הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-18 ביולי, 2010 4 תגובות

לפני כשלוש שנים ביקרנו בדרום אפריקה ונדהמנו ממצב הביטחון האישי ששידרה המדינה למבקרים בה. ביוהנסבורג נאמר לנו לא לצאת עם תיקים, רבים מאתרי הלינה הוקפו בחומות וגדרות ושומר ישב בתא זכוכית למשך כל הלילה. הוזהרנו לבל נסתובב בלילה מחוץ למתחם, ובקייפטאון הוזהרנו לבל ניקח מונית שהמלון לא אישר. מחוץ לעיירות היפהפיות שלאורך החוף הדרומי השתרעו ה"טאונשיפס" – משכנות העוני של השחורים, שהממשלה טרם מצאה להם פתרונות דיור מאז סיום משטר האפרטהייד ב-1994.


לדרום אפריקה יצא שם של מדינה שבה אחוזי הפשיעה הם מהגבוהים בעולם. היא סובלת מהגירה לא חוקית מהמדינות השכנות, משיעורי אבטלה גבוהים מאוד, מחלת האיידס מפילה בה חללים רבים, יש מחסור בפתרונות דיור ובחשמל. כל זה הוא חלק מההתמודדות הקשה עם תוצאות האפרטהייד הנורא ששרר בה במשך כארבעים שנה. האומנם לשם אנו רוצים להגיע לאחר שהלקח כבר נלמד?


כשחזרנו, נגלו לעינינו ישובים למכביר דמויי "טאונשיפס" לאורכו של כביש 31. היה זה "גילוי" מעציב ומדכא – הגם אצלנו?

התבשרנו לאחרונה, ש"הצופה הרואה-כל" הגיע לערד. בכניסה המרכזית לעיר יוצבו ביתן שמירה ומחסום שיסמנו את כל הנכנס לעיר, העיר תוצף במצלמות נגד "וונדליסטים", החנייה תיעשה במקומות המורשים בתשלום למי שאינו תושב ערד והעבריינים ייקנסו. לכאורה, השלטת חוק וסדר – ובא לציון גואל – הביטחון יחזור לשכון במקומותינו וזר לא ייכנס ובל ישחית. למעשה, אנו הולכים ומתבצרים, הולכים ומסתגרים בגטו יהודי מפוחד ובצעדנו זה רק נגביר את חוסר הביטחון שלנו במרחב הסובב את ערד.


"אופנה" זו היא חלק מאי הבנה הנגועה בתערובת של גזענות ופחד והיא הפכה לנפוצה בנגב. הבדואים "מתפשטים" במרחב "תופסים לנו את המקום", הם "מסוכנים" וטוב לנו שנרחק מפגיעתם הרעה. משפטים אלה מזכירים ביטויים מגלות אירופה שהושמעו כלפי היהודים. הבה ונבחן את הנושא לאור העובדות ולא לנוכח ההפחדות והסטראוטיפים. מאחר שהיריעה קצרה אזכיר רק את תמצית עיקרי הדברים:


• הבדואים שנותרו בנגב לאחר 1953 קיבלו אזרחות ישראלית ורוכזו ב"אזור הסייג" בין באר-שבע, דימונה וערד על שטח של כ-1.2 מיליון דונם והושמו תחת ממשל צבאי עד 1966. הם כונסו ממרחבים בהם רעו ועיבדו אדמה בהיקף של 2-3 מיליון דונם.


• במהלך השנים רוכזו עוד: כמחציתם כונסו בתוך 7 עיירות דלות תכנון, תעסוקה, תשתיות ושירותים והן בתחתית הדירוג החברתי-כלכלי של הערים בישראל.


• המדינה אפשרה לבדואים בשנות ה-70 להגיש תביעות על אדמות שטענו לזכות בעלות עליהן. מתוך כמיליון דונם שבתביעה נותרו היום 650,000 (6% מאדמות הנגב) דונם. גם המדינה וגם הבדואים אינם עושים שימוש באדמות אלה – מצב היוצר קשיים ומתחים.


• כיוון שהמדינה מסרבת להכיר בזכותם על הקרקעות הנתבעות מסרבים הבדואים לעבור לעיירות, שמא יאבדו את זכותם על הקרקע, פרט למקרים בודדים של הסדרים תמורת פיצוי לא הולם.


• הסכסוך הקרקעי בין המדינה לבין הבדואים הוביל למצב "אפור" שבו ההכרה בזכויות אינה ברורה והמרחב הבנוי הפך משום כך ל"לא חוקי" – על קרקעות שלא הוסדרה בעלותם.


• כיוון שהוגדרו על ידי המדינה כלא חוקיים, לא ניתנו שירותים, תשתיות ואף כתובת לתושבי הכפרים הלא-מוכרים. הם חיים בעוני ובמחסור – תנאים המצמיחים פשיעה ושנאה.


• לאחרונה, הרשות להסדרת ההתיישבות הבדואית המליצה על הקמת קומנדו להריסה מסיבית של המבנים ה"לא חוקיים" והעברה כפויה של הבדואים חסרי הדיור ליישובים שזכו להכרה, שכבר פועל. זאת, ללא תכנון, ללא הרחבה מתאימה של שטחים מוניציפליים לעיירות וללא היקף בנייה ההולם את הצרכים.


• תהליכים אלה בשישים השנים האחרונות מצביעים על כך שלא יושג כל הסדר ללא הסכמתם ושיתופם של הבדואים, בודאי שלא בכוח הזרוע, ולכן ללא תפנית חדה במדיניות המצב יחמיר.


ובאשר לתושבי הנגב היהודים, הסבורים שהפיתרון לביטחון טמון בהתבצרות מסתגרת בעריהם ויישוביהם, הרי שזו מקדמת אפרטהייד. האם הוא מביא עימו ביטחון? התשובה מדרום אפריקה מעידה על ההיפך.


הנגב לא ישגשג כל עוד שליש מאוכלוסייתו שרויה בעוני, מחסור וחיה ביישובים לא מוכרים. כדי שהמצב ישתנה כל תושבי הנגב צריכים לצאת למאבק משותף במדיניות השגויה והלא אנושית שנוקטת המדינה.


לצערנו הרב, תושבי הנגב ומרבית פרנסיו מצייתים להיגיון האתני שהמדינה מובילה בחומרה גוברת. הביטחון והישועה לא יגיעו מדרך זו. השלב הבא יהיה פחד גובר לצאת אל מחוץ לעיר. עיר הסגורה בפני ה"אחר" פוגעת בו והשלכות המעשה לא יאחרו לבוא.


בואו נשאיר את העיר פתוחה ובוטחת, שמחה לארח את כולם ומאירת פנים לכל הבא בשעריה, כפי שהייתה עד כה. הבה לא נהרוס ארבעים ושבע שנות דו-קיום ופתיחות. ייחודה של ערד בריבוי התרבויות שבתוכה, ראוי שנהיה גם רב-תרבותיים באופיינו – סובלניים ומשתפים.

תגובות
נושאים: מאמרים

4 תגובות

  1. האם המחברת שמה לב לסתירות הפנימיות שבדבריה? הגיב:

    מה הקשר בין ‘תוצאות האפרטהייד’ לבין הבעיות של דרא"פ כיום? למשל ‘ההגירה הלא-חוקית’ מהמדינות המאושרות באפריקה שלא היה בהן אפרטהייד למדינת חוקי הגזע (לשעבר), האבטלה והאיידס?

    האם היא מרמזת שמדינת האפרטהייד (לשעבר) העניקה לשחורים תנאי חיים יותר טובים מהמדינות הסוציאליסטיות באפריקה עד כדי כך שהיו מוכנים להגר אליה?

    ולמה המחברת לא הגשימה בדרא"פ את עקרונות החופש הנעלים שלה ובמקום להסתובב בחופשיות מחוץ למתחמים השמורים ולנסוע חופשי חופשי בכל מונית מזדמנת היא נשמעה להוראות האפרטהיידיות?

    גם בגהינום האפרטהייד הציוני היא מוזמנת לא להסתגר, אלא לנהוג ‘פתוחה ובטוחה’ לכל עבר ובראש חוצות – ברחובות ערד, בכבישי הנגב, בדר’ תל אביב, בשבילי הגליל…

    הלאה האפרטהייד הציוני המציב מצלמות ומחסומים, נהרוס את הגדרות ואת המחסומים, נקרא לכל מדוכאי אפריקה והמזה"ת לבוא להתארח בארצנו ונהייה פתוחים ובטוחים, עשירים ומשגשגים כמו… צפון קוריאה המתקדמת וכמו קובה הסוציאליסטית…

  2. יוסף הגיב:

    אין ויכוח לגבי פסילת משטר האפרטהייד מכל וכל, אבל לומר שמצבה הקשה של דרום אפריקה הוא "תוצאות האפרטהייד הנורא" זו פשוט שטחיות.
    דרום אפריקה דווקא מדורגת מעל רוב מדינות אפריקה במדדי ההתפתחות האנושית של האו"ם (HDI). כמדומני שהיא נמצאת במקום ה-19 מבין 53 מדינות אפריקאיות בהן לא היה אפרטהייד.

    הבעיות של אפריקה הרבה יותר עמוקות מאשר משטר ספציפי כזה או אחר, מסואב וגזעני ככל שיהיה, וחבל שהכותבת לא התייחסה לזה כלל.

  3. מוטי בריל הגיב:

    אני גאה בזה שהתכנון והביצוע של סגירת ערד היה בתקופת כהונתי כראש העיר. גם התכנון של השער בכניסה הוא פרי ההחלטות שלי. בתיה שוכחת שבשנת 2003 נגנבו בערד 340 כלי רכב. כן, כל לילה בממוצע נגנב רכב מהעיר. בשנת 2006 נגנבו רק כ- 30 וזאת בגלל הכנסת מתנדבי הג’יפים לפעולה, חסימת העיר בכל היקפה בתלולית עפר ושערים (פרי התכנון של אמנון בן דהן וחבריו) ומניעת האפשרות מפרחחים ופושעים למיניהם מלהיכנס ולעשות בעיר ככל העולה על דעתם.
    הסגירה אינה נגד בדואים. ישנן משפחות בדואיות שגרות בעיר וחיות בשלום עם שכניהם. הסגירה היא נגד אלימות ופשע, יהודים ובדואים כאחד. זוהי הדרך האפשרית היחידה במסגרת מגבלות תקציב ומגבלות עדיפות לאומית לקויות.
    עם ישראל חי

  4. ליאוניד הגיב:

    אכן נסיעה לאורך בקעת ערד מזכירה מאד אזורי "פזורות" בדרום אפריקה. רק זכויות לבדואים וכיבודם יביאו להטבה באיזור ולפריחה. תשכחו מביצור העיר, חוק נוקשה ושנאה. הכל יחזור לערד כבומרנג

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים