הפקד אלי מויאל ממשטרת ירושלים מפעיל ספר חוקים שמתאים למערב הפרוע. והמערב הפרוע הזה אינו רחוק מאיתנו. הוא נמצא בשיח’ ג’ראח. אין לי השכלה משפטית, אבל אני משוכנע שאין סעיף בחוק המונע מאדם לעמוד על המדרכה ולצלם בניין שעליו מונף דגל ישראל. בניין שבו גרו משפחות פלסטיניות וכיום גרים בו משפחות יהודיות וקבוצה של תלמידי ישיבה.
עמדתי בשקט, כאזרח שומר חוק, וצילמתי את הבית. על המדרכה, מצדו השני של הרחוב, עמדה קבוצה של משוררים צעירים שקראו שירים לפני תושבים פלסטינים. כל שיר הוקרא בעברית ובתרגוּמו לערבית.
הבוטות של פקד אלי מויאל הדהימה אותי. כל מחלצות מדיו הבהירו לי שאני עבריין העובר על החוק. עלי להפסיק להפעיל את המצלמה הביתית המצוקמקת שלי כי, "אסור לצלם כאן – אתה מבין מה שאני אומר לך ?! אתה מבין עברית ?! או שאולי צריך לדבר אליך בשפה אחרת!!"
פקד אלי מויאל, בעשור השמיני לחיי לא שכחתי את השפה העברית. אין צורך לדבר אלי בשפה אחרת. אני מבין עברית , אבל אני מתקשה בהבנת עברית מובסת. קשה לי להבין עברית בוטה וגסה.
למרות שאני מתקשה להבין שפה עברית מובסת, כל כך בוטה וגסה, החלטתי להפסיק לצלם את הבית. לא היה לי עניין בכך שתהיה עילה להתערבות המשטרה לשיבוש פעולה כה יפה שיזמה קבוצה נפלאה של משוררים צעירים העונה לשם "גרילת תרבות".
"גרילת תרבות" היא יוזמה של צעירים בשנות העשרים והשלושים לחייהם. בין המארגנים, משוררים צעירים כמו, רועי צ’יקי ארד ומתי שמואלוף, ששמו למטרה להוציא את השירה בישראל ממגדל השן הצונן אל השטח ולהשתמש ביצירה כדי לתמוך ולסייע במאבקים חברתיים ופוליטיים.
זו חבורה נפלאה של צעירים המשלבים בין שירה ומחאה. פותחים ליבם להתרחשויות חברתיות ומקיימים איתן דיאלוג באמצעות השירה. ניתן למצוא אותם קוראים שירים לפני פועלים בירוחם, הדורשים זכות להתארגן ותנאי עבודה מינימליים. הם התיצבו מול שערים נעולים של מכון ויצמן כדי לתמוך בעובדים וגם מול מכלאה של עובדים זרים הכלואים באיזור התעשיה בחולון. אחת הפעולות מני רבות שיזמו היתה גם השבוע , כשהם עלו לירושלים לדבר רק בשירה, בשירת שלום, אל מול תושבים פלסטינים בשיחי ג’ראח.
נו, ואם פקד אלי מויאל אכן מכיר אותם עוד ממרוקו?
הרי אם אחד מאנשי השמאל העיקבי יסע לניכר ויישאל לגבי ישראלים או אפילו יהודים- יש סיכוי סביר שיאמר מספר אמירות קשות נגדם ויטען לשם חיזוק דבריו ש"הוא מכיר אותם עוד מישראל"… ואני מניח שזה בסדר מבחינתך.
צריך לתת קצת יותר קרדיט ליהודים שמוצאם ממדינות מוסלמיות, שאם הם נושאים עימם צלקות וזכרונות קשים לגבי סביבה מוסלמית – אז יש דברים בגו, וזו לא רק שטיפת מוח ימנית-אשכנזית.
עד כמה שידוע לי עוד לא הומצאה מכונה שמעמעמת זכרונות טובים ומשתילה זכרונות רעים במקומם, וגם אם יש מכונה כזאת אז ספק רב שהיא הופעלה ע"י אנשי מפא"י כלפי העולים במעברות בשנות החמישים.
האם אותם זכרונות קשים אמורים להיות מופנים כנגד פלסטינים בשיח-ג’ראח?
התשובה האישית שלי היא כמובן "לא", אבל אם האומה הערבית-מוסלמית כולה עומדת לצד הפלסטינים, כולל מדינות שחטאו כלפי יהודים שנמצאים היום בישראל – אז אני לא מתפלא שתגובתם היא ריאקציה לדברים שעברו.
אבל אני סתם עוד כוזרו-אשכנזי, מה אני כבר מבין? אז תשאל את פקד אלי מויאל כשתפגוש אותו.
אני מציע להגיע להפגנות בשייך ג’רח עם מצלמות וידאו בעלות זום משוכלל-לפחותX20-ולפתוח את הסללולרים על מצב הקלטה. כוחם של האנשים הללו נובע שהם ודיבוריהם אינם מתועדים. גם סגן אלוף בורברג לא היה נשפט ללא הצילום.
אני מציע להגיש תלונה נגד הפקד הזה לבית המשפט בהאג
במחשבה שנייה להגנתו יטען שזה מה שלמד בבית אבא-"אבא לימד אותי שבגין נולד במרוקו ושהמוסלמים מבינים רק כוח ,הרי אני מכיר אותם עוד ממרוקו"
אכן זו תופעה מרנינה. אם הייתי משורר הייתי אומר על שיריהם ועל קריאת השירים שזה כמו ניצן ירוק המנץ מגזע עץ שרוף ורקוב (אבל אינני). רק הערה אחת יש לי לאיתן. וכי מדוע רק צעירים בשנות העשרים? וכי משורר קשיש (כמוך) אינו יכול להנות אותנו משיריו? מיטב השיר – רוחו (ולא דווקא כזבו כנהוג לומר) ורוח צעירה תימצא בלב זקנים ממש כמו שרוח זקנה תימצא, ולמרבה הצער לעתים מאוד קרובות, בלב צעירים. פעם שמעתי אותך בכינוס מפלגתי ביפו והתרגשתי מאוד (ולכן אני כותב בעילום שם).
למה צנזרתם את תגובתי לגבי התרגשותי מאירוע שבו גרילת התרבות הופיעה בשדרות?
נא לא להתלהם בנוגע למוצאו העדתי של אותו שוטר, זה יכול להיות גם אלי רבינוביץ, המהות היא הכוחניות הדורסנית שמשתקפת בדבריו ומבוססת על השקפת העולם שהנחיל הכיבוש: כל עוד אתה לא חלק מדינמיקת ההשתלטות על שטחים אתה אויב שלא לומר תבוסתן וגייס חמישי.
תגובה לבעילום שם
אומנם גם אני קראתי משירי. אבל היוזמה היתה של חבורת צעירים נפלאה, ששמה בישראל "גרילת תרבות".
צר לי , שהשם מויאל נקשר במספר תגובות בנימה שלילית , לצערי,אני מכיר הרבה מויאלים ואבוטבולים עם רגישויות אנושיות הומניות ועם מטענים אינטלקטואלים. לצערי, נמצא יותר מרבינוביץ אחד עם מטענים של גסות רוח.
אני ביקשתי להתיחס לברוטאליות ואלימות מילולית של משטרה ואני דוחה על הסף גישה עוינת כלפי שוטר ששם משפחתו מויאל.