המשק התכווץ ב-18 אחוז, ועל מנת למנוע את התמוטטות מערכת הבריאות הממשלה החליטה לסגור 30 בתי חולים. מעתה, החולים חייבים לשכור את מיטותיהם בבתי החולים הממלכתיים. שכר המורים קוצץ בכ-50 אחוז. שכר המינימום, שהיה מאוד נמוך, קוצץ אף הוא ב-20 אחוז, ותשלומי הפנסיה המזעריים נפגעו ב-10 אחוז. מחירי הנדל"ן צנחו ביותר מ-45 אחוז מהמחיר לפני המשבר, דבר המציב את המדינה במקום הראשון בנפילת מחירי הנדל"ן. הכל קרה במכה אחת והכל קרה לקראת החורף. שזו עונה קשה במיוחד ובה ההוצאות גדלות בהרבה. תיאור זה אינו לקוח מניתוח המשבר הכלכלי החריף שפקד את ארגנטינה בתחילת שנות ה-2000. אף שכלכלנים נודעים כמו פול קרוגמן ונוריאל רוביני סבורים שמדובר במצב דומה עד מאוד.
הניחוש אינו נכון, זו לא ארגנטינה – זו לטביה. זו המדינה הבלטית שכונתה "מעבדת הניאו-ליברליזם האירופאי" ולאו דווקא על ידי מבקריו. היו, כמו בשבועון השמרני הבריטי "אקונומיסט" שהגדירו את לטביה כ"המצבר האירופאי הניאו-ליברלי". מאז התמוטטות ברה"מ, הנהיגו ממשלות לטביה מדיניות ניאו-ליברלית "כמו בספרים". אלה ספרי קרן המטבע הבינלאומית והבנק העולמי – כמובן. בלטביה הונהג שיעור מס הכנסה אחיד: 20 אחוז. אין קשר בין גובה ההכנסה לבין תשלומי המס. כולם, מהעובד הפשוט המשתכר שכר מינימום ועד למנכ"ל המרוויח כמו עמיתו בגרמניה, משלמים בדיוק את אותו שיעור מס. הופרטו כל החברות הממלכתיות, הקרקעות והתאגידים שבבעלות ציבורית. תאגידים כמעט ופטורים מתשלום מס. לטביה היא המדינה בה הפירמות משלמות את המס הנמוך ביותר. במקביל בוטלו כל חוקי המגן. ניתן לפטר עובדים בהודעה "מהיום ולהיום" ופיצויי הפיטורין הם סמליים בלבד. במשך כעשור הכלכלה הלטבית גדלה בקצב מהיר ביותר. "הנה – כך צריך להיות. זהו המתכון הבדוק לצמיחה הכלכלית על חורבות הסוציאליזם", נאמר לא אחת על ידי ראשי מדינה, בלטביה וגם בשכנות אסטוניה וליטה.
אבל המצב נעשה חמור עם המשבר הקפיטליסטי. בלטביה, בליטה ובאסטוניה הכלכלה התכווצה בממוצע בכ-20 אחוז תוך שנה אחת. עוד בטרם פרץ המשבר הקפיטליסטי העולמי, בקיץ 2007, המצב בלטביה הלך והחמיר. זו מדינה קטנה ובה כ-2.3 מיליון תושבים, אך נרשם בה גידול מהיר ומתמיד בשיעורי העוני. עקב המשבר העולמי כמעט רבע מהאוכלוסייה מוגדרת כענייה מאוד.
המצב בלטביה הדאיגה מאוד במיוחד את מערכת הבנקאית השוודית. הקפיטליזם השוודי השתלט למעשה על המערכות הפיננסיות במדינות הבלטיות, הודות להפרטת המוסדות הבנקאיים, ונפילת הכלכלה הלטבית יכולה להסב לה נזקים כבדים. אז מה עושים? הממשלה השמרנית פנתה לקרן המטבע ולבנק העולמי בבקשה לקבלת סיוע חירום. ומה דורשים קרן המטבע והבנק העולמי בתמורה ל"סיוע חירום" – כחמישה מיליארד דולר? הם דורשים תכנית כלכלית, תכנית "להבראת הכלכלה". אבל, כדי לקבל את הדולרים המיוחלים לטביה חייבת "להוכיח את רצינות כוונותיה" והממשלה החליטה להגיש הצעת תקציב רב-שנתית (נשמע מוכר?). בשנתיים הקרובות צפויים קיצוצים קשים בתקציב המדינה – את החובות יש להחזיר ומקור הכסף הוא תקציב המדינה. על פי התחזית התקציב בשנת 2011 יהיה נמוך בכ-30 אחוז לעומת תקציב השנה.
כתב העיתון הספרדי "פובליקו" שביקר בימים האחרונים בריגה, בירת לטביה, מדווח על המצב החברתי ההולך ומחמיר. הכתב ביקר בבית החולים המרכזי שבריגה, שעקב הקיצוצים פועל רק יומיים בשבוע – ורק כדי לטפל במקרי חירום. בבית החולים זה טופלו במחצית הראשונה של 2009 כ-14 אלף חולים. עם הקיצוצים בתקציב הבריאות לבית החולים המרכזי נותר תקציב כדי לטפל באלפיים חולים במחצית השנייה של השנה. רופאה ששוחחה עם הכתב סיפרה שבתי החולים שלא נסגרו עברו תהליך של "תיאגוד". קרי: כל בתי החולים ממלכתיים פועלים על פ עקרונות הקפיטליסטים של רווח והפסד. כל בית חולים קובע את "מחיר שירותיו". מחיר "השכרת מיטה" ללילה אחד בבית חולים ציבורי עולה עד 35 יורו. זהו התשלום עבור המיטה. יש להוסיף לתשלום זה את הוצאות הטיפול ואת התרופות. 35 יורו מהווים כמחצית דמי האבטלה החודשיים בלטביה. האם יצאנו מן המשבר? בריגה אסור לשאול שאלות כאלה.
– התפרסם ראשית בספטמבר 2009 באתר זה.
מאמר חשוב ששב ומוכיח אילו אסונות הנאו-ליברליזם מביא היכן שהוא מיושם.
כדאי להזכיר אגב, שמפלצת ה"קפיטליזם השוודי" היא זו שהשיגה אי אז בשנות ה-70 רמות שוויון בקרב האוכלוסיה שעלו על רמת השוויון במדינה הקומוניסטית השוויונית ביותר בזמנו, מזרח גרמניה. לגבי מדדים כמו רמת החיים של האדם העובד, ממילא אין צורך להכביר מילים. במידה ושוויוניות ורמת חיים גבוהה לעובדים הן הדבר החשוב באמת, יותר מעקרונות הדוגמה, כדאי לשקול להיפתח מעט לרעיונות מחוץ לה.