ראיון עם עדנאן אל-ספאר
עדנאן אל-ספאר נמנה עם הבולטים שבין ראשי הפדרציה הכללית של האיגודים המקצועיים של עיראק. ערב הנסיגה של כוחות הכיבוש האמריקאיים ממרכזי הערים, נפגש עימו בבגדד שליח העיתון הצרפתי "הומניטה", פייר ברבנסי, כדי לשוחח על מצבם של העובדים בארצו.
ש. איך ניתן לתאר את המצב החברתי בעיראק?
ת. האוכלוסייה בעיראק נאלצת להתמודד מדי יום עם קשיים רבים: מחסור, היעדר מוצרים בסיסיים, הפסקות באספקה של מים וחשמל; רמה מאוד נמוכה של שירותי ביראות וחינוך. בקיצור: חסרים כל המוצרים והשירותיים הבסיסיים כדי לקיים את העובד ובני משפחתו. ועוד יש להוסיף את הפיגועים הרצחניים הפוגעים באוכלוסייה האזרחית והמחבלים בתשתיות. עבור האוכלוסיות המוחלשות המצב הוא בלתי נסבל כי חסר להן האמצעים כדי לרכוש מוצרים ושירותים – לרוב פרטיים או מופרטים. אך הבעיות המרכזיות של מעמד העובדים הן האבטלה והשיתוק של מערכות הייצור. עיראק מוסיפה לשלם מחיר כבד בעקבות המדיניות הכושלת של משטר הבעת', המלחמה והכיבוש. יחד עם זאת, העם העיראקי מעוניין לשקם את ארצו ולבנות את מולדתו על בסיס הריבונות הלאומית והצדק החברתי.
ש. איך ניתן להיאבק תחת כיבוש? האם יש בכלל מאבקי עובדים בעיראק?
ת. קודם כל, העובדים העיראקים נאבקים בכיבוש בדרכים לא-אלימות. זהו האינטרס הראשוני של העובדים: הפסקת הכיבוש. אבל גם בעת כיבוש, ישנם בעיראק מאבקים חברתיים ומעמדיים. האיגודים המקצועיים ניהלו מערכות רבות כדי למנוע התערבותן של המדינות הכובשות במדיניות הכלכלית והחברתית, ובייחוד כדי למנוע שקרן המטבע והבנק העולמי יהיו לפוסקים האחרונים בכל הנוגע למדיניות הכלכלית והחברתית. ניהלנו מאבקים ארוכים, בין היתר, נגד הפרטת המגזר הציבורי ובייחוד תעשיית הנפט, הבריאות והחינוך. עוד נאבקנו קשות כדי להגן על זכות ההתארגנות וכדי לבטל חוקים ותקנות, שחוקקו בעת המשטר הקודם, אבל עדיין בתוקף, והמונעים מעובדי המגזר הציבורי מלהתארגן. הפגנות, עצרות ומחאות ברחובות נערכו כדי לדרוש תוספות שכר למורים או כדי לשמור על מקומות עבודה במפעלים שבבעלות המדינה. הצלחנו אף להשיג הישגים מסויימים בתום המאבקים.
ש. איך מאבקים אלה יכולים לתרום לחיזוקם של התנועות המתקדמות בחברה העיראקית?
ת. תחת הכיבוש, התרומה המרכזית של תנועת הפועלים היא לחזק את הריבונות הלאומית והעצמאות הלאומית ולנסות למצוא פתרונות לבעיות החברה. אנו מנסים כעת לקדם חקיקת חוקי עבודה מתקדמים, וגם חוק הביטוח הלאומי, שיבטיחו זכויות חברתיות מורחבות לעם העיראקי. המאבק נגד האבטלה, המערכה להתארגנות מעמד העובדים ועמידתנו הנחושה כדי למנוע התערבות הממשלה בענייני האיגודים, מחזקים את התנועות המתקדמות העיראקיות.
– התפרסם ראשית בחודש יולי 2009 באתר זה.
קול של תבונה ופיקחון במהומת האלוהים הזאת, תחת הכיבוש ופיגועי "הפרד ומשול" שלו.
ctasus zv brtv tjr,
מעניין שאלמלא הכיבוש האמריקאי בעיראק היו המושגים החברתיים המועלים במאמר בגדר פנטזיה בלבד. למשל "צדק חברתי", "זכות ההתארגנות", "חוקי עבודה מתקדמים" ו"זכויות חברתיות מורחבות".
מי שהתחיל את שחרורו של הפועל העיראקי מעולו של הרודן סדאם חוסיין הוא לא אחר מאשר צבא ארה"ב, שהחל כבר בתהליך הנסיגה מהמדינה.
עובדה היא שחוץ מהתערבותה של קרן המטבע הבינלאומית לא נשמעה במאמר ביקורת אחרת נגד ארה"ב (מלבד עצם ההתנגדות לכיבוש כמצב בר-קיימא).
יתכן וההיסטריה ותאוריות האימפריאליזם שהובעו כאן בגדה השמאלית סביב פעולות ארה"ב היו מוגזמות ומיותרות?
כדאי לזכור עוד שאלמלא הפיגועים וההתעקשות של כנופיות כאלה ואחרות (כולל גרורות של איראן) להמשיך ולפגוע באזרחי עיראק ובחיילי ארה"ב – היה המצב שם טוב הרבה יותר וצבא ארה"ב היה קרוב יותר לנסיגה.
נראה שאיש השמאל העקבי נדרש לחשיבה מחדש בנושא פעולות ארה"ב ואחריות הפלגים השונים בעיראק לגבי גורל העם העיראקי.