בימים האחרונים ראיתי ושמעתי חלקים מעדויות ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושר הביטחון, אהוד ברק, בוועדת טירקל לבחינת אירועי המשט לעזה. הן ראש הממשלה והן שר הביטחון נעצו מבט ישיר חודר במצלמה ואמרו, שהם אחראים באופן מלא לתגובה הישראלית למשט. אולם אחרי מתן עדותם הסתבר שהם אינם אחראים לכלום. כאשר שמעתי אותם חשבתי מצד אחד, שג’ורג’ אורוול בספרו "1984″ היה שמח על דוגמא נוספת ומושלמת לשיח-חדש בצד מלחמה היא שלום, חירות היא עבדות ובערות היא כוח. מצד שני, עלתה בראשי המחשבה שאולי מצאנו סוף סוף את הדוגמה הישראלית למלכוד 22 של ג’וזף הלר. אם אדם אחראי באופן מלא לדבר כלשהו, סימן שאין לו כל אחריות על כך, ואם הוא טוען שאינו אחראי כלל או שיש לו רק חלק קטן באחריות והיו עוד אחראים, סימן שהוא ורק הוא אחראי מלא לקטסטרופה.
עדויותיהם המוכנות והמדוקלמות הזכירו לי הרצאה של הפילוסופית אגנס הלר ששמעתי לפני שנים. פרופ’ הלר ציינה ש"ישנם מאפיינים רבים והגדרות חלקיות של האדם ההגון, אך כולם מציינים מהות אחת: אחריות". הכוונה היא ללקיחת אחריות של הפרט למעשיו, למעשי שאר החברים בחברה ולמעשי החברה כולה. אולם, ראש הממשלה, שר הביטחון ושאר שרי ממשלת ישראל "האחראים" מוכיחים לנו השכם וערב ש"אחריות" זו היא מושג עמום וחלקלק בשיח הפוליטי.
הפילוסוף האנגלי דויד מילר בחן את "האחריות" וחילק אותה לארבעה סוגי אחריות בסיסיים: סיבתית, ערכית, יכולת תיקון וקהילתנית. במסגרת האחריות הסיבתית, המשתתפים בשיח החברתי רואים בדרך כלל את הפרטים כאחראים לתוצאות מעשיהם. כך, למשל, יחיד הזורק אבן ששוברת חלון אחראי לשבירת החלון. וראש ממשלה ושר ביטחון השולחים את צה"ל בכלל, ואת כוחות שייטת 13 בפרט, למבצע צבאי כושל אחראים למבצע. אולם, כשותפים בחברה שבה ראשי ממשלה, שרי ביטחון וחברי ממשלה הצהירו על אחריות מלאה, אך לא קיבלו בפועל שמץ אחריות על היציאה או על אופן התנהלות מלחמת לבנון השנייה או מבצע עופרת יצוקה, איננו מופתעים. מה לנו כי נלין על אי קבלת אחריות בפועל על יציאה לפעולה צבאית נגד משט שבה נהרגו רק אזרחים וכל ילדינו שבו בשלום לבסיסם.
אחריות ערכית היא סיפור אחר לגמרי. היא אחריותם של אלה שיכלו למנוע את המצב, למשל: למנוע את הפעולה הצבאית נגד משט אזרחי ולא עשו זאת. ברור שלאלה שקיבלו את ההחלטה – ראש הממשלה, שר הביטחון ושאר חברי השביעיה – יש אחריות מוסרית מלאה על אי-מניעת המצב. אולם כפי שראינו בתהליכי קבלת אחריות קודמים, כל אלה שלקחו אחריות מלאה על שליחת חיילי צה"ל למלחמות ברירה לא ראויות, לא לקחו אף קמצוץ של אחריות מוסרית על כך.
מילר (2001), שבעליל אינו מכיר את מלכוד האחריות הישראלי, בחן גם את האחריות המתקנת למצב הדורש תיקון. הבעיה המרכזית באיתור אחריות היא שהחיפוש המקובל ממוקד בעבר: "השאלה שנשאלת תמיד היא ‘מי אחראי ליצירת מצב רע זה?’ ולעולם לא, לדוגמא, ‘מי נמצא במצב המתאים ביותר לתקן אותו?’" הוא מציין. למשל, כאשר האחראים סיבתית לפגיעה באנשי משט טורקים אינם ידועים, ממשלת ישראל נדרשת לקבל אחריות, לתמוך בנפגעי המשט ולהימנע ממעשים מטופשים דומים בעתיד. העיקרון בדבר "יכולת התיקון" קובע אחריות מתקנת על פי היכולת לתקן את המצב, תוך התעלמות משאלת הגרימה העובדתית או האשמה המוסרית. וגם כאן ראש ממשלת ישראל ושר הביטחון אחראים באופן מלא וכולל ולכן ברור להם, ולנו גם, ששוב אינם אחראים כלל וכלל.
מילר מציע גם עיקרון של אחריות קהילתנית במובן הרחב: "כאשר אנשים קשורים אחד לשני בקשרים מסוג זה – אלה שנובעים מפעילויות ומחויבויות משותפות, זהויות משותפות, היסטוריות משותפות, או מקורות אחרים דומים – הם גם (באופן מוצדק) רואים את עצמם כבעלי אחריות מיוחדת אחד כלפי השני – אחריות שהיא חזקה יותר מזו שיש להם כלפי האנושות ככלל". לכולנו, לכל האזרחים בישראל, יש אחריות קהילתנית על אירועי המשט. ממשלת ישראל שלחה את צה"ל לפעול בשמנו, ולטענתם גם לטובתנו. זו למעשה האחריות המלאה שאליה רומזים ראש הממשלה ושר הביטחון – כולכם אחראים (ואשמים) באופן מלא ומוחלט לאירועי המשט. האחריות המלאה והמוחלטת שלהם למבצע הכושל, היא האחריות של כולנו, והיא למעשה חוסר-האחריות שלהם ושלנו.
יש בכך צדק פואטי, שכל מי שהצביע למפלגות הקואליציה הממשלתית שהוא – הרוב בישראל, אחראי גם לאופן שבו ממשלת ישראל, באופן מתמיד וקוהרנטי, פועלת באופן שמהווה סכנה קיומית לחברה הישראלית. בעולם אחר שבו פרטים נושאים באחריות ערכית ובמחוייבות לערכים דמוקרטיים, יחד עם היכולת לתקן פגיעה, גם ראש הממשלה וגם שר הביטחון היו אחראים בפועל ולא רק בהצהרה על החלטותיהם. באותו עולם, לכל פרט בחברה יש אחריות ומחוייבות מתקנת למעשי החברה שהוא משתייך לה. אחריות שתקבל ביטוי ככול שנקדים להחליף את האחראים הראשיים להתדרדרות המוסרית ולמצב הביטחוני הירוד של ישראל – חברי ממשלת ישראל. אחריות לשינוי ראוי ועדיף.
* הכותב הינו מנכ"ל הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל
האחראים למצור על מליון וחצי אזרחים בעזה – שרובם פליטים ש"צה"ל" גירש ב-1948 – הם האחראים גם לרצח התשעה על אניית המשט ההומניטרי "מאבי מרמרה". אסור להטיל אחריות על ראש ממשלה שהתפוטר – כפי שנאמר "אבות אכלו בסר ושני בנים תקהינה" – אך גם אהוד אולמרט אשם ב"עופרת יצוקה" ולא רק אהוד ברק האלים. ומי עוד אשם? כמובן גבי אשכנזי, שגם התנדב להציב צלפים "בפעם הבאה"…משונה שחד"ש לא מגיבה, האם "הנמיכו קומה עד שתעבור הסערה"? – אבל זה מקח טעות. עכשיו הימין שבממשלה [וגם וינשטיין] מנסים להיפטר מחברת הכנסת חנין זועבי. מי הבא בתור? מדוע אינכם ידידי לוקחים אחריות ומגינים על שרידי הדמוקרטיה, לפני שזו תעמוד לפני כיתת יורים? ועוד: האחראים לרצח אנשי המשט ול"עופרת" ולזרחן שהומטר על האו"ם, ולרצח 4 משקיפי או"ם ב-25.7.2006 בתצפית בחיאם – הם אותם הקצינים! וזה עתה הודיע נהנתניהו וה"שביעיה" שהם מצפצפים על הקוורטט – עוד או"ם שמום! כל פועלים סרבני השלום וחסרי האחריות, בעוד אנו שותקים או רדומים.
ישי
מאמר מעניין מאוד אך מסקנתך לא מחזיקה מים. האם לא היינו בסרט הזה של דמוקרטיה פרלמנטרית ,כזו שבה אנו נדרשים להעיף את האחראים ?ולמנות את מי ?האם לא יבואו הבאים בתורם כאשר אין שינוי מבני בחברה בכלכלה ובשלטון ויעשו דברים דומים. אני מאמין שעכשיו הזמן לאמץ את ערכיו של דויד הנרי ת’ורו ולמרוד בשלטון הרע , לסרב למיסים או מה שניתן לעשות כדי לשים קו אמיתי בינינו לבין הרוע. להחליף את השלטון ללא מחליפים ראויים באמת לאחר שהחברה עוברת עיבוד אמיתי של מצבה – לא יעבוד.
לממשלת ישראל נוצרה בעיה. איך היא פותרת אותה? ככה: מצלמת את המצב מבודד מכל השאר ונותנת מענה לשאלות הנוגעות לתמונה הקפואה. מה אנחנו עושים? מצטרפים למשחק, במקום להתבונן בהשתלשלות ההתפתחויות בתווך של תקופה שלמה המורכבת מרצף של אין ספור תמונות. למשחק שם: התייחסות עניינית. גם להתבוננות התייחסות עניינית, אבל לשתי הגישות מסקנות בעלות תוכן שונה לחלוטין. לראשונה מוגבלויות ההולמות לחוקי המשחק. לשנייה אין. עקב כך, במהותה הופכת אחראית בנקיטת מדיניות, טקטיקה, משימות, יעדים וכל השאר. איזה שמאל יעדיף אותה על פני הגישה המשחקת?
איתן, גם ת’ורו דרש קבלת אחריות מהלא-מצייתים.אני מקווה שנישאר בסרט הלא-משובח של הדמוקרטיה הפרלמנטרית, הסרטים האחרים הרבה יותר גרועים.אמרו את זה קודם, לפני, צריך להגיע לשינוי השילטון ולא לשינוי השיטה הדמוקרטית. גם אי-ציות אזרחי הוא אופן פעולה דמוקרטי..
אפשר כמובן גם לנתח את מידת אחריותה של חברת הכנסת זועבי, שהיתה על הספינה מרמרה ולא עשתה ולו פעולה אחת לשם מניעה או לפחות הקטנה של האלימות.
בניגוד לנתניהו, ברק ואשכנזי, ח"כ זועבי כנראה לא תופיע בפני וועדת טירקל ולא תיחקר, וחבל, והיא כמובן תתנער (כפי שהיא כבר עושה ביתר שאת) מכל אחריות.
הרי מדובר בנבחרת ציבור, חברת כנסת שמכירה היטב את הפוטנציאל הנפיץ של ארוע כזה משני צדדיו, ולא עשתה כלום גם כאשר ראתה במו עיניה את ההכנות לאלימות.
תמיד כאשר ח"כ או שר נתפס בקלקלתו (שחיתות, פשיעה וכו’) כולם סופקים כפיים ודורשים "קלון" מפני ש"ממי שהוא נבחר ציבור אנו מצפים ליותר!", אז נכון מאוד, גם מחברת הכנסת זועבי אני מצפה ליותר מאשר התנהגות של אחרונת האספסוף.
טוען המגיב EYES2C שח"כ זועבי היא "שרידי הדמוקרטיה", אבל בין התנהגותה ובין דמוקרטיה אין דבר וחצי דבר, כאשר השיא הוא הכחשתה הגורפת לנוכחותה וידיעתה על אירגון האלימות כאשר צילומים מראים בפירוש שהיא משקרת.
אוי ואבוי לנו עם כאלו שרידי דמוקרטיה.
בהמשך ל- עיניים לראותEYES2C ,
האחראים למצור על מליון וחצי אזרחים בעזה ולרצח תשעת פעילי השלום על אניית המשט ההומניטרי הם גם האחראים לדחיפה למלחמה האומללה בעירק על מליון וחצי הרוגיה וכמו כן אלו הם גם האחראים לדחיפה העכשווית למלחמה שתבוא באיראן ושאר מדינות שלא משתחוות.
הרוח הרעה הזו היא בכל פינה. זוהי רוח שמכינה את האדם על כדור הארץ לקבל מצב קבוע של מלחמה "בטירוריסטים" כאילו זה דבר חיובי שיש להשלים עימו ולהרהר עליו רק בעוד 300 שנה. נא הכירו את קהילת חסידי הרצל וטירופם שאומרים לנו:
אם אינכם טירוריסטים אין לכם מה לחשוש. אזרחי העולם היקרים – השאירו את העבודה למומחים – השאירו את העבודה לנאמני הרצל.
לא תצטערו. ויחד נקרב את המושיח.
אמן כן יהי פיצוץ.
אני לא מסכים גם עם עיניים לראותEYES2C וגם עם איתן לרנר:
אנו לא שותקים וגם לא רדומים! אנחנו ערניים ומפעילים אל הקול שלנו, גם בכדי "להחליף את השלטון". וזה טוב, אבל לא מספיק כי זה לבדו, אפילו ביחד עם "למרוד בשלטון", מצמיח תבוסה, ובכך מנמיך את ה-"קומה" שלנו. גובהה של הקומה הזו עומדת ביחס ישיר לרוחב הבריתות להן אנו מתחייבים על בסיס של "מדיניות, טקטיקה, משימות, יעדים וכל השאר" מאוד מסוימים. ואז, כאשר ואם נבצע מהלך אחד, מן המהלכים שאתם מציעים, הוא יהיה מגובה על-ידי מערך מבנים (גם מבנה על) התקפי גם מסוגל לנסיגות מסודרות ומתואמות לחידוש המתקפות. הכול על-פי מסקנות, שרק כך, באמצעות ניסיון מושכל ורב-צדדי, ניתן לדייק את הסקתן.
מכובדי המגיבים.
איני מכיר את חברת הכנסת חנין זועבי. ראיתי אותה LIVE בשידורים מהספינה, לפני שזו הותקפה. לפי מיטב הבנתי, היא לא עסקה בהסתה. קראתי גם את תגובתה באתר ואללה ["הצלתי חיים על המרמרה"] להתקפות עליה, ולדעתי היא צודקת במאה אחוז. גם טענתה שכתלבי דו"צ, "לא מפרידים בין דובר צה"ל לבין היושר המקצועי שלהם" ושהסרטון של דו"צ שנחשף "ערוך ומצונזר בקפידה" – צודקת.
— קישור —
הצבא שפלש ורצח בספינה גם החרים ולא החזיר לבעליהם ציוד אלקרוני-מצלמות-תסריטים-מחשבים-פלפונים, והרבה חומר מצולם. בעוד 20+50 שנה, כאשר הכל יוחזר לבעלים החוקים נוכל -אם נחיה- לדון בכך מחדש. ועד אז – אסור לסמוך על דו"צ-על ביברק-על אשכנזי [שמציע להשתמש בצלפים "בפעם הבאה"] -על בעל דוקטרינת דאחיה "הבודק" אלוף גיורא איילנד–וגם לא על ממשל אובמיהו! ולאנג’לו: אקווה שבחד"ש לא ישנים שנת ישרים. –הגיע הזמן ליצור חזית רחבה יותר– Frente Amplio
ומהי אחריות השמאל? מי שעיניו רואות, ולא סתם מתגלגלות כלפי מרום "מנין יבוא עזרי?", קורא לשרידי השמאל להגן על שרידי הדמוקרטיה. הרי הכיוון נראה כה ברור והתנועה נראית כה יציבה ומואצת בהדרגה!
יש רק דרך אחת לעצור את הפשיזציה של ישראל, והיא כריתת ברית עם המיעוט הערבי הגדול, המונה, תודה לאל, חמישית מהאוכלוסיה ויותר מחמישית מהבוחרים. תוקם לאלתר מפלגה יהודית ערבית פריטטית שמצעה הוא מדינת רווחה* חילונית** של כל אזרחיה בגבולות החמישי ביוני*** והיא תמשוך חזרה חלק ניכר מן האנשים בעלי המצפון והשכל הישר, אשר בשעתו מילאו את שורות רץ ומרץ ושמאל העבודה ולפיד וכו’ והיום ירד להם האסימון והם מבינים שצריך לשלם את מלוא המחיר. מפלגה זו תהיה גורם פרלמנטרי שלא ניתן להתעלם ממנו ובבוא הזמן תכבוש את השלטון.
* זה מחירם (המוצדק לעילא לטעמי) של חד"ש ואחרים
** המוסלמים אינם מרוויחים כלום מהתיאוקרטיה כי אפילו הקדים שלהם מתמנים בידי השב"כ
*** קדמה והרצועה עודן חזון למועד
הצילומים שעליהם אתה מדבר הם צילומים שערך דובר צה"ל על מנת לבצע הסתה כנגד נבחר ציבור. כיצד זה מסתדר עם דמוקרטיה?
לגופם של צילומים, הם לא מוכיחים דבר לגבי זועבי מלבד העובדה שהיא היתה על הספינה.
ולעיקרו של דבר מותר לאנשים להגן על עצמם מפני תוקפנות עתידית של צבא זר במיוחד כשהם נמצאים במיים הבינלאומים ועושים דרכם לעזה שכידוע אינה נמצאת יותר תחת שליטה ישראלית , בכל אופן על פי עדותה של ישראל,
אם אחריותם של חברי כנסת היא למנוע אלימות , מה עם יתר 119 נבחרינו שלא ניסו למנוע את השתלטות צה"ל על הספינה?
אם בשנת ישרים אתה מתכוון לחוסר אונים בהקמתה של חזית רחבה, לא עם תכתיבים כמו זו של רמי יובל, אז הבחנתך היא בהחלט קולעת
אנג’לו איידן
ישי , החלפת השילטו היא דבר ראוי וחשוב אבל אנחנו יודעים היום שיש כאן יותר ציניות מאשר החלפה אמיתית . ומה בינתיים עד שנחליף ?האם הסרטים הגרועים כפי שאתה קורא להם כוללים גם את אי הציות האזרחי ומרד מיסים למשל? .האם אתה לא חושב שהם צריכים ללכת יחד עם הניסיון להחליף שלטון?לא דיברתי על שינוי השיטה הדמוקרטית אלא התנהגות דמוקרטית ישירה אמיתית הכוללת אחריות אמיתית שלנו כבני אדם בודדים וכקהילת שמאל.