ככל ש"צעדת שליט" התקרבה לסופה, ומרחוק החלו הצועדים להריח את משכן הכנסת ומעון ראש הממשלה, גברו הקולות שקראו לבנימין נתניהו להחזיר את החייל החטוף חרף מה שמכונה "המחיר". אחת הסברות הנדושות ואולי אף הפופוליסטיות ביותר, זו המושמעת מפי המבקשים לבצע עסקת שבויים אפשרית, היא שבנימין נתניהו לא שש לעשות כן כאשר מדובר בבנם של אביבה ונועם שליט, אך היה נוהג אחרת לחלוטין באם חלילה היה מדובר באחד מבניו. נשאלת השאלה האם נחטף אי פעם בנו של מנהיג באזורנו כצעד מלחמתי או על מנת להכריע סכסוך, והאם דבר החטיפה השפיע על דרכיו והחיש את מאמציו לשחרור השבוי?
כמעט קשה להאמין, אך לפני שלוש עשרה שנים עמד מזכ"ל תנועת החיזבאללה ומנהיגה, חסן נסראללה, בפני סיטואציה מתסכלת ומכאיבה במיוחד. בנו האדי בן השמונה עשרה נהרג בקרב על ידי חיילי סיירת אגוז באיזור ג’אבל סוג’וד. חיילי הסיירת קיבלו פקודה לשבות את כל חיילי האויב על מנת שישמשו כמקח ומתן בעסקה להשבת גופתו של החייל איתמר איליה, שנהרג בפעולת השייטת הכושלת באנצריה, כשבוע ימים קודם לכן. גופתו של האדי נסראללה נשבתה בידי חיילי צה"ל מבלי שאלה אף ידעו את זהותו. מרגע שזו נודעה הבינה ישראל שבידה קלף המיקוח האולטימטיבי.
נסראללה, הידוע בתחבולותיו וערמומיותו, ידע לנצל את תקופת המשבר הקשה שעבר עד להחזרת גופת בנו, על מנת לתכנן את אופי המתקפה העתידית של ארגונו כנגד מדינת ישראל. כלקח מניסיונו הטרי הבין מזכ"ל החיזבאללה את השפעתה של פעולת חטיפה על הסביבה החברתית הקרובה של החטוף, לכך צרף את מצוות פדיון השבויים מתורת ישראל וכן את הקוד הצה"לי. כך יצר נסראללה את תעשיית החטיפות שלוותה את השנים הבאות במאבק נגד ישראל. חמישה חיילי צה"ל ואזרח אחד נחטפו והוחזקו בשבי החיזבאללה מאז, כאשר המחלוקות בשאלה האם לשלם את המחירים המאמירים שמבקש חיזבאללה שיסעו את מדינת ישראל, ששסעים רבים לה. קשה לומר בוודאות האם נסראללה עמד בדברתו, לפיה בנו לא יזכה לעדיפות על פני שבויים אחרים, אך העובדות מדברות בעד עצמן, שכן לא המתין ארבע שנים להחזרת גופת בנו, אלא פחות משבעה חודשים.
השאלה האם לשחרר את גלעד שליט תמורת שחרורם של יותר מאלף אסירים מלווה את ראש הממשלה בנימין נתניהו מדי יום, תוך מסכת לחצים גוברת מימין ומשמאל. השאלה האם היה נוהג כנסראללה בעת שבנו משמש כשבוי או אחרת, היא שאלה היפותטית ולא קונסטרוקטיבית ולכן מוטב באם ינטוש את גרירת הרגליים בסבב הנוכחי של המשא ומתן, ויגבש מדיניות ברורה בשונה מהריקציונריות שמאפיינת אותו מתחילת הכהונה. עליו להתרכז במגעים לשחרורו של שליט באופן שיקל על חיי משפחתו של החייל וכמובן של מליון וחצי הנצורים ברצועת עזה, להתעלם מקולות פופוליסטיים ומהעובדה שמדובר בחוויה שנחסכה ממנו כאב.
מדוע כל ההשמצות האלו כלפי החיזבאללה, שתיכנן התקפות על ישראל וכו. כידוע, הוא מותקף תמיד בידי ישראל, ומגונן על תושבי הלבנון. חבל שאתרכם תורם להתלהמות האנטי-ערבית