לאחרונה נשלח אלי ביטאון סיעת מרצ בהסתדרות, שיצא במתכונת חדשה של 32 עמודי כרומו צבעוניים. קודם כל אדגיש שאני מברך על עצם הוצאת הביטאון, אבל דעתי קצת שונה בקשר לתכנים שלו, ובייחוד לנקודה אחת במסגרתם.
מתוך 16 כתבות בבטאון לא פחות מחמש – כלומר כמעט שליש – תקפו את קיומו של ארגון "כוח לעובדים". מהם אחת שהוקדשה רק לנושא זה (ובמסגרתה הותקף מי שאמר בחצי-פה שאולי קיום הארגון אינו נורא כל-כך). ועל מה יצא הקצף? על כך שקיומו של "כוח לעובדים" מפצל כביכול את העובדים למספר ארגונים ומחליש את מאבקיהם, על כך שמדובר בארגון קטן של כמה אלפי חברים ללא יכולת לנהל מאבקים גדולים או כלל-ארציים ועל העובדה שעד היום הוא השיג רק הסכם קבוצי אחד.
אבל כאן נשאלת השאלה, מדוע סיעה שהיא רק אחת מכמה סיעות בקואליציה בתוך ההסתדרות, מביעה כאלה חששות מ"כוח לעובדים"? במלים אחרות, אם הארגון הזה באמת כל-כך קטן וחלש, מדוע טורחים לתקוף אותו ולא, למשל, את הסתדרות העובדים הלאומית שמאגדת יותר מ-150 אלף עובדים (כרבע מזה של ההסתדרות הכללית), ומוזכרת בכל החוברת רק פעם אחת?
בעבר, כאשר החברות בהסתדרויות היתה קשורה לחברות בקופת חולים, הרוב המכריע של העובדים היו חברים בהן. אבל כיום, שיעור החברות באיגודים המקצועיים במדינת ישראל הוא כ-30 אחוז מכוח העבודה כלומר, הוא דומה לממוצע בארצות המערב. מטבע הדברים, ככל שמקום עבודה הוא גדול יותר כך גם גדל הסיכוי שעובדיו יתארגנו. יחד עם זאת, קיימת גם הטיה בסיכויי ההתארגנות לטובת עובדים חזקים כלומר, שיעור ההתארגנות קטן יותר בפריפריה ובקרב קבוצות עובדים חלשות כמו נשים, מיעוטים, עובדים זרים ועובדים של חברות כוח-אדם.
לפער הזה נכנס, במידה רבה, ארגון "כוח לעובדים": הוא לא מנסה להתחרות בהסתדרות, ופועל רק במקומות שאין עדיין ועד עובדים (וממילא גם אין חברות בהסתדרות). בכך הוא נותן תשובה לעובדים שההסתדרות לא הגיעה אליהם ויתכן שגם לא היתה מגיעה לעולם. וקיים עוד תחום שבו שונה "כוח לעובדים" מן ההסתדרות, והוא צורת הארגון: הבחירות למוסדות "כוח לעובדים" נערכות על בסיס אישי – כמו הבחירות לכל ועד עובדים – ולא על בסיס רשימתי או מפלגתי. גם ההתארגנות של כל סניף נעשית לפי מקום עבודה ולא לפי אזור או תחום עיסוק. במלים אחרות, כל העובדים באותו מקום עבודה שייכים תמיד לאותו סניף. בהסתדרות לעומת זאת, ישנם מקומות עבודה שבהם קבוצות עובדים שונות משתייכות לאגפים או להסתדרויות עובדים שונים. אציין, כי בתקופתו של עמיר פרץ כיו"ר ההסתדרות היתה שמועה שהוא מתכוון לשנות את צורת הארגון שלה באופן דומה, אבל בכל מקרה הדבר לא נעשה.
צורת הארגון של "כוח לעובדים" נעשתה על פי המודל של ארגוני עובדים בסקנדינביה, אבל לא רק שם. כאשר הוקמה, בסוף המאה ה-19, "הפדרציה האמריקאית של העבודה" (AFL) בארה"ב, שהיתה ארגון-הגג הראשון של איגודים מקצועיים, צורת הארגון שלה היתה דומה לזו של ההסתדרות בארץ כלומר, ארגון על בסיס מקצוע. לכן היא הצליחה לארגן רק חלק קטן מהעובדים. רק עם הקמת ארגון עובדים מתחרה – "הקונגרס של הארגונים המקצועיים" (CIO) בשנות ה-30, התארגנו חלק ניכר מן העובדים האמריקאים באיגוד מקצועי (בשנות ה-50 התאחדו שתי המסגרות האלו).
ואולי מה שהעובדים בישראל זקוקים לו הוא ארגון כדוגמת "כוח לעובדים" (בהסתדרות או מחוצה לה), שיוכל לארגן את רוב העובדים במסגרתו, כפי שהיה בעבר בישראל וכפי שקיים בסקנדינביה כיום.
מרץ האלה ממש ליצנים, הכל נובע מפחד מכוח פוליטי חדש ונקי שצומח ולא באמת מפחד פיצול כוח העובדים. ההסתדרות היום יותר מתמיד כבר נשלטת לחלוטין ע"י בעלי הון ועסקנים פוליטיים. ארגון העובדים הגדול במדינה מעולם לא קיים וגם לא יקיים מאבקים כלל ארציים נגד מגמות הפוגעות בעובדים. הוא לא עושה את זה לא בגלל הקיום של כוח לעובדים אלא בגלל שהעסקנים שם כבר מזמן לא בצד המייצג את העובדים ודי להביט על כמה הסכמים קיבוציים מהתקופה האחרונה וגם לראות את שיתןף הפעולה של ההסתדרות עם ההפרטות השונות במשק כדי להגיע למסקנה הלא מרעישה שההסתדרות אינה מייצגת את העובדים אלא ממשטרת אותם ומשתיקה כל מגמה למרד או שינוי.
כקורבן הפרטה מבוגר ללא פרנסה או פנסייה אני יכול להעיר דבר אחד פשוט בלי שזה ייחשב להסתה.
מאז ומעולם מרצ (בממשלה ובהסתדרות)שיתפה פעולה באופן אקטיבי עם ההפרטה ועם פיטורי עובדים.
הקשר שלה עם עולם העבודה הוא קשר שלילי ועויין.
אני מבין שכולם מנצלים את ההזדמנות של מאמרי הקצר כדי לתקוף את מרצ – אגב, מפלגה שאני חבר בה, וזו הסיבה שהחוברת המדוברת נשלחה אלי. אז ככה:
ראשית, מפלגת העבודה (שלפחות בסקרים כיום כוחה לא עולה על זה של מרצ) אינה טובה יותר, משום בחינה. אחת הכתבות בחוברת היא ראיון עם עופר עיני שתוקף גם הוא את כוח לעובדים.אני גם לא יודע מה עמדתם של נציגי חד"ש בהסתדרות, אבל אני חושש שלפחות בתקופה שהיו בקואליציה ההסתדרותית עמדתם היתה דומה. באנגלית זה נשמע יותר טוב:
WHERE YOU SIT IS WHERE YOU STAND
שנית, אציין שאני מכיר אישית חלק מנציגי מרצ בהסתדרות והתרשמותי הכללית הינה שהם עושים עבודה טובה, למרות שמטבע הדברים ישנם חילוקי דעות כמו אלה שהבעתי כאן. בכל מקרה אני לא חושש מירידה ב"מעמדי המפלגתי" מכיוון שאין לי לאן לרדת, טוב שכך.
וליובל – לאור תגובתך ("אני ראשון, אני ראשון") נראה לי שהאתר הזה נהיה קצת דומה ל- YNET…
1. דומני שאני הקורא הראשון של מאמר זה!
2. במצבנו הזוועתי בכל הנוגע להתארגנות עובדים – לא המבנה הארגוני חשוב (אם כי יש מקום לדון בו), אלא עצם העובדה שכוח העובדים מביא להתארגנות עובדים ולמאבקי עובדים – במקומות ובמקרים שההסתדרות לא יכולה או לא רוצה לעסוק בהם.
(הרפואה המשליפה בקופ"ח כללית, האוניברסיטה הפתוחה, המטפלות במשפחתונים ועוד).
כמעט כל התאגדויות העובדים בכוח לעובדים נעשו במגזר הציבורי או במלכ"רים השונים המתוקצבים בצורה ציבורית (האו"פ, המטפלות, קופ"ח ועוד). ההתאגדות באקרשטיין היא היוצא מהכלל המעיד על הכלל.
נראה שהאיגודים האלה בעיקר חכמים על חלשים, כלומר על משלמי המיסים האחרים שצריכים להרים את החשבון ולשלם את דרישות השכר והתנאים של העובדים המאוגדים. לא מדובר במלחמה בבעלי ההון, אלא בשאר הציבור משלם המיסים בישראל.
"מה שהעובדים בישראל זקוקים לו … הוא ארגון שיוכל" לגבש את העמלים מכל אזורי שליטה ציונית (48′ וגם 67′) ונגדה במסגרות פוליטיות, אינטרנציונליסטיות ולוחמניות!
סליחה, צודק, זה לא יחזור.
רובנו קודם כל עובדים ורק אחר כך צרכנים או משלמי מסים.
המעסיק במשטר קפיטליסטי (גם המדינה הקפיטליסטית) שואף למקסימום רווח, הורדת השכר בשום מקרה אינה מבטיחה הורדת מחיר (כולל אגרות ומסים).
הבסיס למידת אי השוויון הוא יחסי הכוחות בין "עבודה" ל"הון".
אקרשטיין לא יוריד מחירים רק משום שהוצאות השכר שלו נמוכות, כי הוא לא מוריד שכר מתוך דאגה לצרכניו.
כך גם המעסיק הציבורי: אתה רואה איך מדי שנה שרים נאבקים על תקציבי משרדיהם. כך שגם שר הפנים ומנכ"ל המשרד לא ימהרו להוזיל את אגרת הדרכון אם שכר עובדיהם ייפגע.
הדרך היחידה להוריד מחירים היא אפוא להניח לעובדים בעלי הכוח הארגוני (וזה בעיקר עניין של מודעות, העזה וחריצות) להגדיל את רמת השכר על חשבון הרווח, וזה (בניגוד ל"צמיחה כלכלית") כן מטפטף כלפי מטה:
אם באמצעות תקדים, אם באמצעות מודל חיקוי, ואם באמצעות הסכמים קיבוציים והסדרי הרחבה שמצמידים בתחומים שונים את כל השכירים במשק זה לזה.
יש עוד התארגנויות במגזר הפרטי בכוח לעובדים כמו המרכז החרדי של אורנג’ בירושליים, התחלה של התארגנות ברשת חנויות ספרים גדולה ועוד. חוץ מזה מישום מה נראה שלא זה מה שבאמת מציק לך.
ראשית – הבעייה אינה מר"צ אלא המאובן הארכיאולוגי הנקרא סיעת מר"צ בהסתדרות. גוף חסר טעם ותועלת הניזון מכספי מימון מפלגות של ההסתדרות כאשר כבר אינו מתפקד בפועל בשום מובן מלבד התרפסות והתבטלות בפני עופר עייני.
בשולי הדברים, תגובה ל"נקודה למחשבה": אם אתה לא מבין שחזית ההפרטה של שירותים ציבוריים היא היא חזית המאבק החברתי כרגע אז אולי אתה צריך להצטרף לחבר’ה מהסעיף הקודם.
לא ברור לי פשר הדבר וכחבר הנהלת מרצ אני מתנער מהדברים.
חשוב לציין כי הביטאון לא מייצג את עמדת מרצ כמפלגה אלא את עמדת הסיעה בהסתדרות בלבד.
מרצ כמפלגה תומכת באיגודי העובדים, הן בכוח לעובדים והן בהסתדרות העובדים הכללית, ובשורות מרצ – כולל הבכירות ביותר – נשמעת לא מעט ביקורת על התנהלותו של יו"ר ההסתדרות עופר עיני.
ידועים לי לפחות על שני חברי הנהלת מרצ שהם חברי כוח לעובדים – אנכי ומיכל שוחט, שכיהנה כמזכ"ל מרצ ומשמשת היום כמנכ"לית המכללה החברתית-כלכלית (מוסד אשר בו הוקם ועד עובדים מטעם כוח לעובדים ואף נחתם הסכם קיבצו עימו).
אפנה אל חברי הסיעה בהסתדרות ואנסה לרדת לעומקו של העניין, אך הריני להבטיחכם כי הפרסומים לא מייצגים את עמדת המפלגה.
הערה קטנה וחשובה: אין דבר כזה "סיעת מרצ בהסתדרות", מרצ לא הגישה רשימה לבחירות בהסתדרות וחברי מרצ התמודדו ברשימת "עוגנים" של עופר עיני.
כיצד ניתן לקרוא את ביטאון מרץ בהסתדרות? האם הוא נגיש באינטרנט?
אני חושש שתגובתך שגויה, הן מבחינה עובדתית והן מבחינה עקרונית:
מבחינה עובדתית, "כוח לעובדים" ארגונו עובדים גם בכמה מקומות עבודה פרטיים מלבד אקרשטיין, כמו רשת קופי-טו-גו ועובדי הקבלן ב"סינמה סיטי".
מבחיינה עקרונית, ככל שמקום עבודה הוא גדול יותר כך גם גדל הסיכוי שעובדיו יתארגנו, מסיבות שונות. מה לעשות שמקום העבודה הגדול ביותר הוא המגזר הציבורי שבו מועסקים כ-40 אחוז מהעובדים במסגרות שונות, רובן גם כן גדולות למדי.
באמת יפה שבמרצ "נשמעת לא מעט ביקורת על התנהלותו של יו"ר ההסתדרות עופר עיני", נראה לא מעט ביקורת לא מספיקה בשביל שתחליטו לא לרוץ כחלק מהרשימה של עיני.
עופר הגזים בתיאורו – יש שני מאמרים נגד כח לעובדים בעלון – שהוא קובץ של מאמרים של אנשים הקשורים בדרך כלשהי לסיעת מרצ בהסתדרות. אגב, יש דבר כזה סיעת מרצ בהסתדרות, כי על פי תקנון ההסתדרות יכולה סיעה רחבה להיות מורכבת מסיעות עצמאיות.
אכן, השותפות של מרצ עם עופר עיני היא בעייתית, בלשון המעטה. כלומר, עיני בעייתי, בלשון המעטה.
נדמה לי שהדברים שנכתבו בעלון מייצגים את כותביהם בלבד, ודאי לא את מרצ, אשר רואה בכל התארגנות עובדים עובדה משמחת ודאי ב"כח לעובדים", אשר לדעתי האישית, הוא הדבר הטוב ביותר שקרה להסתדרות בשלושים השנים האחרונות.
ממש טלפתיה – בדיוק כשרציתי לשאול את יפעת מה דעתה ראיתי את התגובה שלה…
למען הדיוק, יש בעלון שני מאמרים נגד כוח לעובדים ועוד שניים שמזכירים את הארגון הזה, ולא בהקשר חיובי.
אשר לרשימת "עוגנים", דעתי היא שהבעיה היא פחות עם עיני עצמו (שכמקובל יש עימו חילוקי דעות או ביקורת הדדית), ויותר עם שאר השותפים לרשימה כמו ש"ס (?) וקדימה (??!). יתכן שחבירת מרצ לרשימה הזו היתה הכרח המציאות עקב אחוז החסימה הגבוה בהסתדרות, אבל אני מאמין שבפעם הבאה תהיה סיטואציה אחרת.
אני ממליץ לכל מי שמעוניין באופוזיציה אפקטיבית לעיני בתוך ההסתדרות להצטרף להסתדרות.
במערכות הבחירות של חד"ש השתתפו פעילים בפעילות, חילקו כרוזים, טלפנו לאנשים ואירחו חוגי בית בעוד להם עצמם לא הייתה זכות בחירה.
יייתכן שזו אחת הסיבות שמרצ, למשל, חוששת לרוץ לבדה (אם כי יש שם כאלה שתומכים בכך עקרונית, בניגוד ליפעת ולעופר).
התבקשתי להבהיר על ידי אנשים שקראו את תגובתי:
יש כאלה שתומכים עקרונית בכך שמרצ לא תרוץ לבדה,
בניגוד ליפעת ולעופר שתומכים עקרונית בכך שכן תרוץ לבדה.
כתבתי נוסח דו משמעי. התכוונתי:
יש כאלה במרצ שתומכים עקרונית בכך שמרצ תרוץ עם עופר עיני ולא לבדה.
בניגוד לעופר יהלום ויפעת סולל שתומכים בכך שמרצ תרוץ לבדה.
שוב טלפתיה (או סתם דמיון) – דווקא כשראיתי צורך להבהיר את עמדתי אני רואה שהבהירו אותה פה בשבילי…
למען הסדר הטוב, עמדתי היא שאין לפסול אפשרות שמרצ תתמודד בבחירות להסתדרות בחזית אחת עם מפלגת העבודה או חד"ש (או שתיהן). הבעיה עלולה להיווצר אם חד"ש תרצה לצרף לחזית כזו את בל"ד ורע"מ, או שמפלגת העבודה תרצה לצרף שוב את ש"ס וקדימה (או שני העונשים כאחד).
ואם הברירה תהיה (שוב) להצטרף לאחת החזיתות האלה או לרוץ לבד ולהסתכן באי-מעבר אחוז החסימה – אכן מילכוד…
אני שלשלתי פתק לבן (בעצם צהוב) ליו"ר ההסתדרות מאז שהוא נבחר בנפרד.
לא הצבעתי לא לעמיר פרץ ולא לעיני בשום בחירות והתנגדתי לכניסת חד"ש לקואליציה ההסתדרותית מאז 1994 (לפני כן היא לא הייתה בקואליציה).
בכל זאת יש הבדל בין כניסה לקואליציה אחרי בחירות לבין הליכה ברשימה משותפת לפני בחירות,
כיום מקומה של חד"ש בבית נבחרי ההסתדרות הוא מעורפל לצערי, אם כי המגמה האופוזיציונית מתחזקת מאז שדוידי כתב מה שציינת.
חד"ש היא חלק מהקואליציה של עיני (אולי לא באופן רשמי אבל היא תומכת בו), בבחירות האחרונות דוידי המליץ להימנע ועקל המליץ להצביע לעיני – רוב רובם של בוחרי חד"ש בחרו לשמוע להצעתו של עקל.
אני קורא שהעמדה הפופולארית בתגובות היא תמיכה בכוח לעובדים, והתנגדות להתנגדות…
השאלה שצריכה להישאל מבחינתי היא ‘מי תורם לעובדים’, או אפילו נכון יותר ‘מה תורם לעובדים’. נכון להיום, ככל הידוע לי מהעיתונות ומגורמים נוספים, האסטרטגיה של כוח לעובדים מאוד כוחנית ואגרסיבית מול הארגונים השונים. אסטרטגיה זו לא תמיד מובילה לפתרונות טובים עבור העובד, אלא מובילה לבניית ארגון העובדים, כיוון שהיא אסטרטגיה של "רעש וצלצולים". בכל זאת…יתכן שבטווח הארוך הדבר יהיה לטובת העובדים,
ארגון לא רציני, של אנשים, שמרבית-עיסוקם: קטילה ארסית, של כל ארגון אחר וכל דעה אחרת.
אם זו החלופה החיובית להסתדרות כיום, המצב ב??א?מ?ת עצוב.
עודד קדם (?) אני מבקש שתסביר באיזו צורה אני עוסק ב"קטילה ארסית של כל ארגון אחר ודעה אחרת" איזו דרך זו להתבטא בכלל?
האם אתה מכיר אותי ואת פעילותי – או שאר החברים בכוח לעובדים? מסופקני