בסוף השבוע שעבר נפתח באיסטנבול המפגש הגדול של הפעילים נגד הגלובליזציה באירופה: הפורום החברתי האירופאי. באולמות האוניברסיטה הטכנולוגית של איסטנבול ותחת דיוקנו של כמאל אטאטורק, מייסד הרפובליקה הטורקית, נפגשו אלפי פעילות ופעילים, מכל הגילאים. יש הנפגשים בנשיקות וחיבוקים ויש המאופקים יותר. אבל כולם שמחים להיפגש בפורום הלא-כל-כך-מאורגן המתקיים בבירה של האימפריה העות’מנית לשעבר. לא היה קל לקיים את המפגש באיסטנבול. אמנם האיגודים המקצועיים המקומיים, לקחו את הפיקוד לידיהם, אבל בוועד המארגן יושבים גם אלף ואחד נציגים של התארגנויות קטנות אבל פעילות למדי הדורשים לכבד את הצעותיהם ועמדותיהם.
הכל החל באי-סדר מוחלט: ללא תרגום, תוך שינויים תכופים של אולמות הדיונים – ללא הודעה מוקדמת, דיונים שבוטלו ודיונים המתקיימים אך אינם מופיעים בהזמנת הפורום… אבל רגע של אחדות ושל שילוב אמיתי נרשם בהפגנה שנערכה עם פתיחת הדיונים במרכז העיר בה השתתפו רבבות ובראשם הפעילים הטורקים והכורדים.
למבקר בפורום החברתי יש התחושה שמשתתפיו רוצים לדון על הכל – כאן ועכשיו: על הניאו-ליברליזם בטורקיה, על תכנית הצנע ביוון והמשבר הקפיטליסטי, על מאבק המורים באיטליה, על גל הפיטורים בבלגיה, על פגיעה ברווחה בצרפת. לכאורה ערב רב של נושאים ודיונים, אבל המכנה המשותף הוא ברור למדי: הפורום החברתי מתכנס תחת ההשפעה של השלכות המשבר הקפיטליסטי על הכלכלה והחברה. בייחוד תחת המכבש הקשה של תכניות הצנע של הממשלות השונות. תכניות הזוכות לגינוי המוני באולמות הכנס. אמנם יש דיונים רבים על המציאות בכל מדינה ומדינה. אבל לכל ברור שמדובר במאבק החוצה גבולות.
כך, השתתף בדיון המליאה פיליס יאווז, פעילי האיגוד המקצועי בחברת הטבק "טקל" המופרטת. 12 אלף עובדי "טקל" מנהלים מאז 2008 מאבק עיקש נגד הפרטת החברה ופיטוריהם. "התחלנו את המאבק בגלל שסברנו שהממשלה מנסה באמצעות ההפרטה למנוע את הלחם מילדינו" סיפר יאווז והוסיף "במהלך חודשים הארוכים לא הרגשנו את הקור הקשה שחדר לעצמות ולא רעבנו ללחם – כי האוכלוסייה גילתה תמיכה במאבק שלנו והעניקה לנו עזרה נדינה. לאחר מכן הבנו שמדובר במדיניות כלפי כלל העובדים הטורקים, ולא רק נגד מקום עבודה אחד. לבסוף, ותוך כדי מערכה שכללה השתלטות על מפעלים והפגנות ברחובות, הגענו לתובנה שמדובר במאבק מקומי-לאומי אבל בעל תוכן בינלאומי, של עובדים נגד ההון באשר הוא".
הקמת החזית נגד הניאו-ליברליזם
המפגש הקודם של הפורום החברתי האירופאי נערך בספטמבר 2008 במלמו שבשוודיה. אז, המשבר הקפיטליסטי התחיל לתת את אותותיו. כעת, המפגש נערך בתנאים שונים לחלוטין, תוך הטלטלה של השלכות המשבר על אירופה. לפעילים ברור שיש ליצור אסטרטגיה החוצה גבולות, נגד ניאו-ליברליזם. אך הדרך להקמת החזית האירופאית היא לא קלה. "כאשר נפגשנו במלמו, סברנו שניתן יהיה לכופף את ידיהן של הממשלות" סיפר פיירו ברנוקי, פעילי באיגודים המקצועיים באיטליה, "אבל כעת התברר שהעובדים עומדים לשלם את מחיר המשבר. ולא רק העובדים גם העניים והגמלאים". לדברי סיסי וובו, מהפורום החברתי היווני "הממשלות, בסיועם של האיחוד האירופאי וקרן המטבע, מנסות לרמוס את הזכויות החברתיות שהושגו בעמל רב וכתוצאה של מאבקים שארכו עשורים. אנו מוכנים למאבק זה, וביוון אני מנהלים אותו. אבל טרם הצלחנו להתגבר על הממשלה".
הפעילות והפעילים בפורום החברתי מודעים היטב למגבלות ההתכנסות ולאפשרויות העמודות לפניהם. יחד עם זאת, הם רוצים לנצל את הדיונים עד תום, במשך השבוע, כדי לנסות ולמצוא אסטרטגיה מעשית ופוליטית, מאחדת ויעליה, כדי לנהל את המאבקים והמסוגלת להתמודד עם אתגרי המשבר הקפיטליסטי. ייתכן וזו מטרה שלא ניתן להשיגה בפרק זמן כה קצר. אבל הם נחושים להתקדם לקראתה.
* תומא למאהיו הוא שליחו של העיתון הצרפתי "הומניטה" לדיוני הפורום החברתי האירופאי.
עוד על המפגש של הפורום החברתי האירופאי באיסטנבול:
http://www.fse-esf.org/spip.php?rubrique106
המאבק הוא על שמירת רוח האדם מפני המיסחור של התודעה, הכנעה קרימינלית של רוח האדם והפיכתו למלפפון (חמוץ, סטנדטי, אחיד, מכוער וצייתן). על החמוצים מוטלת המשימה לבנות את הצנצנת החמוצה שלהם בעצמם.
אין זה משנה אם יבנו את הצנצנת הזו מחוסר ברירה, מתוך תקווה, אמונה, או מתוך יאוש. העיקר הוא שיבנו אותה. על החמוצים רק לזכור שמתוך הצנצנת הזו יוצאים רק בכף הגדולה של מוכרי החמוצים.