במאמרו האחרון קובל נפתלי רז על כך כי הפגנת השמאל הציוני המתוכננת למוצ"ש בככר ציון, תהיה בבחינת פעיה רכה של קומץ, במקום תרועת המונים אדירה, וטעמיו עמו. בעיקר זו, שמטרת וסיסמת ההפגנה רחוקות מלהלהיב המונים. אבל כמו מאליה, עולה-צצה לה תוחלת הפגנה מרטיטת המונים של ממש, נפלאה עד כלות, צור קיומנו האמיתי: יוחזר המנדט הבריטי.
אילו הבריטים היו נשארים עוד 30 שנה אולי היינו הופכים לבני אדם. אילו המנדט היה נשאר עד היום, היינו מדינה ללא בעיות ביטחוניות, החיה בשלום עם שכניה, ללא שעוסקים כאן בשוד קרקעות ובשחיתות. איזה חלום, כבדו הבעיות מנשוא, ואין כלום מלבד יאוש שחור. אובמה לא יעשה כלום, ביבי ושותפיו בגואליציה ימשיכו במעלליהם באין מפריע, הפאשיזם יגבר בישראל, העיתונות תתלהם והטלויזיה תטמטם, המחירים יאמירו והשכר ירד, והרעבים והעשוקים יטולטלו עוד יותר. אין עוד טעם. איך אמר הנביא ישעיהו על ירושלים של מצח הנחושה, של פוליטיקאי הטבח והחמס, של הולילנד ושל גזל הקרקעות והרס בתי תושביה הותיקים:
אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים:
כַּסְפֵּךְ הָיָה לְסִיגִים סָבְאֵךְ מָהוּל בַּמָּיִם:
שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם:
ובכל היאוש הזה יש תקווה נפלאה: להחזיר את המנדט הבריטי.
הנה לכם מטרה אמיתית, מלהיבה, חשובה באמת, שינוי של ממש בחיים חסרי תוחלת. ססמת הפגנה – לשנות מייד מהסיסמא הפלגמטית "ציונים לא מתנחלים – די לכיבוש ולהתנחלויות בגדה המערבית" ל- "יוחזר המנדט הבריטי". כאן טמון הכל, התקווה להתחדשות, לשלום, לחיים ראויים. יש להודות בכישלון האמיתי, הגורלי: מסתבר שהיהודים אינם יכולים לנהל מדינה משלהם, כפי שהכריז אלוף (מיל.) בני פלד על ערש דוואי: "בלוויתי צלצלו בפעמונים, ואמרו שאתם קוברים איש שחשב שהיהודים יכולים להקים פה מדינה, והסתבר לו שטעה".
הטורקים היו כאן 400 שנה ועזבו בגלל שהיהודים לא רצו להזיז את הישבן, כמאמר הבדיחה הידועה ("ולמה הם בכלל באו הנה? כי היהודים היו על הפנים"). הבריטים כבשו – הא, איזו תקווה נפלאה לבית לאומי והגדרה עצמית עם אדמיניסטרציה בריטית הגונה וישרה כסרגל, בוגרי אוקספורד וקמבריג’ ולונדון סקול אוף אקונומיקס, כמובן, ולא אדמיניסטרציה מועלת, בוגרי אונ’ לטוויה.
הבריטים עזבו אחרי שראו שהיהודים הטיפשים עושים בעיות, והשאירו אותנו לאנחות, מורשת הבישליק הטורקית חזרה, ועל הארץ השתלטו הטורקים הצעירים והאבו- ג’ילדות למיניהם. עכשו נימצאים בעמדות מפתח גם האפיגונים של איבן האיום, בצד סוכני-מכירות אמריקנים זריזי לשון, שצברו סטאז’ במכירה של רהיטי רים השבירים והקלוקלים להמון המטומטם. כאן הבלגן מתערבל ללא נשוא עוד. יש רק תקווה אחת:
יוחזר המנדט. במעמד חגיגי ברחבת כיכר רבין, תורד מגילת העצמאות לחצי התורן, ויועלה לגובה כתב המנדט. בצד הדגל הבריטי ושירה אדירה בפי מאות אלפי האנשים הדומעים מאושר, "אל, נצור את המלכה". שמה של כיכר מלכי ישראל לשעבר, יוסב במעמד זה לכיכר המלך ג’ורג’ החמישי, כמו לבטא את חידוש האושר השמיימי שנקטע באימפולסיביות. משם יצעדו ההמונים המשולהבים לשגרירות בריטניה, תוך הגשת עצומה חתומה בידי מאות אלפים לממשלת בריטניה, לפרלמנט, למלכה ולבית הלורדים, בדרישה למנות מייד נציב עליון לא"י-פלשתינה. הזקנים שבקהל יעלו את זכרו של סר ארתור ווקופ, הנציב העליון האחרון, ואת יריד המזרח בחסות בריטניה הגדולה בגני התערוכה הישנים, בו היו ביתנים של כל ארצות ערב.
תנו לשמש לעלות, ולאריה הבריטי לשאוג שוב מעל הר זאיון.
ובא לציון גואל.
