אני החתום כאן, איתן קלינסקי, יצאתי לגימלאות אחרי ארבעים שנות עבודה במשרד החינוך. ברצוני לשתף אותך בחוויה חינוכית לא נעימה שהסעירה אותי. צפיתי בסרטי וידיאו שצילמו בדואים ביום שלישי 27 ביולי, היום שבו הוחרב הכפר אל-עראקיב. מכל המראות שראיתי אני מבקש לתחום את מכתבי רק ב-ד’ אמותיו של אירוע אחד. במבצע הפינוי, שבו היו כאלף שוטרים, נטלה חלק גם חברת כוח אדם שהעסיקה בימי החופשה עשרות נערים במלאכת הפינוי, ובמיוחד בכל הקשור להוצאת הרהיטים מהבתים. להערכתי, מדובר בנערים בני 15 עד 17, שרק אתמול למדו במערכת החינוך ספרות עברית, תנ"ך, מחשבת ישראל ואזרחות.
איזה עולם ערכים מוסרי יכול להזדקר מתוך כל מה שלמדו, כשהמצלמה מראה לי נערים רוקדים וצוהלים, בזמן שדחפור מסיים את מלאכת הריסת בית, דיר כבשים, שובכי יונים, או מקלף שדרת עצי זית.
אני מצר על שיעור האזרחות המצמרר שראיתי בסרטי הווידאו, שתלמידים במערכת החינוך הישראלית מתפרקדים בנינוחות זחוחה על הספות, המיטות והכורסאות, שאת חלקן הם הוציאו לפני שהדחפורים עלו על הבתים וחלקן נותר קבור תחת הריסות הבתים, והם שרים – "עם ישראל, עם ישראל חי".
מול התלמידים היהודים, שהישירו מבט מבודח למצלמות שכוונו אליהם, ושפת גופם שידרה שמחת חיים וסיפוק בכל מה שהם עושים, ניצבו תלמידי מערכת החינוך – ערבים-בדואים מאופקים – שאתה מופקד עליהם, ורואים איך ביתם הופך לערימת גרוטאות לקול מצהלות של שירה עברית, שלטעמי זו היתה שפה עברית מובסת.
מצד אחד, מצהלות נערים יהודים שרים בעברית מובסת "עם ישראל חי" ומצד שני, דממת ילדים ונערים בידואים מכונסים בעצמם.
בעוד שלושה שבועות התלמידים שרקדו וצהלו והתלמידים שדמעו יפגשו באותה מערכת חינוך. אך כל אחד מהם למד שיעור אזרחות שונה בתכלית השינוי בחופשת הקיץ שלו. מחוז הנגב של משרד החינוך יפתח את שעריו ב-1 בספטמבר לאלה שצהלו ורקדו באל-עראקיב ולאלה שדמעו. אני מודאג מהשיעור באזרחות שקיבלו עשרות התלמידים היהודים מבאר שבע, שהועסקו על ידי חברת כוח אדם בחופשת הקיץ באותם לילה ובוקר, בהרס הכפר הבדואי אל-עראקיב. כן, אני גם מודאג מתוצאות השיעור באזרחות שלמדו התלמידים הבדואים. בדממה אילמת הם חוו את שיעור האזרחות הקשה ביותר – הרס ביתם – על רקע שפה עברית מובסת ומתנגנת, "עם ישראל חי".
מר גדעון סער, לשירה הזאת אינני נאמן. לבולדוזרים הללו אינני נאמן. לעקירת אלפי עצי זית אינני נאמן. לעקירת אנשים מביתם – כשבבית העלמין בכפרם טמונים כבר 110 שנים בני משפחתם – אני, פשוטו כמשמעו, לא נאמן.
אני חש נאמנות ומחוייבות מוסרית לעשרות הילדים שפגשתי בכפר החרב, ששוטטו בשמש הקופחת בארבעים מעלות חום ובלילה החשוך ללא אמצעי תאורה. ללא מים זורמים, ללא חיים. אני חש מחוייבות יהודית כלפי אותם ילדים שבמחיצתם הייתי במשך היום והלילה של 2 באוגוסט, יום אחד לפני שהרסו שנית את הכפר או, ליתר דיוק, את המעט שהצליחו לבנות מיום ההרס הראשון ב-27 ביולי.
לדפי שלום
סעי לאל עקריב, בכל טלפון סלולרי של אנשי הכפר תראי את התמונת של הילדים הצוהלים,חלקם חובשי כפות על רקע הבתים החרבים. רבים מהם צילמו בוידיו. תעשי מה ששבתאי לוי עשה או במינו קטן יותא וצנוע יותר מה שאני עשיתי- לנתי רק לילה אחד ויום אחד באל עקריב.
קשה לי להבין את הזעזוע של
איתן קלינסקי, על התנהגותם של הנערים שסיעו בפינוי.
הלו זה בדיוק החינוך הציוני שהם קיבלו בבתי הספר.
שבתאי
לשבתאי היקר שלום
אני מעריך , ליתר דיוק מעריץ, את כל מה שעשית באל – עקאריב. אתה היחיד שבאת לשם והיית כל הימים וכל הלילות עם תושבי הכפר בשמש הצורבת ובלילות של "מלון אלפי כוכבים". אם כמוך היו באים מאות או אלפי יהודים , אל עקראיב לא היתה נפגעת. אתה בגילך המופלג התעמתת עם שוטרים, נערי קבלן פוחזים ועולזים ועם פרשים המנופפים באלות. בעוד אני עבדך הנאמן הייתי שם רק לילה אחד.
לגופו של ענין , אני כואב את פרות הבאושים של החינוך, אם ילדים יכולים להתנהג כפי שהתנהגו. ואתה היית היהודי היחידי שייצג ברגע המזויע את ישראל האחרת.
ולגופו של הנושא .
אפשר לקגל לינק לסרט הוידיאו?
עם כל רצוני הטוב לתמוך בך, מר קלינסקי, הרי שכל עוד אינך מספק את התמונות בפועל או לינק לתמונת בפועל שאתה מדבר עליהם, הרי שמדובר, מבחינתי, בעדויות שמיעה שאינן שווות פרוטה. אז יש תמונת או אין?
איתן כמה נכון וכמה כואב. לצערנו הדברים שלך הנכוחים כל כך יתאדו על ליבו הצחיח של שר החינוק. לצערי הרב אנשים כמוך אין די במערכת החינוך. הלואי והיו יותר. אבל כבר לא מייצרים מפס הייצור הזה. בהמון הערכה וכבוד דודו פלמה