובדים ליכולות המדינה לכושר התחרות הגלובלי של המדינה.
מי ששוגה באשליות מהפכניות מרקסיסטיות במאה ה 21 טועה, מטעה, ואינו מציאותי.