לאחרונה מישהו דוחף להכרעה אלימה בסכסוך רב השנים בין הבדואים בנגב לבין המדינה. נשמעים כאן קולות של צונאמי חדש מתגלגל לעברנו, זהו כבר "עליהום" רבתי, נגד הבדואים באשר הם. כל יום צצות להן עמותות מתנחלים הפועלות נגדנו, כגון "רגבים". הפרקליטות יוצאת נגד אקדמאים ש"משתפים" פעולה עם הבדואים. נראה כי מתחיל לבצבץ קמפיין מתוזמן לעקירת הכפרים "הבלתי מוכרים".
הקמפיין אינו מפתיע, היו כמותו בעבר. אבל בניגוד לעבר, משמיצינו לא מסתפקים הפעם במתקפה נגד ה"פלישה" לשטחי "הלאום". המתקפה יוצאת חוצץ גם נגד רשויות המדינה: נטען, כי זו "חילקה קרקע בנדיבות ואפשרה לבדואים לעשות ככל העולה על רוחם".
איפה הבדואים בשיח הזה? לא מפתיע לגלות כי הם לא שם. השיח מתנהל בין המדינה לבין עצמה. היינו שקופים כאשר תכננו את עתידם על כפרינו. היינו בלתי נראים כאשר הפכו את בתינו ואדמותינו ואת המרחב בו חיינו מאות שנים לשדה תעופה, ליישוב ליהודים בלבד או ליער. היינו נוכחים נפקדים כאשר לא ספרו אותנו בבחירות למועצות האזוריות.
לא היינו בסוד העניין כשהחליטו "לקדם" אותנו ו"ליישב" אותנו ביישובי "קבע". הם תכננו ו"הקימו" לנו ישוב במידתם ולפי ראות עיניהם. ציפו שנבוא כעדר בערבו של יום ונתכנס בשקט במכלאות. עכשיו הם כועסים שלא כל העדר התכנס. ולעדר עוד יש דרישות.
פתאום יש לבדואים דעות. ויש להם עמותות. ופתאום צצו משום מקום "פלישות". ופתאום אפילו בתי אבן. והכל נתפש כמפתיע: כאילו הבדואים לא היו פה קודם. וכאילו אין להם זכויות. והכל באווירה של דחיפות. מגינים על המולדת! הציונית, כמובן!
לפתע צף גל ביקורת: מה פתאום הם מתחתנים ועושים ילדים? מה פתאום הקימו להם כפרים? מה פתאום הם נצמדים לקרקע של אבותיהם? הכל כאילו מתעורר מחדש ודורש טיפול דחוף. "הלך הנגב והלכה המדינה". ולאן הלכה? לאזרחיה הבדואים!
אבל מה לא השתנה? אנחנו עדיין לא ממש אזרחים. אנחנו שקופים וחסרי כבוד. אנחנו אפס מאופס!! מקללים אותנו חופשי, מבקשים לגרש אותנו, לעקור, להרוס, לצמצם ילודה ולבטל קצבאות. והכל בגלוי, לנגד עינינו. מנשלים אותנו מכל זכות לקרקע שבה אנו מתגוררים, רוצים לדחוס אותנו לעיירות ריכוז – והכל בריש גלי ובקול רם. לא בושה ולא דמוקרטיה. לית דין ולית דיין.
אנחנו מתים מצמא ובצד השני של הכביש הממטרות מפזרות את טיפות המים האחרונות של הכינרת על שטח הבצל של המושב. זה לא אכפת. 37 אחוז מתושבי רהט מובטלים וזה לא מטריד איש. העיקר שיהיה סוף סוף "טיפול בבעיית הבדואים"!
שנים רבות שלט בנו ממשל צבאי. גם כאשר המושל הלך, הממשל נשאר והסגנון נשמר. הרסו בתים, החריבו כפרים, הוסיפו תקנים למשטרה, הקצו פרקליטים, רכשו בולדוזרים, סילקו אותנו, הקימו ועדות, החליטו עבורנו, בטלו הקצאות ושכחו תקציבים…
ידענו דבר אחד: הם דברו שם למעלה. אבל אנחנו חיינו פה למטה. חיינו כל הזמן וכל סוג חיים: ללא מים, ללא חשמל, ללא בריאות … חיינו ונמשיך לחיות…
אתם יכולים לנסות שוב לדרוס אותנו. כבר ניסיתם וכשלתם. אבל אם אתם רוצים לפתור את "הבעיה" בואו נדבר כבני אדם שווים. מספיק לרמוס את כבודנו. כדאי לנסות לפעול אחרת.
אם הממשלה רוצה פתרון, יש לעצור כבר עכשיו את תוכניות העקירה שמתגבשות במגירות ולגלות קצת שפיות לפני הטעות הגדולה שלא יהיה ניתן לתקנה.
בעקירה כבר התנסינו הרבה פעמים. זה לא חדש. אנחנו אזרחים ישראלים ופליטים ישראלים. אולי כדאי לנסות משהו שונה? אולי לא עוד בכוח?
אם רוצים לנסות משהו חדש כדאי להתחיל לבדוק את עצמנו מול גל ההפחדה: נשמעת הזהרה כי בקרוב 200 אלף אזרחים בדואים "יתפסו" 500 אלף דונם. אולי. למה זה מפחיד אתכם? הרי הציבור היהודי מנצל 12.5 מליון דונם וזה לא מפחיד איש! נשאלנו בבהלה: למה בדואים תופסים את קרקע הלאום? למה זה כל כך נורא? איפה נחיה? באוויר? הבדואים חיים על כ- 2 אחוזים משטח הנגב אף שהם כ-28 אחוז מתושביו!
למה טוענים ש"הנגב הלך?" האמנם "הלך"? ולאן? למה להפחיד את דעת הקהל? ולמה דווקא עכשיו? כי הבדואים התחילו להפגין בתל אביב? כי מתנהלים סוף סוף בבתי המשפט דיונים מאתגרים בנוגע לזכויות הבדואים בקרקע? כי רוצים להרתיע שופטים כדי שלא יפסקו חלילה לבדואי בעלות על אדמתו? כי נעים וקל ונוח לשנוא מישהו? ואם הוא גם ערבי אז אדרבא?
לא מוצאים פתרון "לבעיית הבדואים"? זה לא כל כך מסובך. נשמח להיפגש ולתכנן את עתידנו. למשל, כפרים עם חקלאות בדואית מסורתית, המשלבים בין מורשת ומודרניות… למשל, כפרי תיירות; מושב או שנים לבדואים, קיבוץ או שניים. למה שלא נחייה בכבוד, ללא אבטלה ופחד? מה רע בכך שנתחיל לייצר יותר ולשלם יותר מסים? מה רע בכך שנשנה באמת את המצב?
אנחנו חלשים. סליחה, מוחלשים. מי שמנהל את המערכה מולנו היא המדינה. והיא חזקה מאוד ושכרון הכוח כבש אותה לאחרונה. מה נעשה? נתארגן ונטכס עצה. לעת עתה, כאזרחים, נסתפק בהעברת מסר לממשלה: אל תדחפו את הקהילה השלווה ושומרת החוק הזאת לפינות אפלות. לא תצמח מכך תועלת. אלא להפך! ונשגר גם מסר שני, לאזרחים היהודים שלא נסחפו בגל הגזעני: חברים, איפה אתם כשצריכים אתכם?
הכל טוב ויפה, אך האזרח הפשוט מוצא עצמו מבולבל מול התדמית פורעת החוק שמצטיירת בתקשורת כנגד הבדואים בדרום, וניתן להתחיל דיון עמוק ומורכב האם הקיפוח הוא הטריגר הבלעדי להתנהגות זו. בכל מצב מדובר בסיר לחץ שעומד להתפוצץ וכל הגורמים שציינת הם אכן נגזרת של הרבה מאוד גזענות ופחד מן הזר שקיימים בחברה הישראלית זאת בנוסף לכוחניות והברוטאליות שהן חלק בלתי נפרד ממנגון ההגנה וההתקפה האינסטינקטיבי שלנו בתור יהודים ישראלים.
sewarka_sinai@hotmail.com
דיור "כפרי" הוא משאת נפשה של רוב האוכלוסיה בארץ. לצערנו משאב הקרקע מצומצם, הביקוש עולה על ההיצע, והתכנון צריך להתחשב גם בצרכים קהילתיים לשטחים פתוחים, ולהשאיר עתודות לדורות הבאים.
האם מוסכם עליך שכל המגזרים במדינה זכאים להנות ממשאבי הקרקע ביחס שווה?
רוב האוכלוסיה היהודית בארץ חייה בישובים עירוניים, מיעוט מבוטל נהנה מדיור "כפרי". התביעה לאפשר לציבור הבדואי אורח חיים "כפרי" על חשבון הצרכים והשאיפות של שאר הציבור, היא דרישה לא שוויונית, חסרת הגיון וחסרת הצדקה.
גם אם "פעם" צורת חיים כזו היתה אפשרית, היום היא כבר לא. אי אפשר לתבוע מצד אחד את הפירות של החיים במאה העשרים ואחת, ומצד שני להתעקש על האפשרויות של המאה התשע עשרה.
באלף שמונה מאות היו בארץ ארבע מאות אלף נפש. היום יש עשרה מליון. באלף שמונה מאות משפחה בדואית היתה מצליחה לקיים שני ילדים חיים עד בגרות. היום לחלק מהמשפחות יש ארבעים ילדים.
בתור "דוקטור" אתה צריך להבין מה המשמעות של המציאות המשתנה. בתור אדם בוגר אתה צריך להבין שלא כל מה שאנחנו רוצים ונדמה לנו שמגיע לנו, אנחנו יכולים לקבל.
לא הכל "גזענות". יש גם אילוצי מציאות חביבי.
כל עוד הבדואים הם פורעי חוק וגנבי מכוניות אנחנו נדע להסתדר איתם מצויין. אבל באיזו רשות אתה מעז ללמוד…ועוד לכתוב מאמר…אתה הרי אמור לרצוח את בתך על רקע כבוד המשפחה ולהבריח זונות מהגבול עם מצריים…עם זה אנחנו הרי כבר יודעים להתמודד. עשה טובה ופנה לדרך הפשע…אין לנו את היכולת להתמודד עם בדואי שהוא גם משרת בצבא, גם דוקטור, גם ערבי וגם רוצה למצוא פתרון הגיוני…אנחנו בקושי מסתדרים עם הדוקטורים שלנו…
מילים כדורבנות
למגיב שאומר שאין יותר מקום לדיור כפרי על מעט המשאבים בישראל. יש לא מעט מקומות שעדיין חיים בהם חיים כפריים או דומים, שמתפרסים על שטח נרחב. החל מהקיבוצים המכילים דירות קטנות במקום מגדלים גבוהים, וכלה בהתנחלויות ששם זאת המדיניות – להתפרס כמה שניתן. למה למתנחלים מגיע בית קרקע עם בריכה, חצר גדולה, 170 מ"ר, ולבדואים הורסים את המעט (והפחות) שהם בנו?
45 בתים – כפר בדואי שלם – הושמדו באכזריות, אפילו את העצים לא השאירו. פיצוי? מה פתאום, הם לא יהודים.
זאת לא מדיניות של מדינה ללא משאבים, זאת מדיניות גזענית.
מאמר חשוב. תודה לכותב.