למען האמת, עד לפני ימים אחדים לא שמעתי על להקת הפּיקסיז, חרף אהבתי רבת השנים למוסיקה מכל הסוגים. אני לא מתגאה בבורות התהומית הזאת, אלא רק מציין עובדה. ידעתי שבני קנה לפני זמן רב כרטיס יקר מאוד ללהקה כלשהי, ועתה בוטלה ההופעה כתוצאה ישירה מההתקפה הפיראטית של הממשלה על המשט ההומניטארי לעזה. בני וחבריו מרבים לקונן עתה על החוויה שנגזלה מהם, וכמובן שהם כועסים על הלהקה. הכעס הוא יועץ רע גם במקרה הזה; הרי ישנם שני הסברים אפשריים לביטול: או שחברי הלהקה ומנהליה התמלאו בחילה ממה שטיפשים בני עוולה עשו בשם כולנו; או שהם נענו ללחץ בינלאומי, שנובע מהצלחתם המזהירה של קברניטינו להכפיש את שמה של ישראל. שני המקרים מצביעים על כך שבנימין נתניהו, אביגדור ליברמן ובעיקר אדריכל הזוועות אהוד ברק המיטו עלינו אסון לאומי מתמשך, שפרשת הפּיקסיז איננה אלא עקיצת יתוש לעומת מה שצפוי לנו בעתיד הלא רחוק.
ניסיתי להרגיע את הנוער ואמרתי, שהסבל שנגרם להם הוא אפסי לעומת הסבל שהמטנו על נושאי המשט והפציעות שנגרמו לחיילים שלנו, שנשלחו לבצע משימה שמזיקה לישראל. לא כל כך הצלחתי ולמען האמת חשתי שמץ של כעס מהול בחיבה כלפי האנוכיות הנלבבת של הצעירים, שרואים ביום-יום הקטן שלהם את חזות הכול. אחר כך חשבתי מה הייתי עושה אם נבחרת ארגנטינה בכדורגל הייתה מבטלת את ביקורה, ועל החיים בלי ליאו מסי. גם זה מחיר קטן לשלם, אבל עצם התחושה שהעולם מתקומם נגד עמנו עוד יותר מאשר נגד ממשלתנו, היא קשה מנשוא. בירור נוקב של עמדת השמאל העקבי בנושא הזה הופכת לדחופה יותר משעה לשעה.
אין שום סיבה להתלהב עכשיו מיוזמות ההחרמה, חרף העובדה שתחושות המחאה והזעם הן עצומות. לעומת זאת, אין לי אפילו מלה משכנעת אחת שאותה אוכל להטיח בפני המחרימים. אבל כאשר חיפשתי חומר על פרשת הביטול נתקלתי בדיווח, שכמה אנשים חשובים מאוד בחברה הישראלית פנו לאמרגני הפיקסיז וביקשו מהם לבטל את ביקורם. הדיווח היה, כמובן, זועם ומלא בצדקנות שכבר הורגלנו אליה מתומכי כל מעשה נפשע של ממשלת ישראל, אבל מתוכנו הגעתי למסקנה שיוזמיה הישראלים של הפנייה לפיקסיז לא ביצעו אמנם שום פשע; הם אפילו לא חטאו, אבל ייתכן מאוד שהם טעו.
הרקע להסתייגות שלי הוא אידיאולוגי, לא רגשי. לדעתי, שמאל סוציאליסטי אמור להיאבק נגד הממסד הרכושני, נגד המיליטאריזם, נגד מחרחרי מלחמות ומשעבדי עמים אחרים, אבל לא נגד בני עמו. הפיקסיז לא נועדו לבדר את נתניהו או את ברק, אלא המוני נשים וגברים מכל שכבות העם.
בשנות החמישים הופיע בישראל יומון קומוניסטי בשם "קול העם". אני זוכר שנהגנו ללגלג על היומרה הגלומה בשם, שכן חרף התמיכה ברחוב הערבי היו הקומוניסטים סיעה קטנה יחסית בכנסת. אבל כאשר פגשתי פעם ברחוב את הקומוניסט אברהם הס, אביה של עמירה הס מהארץ, ליד ביתי בהמלך ג’ורג’ ושאלתי אותו על כך הוא ענה לי בסבלנות וברצינות (הייתי אז בן 11) ש"אנחנו הקומוניסטים מייצגים את האינטרס האמיתי של העם ומדברים בשמו ובשם רצונותיו, גם אם הציבור טרם הגיע למסקנה שעליו להצביע בעדנו". אז למדתי בפעם הראשונה את הביטוי המרקסיסטי "תודעה כוזבת", שבא להסביר את הסיבה לכך שאנשים רבים אינם מפנימים את האינטרס האמיתי שלהם ומצביעים נגד אויביהם המעמדיים. למדתי אז משהו, כמו שהפקתי לקחים לטווח ארוך מהרבה מאוד פגישות עם אנשים מעניינים ברחובות עירנו, בעשור הראשון לקיומה של המדינה. גם אם אנשים מיידים בנו אבנים, טען הס, זה נובע מהסתה מכוונת של גורמים שאינם רוצים שהשמאל יתריע על ניצולם ועל הפיכתם לבשר תותחים בעבור אינטרסים לא-להם.
מעולם לא הייתי חבר המפלגה הקומוניסטית, והשגיאות הרות הגורל שלה ידועות לי היטב. אבל את נושא הזיקה לעם לימדו אותנו גם בתנועת העבודה, והפנמנו היטב את המחויבות שלנו לאינטרס הכללי, שבהדרגה הפכה לנחישות להיאבק בממסד מבלי לפגוע בעם. ללהקת הפיקסיז ציפה ציבור מגוון, ואני משוכנע שיש לה גם אוהדים במגזר הערבי. כאנשי שמאל עלינו לזכור את זיקתנו לאדם באשר הוא, כפי שכתוב בהימנון שלנו, "האינטרנציונל".
ישנן, כמובן, סיבות נוספות. גם אם אנחנו מודעים לתמיכת רוב הציבור במדיניות הקניבלית של הממשלה, יש לנו מחויבות חד משמעית למאבק הסיזיפי על התודעה, כלומר, על שינויה. לא נתחנף לציבור, ובוודאי שלא נימנע מגינויין של תופעות קשות הנובעות מהכיבוש ומהעמדה הדוגלת בהתפשטות טריטוריאלית במקום בשלום. ההסתה נגדנו ממש בוערת עכשיו, וכל אחד מאיתנו שמביע את דעתו בגלוי נגד המצור על עזה בכלל ונגד היחס למשט בפרט, זוכה לקיתונות של חרפות וגידופים. אבל האסטרטגיה השמאלית (ולא רק הטקטיקה) מכתיבה לנו את הצורך להזדהות עם הציבור בנושאים שאינם סותרים את המסד הרעיוני שלנו.
נדמה לי שהרעיונות שאני מעלה כאן לא יתקבלו בסבר פנים יפות בקרב אנשי שמאל-ליברלי, שאינם מבחינים בין העם לבין הממסד. אבל אנחנו סוציאליסטים, שעומדים בגלוי לצד כל חברי הכנסת הערבים (לא רק אנשי חד"ש!) נגד גילויי הגזענות והשיטנה בתוך מליאת הכנסת, בוועדות, בפורומים ציבוריים, בתקשורת וברחוב. אבל את הסולידאריות איתם יש לבטא באסיפות המוניות של השמאל כולו בתל-אביב וגם בנצרת, בסכנין ובעכו. לא בתחינה קטנונית ללהקות בידור להחרים את תושבי ישראל.
קשה להכחיש שההידרדרות במעמדה של ישראל מלווה בשפל מקביל של השיח הציבורי בתוך המדינה. המדינה היא ימנית, והעמדה שלה כמעט בכל נושא נוגדת את מצפוננו. כך גם ההתבטאות "המתונה" של נתניהו כלפי הספינה "רייצ’ל קורי". ביבי ניסה לזכות בכמה נקודות זכות עלובות, וניאות להגדיר את נוסעי הספינה כ"אנשי שלום" אבל טען, בשם הציבור כולו, "שאנחנו לא מסכימים איתם". כדאי לו לדעת שיש בארץ עשרות אלפי אזרחים טובים, יהודים וערבים, שיש להם דעה אחרת לגמרי.רבים מאיתנו מסכימים עם האנשים הנפלאים שהשתתפו במשט וגם במסעה של "רייצ’ל קורי", ע"ש הפעילה שהקריבה את חייה הצעירים למען השלום. ובכל זאת, אסור לנו להסכים לחרם על כלל הציבור.
הכל ישתנה אם ישראל תהפוך למדינת אפרטהייד גלויה, ותחוקק חוקים גזעניים, או תגרש את הח"כים הערבים מהכנסת ותכלא אזרחים ערבים במחנות. אז יגיע החרם הבינלאומי ממילא, ולא תהיה לנו ברירה אלא להיבדל מהעדה הממסדית הרעה עד תום.
* התפרסם ב"כל העיר".
למר "ללא מלים",
כמה טורים שלי קראת כאן שהגנו על האזרחים הערבים? אם תהיה ישר, עשרות,ואולי מאות. אז מדוע אתה חושב שאני חייב לחזור בכל טור על אותם הדברים?
אני חושב שניתוח סוציאליסטי של היחס לעם לעומת היחס לממסד הוא חשוב מאוד באתר הזה. אני קורא את התגובות באינטרנט, וגם בטור מהיום לא הסתרתי את העבודה שהממסד נהנה כיום מתמיכה עממית. אבל אינטלקטואלים ישראלים שקוראים לזרים להחרים מופעים פופולריים שוגים, לדעתי.
עם זאת, ניסיתי בטור להגדיר את רמת ההסלמה שתחייב את כולנו לסיגנון התנגדות שונה לגמרי.
אנו לא כל כך רחוקים מהפסקה האחרונה….
האם אנחנו באמת לא כל-כך רחוקים מהכתוב בפסקה האחרונה?
"ישראל תכלא אזרחים ערבים במחנות"?
יש לי תחושה שאתה קצת מאוכזב מכך שזה עדיין לא קורה…
רציתי להוסיף על הביטוי "מדינת אפרטהייד גלויה":
ליברמן מספיק טיפש בשביל זה, ולכן ליברמן יהיה לכל היותר מס’ 2.
ככלל אסור לנו לסמוך על טמטומו של האויב הפשיסטי, כי אם הוא בכל זאת ישחק לידנו הוא יגרום נזק עצום וסבל רב להמון אנשים לפני שייפול.
מי שיעשה "מדינת אפרטהייד גלויה" גם יחפש סיבות לעשות "עופרות יצוקות" בכל רחבי המזרח התיכון.
(שוב, בהנחה לא סבירה שהגזענים המופרעים ידיחו את הגזענים השקולים).
למרבה הצער, לא בכל מצב אפשר להפריד בין הממשלה ובין העם.
ממשלות של כיבוש ואםרטהייד מחזיקות את העם כבן ערובה, ו"סומכות" על כך שאנשי שמאל יסתייגו מ"עונש קולקטיבי.
כל שביתת עובדים מכוונת נגד שלטון או מעביד, אך מי שנפגע ממנה הם גם לקוחות חסרי אונים.
גם בחרם על מוצרי ההתנחלויות או בחרם על דרום אפריקה נפגעו גם אלו שהצעדים נעשו למענם.
צריך להתנגד ל"ענישה קולקטיבית" כשמדובר בשפיכת דמים, אך חרם כלכלי הוכר לא פעם ככלי מאבק לגיטימי נגד ממשלות, שמה לעשות, אף פעם אי אפשר לפגוע "רק בהן".
ישראל היא מדינה מוטת ייצוא באופן מובהק. ייצא תלוי בייבוא. לכן חרם כלכלי (ה"תרבותי" נועד רק לעודד את הכלכלי) עשוי להכניס ללחץ את שולחיו ומנווטיו של נתניהו: בעלי ההון.
אחד החששות בישראל מפינוי התנחלויות מסיבי, הוא קרע פנימי. לכן כדי שממשלה ישראלית כלשהי תהיה מוכנה למהלך כזה יש לדאוג שהמחיר בהינעותו יהיה גבוה מהמיר שבביצועו.
קראתי ספרים על איך אנשים משתחררים מתודעה כוזבת. ראיתי גם במו עיני איך זה קורה. אבל פה בארץ השילוב הנורא של חרדת שואה עם תעמולה מתוחכמת שמבוססת על אחווה מדומה של כל היהודים נגד כל העולם, ביחד עם חוסר השכלה וחוסר רצון להשכלה או הבנה מה זאת השכלה, שני המרכיבים האלו מקדיחים את התבשיל ואת התודעה הכוזבת והופכים את היציאה ממנה לקשה עד בלתי אפשרית.
אוסיף ואומר שתודעה כוזבת היא לא סתם תודעה לא אמיתית שאפשר פשוט לחיות איתה ולבנות עליה חיים נורמליים, אלא היא פוגמת במהלך התקין של החיים כשהיא יוצרת אנשים עם מוסר מעוות ופותחת פתח לניצול של אותם אנשים עצמם, על ידי אותם עקרונות שמרכיבים את התודעה הכוזבת לדוגמא: חיילים נהרגים על כלום, אלימות במשפחה ובחברה, אמונה ב"אנחנו והם", חשדנות, שנאת האחר, התחזקות תודעת "היהודי" שאצל רובנו היא ריקה מתוכן, זכרונות היסטוריים מסולפים, אמונות שגויות בטבע האדם. כל אלו, גם מובילים לשחיקת האינטיליגנציה ולרמה אינטלקטואלית נמוכה יותר.
ניתן להבין את מצדדי ומשדלי החרמות למיניהם כתגובת נקמה על היות העם ימני וערל לב למצוקתם הקשה של תושביה הנצורים של עזה.
האם סבל ברמת המיקרו של חיי היום יום של האזרח הישראלי יגרום לו לגלות אמפטיה כלפי סיבלו של שכנו הפלסטיני או דווקא יילבה את להבות השינאה כלפיו, ימים יגידו.
שאם יהיה קצת רע לעם בעקבות מדיניות האוליגארכיה השולטת בו, חלקים בו יפתחו תודעה יותר מתנגדת ויותר מהפכנית? כך לפחות סבור המרקסיזם. ומאידך, אם לא תהיינה כל תוצאות שליליות למדיניות הפשע, והכל ימשך כרגיל, למה שהתודעה תשתנה? התודעה היא פרי בסיס מטריאלי וממשי, ובלי אובדנים בדברים ממשיים (דהיינו – השלכותיהם המעשיות והחומריות של יחסי היצור ויחסי הכוח הקיימים) התודעה לא תשתנה. לא כן? ברור שיש לדאוג לעם הפשוט בניבדל מההגמוניה עליו, וכתבתי זאת לא פעם, אך מה רע מבחינת קיומו החומרי בקצת חרם תרבותי? קצת בידוד? פייר-אנף, לא?
הבעייה תתחיל ברגע שהחרם יהיה גם כלכלי, כלפי יחסי הסחר, והשכבה השלטת תעמיס את הפסדיה ואובדניה על גב העם העמל. אבל אז תהיה גם אוזן קשבת לדברינו, לא?
מיכאל שרון
תקרא קצת טוקבקים באתרי חדשות פופולארים ואז אולי תשנה את דעתך אם מגיע לעם הזה פיקיסיז…
כאן מלטה. קפוץ!
א. ציפיתי לרשימה בזכותה של ח"כ חנין זועבי ובגנותן של תוקפותיה, מירי רגב שהיא הציניות כשהיא לעצמה ומיכאלי שהיא מקרה של אדם שטוף מוח שאינו מבין שמה שזועבי נולדה כאן למשפחה עתיקה מקנה לה לפחות זכות לזעוק את זעקת עמה הכבוש ונצור. במקום זה קיבלתי רשימה בעניין צדדי ולא חשוב.
ב. חיים אומר שאם וכאשר נהפוך למדינת אפרטהייד "גלויה", שתחוקק חוקים נגד ערבים וכו’, אז יהא עלינו "להיבדל מהעדה הממסדית". איני יודע מהו אפרטהייד "גלוי". חוק נכסי נפקדים הוא לא אפרטהייד? מניעת תקציבים מערביי 48 זה לא אקט "גלוי"? הרי אפילו הממשלות הודו באפלית ה"מגזר" הערבי. וחוק האוסר לציין את הנכבה מהו? וחוק המונע מבני זוג ערבים לחיות ביחד, וכי הוא אינו דומה לחוק הדרום אפריקאי משנת 1948 ולחוק הגרמני משנת 1935 בדבר טהרת הגזע? ומה בדבר החקיקה נגד מכירת אדמות קק"ל לערבים והקמת ועדות קבלה ציוניות לישובים? ומניעת זכות הצבעה מערביי ירושלים המאוחדת? ומניעתה מערביי הגדה? אכן מדינת ישראל היא מדינת אפרטהייד מובהקת, ומה שאינה מודה בכך בגלוי מוכיח רק שהיא ערה למשמעות הנוראה של מעשיה. לפחות הדרום אפריקאים חוקקו את חוקי האפרטהייד בגלוי ולא ניסו לטעון שארצם היא מבצר הדמוקרטיה.
ג. מסקנתי היא כי ברעם, חרף הידע העצום שלו והתובנות המעמיקות שלו ונסיונו האישי, מבין את "המצב", כלומר המצב ללא מרכאות של המדינה הזו, פחות בהיר ונהיר מאותם צעירות וצעירים בשייח ג’ראח המבטאים את סלידתם ממנו לא במילים ואותיות, אלא בהכאה עיוורת בתוף הפח.
יישר-כח למגיב המתכנה "ללא מילים":
כל מילה בסלע!
הסוציאליזם של ברעם הוא אנכרוניסטי מתאים למאה התשע עשרה שבו הקפיטליזם והניצול התרכזו בתוך האומה פנימה. אז גם לא היה פער כזה שברעם מכנה "תודעה כוזבת" ואכן מעמד הפועלים של אז היה במידה רבה כוח מפכני.
בישראל שעליה מדובר, רוב היהודים (לפחות החלק שמתבטא ויש לו השפעה פוליטית), נהנה גם אם לא בצורה שיוויונית, מפירות הניצול שמגיע מבחוץ, המלחמות, הכיבוש והתמיכה של ארה"ב ולכן ההזדהות של רובו המוחלט מובנית מאינטרס חומרי מיידי (האינטרס לטווח ארוך הוא עניין מסובך). לכן כל זמן שלא יבוא שינוי מהותי שתלוי רובו ככולו מלחץ חיצוני על "העם" לא יחול שינוי "בתודעתו הכוזבת".
ברעם הציוני במהות השקפת עולמו לא יכול להשלים עם כך שהעם לא איתנו ולא בגלל תודעתו הכוזבת.
אם הזכות שלך להגדרה עצמית, שכמובן שמורה לך, כוללת שייכות או הזדהות אם התנועה הציונית, תנועה קולוניאלית המשמשת בסיס אסטרטגי במזרח התיכון לאימפריאליזם של ארה"ב, אז כאיש שמאל יש לי בעייה עם הלגיטימיות של ההגדרה העצמית שלך.
מה שיותר מאפיין היא ההתחמקות שלך כפוליטיקאי משופשף מהטיעון עצמו, התודעה הכוזבת של העם כדבריך והיטפלות למשפט שולי.
לא משהו הפעם, קורה. . . להתראות בשבוע
הבא. . . ואולם בינתיים: שירו שיר לשירה. . .
אכן, במיוחד חרם כלכלי. אבל חרם תרבותי הוא בעל אפקט מוסרי בניפרד ממטריאלי, ומקנה לאוכלוסייה את התחושה שהשכבה השלטת מושחתת מוסרית. וכך, מאמץ הפרט בשרות מנצליו מוצג כחסר לגיטימצייה כלשהי, מה שמאפשר להשתחרר מהפנמת הדיכוי.
שהרי לחץ חיצוני מביא לפעמים לתופעה של התלכדות האוכלוסיה מסביב לשליטיה, תופעה הידועה כדיסוננס קוגניטיבי. אם כן, שאלה מרכזית כאן היא שאלת הלגיטימציה המעוגנת בשאלת ההפנמה הסוגסטיבית של הדיכוי והעושק. וכאן חשוב חרם מוסרי ותרבותי. הנקודה אינה איפוא מניעת שעשועים מהעם, כפי שמציג זאת כותב המאמר, אלא שאלה של מוסר ולגיטימצייה.
מיכאל שרון
לא נפגעתי במיוחד מהמגיב שכתב אודות "ברעם הציוני במהות השקפת עולמו", או משהו כזה. אם המגיב היה איש שמאל, ייתכן שהיה מכיר בזכות שלי להגדרה עצמית.
יצא קצת מצחיק, כי רק אתמול סיימתי את מאמרי לתקופתון בשפה האנגלית "מידל איסט אינטרנשיונל" במשפט הבא:
" Zionism is just a codename to a mysterious process that turns clever Jews into foolish Israelis"
כך שכנראה אף אחד לא מרוצה, וזוהי דרך חיים למי שמפרסם את רעיונותיו באורח סדיר בכלי תקשורת רבים.
לחיים:
לא האשמתי אותך בשתיקה בנושא ההגנה על זכויות האזרח של ערביי ישראל. אדרבא, אני רואה בך אחד ממורי. העניין הוא שמה שקרה בכנסת בעניין השתתפותה המוצדקת לחלוטין של ח"כ זועבי במשט השחרור של רצועת עזה דמה יותר מדי לבונדסטאג בראשותו של גהרינג ימ"ש. חובה ולא זכות היא להגיב על אירוע שבו כלבה אחת מכנה את זועבי שינים (ברוסית) וכלבה אחרת קופצת לדוכן ומנסה בכוח למשוך ממנו את האשה העדינה וכלבה שלישית – שהיא התגלמות השקר הלא ממצמץ ואומרים עליה שהגיעה לתפקיד הדובר דרך מיטתו של הרמטכ"ל – קראה לה בוגדת וכך התירה את דמה. זה היה מקרה קיצוני ומי שדילג עליו – לדעתי – פיספס.
על תגובה כמו שלך נאמר "נאה דורש – נאה (לא) מקיים".
זאת כלבה, ההיא כלבה, והשלישית "אומרים עליה שהגיעה לתפקיד הדובר דרך מיטתו של הרמטכ"ל" (אמירה שובניסטית וסקסיסטית להחריד).
הדיסוננס ידוע ומוכר: עדינות נפש של איש שמאל נעים-הליכות המדבר על ח"כית ערביה, ופתאום פיו מלא מדמנה ורפש כאשר הוא מדבר על ח"כיות יהודיות, שלא לדבר על עניין הכנסת והבונדסטאג של גרינג ימ"ש (תודה רבה באמת עבור ה "ימ"ש"), רק תזכיר לי בבקשה באיזו מדינה ערבית יש בית-נבחרים דמוקרטי יותר..? (סוריה? סודן? מצרים?).
קצת עובדות: ח"כ זועבי שיקרה במצח נחושה כאשר תיארה את אשר ראתה וחוותה במשט.
זה חמור לא פחות (וכנראה יותר) מהתנהגות הח"כיות עליהם דיברת בתגובתך.
נקודות מעניינות, אך בכל זאת, בראייה היסטורית כוללת, הדיסוננס הקוגניטיבי של הסטרוטורליזם הדיאלקטי מתגמדים לעומת הקצוות הספקולטיביות של הקוניוקטורה הפוסט-מטריאליסטית. יש להזכיר גם את טראומת הנחטפים הגורמת להם להזדהות עם חוטפיהם, והופכים לאידיוטים שימושיים.
עקב כך, החרם צריך להיות ספציפי לשירות/מוצר/טריטוריה, ולא קולקטיבי. כך לפחות התווינו בעקרונות הפורום הפוסט-קומוניסטי.
מעריצי הפיקסיז הם גם אוהדי מוסיקה אלטרנטיבית שמדברת על חירות אישית, דיכוי, ניצול, כיבוד השונה ועוד. כך שלא מובן לי מדוע מעריצי מוסיקה מוצאים עצמם נפגעים מצעדים פוליטיים של אמנים מתחום המוסיקה.
ברכות לחבר צנזור ששוב קטם תגובה שעמדה בכל כלליו הנוקשים, ללא גידופים, ללא קללות ובעברית יפה. כנראה שפרחי השמאל לא מסוגלים לעמוד מול טקסט שאינו הסכמה מוחלטת או משהו בסגנון "סמולנים מנייאקים" כל טיעון שבין הקצוות הללו אינו מתאים לדיכוטומיה הנפשית של השמאל ולכן עלול לסבך את הנפשות הרכות.
כל הכבוד, חבר.
שירה כתבה: אבל פה בארץ השילוב הנורא של חרדת שואה עם תעמולה מתוחכמת שמבוססת על אחווה מדומה של כל היהודים נגד כל העולם, ביחד עם חוסר השכלה וחוסר רצון להשכלה או הבנה מה זאת השכלה, שני המרכיבים האלו מקדיחים את התבשיל ואת התודעה הכוזבת והופכים את היציאה ממנה לקשה עד בלתי אפשרית.
שירה צודקת. אך יהודים באירופה ובארה"ב כבר לא רצים לכל הפגנה מאורגנת "לטובת ישראל" – ז.א. להגנת הפשיזם שמייצגים נהנתניהו וברק. להיפך מספר היהודים שמשתתפים בגינוי פשעי ישראל – למשל נגד המשט ההומניטרי – גדל, ובהפגנות שמאורגנות על-ידי "ידידי ישראל" רבים יותר הנוצרים הפונדמנטליסטים מהיהודים. בלונדון הפגינו לאחרונה פחות מ-500 יהודים שנענו לקריאת הלובי BICOM "לטובת ישראל". ובבירת ארה"ב, וושינגטון פחות מ- 150 יהודים נענו לקריאת AIPAC. כך דיווח "הארץ".
השתתפותה של ח"כ זועבי אמנם מוצדקת, ובכך גם מילאה את חובתה לשולחיה.
הבוז שלי למשמיציה הוא מוחלט. כל זה לא משנה את העובדה שחברי כנסת ערבים ויהודים אחרים מייצגים את האידיאולוגיה שלי בכנסת
אני לא חש בצורך לקבל לגיטימציה, דיעותי מוכרות, וגם דפוס ההצבעה שלי מאז שנת 1992, שלא השתנה. אתה יכול להגדיר אותי איך שאתה רוצה כל זמן שלא תעשה ממני מכביסט. לי יש את אמות המידה שלי, בעולם פוליטי שנע בין עיסאם מח’ול, דרך שמואל אמיר ועד לתמר גוזנסקי. אם זה הופך אותי לתומך אדוק של תיאודור הרצל, זה בסדר מבחינתי. ואני עדיין לא מתלהב מאנשי שמאל שעורקים מהמאבק על התודעה ומעדיפים לגייס זרים כדי להחרים עם שלם.
"תגובה שאין בה קללות, השתלחות פראית, רטוריקה מתלהמת ו/או עלגות לשון ומחשבה – תצונזר".
מי שחושב בשחור ולבן מרשה רק לשחור ולבן לעבור את המסננת שלו. גוונים אחרים ישארו בחוץ.
אני חושב שהשוני בין ברעם למגיבים מדגים את השוני בין האנטי-ציונות ה"קלאסית" של ברעם (שמייצגה המובהק היה מאיר וילנר) לאנטי-ציונות החדשה.
בעוד שהאנטי-ציונות הקלאסית התנגדה לציונות בכל ליבה היא עשתה זאת גם (ולא רק!) בגלל שהיא ראתה בה תנועה מסוכנת שמאיימת על שלום העם והמדינה ולכן ביקשה למנוע את האסון שהיא סבורה שהציונות תמיט על העם. בעקרון מדובר בתפיסה פטריוטית.
האנטי-ציונות החדשה של רוב המגיבים לא רק שלא מבקשת למנוע את חורבן העם והמדינה אלא מבקשת להחישו.
כולנו ראינו איך ח"כ מיכאלי, אשה ילידת רוסיה שבאה לכאן לפני כעשרים שנה, מתנפלת פיזית על ח"כ זועבי, אשה שנולדה (לפני 38 שנה כפי שטרח לעדכן אותנו פלסנר הנוער) למשפחה גלילית עתיקה, ומנסה בכוח למשוך אותה מדוכן הנואמים של הכנסת, אליו הוזמנה כחוק על ידי יו"ר הישיבה.
כולנו שמענו במו אזנינו כיצד ח"כ ברקוביץ’ מדביקה לזועבי, כביכול בטעות, כינוי מעורר גועל נפש ואינה חדלה לחייך את חיוכה המטומטם.
כולנו שמענו את מי שבתפקידה (אליו הגיעה כך אומרים דרך מיטתו של בוסה) כדובר צה"ל במלחמת לבנון 2 מלא פיה שקרים ודברי הבל כמו תועמלם של משחת שיניים, מכנה את ח"כ זועבי "בוגדת" ומורה לה "רוחי", כאילו היא בעלת הבית בארץ הזו השייכת כידוע לך לכל יושביה יהודים וערבים כאחד.
ובאשר לבונדסטאג תחת שרביטו של הצורר גהרינג, קרא בספרים ותדע. אבל לא השוויתי אותו לכנסת ישראל, אלא "את מה שקרה בכנסת" באותו היום ודוק!
וראה זה פלא, אף אחת משלוש המנאצות האלו לא הועמדה לדין בפני ועדת האתיקה של הכנסת. המחזה המכוער עבר ללא תגובה וכך סימן לח"כים מן הימין ההזוי (והם כה רבים) את גבולות "חופש הביטוי" שלהם.
תגיד חביבי,כל טוב ? חיי המין בסדר?
איך הצנזורה פה (שלא מאשרת כמעט שום תגובה שלי) מאשרת מפגן ברברי,ילדותי,פרנואידי כזה??
גם בשם הסובלנות אפשר לשמר רמה בסיסית.
‘הנשים הישראליות זונות’ – ואני לתומי חשבתי שהגדה השמאלית היא במה לשיחה בריאה שמטרתה לחדד עמדות ולעשות צדק עם האנשים שחיים בארץ האומללה הזו – קורבנות פלסטינים וקורבנות יהודיים של אידיאולוגיות אכזריות. בפועל מסתבר שהשנאה מדברת מגרונם של אנשים שכותבים פה – יפה כמו הטוקבקים בווינט.
רציתי להגיב באופן מדויק לאנונימי שכתב את התגובה המבחילה הזו, אבל הוא לא ראוי לתשומת לבי הנוספת. יילך נא לצרוך מין בתשלום בהמבורג או בטוקיו ולעזאזל.
אנא הביא סימוכין לטיעוניך.
כמובן שלא ענית לטענות שלי, ואפילו חזרת שוב על האמירה המביכה (מביכה אותך, למקרה שלא הבנת) לפיה ח"כ מירי רגב הגיעה לתפקיד דובר צה"ל דרך מיטתו של מישהו. אני עדיין מחכה שמגיבה כלשהי תשיב לך מנה אחת אפיים.
לאחרונה ראינו פרלמנטים בהם היו קטטות של ממש, כמו בטיוואן, דרום-קוריאה, טורקיה ואוקראינה. הנה למשל:
— קישור —
אז מה לך כי תלין על אמירות בוטות בכנסת?
מכות זה יותר טוב?
מה באמת יותר קרוב ל"בונדסטג של גרינג"?
כל ההסתייגויות האלו נוסח גדעון ספירו ("השוויתי רק את מה שקרה בכנסת באותו היום") שמטרתן להביא להשוואה, קלושה ככל שתהיה, בין ישראל לגרמניה הנאצית – הן קטנוניות ומיותרות.
אתה לא גר בגרמניה הנאצית, אתה יכול להרגע, יש מספיק מדינות הקרובות לזה יותר מישראל (אחת מהן חילצה אתמול הפסד מינימלי לברזיל במונדיאל).
כמובן שלא ענית לי גם לגבי ח"כ זועבי עצמה, שאכן עשתה אקט של בגידה כנגד ישראל ושיקרה במצח נחושה מעל כל במה אפשרית לגבי מה שקרה על סיפון המרמרה (מעניין מה אתה חושב על "עדותה").
לשקר כנראה זה בסדר מבחינתך, אבל לכעוס על השקר ועל השקרנית זה פסול.
מול הגיון כזה אני נשאר, מה לעשות, "ללא מילים"…
מהשפה האורווליאנית שנוקטים בה כמה מהמגיבים פה.
"ללא מילים" שופך מילים
"פעיל שלום" הוא מחרחר מלחמה מתנגד פשרה
"רודף שלום" מקדם שנאה
"פעיל זכויות אדם" מקצה את הסימפטיה וההזדהות שלו ביחס הפוך לכיבוד והכרת זכויות אדם באובייקט שלו.
זה ש"דוגל בהתנגדות לא אלימה" מתנדב לספק הזדמנות ואליבי ל"פעיל שלום" שפועל עם לום.
"אמת" היא שקר.
כנראה ש"התגייסות למען אחיך" או סתם למען חביביך, מתירה שקרים בוטים, אחרת איך אפשר להסביר שח"כ זועבי, ששהתה לפי עדותה ולפי עדות אחרים מתחת לסיפונים, יודעת להעיד מכלי ראשון מה היה אופי וסדר ההתרחשויות בעת השתלטות חיל הים על הספינה?
דרך אגב – מי שסופר קלוריות לעזתים הם ארגוני הסיוע הזרים והאו"ם. את הטענות והתלונות תפנה אליהם. כנראה שאין דרך אחרת לתמוך בטענה ש"יש רעב ברצועה".
ועוד: אם בשעת מלחמה אתה תומך ומסייע לאוייב, אתה יכול להיות צדיק מבחינה מוסרית, אבל אתה עדיין בוגד – מבחינה חוקית.
ח"כ זועבי מכהנת בכנסת ישראל ומייצגת את ערביי ישראל. כשהתמיכה באוייב מזיקה לאינטרסים של הבוחרים שלה, היא בוגדת גם בהם.
אתה לא נשאר ללא מילים, אבירם. אדרבא, דומה שיש לך מכונת מילים מדור מתקדם, ואולי תוכל להשכיר אותה לארמית התעמולה של ממשלת ביבי בוגי. אבל תצטט נכון. השמטת את המרכאות שסגרו על המילים "מה שקרה בכנסת באותו היום" וכך סולפו דבריי.
אשר לח"כ חנין זועבי, לא ראיתי לצורך להשיב לדבריך, אבל אם אתה מתעקש אז הנה תשובתי. זועבי היא בת לעם הפלסטיני. וכאשר מיליון וחצי מבני עמה נתונים למצור ממושך ביבשה ובים ובאויר, שהפך אותם לאסירים במולדתם, וכאשר סופרים להם קלוריות ומונעים מהם גישה למלט לבל יבנו ח"ו ממ"דים אלא ישארו חשופים להפצצות, וכאשר ישראל (הרשמית!) מודה שהמצור נועד לא רק למטרה בטחונית אלא כדי להציק לעזתים ולשכנע אותם לבחור להם ממשלה שתישא חן בעיני הפריץ, אז זועבי מתגייסת למען אחיה וזהו אקט אציל וחף מכל עוון ואין בו ריח של בגידה אלא אדרבא, הוא ראוי לכל שבח והראייה שפעלה צלח והסגר שוב אינו כה הדוק כשהיה וכבר נבעים בו סדקים וסופו נראה באופק לטובתם ולטובתנו.
אשר לטרוניה שלך על ההשוואה, יש כנראה טעם בכעסך ואני מתנצל. התיחסתי רק לאירוע הספציפי שהיה בלתי קביל לחלוטין, אבל היה עלי למצוא דרך יותר טובה להביע את אכזבתי מהכנסת. לעולם לא אשווה בין הכנסת שלנו, שיש בה גם אנשים מצויינים, אם "פרלמנט" הדחלילים שטופי המוח שפעלו תחת שרביטו של הרוצח מברלין.
ובכל זאת אנו מתבשרים שנתניהו ושבעת הגמדים החליטו להסיר את המצור האזרחי מעל רצועת עזה וחברת הכנסת זועבי מציינת ("וואיינט") כי זו תוצאה חיובית ראשונה של המשט. נתניהו אף אמר שהסרת המצור היא התפתחות רצויה וחיובית כי היא תשלול מהחמאס כלי נשק תעמולתי וכך תחזק את הדימוי של ישראל בקרב ידידיה ("הארץ"). ואם כך זועבי אינה בוגדת אלא אדרבא, היא ראויה לציון לשבח ממשלת ישראל על תרומתה לחיזוק הדימוי של ישראל בעמים.