הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-28 ביולי, 2010 21 תגובות

מסוק של חיל האוויר הישראלי התרסק ברומניה כאשר התנגש בצלע הר בהרי הקרפטים. 4 טייסים ושני מכונאים ישראלים וכן משקיף רומני היו במסוק. בשעת כתיבת שורות אלו הם בבחינת נעדרים, אולם דוברי הצבא מניחים שכולם נספו. כל ערוצי הטלוויזיה הישראלי קטעו את התוכניות ועברו ביום האירוע למתכונת "שידורי מלחמה". שלוש התחנות, הערוץ הממלכתי ושני הערוצים המסחריים, נכנסו לפטפטת זהה, כל תחנה מצאה לה קצין בכיר שלא יכול היה לומר הרבה, כי לא ידע יותר מהשדרים והכתבים הצבאיים, וכולם משכו זמן מלאכותי וחזרו על עצמם שוב ושוב.


מה יש למסוק ישראלי לחפש ברומניה?  האם מרחבי האימפריה הישראלית כבר לא מספיקים שיש להרחיק לרומניה?


המידע המשמעותי הגיע הפעם דווקא מדובר צה"ל, תא"ל אבי בניהו, עמיתי לשעבר ב"על המשמר", שאמר בהודעה לעיתונות כי מדובר באימונים לקראת מלחמה, תרגול טיסה באזור לא מוכר.

איזו מלחמה? מדוע להבהיל את האזרחים על לא עוול בכפם? מי מאיים על ישראל? למיטב ידיעתי אין היום שום איום צבאי על ישראל. להיפך, מדינות ערב כמהות לשלום, סוריה והרשות הפלסטינית ממש מתחננות.  האם יש כאן אימונים לקראת התקפה על איראן? האם מתכוונת ישראל להטיס מסוקים לאיראן, כשעל סיפונם חיילי היחידות הקרויות "מובחרות" כמו סיירת מטכ"ל ושייטת 13 לאיזו פעולה הרפתקנית? לא מתקבל על הדעת, שהרי איראן כלל אינה מאיימת על ישראל. ראשיה אפילו הודיעו כי יכבדו כל הסכם שלום שיחתם בין ישראל והרשות הפלסטינית.


מה שברור, שמלחמה עוד אין, אבל חללים כבר יש. ליבי עם המשפחות ששכלו את יקיריהן. 


אני משתעשע ברעיון שמא מתקיימים האימונים כהכנה לפירוק חימושה הגרעיני של ישראל והטסת כל עובדי הכור בדימונה,  הרחק מהאתר בטרם ייאטם במבנה בטון ופלדה למניעת דליפה רדיו אקטיבית. ובתקווה שלא יתנגשו בצלע אחד מהרי הנגב.


"תנו להרוג ערבים בשקט"


בימים אלה מתרחשת תופעה ללא תקדים בישראל. המשטרה הכריזה מלחמה על בית המשפט העליון. לא מדובר בשוטרים זוטרים, אלא בכל הפיקוד הבכיר, כולל שר המשטרה. ומדוע כל המהומה?


הכול בגלל השוטר שחר מזרחי. הבחור הזה פשוט הוציא להורג אזרח ערבי, מחמוד גנאים, במסגרת מבצע נגד גנבי רכב. השוטר הועמד לדין בסעיף הריגה. בית המשפט המחוזי בחיפה קבע שהשוטר ירה בגנאים מבלי שנשקפה  סכנה לחייו ודן אותו ל-15 חודשי מאסר.


הפרקליטות הגישה ערעור על קולת העונש, ושחר מזרחי הגיש ערעור על ההרשעה ועל העונש. בית המשפט העליון בהרכב שבראשו ישבה הנשיאה דורית ביניש, קיבל את ערעור המדינה והכפיל את עונשו של מזרחי ל-30 חודשים. עדיין עונש קל ביחס ל-20 שנים שהוא עונש המקסימום על הריגה.


המשטרה יצאה מדעתה. החל מהשר, עבור במפכ"ל, המשך בניצבים וכלה בקצינים בכירים שהשתחררו, כולם התפוצצו מזעם ויצאו במסע של דה לגיטימציה לפסק הדין. מבחינתם בית המשפט העליון השתגע. והם צודקים. הם רגילים לגיבוי שבתי המשפט בישראל, מהשלום עד לעליון, נותנים למשטרה כמו גם לצבא כל אימת שמדובר בהרג ערבים. והנה, פתאום, ללא הודעה מוקדמת, בהפתעה גמורה, מכריז בית המשפט העליון שגם לחיי אזרח ערבי, אפילו הוא נחשד בגניבת רכב, יש ערך, ואין לשוטר רשות להוציא אזרח להורג על ידי ירי ישיר בראשו, גם אם הוא ערבי.


המשטרה רוצה יד חופשית להרוג ערבים כמו שלמשטרת דרום אפריקה בתקופת האפרטהייד הייתה יד חופשית להרוג שחורים. לא יעלה על הדעת מבחינת הפיקוד המשטרתי והשר האחראי, איש מפלגתו של ליברמן, ששוטר יהודי יורשע וייאסר באשמה שהרג ערבי. זה מטריף אותם. לצדה של המשטרה התייצבו מספר ניכר מעיתונאי ישראל, שאף הם סברו שבית המשפט העליון "יושב בתוך בועה". אותם שופטים זכו מאותם עיתונאים לדברי שבח כאשר פסקו בזכות הרג ערבים. אז כמובן השופטים לא חיו בבועה אלא היו מקושרים לעם. 


עתה מרכזים ראשי המשטרה את כל המאמצים אצל נשיא המדינה למען יעניק חנינה לשוטר ההורג. מעניין כיצד יפעל הנשיא שמעון פרס, האם ייכנע להיסטריה הגזענית ויעניק חנינה, או שמא יעמוד בפרץ וייתן גיבוי לבית המשפט העליון?


במקביל מאיימת המשטרה על הציבור כי השוטרים יאבדו מוטיבציה במאבק בפשיעה וכי יחששו להשתמש בנשק חם. מצוין. שוטרים לא ממונים על הריגת אזרחים, או על השפלתם, או על עינויים וטרטורם, אלא על הגנתם.


לימין הימין


חיים פרלמן הוא איש ימין קיצוני, מקורב לחסידי כהנא ופעל איתם בלא מעט פרובוקציות בשטחים הכבושים. בקיצור, גזען עם קבלות. השב"כ ניסה לגייס אותו כמודיע, והוא הקליט את שיחותיו עם המגייס מטעם השב"כ. התמלילים פורסמו בעיתונים ומהם התקבלה תמונה מאד מטרידה על שיטות גיוס סוכנים. איש השב"כ ניסה לשכנע את פרלמן להתנקש בשייח ראאד סלאח, ודווקא פרלמן הגיב בהסתייגות, לא כל כך מהרעיון, אלא מסיכויי מימושו מבלי שהרוצח יתגלה.


לאחר פרסום התמלילים, נעצר פרלמן כחשוד ברצח ארבעה פלסטינים ובדקירתם של פלסטינים נוספים, שהתרחשו בשנות ה-90 בירושלים. 


מקורביו של פרלמן טוענים כי המעצר הוא נקמה של השב"כ על פרסום התמלילים, ואילו חוקרי השב"כ טוענים כי פרלמן קשר עצמו לרציחות.


השב"כ הפעיל על פרלמן את שיטות חקירה המוכרות מחקירות פלסטינים בשטחים הכבושים. ניתוק מהעולם החיצוני, חקירה אינטנסיבית ואיסור להיפגש עם עו"ד. לאחר שבועיים של חקירות, הגיש פרקליטו של פרלמן עתירה לבית המשפט העליון, לחייב את השב"כ לאפשר לו להיפגש עם לקוחו.


מניעת פגישה עם עו"ד היא פגיעה חמורה בזכויות הנאשם.  השופט אדמונד לוי, איש ימין, סגן ראש עיריית רמלה לשעבר מטעם הליכוד ושופט צבאי, קיבל החלטה נדירה המחייבת את השב"כ לאפשר מפגש בין פרלמן לעורך דינו. זכויות הנאשם גוברות על טובת החקירה, קבע השופט. החלטה מצוינת, חבל שהיא מיושמת רק לגבי יהודים גזענים. הפלסטינים בשטחים הכבושים מתגעגעים לסוג כזה של החלטות, ולא מקבלים.


בעקבות הפגישה סיפר פרלמן על חקירות יומם וליל מלוות בעינויים, כמו קשירות, צעקות לתוך האוזניים, מכות, אגרופים, בקיצור שיטות כאלה וחמורות מהן שהפלסטינים מכירים מ-43 שנות כיבוש.


חבריו של  פרלמן כמו גם פרלמן עצמו, לא מתרגשים מהשיטות האלה כאשר הן מופעלות על פלסטינים. להיפך, הם תומכים בהן בכל לב. אבל כשמדובר בהם, נזכרים לפתע בזכויות אזרח וכל מיני עקרונות יפים שהם בדרך כלל בשימוש ארגוני זכויות אדם שמאליים ר"ל.


אני מניח שיש מתנגדי כיבוש, שבתגובה אינסטינקטיבית ראשונה, יאמרו, לא נורא, שירגישו הגזענים האלה מה שמרגישים פלסטינים כל ימות השנה.  מחשבה תבונית ועקרונית לא תהיה שותפה לכך. בניגוד לגזעני הימין, ההתנגדות שלנו לשיטות חקירה חריגות, לעינויים, למניעת מפגש בין חשוד לעו"ד היא עקרונית ואוניברסלית וחלה על כולם, ללא הבדל דת, לאום, מגדר והשקפת עולם. אשר על כן טור זה שותף למחאה על שלילת זכויותיו של פרלמן או כל אדם אחר,  ומצטרף לדרישה לכבד זכויות אדם של חשודים, שעה שהם מצויים בחדרי החקירות.


מפלט לסדיסטים


נדב הימן הוא חייל בסיירת מטכ"ל שנעלם לתוך הלילה במסגרת סדרת האימונים שערכו חיילי היחידה. הצבא ערך חיפושים נרחבים, בעיתונים פורסמה תמונתו, חששו שמא קרה לו משהו, אבל סוף טוב, נדב צעד 20 ק"מ ברגל והגיע לביתו. בעיתונות ובטלוויזיה רבו התמיהות, "מה קרה לחייל ביחידת העלית של הצבא"? לא זכור ביחידה מקרה בו חייל עזב באמצע את האימונים, שהרי מדובר בחיילים שעברו עשרות ראיונות, מבדקים, סינונים  ולכל אחד פרופיל פסיכולוגי של כמעט "אדם על". אז מה קרה?


מתברר כי חיילי היחידה עמדו בפני השלב האחרון והקשה ביותר ל האימונים, בו עוברים החיילים תרחישי סימולציה של נפילה בשבי. התרגילים כרוכים בהשפלות, מכות רצח, עינויים שעל פי הגרסה הרשמית נועדו לחסן את החייל לקראת נפילה בשבי. יש פסיכולוגים המתנגדים לכל האימונים האלה, משום שהם יכולים לגרום לטראומות לכל החיים. רק לאחרונה שמענו על חייל כזה, שבגיל 54 הוכר כנכה בעקבות טראומת העינויים שעבר, והביאו אותו לקצה הסיבולת.


יש חיילים שנשברים ומתפרקים, וההשפעות הן ארוכות טווח.


לטעמי אימונים אלה מיותרים לחלוטין. סימולציה לא יכולה לדמות שבי של ממש והיא לעולם לא תוכל לצפות התרחשויות אמיתיות בנפילה בשבי. סדרת האימונים הזו משמשת מפלט חוקי לסדיסטים שאוהבים להכות ולהשפיל, אבל מעבר לזה העניין חסר תוחלת.  טוב עשה נדב שפטר עצמו מהאימון המזיק הזה.


אלעראקיב אהובתי


27 ביולי  2010 ירשם כיום שחור במערכת היחסים בין מדינת ישראל לאזרחיה הבדואים. ממשלת ישראל הוכיחה את גבורתה וגייסה 1300 שוטרים כדי לאבטח הריסת כפר שלם בנגב, את אלעראקיב. 


מאות אזרחים, בהם נשים וילדים, מצאו עצמם בקיץ הלוהט ללא קורת גג.


מחיקת כפרים מעל פני האדמה הוא  מהלך עונשי של דיקטטורות אכזריות. גרמניה הרסה במלחמת העולם השנייה את הכפר הצ’כי לידיצה כעונש על פעולת המחתרת הצ’כית שהתנקשה בריינהרט היידריך, ראש המשרד הראשי לביטחון הרייך.


"הדמוקרטיה היהודית" הקרויה ישראל הוכיחה כי בכלל לא צריך להרוג מישהו מצמרת השלטון בכדי למחוק כפר מעל פני האדמה. מספיק להיות ערבי בדואי שָלֵו ושקט, שבסך הכול מבקש לשמור על אדמתו שהוא בעליה עוד בטרם היות "הדמוקטריה היהודית", בכדי שזו תהרוס, תגזול,תשמיד וגם תהרוג אם צריך, כי לא טוב היות אזרח ערבי ב"דמוקרטיה היהודית".


נכון להיום המשוואה היא: כפר בדואי נמחק, מול משפחות יהודיות המקבלות חוות בודדים שקמו על אדמות שנגזלו מהבדואים.


הרשע לעתים משתלם אבל לעתים מפעיליו  משלמים מחיר, גם אם באיחור. האינתיפאדה הבדואית, התקרבה עוד צעד.


אני מקווה שאלעראקיב תיבנה מחדש כפי שגם לידיצה נבנתה מחדש.


המגיב המצוי בוודאי ישאל, יעיר, יגער, האם אתה אומר שלידיצה ואלעראקיב זה אותו דבר? בוודאי שלא. ההבדלים הם, עדיין,  גדולים, וזה בלשון המעטה. אבל יש קווי דמיון בכל שלטון גזעני, ולכן גם הפתרונות הם  לעתים דומים, עם כל השוני בתקופה ובפרטים. הדמיון הוא במחיקת כפר של אוכלוסייה שלא זכתה ולא זוכה לשוויון זכויות וסובלת מנגישות השלטון.

תגובות
נושאים: מאמרים

21 תגובות

  1. דן לספירו – ליקוי מאורות? הגיב:

    כמה מוזר שאתה מדבר על ליקוי מאורות ובאותה נשימה כותב בהקשר של המג"ד ההרוג: "אבל מה לא עושים למען לווייה אחת טובה שתלכד שוב את העם המוסת".
    נראה שגם כאשר כלו כל הקיצין ואתה מוכרח להודות בתוקפנות ופשיעה לבנונית כנגד ישראל –
    גם אז אתה מסובב את העניין ומציג את רצח המג"ד כאינטרס ישראלי, ואת הכעס הישראלי כ"זעם של המון מוסט".
    אתה עוד מוסיף ומנתח את עקירת אותו עץ כאילו יש בדבר הזה "קזוס בלי" שמצדיק ירי על חיילי צה"ל.
    אכן ליקוי מאורות – אבל שלך.

  2. עופר לעודד קדם הגיב:

    עודד, אלוהים אדירים! אתה ממש ויתרת על הזכות למחשבה עצמאית. כל טיעון קלוש ככל שיהיה, ובלבד שיהיה נגד ישראל אתה מאמץ בלי לחשוב.

    ישראל יזמה את הרקטות לאילת?? איך בדיוק?

    ישראל הקריבה גופה של חייל כדי ללכד את העם? המוסת??
    ממש עצוב שאלו הקולות שעולים מהשמאל הרדיקלי הישראלי. תפקחו את העיניים.

  3. אבירם למגיב הגיב:

    דומני ששלוש דקות הוא הזמן להגיע במהירות הקול מהים עד גבול ירדן,
    מרחבי טיסה אדירים? אולי במדינת הגמדים.

    אני מודה לך על ההתייחסות, אבל גדעון ספירו עדיין לא נתן את דעתו בנושא (מלבד ההערה הראשונית), וחבל.
    מאוד מעניין אותי היכן הוא היה מציע לחיל האויר להתאמן בצורה רצינית מעל תוואי יבשתי,
    ומדוע טען שיש כאן מרחבים אדירים.

  4. לאבירם הגיב:

    הזמן בו חוצה מטוס קרב את רוחבה של ישראל בקו הירוק הוא בין 20 ל-40 שניות. בכל הסדר שבו תצא ישראל משטח הגדה, תספיק טעות של 2 מעלות באזימוט או איחור של שניה אחת בפנייה, כדי שלמדינה הפלסיטנית, או מי שזה לא יהיה, תהיה הזכות החוקית ליירט אותו. נחמד, לא?

  5. עודד קדם לגדעון הגיב:

    אהבתי תגובתך לעופר אלפר.

    אישית, אני בטוח לחלוטין, שישראל יזמה גם הפרובוקציה שם – וגם באילת.

    אך אני מבין, שזה מתיש, להפעיל, כל הזמן, את הפילטרים, לסינון המיטדע ה"חדשותי" – ולפיכך רק טבעי הדבר, שאנשים מסוגו של אלפר, טועים ומטעים…

  6. אבירם לגדעון ספירו הגיב:

    כמובן שישראל נדרשת כל הזמן להיות חכמה (ולא צודקת), ואילו לחיילים לבנונים יכול תמיד "לקפוץ הפיוז" בכל הזדמנות והם ילחצו על ההדק רק כי חייל ישראלי מנכש כמה עשבים בשטח ההפקר.
    האחריות כמובן תמיד על צה"ל ואף פעם לא על הצד השני, גם אם הוא לוחץ על ההדק ללא כל פרובוקציה משמעותית.
    יש לי סברה מעורפלת לפיה אם חייל ישראלי היה יורה על לבנוני בסיטואציה הפוכה – לא היית מגיב באותה צורה ("הלבנונים צריכים להיות חכמים ולא צודקים" וכו’).

    למען האמת ההערה האחרונה שלך ("מה לא עושים למען לוויה" וכו’) די אומללה.
    נרמז ממנה שהיה כאן עניין מצד צה"ל שמישהו מצידנו ייפגע על-מנת "ללכד שוב את העם המוסת".
    עצתי לך לחזור בך מהאמירה המיותרת הזו.

  7. גדעון ספירו הגיב:

    לעופר אלפר,
    לראות בצבא לבנון איום צבאי על ישראל בהתבסס על התקרית האחרונה, מראה על ליקוי מאורות. צבא לבנון המסכן, על גודלו וציודו הדליל, אינו מאיים על ישראל. ישראל היא זו שמאיימת על לבנון. לבנון לא יזמה מלחמה עם ישראל, אלא ישראל היא זו שפלשה ללבנון בשתי מלחמות, ובנוסף היא פולשת מדי יום למרחב האווירי שלה, ועושה בשמי לבנון ככל העולה על רוחה.
    גם את התקרית האחונה אפשר היה למנוע אילו נענתה ישראל לבקשת האו"ם לדחות את עקירת העץ עד לחזרתו של מפקד יוניפיל. ישראל סירבה. אילו נהגה ישראל לפי הסיסמה המוצעת לנהגים, אל תהיה צודק, תהיה חכם, המג"ד שנהרג היה עדיין בחיים. אבל מה לא עושים למען לווייה אחת טובה שתלכד שוב את העם המוסת.

  8. אלי הגיב:

    אני מתפעל כל פעם מיכולתו המדהימה של גדעון להתעלם מהמציאות

    ממשלת נתניהו היא בסך הכל ממשלה ימנית עם שתי ידיים שמאליות. ראש הממשלה הכריז על הסכמתו לשתי מדינות והקפיא את ההתנחלויות ל 10 חודשים. מה רע בכך כנקודת פתיחה? בינתיים הפלסטינאים הם הסרבנים ואינם נכונים להכנס למשא ומתן ישיר במסגרתו יוכל להעלות את דרישותיו ולהאזין לדרישות ישראל. החמאס ממשיך בפשעי המלחמה שלו ויורה טילים על ישובים אזרחיים. לא בטוח כלל שיש פרטנר פלסטיני שמוכן לקבל את דרישות המינימום של ספירן..אם קיימות כאלו בכלל

    אני מצר מאד על כך שלא ננקטת יוזמה מדינית רצינית כלפי סוריה אך חיזבאלה הוא המוצב הקדמי של אירן. כעת יש סכנה למלחמה עקב בעיות הפנים של לבנון לאור תוצאות החקירה של רצח חרירי. האם סבור הכותב שצה"ל לא צריך להתכונן לכך.

  9. אנטוניו זאפאטה הגיב:

    אני לא בטוח שאני מסכים שאנחנו צריכים לראות את כל הדעות הפוליטיות באותו מישור. אנחנו צריכים להיות ערים לכך שדעות ששוללות זכויות אדם של קבוצות מסוימות בחברה הן לא דעות שיש להן מקום בחברה מתוקנת. מאחר וסובלנות לדעות כאלה הובילו את האנושות לאסונות כבדים מאד, אולי זה לא כזה נורא אם המדינה שוברת כמה כללים במאבק בהן. מה שעושים לפעילי ימין לא מדיר שינה מעיני. הרבה יותר מדאיג זה כשהמדינה משתמשת באותו עיקרון של "הדמוקרטיה המתגוננת" גם לעמדות שכן עולות בקנה אחד עם הדמוקרטיה כמו הדרישות של המיעוט הפלסטיני לשוויון או הגדרה עצמית. ובכלל, שמאל זה לא תמיד קנאות פאציפיסטית. במצבים בהם יש איום על ערכים דמוקרטיים בסיסיים, אין מנוס מהפעלת אלימות כי האלטרנטיבה היא בלתי נסבלת.

  10. מתכוננים? (ק.א.) הגיב:

    מי אמר:
    …העולם השתנה היום. דרושות 6 או 7 שנים של מלחמה כדי לטפל בטירור…

    היה זה אהוד ברק בראיון ל BBC ביום שלישי אחד בשנת 2001 ביום ה 11 של חודש ספטמבר, בשעה שהמומחה לבטחון אמר דברים אלה מאחוריו על המסך עמדו שני מגדלים מעשנים.

    הכותרת צריכה להיות לא "מתכוננים למלחמה" אלא: ממשיכים בתוכניות המלחמתיות במלא המרץ (בשיתוף עם אמצעי התקשורת).

  11. מבין עניין הגיב:

    שתי הערות
    אולי יואיל מר ספירו להביא את המקור של הצהרות השלום האירניות.
    האם מר ספירו מצפה שנביא כל החלטה של בית המשפט העליון לאשורו?
    החמרת העונש למזרחי – כן
    הריסת מבנים לא חוקיים – לא

  12. גיא ר"ג הגיב:

    מר ספירו שוב חוזר לאנלוגיה עם המשטר הנאצי בכל הזדמנות בו הוא מתאר את צעדי המדינה הדורסניים שמנומקים (על ידי המדינה) כצעדים הכרחיים של ‘דמוקרטיה מתגוננת’.

    אפשר בהקשר זה למנות מאות צעדים של עשרות מדינות שמחשיבות את עצמם כדמוקרטיות ונאורות.

    והדוגמא האחרונה שכעת בכותרות היא זו של אריזונה ומלחמתה במהגרים. ויש המגדירים מלחמה זו כמלחמת חורמה בזכויות בסיס של אותם אלו שהיגרו צפונה ממולדתם במרכז/דרום אמריקה משום ששם לא זכו לזכויות קיום ביסוד.

    כך שהצעדים של אריזונה הם הכרזת מלחמה על הזכות האנושית להתפרנס ולהתקיים.

    אינני רואה איזכורים של ספירו למעללי השלטונות בארה"ב למשל אלא רק השוואה קונסיסטנתית לגרמניה הנאצית שהיא אפילו בהקשר של המחשת עוולות השלטון כנגד זכויות האדם הבסיסיות אינה אלא מתיחת אמצעי הכתיבה המופלאה של ספירו על מנת ליצור את המכנה המשותף הנמוך ביותר אותו הוא יכול להעלות על דעתו כאמצעי לכתיבה יותר דרמטית אולי.

  13. יגאל הגיב:

    מס’ הערות:
    א. "האימפריה הישראלית" – לא הגזמנו?
    שטחי המדינה לא כל-כך גדולים. להזכירך
    לאי-אלו מדינות שכינות מעט יותר שטח.
    ב. סוריה חפצה בגולן ובתמיכה בינלאומית.
    היא לא חפצה בשלום עם ישראל – היא בהחלט
    הייתה שמיחה לספח אותנו לכנפיה, ולסלק
    מפה כמה יהודונים.
    ג. המשטרה רוצה יד חופשית להרוג עבריינים.
    לאו דווקא ערבים.
    ד. לגבי סדיסטים – טוב, מלחמות זה לא פיקניק.
    אולי אתה נגד מלחמות, אבל להתכונן נגדם
    דורש קצת….
    ה. לגבי הריסת הישוב הבידואי – אני מסכים.
    יום שחור. 

  14. גדעון ספירו הגיב:

    למבין עניין,
    נא לדייק. לא כתבתי על "הצהרות שלום איראניות". כל שטענתי הוא, שלא נשקפת סכנת מלחמה מצד איראן. אף מנהיג איראני לא איים בשליחת טילים לכור בדימונה ולא דווח על אימוני חיל האוויר האיראני בטיסות ארוכות טווח כדי להגיע לישראל, או על אימוני יחידות איראניות המקבילות לשייטת 13 ולסיירת מטכ"ל כדי לנחות בישראל, או על מסוקים שמתאמנים במדינה שלישית כדי לשפר את הפעילות בשטח לא מוכר. אחמדינג’אד ואחרים מגדפים את ישראל, צופים את התפוררותה מבפנים, אבל לא מאיימים עליה במלחמה.
    הרעיון שהעלית להביא לאישורי החלטות בית המשפט העליון, בהחלט מעניין. אני בטוח שהליך כזה היה חוסך הרבה אי צדק ועוולות.

    ליגאל,
    גם יד חופשית לירות על עבריינים, הוא רעיון פסול.

    לאנטוניו זאפאטה,
    כשאתה במיעוט במדינה ימנית שמגלה נטיות לרדוף ולהציק לשמאל, האינטרס שלך הוא לשמור על עקרונות של דמוקרטיה ליברלית, גם אם ממנה יהנו יריביך ואויביך. כשאתה רוב, בוודאי שאתה יכול להרשות לעצמך לנהוג ברוחב לב ולשמור על זכויות המיעוט גם אם הוא ימני קיצוני. כבר ראינו לאן מדרדרות מדינות שלא בחלו בשיטות אכזריות לדכא ימין פשיסטי, ולבסוף הדרדרו לרודנות נוראה.

  15. בועז גטניו הגיב:

    למר ספירו. אכן מרחבי "האמפריה הישראלית" קטנים,ואין בה הרים גבוהים. וכשצריך להתאמן בטיסה בהרים גבוהים עושים זאת במקום שיש כאלה. עד לא מזמן זה היה בטורקיה. ואת כל זה יכלתה לברר לבד. וכן, תכליתו של הצבא היא הכנות למלחמה, כזו או אחרת. ניגוח לשם ניגוח, ללא בסיס אמיתי?

  16. בטטה הגיב:

    אפרופו סוריה-באתר הארץ פורסמה כתבה על גרושם של 130000 תושבי הגולן הסורי ב-1967 ומה עלה בגורלם. כניסה לקישור מובילה לדף ריק המעיד על יירוט הקישור. מעניין למי היה עניין בהסתרת האמת .
    יום קודם לכן שני בלוגים שחשפו את זהותו של קפטן ג’ורג’ יורטו גם כן.

    כנראה שזו שיטה חדשה של השלטון והימין להלחם במי שחושף אמת לא רצויה .

    כדאי מאוד שהאתר יהדק את האבטחה שלו .

  17. עודד קדם הגיב:

    מסכים איתך בכל, מלבד הקריאה, לזכויות לעציר הכהניסט.

    שיחטוף מה שהוא עצמו, רוצה לגרום לערבים. עונש חינוכי אידיאלי.

    מלבד נושא זה, כאמור, מסכים לחלוטין עם כל דבריך כאן.

  18. שירה הגיב:

    בעניין שחר מזרחי, הפתיע אותי מאוד לטובה עו"ד קובי סודרי שהגן על החלטת ביהמ"ש העליון בצורה לוגית, נבונה, חדה והומנית. הופתעתי לגלות עו"ד כזה.

    חוץ מזה, המאמר מרתק, מעניין, נבון ומפתיע- כרגיל.

  19. אבירם הגיב:

    גדעון ספירו כנראה חושב שהוא חי במדינה רחבת ידיים כמו אוסטרליה או ארה"ב, אחרת קשה להסביר את הביטוי "מרחבי האימפריה הישראלית".
    מטוס קרב חוצה את ישראל לרוחבה בזמן של שלוש דקות, לכן קשה להסכים להיתממות של ספירו לפיה חיל האויר יכול להסתפק במרחב הישראלי לאימונים.

  20. עופר אלפר הגיב:

    לגבי שחר מזרחי באופן נדיר אני מסכים עם גדעון. התמיכה העיוורת של השר ושל המשטרה מבישה. בניגוד להחלטת בית המשפט הם מגבים באוםן עיוור ומשתמשים בהפחדות ואיומי סרק כדי להצדיק את הגיבוי הנאלח.

    לגבי הבדואים, שוב מסכים עם עיקר הדברים. ההשוואה הקבועב שלך לגרמניה כרגיל מיותר ומקוממת. טיפלת בנושא חשוב בדרך פרובוקטיבית, ובכך הפחתת את החשיבות שלו.

    לגבי סיירת מטכל. קטנתי וקטנת גם אתה. לא יודע איזה אימונים נחוצים ואיזה לא נחוצים.
    אבל אתה לא תפספס פרובוקציה של לקרוא לחיילי צהל סדיסטים…

  21. עופר אלפר הגיב:

    ספירו אומר "אין היום שום איום צבאי על ישראל. להיפך, מדינות ערב כמהות לשלום, סוריה והרשות הפלסטינית ממש מתחננות"

    וכהרגלו מעוות את המציאות.
    כמה שאלות:
    1) איך אתה מסביר את (שוב) את התוקפנות האחרונה של צבא לבנון?? אני מניח שתמצא הסבר יצירתי והזוי ששוב יאשים את צה"ל.
    2) איך אתה מסביר את הגיבוי העיוור שניתן ע"י סוריה חיזבאללה ולבנון למתקפה? הרי גם את המלחמה האחרונה, להזכירך, הם התחילו.
    3) איך אתה מסביר את ההתחמשות חסרת התקדים של ארגון הטרור חיזבאללה. הסבר של הגנה עצמית מעליב את האינטיליגנציה. הם כבר שנים תוקפים ראשונים ומתבכיינים על התגובה.
    4) לגבי הפלסטינים, הלוואי. אני נוטה להסכים פה לגבי הסרבנות של ממשלת נתניהו אבל אני לא משוכנע שהפלסטינים באמת מוכנים להתפשר כלומר לוותר על זכות השיבה.
    5) לגבי סוריה. מסכים. הסרבנות היא ישראלית.
    6) לגבי איראן, אין מה להרחיב. רק עיוור לא יראה שמדובר במדינה תומכת טרור ומסיתה.

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים