יום הטלת פצצת האטום על הירושימה, 6 באוגוסט, מצוין ברחבי העולם באירועים שונים ומגוונים, במטרה להזכיר לאנושות את סכנת השואה המרחפת עליה, כל עוד מתקיימים מצבורי נשק גרעיני.
סכנה זו מוחשית במיוחד במזרח התיכון, אזור רגיש, מסוכסך ומועד לפורענויות. ישראל, בעלת חימוש גרעיני של מאות פצצות אטום ומימן, בנוסף לחימוש ביולוגי וכימי, מהווה תמריץ למדינות אחרות להצטייד בנשק השמדה המונית, ולכן יש דחיפות עליונה בפירוק המרעום הגרעיני באזורנו והפיכתו של המזרח התיכון לאזור מפורז מנשק השמדה המונית.
דעת הקהל בישראל אינה שותפה לסכנה האורבת לנו. ממשלות ישראל הצליחו לא רק להרדים את ערנות הציבור בתחום זה, אלא עלה בידיהן להטמיע את הדעה כי היותה של ישראל בית קיבול לכמות אדירה של נשק השמדה המונית, הוא סם ההצלה שיבטיח את קיומה של ישראל.
אסון גרעיני שעלול למחוק את ישראל ושכנותיה מהמפה, אינו תרחיש אימים של כמה תימהונים, אלא סכנה ממשית. הקהילה הבינלאומית חייבת לקחת את הנושא לטיפולה ולדאוג כי במזרח התיכון לא תימצא מדינה המחזיקה בנשק הסופני הזה.
ביטוי למצב העגום בנושא זה בישראל בא לידי ביטוי בהפגנה שקיימו חברי הוועד הישראלי למען מזרח תיכון חופשי מנשק אטומי, ביולוגי וכימי, ב-6 באוגוסט, מול משרד הביטחון בתל אביב. היינו חמישה מפגינים, ההפגנה לא דווחה בעיתונות, ולכן זה היה לא אירוע. בישראל אנו נתפשים במקרה הטוב, כחבורה של תמימים, ובמקרה היותר רווח, כחבורה של בוגדים. התנחמנו בכך שבהקשר הבינלאומי, אנו חלק ממשפחה גדולה שאולי תציל את העולם מהשמדה.
ב-8 באוגוסט שוחרר מרדכי ואנונו מכלאו לאחר שסיים תקופה של שלושה חודשי מאסר שנגזרו עליו בגלל ששוחח עם בעלי אזרחות זרה. הוא הוחזק בתנאי בידוד באגף השמור ביותר בכלא איילון, שם מוחזקים רוצחים ועבריינים אחרים ממשפחות הפשע בישראל.
מדוע היה צריך לכלוא את ואנונו באגף זה? שהרי מדובר באיש שלום לא אלים, שאין נשקפת ממנו כל סכנה. התשובה ברורה: שרותי הביטחון של ישראל אינם יכולים לסלוח לואנונו, שעל אף 18 שנות מאסר, לא נשבר, נשאר נאמן למאבקו נגד נשק גרעיני, ולא הביע חרטה על שמסר לעיתון האנגלי סנדיי טיימס ב-1986 מידע על המתרחש מאחורי חומות הכור הגרעיני בדימונה. על כן הם ממשיכים להשפילו.
כמעט מיותר לומר, כי גם מאסרו האחרון לא שבר אותו. האיש עשוי מפלדת אלחלד, בלתי ניתן לשבירה.
ברור לכל בר דעת שלא נשקפת ממנו כל סכנה לביטחונה של ישראל. הגיעה העת, שישראל תחדל להתעלל בואנונו, תסיר מעליו את ההגבלות ותאפשר לו לעזוב את המדינה למקום בו יחפוץ לחיות.
הפוליטרוק
הרמטכ"ל מינה קצין חינוך ראשי חדש. אלוף משנה (קולונל) ארז וינר. מיהו אותו וינר? מתברר שמדובר במתנחל חובש כיפה. הוא נושא עימו קריירה צבאית של פיקוד על יחידות בצבא הכיבוש שלקחו חלק בדיכוי ההתקוממות הפלסטינית. במושגים צבאיים, יש לו הרבה דם על הידיים, אבל מאחר ומדובר בדם פלסטיני, הוא לא יושב בכלא אלא מקודם בהיררכיה הצבאית. תקוותי שבעתיד יעלה בידי שוחרי זכויות אדם להביאו לבית הדין הבינלאומי השופט פושעי ופשעי מלחמה.
מה תפקידו של קצין חינוך ראשי בצבא כיבוש? בין השאר לדאוג לכך, כי אם יימצאו מי שמפקפקים בצדקת המשימות, יש לשטוף את מוחם ולהוציא מהם כל בדל של סימני שאלה.
בעבר התבטא וינר בנושא הסירוב לשרת בצבא, וכינה את המסרבים "סמרטוטים". הוא לא מבחין בין סרבנות מימין או משמאל. לדידו צעיר שמסרב לשרת בצבא משום שהוא לא מגרש את כל הערבים, אינו שונה מצעיר המסרב להתגייס משום שאינו רוצה לקחת חלק בפעולות הרג ודיכוי נגד אוכלוסיה אזרחית. אלא ואלה סמרטוטים. מי שסירב לשרת בצבא דרום אפריקה בתקופת האפרטהייד בגלל גזענותו, לא שונה ממי שמסרב כיום לשרת בצבא דרום אפריקה החדשה בגלל שאינו מוכן לדור בכפיפה אחת עם שחורים. דין שניהם, לפי וינר, לסמרטוטיה.
קצינים כמו וינר, הם חלומו של כל דיקטטור, סמרטוטים בשרות העריצות.
המתנדבים
לאחרונה הגיעה בטיסה מיוחדת מארה"ב קבוצה גדולה של צעירים יהודים אמריקאים שהתנדבו לשרת בצבא הישראלי. האירוע נתפש כה מיוחד וחשוב עד שנשיא המדינה שמעון פרס בן ה-87 הטריח עצמו לנמל התעופה וקיבל את פניהם בחיוך ובפרחים.
מה קורה לנוער יהודי בארה"ב? הוא השתגע? להתנדב לשרת בצבא גזעני השולל זכויות אדם בסיסיות, זכויות מהן הם נהנים בארה"ב?
צריך להודות באמת העצובה: מדינת ישראל הצליחה לסרס מבחינה מוסרית ואידיאולוגית לא מעט יהודים ברחבי העולם. הסוכנות היהודית, האחראית להגירה לישראל, מנצלת היטב את חופש הפעולה שלה בארה"ב ומארגנת מחנות הכנה לצעירים יהודים בדרכם לגיוס הצבאי.
מזכיר לי את הטמפלרים הגרמנים בפלשתינה בשנות ה-30 של המאה הקודמת, שחלק מהם הזדהה עם גרמניה הנאצית, הקימו תנועת נוער שקיימה מחנות הכנה והזדהות עם גרמניה. רבים מהם חזרו לגרמניה לשרת בצבא.
אני מכין עצמי לקראת תגובות הזעם: שוב הוא משווה עם הנאצים? תירגעו. לא משווה עם הנאצים, אלא מאתר קווי דמיון אצל שתי קבוצות, המגלות הזדהות עם מדינה גזענית ורואות בשירות הצבאי את הביטוי האולטימטיבי להזדהות.
נגמרה המסיבה
שר הפנים הגזעני אלי ישי, הנאבק לגרש מישראל את כל הילדים שנולדו בישראל למהגרי עבודה, אינו יודע מנוח. לאחר שהאשים אותם בהפצת סמים ומחלות, כמו איידס, צהבת, שחפת, (סגנון זהה לזה של הנאצים נגד "היהודים מפיצי המחלות"), הוא אימץ שיטה חדשה. בדיון שהתקיים בכנסת במסגרת מושב מיוחד (הכנסת עתה בפגרה), הציע ישי לומר לילדים המגורשים, "המסיבה נגמרה. אבא ואמא עשו מספיק כסף, התעשרו, עתה חיזרו לסבא וסבתא".
מהגרי העבודה מבצעים בישראל את כל העבודות שישראלים לא מוכנים לעשות, ותמורת שכר שלרוב הוא מתחת לשכר המינימום. לכנות זאת "מסיבה", צריך מידה רבה של בהמיות.
בדיון זה התגלה גם השמאל הציוני במערומיו. ח"כ אילן גילאון ממרצ, כינה בקריאת ביניים את ישי "גזען פרימיטיבי" והוסיף שילדי מהגרי העבודה "משרתים בצבא יותר מהילדים שלך".
השר ישי אכן גזען פרימיטיבי, והעובדה שהממשלה והחברה הישראלית לא מקיאות אותו, היא חרפה. אבל מדוע צריך איש שמאל שמגדיר עצמו כסוציאליסט להכניס את הצבא כנימוק למתן זכויות? ואם יתברר כי בין ילדי מהגרי העבודה יש פציפיסטים, או מתנגדי כיבוש, האם זכותם פחותה מהאחרים?
לא מסכים עם כל הכתוב על גדעון,
אך הקטע האחרון מדויק להפליא.
גדעון, אתה אמיץ.
David Bowie כבר אמר את זה…
גוגל (יוטיוב):
David Bowie I´m afraid of Americans live
לראשונה בחיי אני מצליח להזדהות עם שמץ מדעותיו של ספירו…גירוש ילדי העובדים הזרים הוא פשע נגד ילדים. במרבית המדינות אליהם הם אמורים לחזור שוררים בורות, עוני ותחלואה שרק מדינות ערב יכולות להתחרות בה.
אך קראו לפוליטיקאי שקצת לפני השואה לא הסכים להכניס את הילדים לשוויץ מאחר ו"הספינה מלאה?"
ההשוואה למפלרים לא הוגנת: הטמפלרים קיימו אורח חיים גרמני, זיקתם לארץ מוצאם הייתה ברורה והם היו נכונים לשאת בתוצאות ולשלם את מחיר בחירתם המתועבת. זיקתם של יהודי ארה"ב למדינת ישראל, לעומת זאת, אינה יותר מאשר טריפ לא מאד מוצלח שאינו טומן בחובו מחוייבות או סיכונים ממשיים.
השאלה המתבקשת היא כמה מהם מוכנים לסבול נידוי בשל מעשיהם?
מטרתם בחיים היא להביא חורבן כמה שיותר מהר כדי שאח"כ יבוא המשיח. יש כאן רופא שמוכן לבדוק את האנשים שמראיין מקס בלומנטל בקישור:
— קישור —
לך תדע כמה כאלה יש בממשלת ישראל…
הרמטכ"ל מינה קצין "חינוך דתי" חדש. אלוף משנה ארז וינר. אבל לפני זה אש-כ-נזי מינה את את גיורא איילנד ל"בודק-חוקר"… כך הבנו שהמוח הציוני-הצבאי ממציא פטנטים אלימים – במקום להשתמש בפטנט מוכר – בשלום! כי ה"הבודק" שהוא קצין בכיר לא שואל: "האם יש בכלל צורך ותבונה, בהשתלטות בכוח על ספינה"? וכשחוקר "האירוע" הוא ממציא "דוקטרינת דאחיה" – רק שאלות "על הביצוע" נשאלות. לכן מינה אשכנזי את גיורא איילנד ל"חוקר". ומה הגיורא הזה חושב? – שהמשט ההומניטרי הוא ‘אויב שלנו, שאיפשר לעימות כלפינו לפרוץ, ולכן נכון ללחום נגד המשט. ב"עדכן אסטרטגי" ב-10.2008 כתב איילנד: "המלחמה הבאה תהיה בין ישראל ללבנון ולא בין ישראל לחיזבאללה. מלחמה זו תביא לחיסול צבא לבנון, להרס תשתיות לבנון ולסבל קשה לאוכלוסייה". במכתב לעו"ד נטע עמר מהאגודה לזכויות האזרח, כתב איילנד, אז ראש אג"מ: "חלק גדול מאוד מהנפגעים מקליעים חיים (הרוב!) הם כאלו שאכן רצינו לא רק לפצוע אותם אלא להרוג אותם. אלו אותם אנשים שיורים עלינו בתחמושת חיה. העובדה שרובם נפגעים בחלק העליון של הגוף או בראש הוא דבר חיובי". נראה שזו הדוקטרינה שאימץ לו גם אשכנזי, שניהם מגדירים גם את משתתפי המשט כמי שצריך היה להרוג, וכך הם רוצים שיקרה בעתיד. כך טען איילנד במכללת אחוה (11.11.2009): "חיי חיילים חשובים יותר מחיי אזרחים של הצד השני, שלא נטעה בענין". והוא חושב שזה תואם לחוק הבינלאומי… [נסיתי לשלוח את זו התגובה ל"הארץ", עורכי התגובות פסלו אותה].
גדעון ספירו לא ממש טורח לברר עובדות.
מספיקה לו העובדה שאיש צבא הוא מתנחל כדי שהוא יגיד ש"יש לו דם על הידיים" (זה בכלל חוקי לטעון את זה??)
הוא טוען שישראל דיקטטורה (השוואה לנאצים בכל הזדמנות) בעוד שמדינות ערב כמהות לשלום כבר שנים.
הוא עמוס בתיאוריות קונספירציה, ראה מאמרו הקודם שטען שצה"ל יזם את התקרית שבה צבא לבנון פתח באש והרג חייל צה"ל, כי "אין כמו גופה כדי ללכד עם מוסת"
אז הנה תיאורית קונספירציה משל עצמי, גדעון ספירו הוא שתול של מחנה הימין.
המטרה היא להכתים את מחנה השמאל בסהרוריות ובכך לשמוט את הרלוונטיות שלו.
האמצעים פשוטים, להכפיש את ישראל בכל מצב ללא קשר ללא קשר לעובדות, להאשים את ישראל הכל רעה חולה אפשרית (טכניקות אנטישמיות קלאסיות)
וכך קורה שנושאים חשובים כמו גירוש ילדי העובדים הזרים או המלחמה בכיבוש הישראלי מקבלים טיפול פרובוקטיבי מגדעון, דבר שמחליש אותם והופך אותם לנחלת השמאל הקיצוני האזוטרי.
לצערי גדעון אתה מצליח. הטורים שלך מצליחים להרחיק כל בר דעת שוחר צדק ואתה נותר עם מועדון מעריצים זעיר של שטופי מח.
יש שמאל אחר.
שמאל שנלחם בכיבוש, נלחם למען צדק חברתי, שנלחם בהחלטה המבישה של אלי ישי, אך בו זמנית מתייחס לעובדות באופן ענייני ונטול פרובוקציות.
עופר א. (השמאלי יעני) תוקף את ספירו תוך סילוף הכתוב במאמרו:
ספירו לא כותב סתם שלקצין חינוך ראשי יש דם על הידיים, אלא מצרף את העובדה שפיקד על דיכוי ההתקוממות הפלסטינית. הארץ מוסיף שבאינתיפאדה השנייה פיקד על גדוד דוכיפת ברמאללה. האם אפשר לדכא התקוממות של עם כבוש בלי להיות מוכתם בדם על הידיים?
ספירו לא משווה "סתם כך לנאצים" אלא מסביר כי התבטאויותיו של ישי על העובדים הזרים כמפיצי מחלות, מזכירה את התעמולה הנאצית הזהה כלפי יהודים. עופר חושב שלא? שמאל מוזר.
האם עופר מתכחש לעובדה שבשלב הנוכחי של הסכסוך העולם הערבי מציע הסכם שלום וישראל דוחה אותו?
בעניין התקרית בלבנון, ספירו פשוט ציין את העובדה שישראל סירבה להצעת האו"ם לדחות את עקירת העצים עד לחזרתו של מפקד יוניפיל, עניין של יום יומיים. ישראל סירבה. על כך כתב ספירו בצדק שלעתים רצוי להיות חכם ולא צודק. זה פשוט חוסך חיים. זה שמאל קיצוני?
האם עופר מכחיש את העובדה שישראל היא דיקטטורה בשטחים הכבושים, ולא רק שם, גם לגבי הבדואים בנגב?
ספירו הוא שמאל מתון, שנחשב לקיצוני בגלל שכל המחנה פנה חזק ימינה.
כתבה אנטישמית נגד קצין צה"ל ישר דרך, צנוע, אוהב עמו – ואמיץ לב.
ארז וינר מפקד מצויין, אכפתי, ערכי – ומוסרי מאין כמוהו.
ולא – אין לו על הידיים, אלא מסירות, כנות, נתינה, ערכיות.
בכל מקום מתוקן, היה הכותב סופג תביעת דיבה.
אך כנראה שארז וינר שלנו, אדם עסוק – ואין לו פנאי לקרוא הבלים אלו.
–
אשרי הכותב, יושב לו בכייף, מוגן על ידי חיילות וחיילים אמיצים
המונעים ממחבלים, אוייבים, צבאות ערב – לתקוף את ביתו – ולהעבירו לעולם הבא.
כותב זה הינו כפוי טובה – ואינו נבון להבין היכן הוא חי.
עצוב לי עליו.
אז בואו נראה, רק עובדות:
ארז וינר
מתנחל ובן להורים מתנחלים
—————
ורק לציין עובדה קטנה, לשמש כחייל כיבוש בשטחים, לא מגן עלי ולא על משפחתי, אלא רק מסכן את עתידם לאור השנאה המצטברת בקרב שכני הפלסטינים. יעבור לקו בתחומי הקו הירוק וישמור על הגבול, אתמוך בו ובעבודתו הקדושה.