הרחק מהזקורים, בייחוד מזרקורי רשתות הטלוויזיה האמריקאיות, נמשכת עבודתם הקשה של מאות רופאות ורופאים קובנים המטפלים ברבבות קרבנות הרעש שפקד את האיטי. פגשנו את אריס, המנסה לתרמן את עצמו בפתח בית החולים רנסאנס, אי של שפיות מול הקתדרלה הגדולה שלא נותרה ממנה זכר, במרכז פורט או פרנס. אריס הגיע אל בית החולים המנוהל בצוותא על ידי רופאים מהאיטי ומקובה כי ידע שיקבל שירות מהיר ויעיל. הוא חיפש את בני משפחתו, ליתר דיוק את גופות בני משפתחו, במה שפעם היה ביתו ונפל מגובה רב. הפגיעה בראש, התברר הייתה קלה. אבל היד, זה סיפור אחר. אריס לא רוצה לדבר על גורל משפחתו ועוד פחות על הסיבות לנפילתו. הוא רק רוצה למהר ולשוב אל הריסת הבית.
בבית החולים רנסאנס ("התחייה") ממשיכים לטפל בחולים – בדיוק כפי שטיפלו באלפים שעות ספורות לאחר הרעש. באורח פלא הבניין לא נפגע ברעש ובנס אף אחד ממאות הרופאים הקובנים המתנדבים בארבעה בתי חולים בבירה ובמרכזים רפואיים בערים נוספות אף הם לא נפגעו. בבית החולים רנסאנס עובדים בתורניות שלושים רופאים קובנים. עם הרעש הגיעו רופאים נוספים והצטרפו אל "בריגדת המתנדבים", יחד עם עשרות יוצאי האיטי הלומדים רפואה כעת בקובה, על חשבון ממשלת קובה, בבי"ס לרפואה שהוקם על מנת להשכיר רופאים וצוותי רפואה מכל מדינות אמריקה הלטינית ו… ארה"ב.
"אינני יודעת האם אפשר להגדיר זאת כמזל, אבל היינו בפורט או פרנס חודשים רבים לפני הרעש וכך שההתארגנות נערכה במהירות" מספרת ד"ר אדריאנה פומדה. עוד היא מספרת שבימים הראשונים מאות ואלפים הגיעו אל פתחו של בית החולים ובימים האחרונים הזרם הבלתי פוסק של נפגעים ופצועים פסק, אבל לא לחלוטין. "עם הירידה בלחץ, הוצאנו את הרופאים ואת האחיות לשטח, כי שם יש הזקוקים לנו ואין להם איך להגיע עד הנה. אחרים הצטרפו לצוותי החילוץ. אנו ממשיכים לסייר בשכונות כדי לבדוק את מצבה הבריאותי של האוכלוסייה. יש משלחות שהגיעו להאיטי מחו"ל וכבר התקפלו. אנו נשארים לצידה של האוכלוסייה הענייה והסובלת" הוסיפה.
הרופאה הקובנית העומדת בראש המשלחת במרכז לה קרואה דה בוקה, שבפרברי פורט או פרנס, ד"ר אולגה מריה דלגדו מתארת מצב קשה ביותר: "העיר נהרסה ברובה, רוב בית החולים אינם מתפקדים; וחמור מכל: העתיד נראה קודר".
העתיד הקודר והיום-יום הבלתי אפשרי
אכן, למבקר בהאיטי כעת נדמה שהעתיד הוא קודר, אבל היום-יום הוא בלתי אפשרי. כבר עם הסופות שפקדו את האיטי ב-2008, הגיעה ד"ר דלגדו לאי – יחד עם חבריה הרופאים הקובנים הצעירים והצעירים פחות, כולם מתנדבים. בין הבאים: פסיכולוגים ופסיכיאטרים המטפלים בניצולים. "הנפגעים אינם רק נפגעים בגוף. יש בקרב הניצולים כאלה שלא נפגעו, או שנפצעו קלות. אבל יש ביניהם שנפגעו נפשית קשה" הוסיפה.
ד"ר דלגדו פעלה בשנים האחרונות במה שהקובנים מגדירים כ"מרכז טיפול רפואי משולב". זו מרפאה הדומה לחדר מיון ובה ניתן לבצע גם טיפולים מורכבים ואף ניתוחים קלים. הרופאים הקובנים מתגוררים בקרבת מקום או ליד המרכז, כך שהוא פועל 24 שעות ביממה – במשך כל השנה. "במרכזים לטיפול רפואי משולב הכל ניתן בחינם – גם התרופות. זו הקלה גדולה עבור האוכלוסייה המאוד ענייה של האיטי. מכיוון שכל המערכת הרפואית במדינה היא מופרטת, הצלחנו להוריד את המחירים בשוק. יחד עם זאת, וחרף הירידה במחירים, לרוב האנשים אין את המינימום הדרוש כדי לשלם עבור טיפולים רפואיים", הדגישה ד"ר דלגדו. כך שהקובנים עוסקים רבות ברפואה מונעת "בהיעדר בית חולים ציבוריים של ממש וצוותים רפואיים היכולים להתמודד עם גודש הבעיות, ועוד בטרם האסון הנורא, החלטנו להקדיש חלק לא מבוטל מהפעילות שלנו תתרכז במניעת מחלות ובייחוד לשאלת ההיגיינה. כך שאנו פועלים לטווח ארוך ולא רק לטיפול בנפגעי הרעש".
בין תפקידי הרופא: לאחד משפחות
סוגיה קשה נוספת עמה יצטרכו להתמודד שירותי הרפואה והרווחה בעתיד הקרוב, היא שיקומם של רבבות נכים. עבור פרנסואה פרנץ, רופא מהאיטי בוגר בי"ס לרפואה בקובה, תהיה זו משימה קשה במיוחד: "לפני הרעש רוב התושבים היו מובטלים. עכשיו, לנכים יהיה קשה עוד יותר להתפרנס". ד"ר פרנץ "רוצה להאמין" שעם הסיוע הבינלאומי ניתן יהיה לשקם את המדינה. אבל לדבריו "צריך להתחיל מאפס, מההתחלה. יש לבנות מחדש את הכל. אבל יש לבנות אחרת. אנו זקוקים לחברה צודקת יותר ודמוקרטית. אנו זקוקים להאיטי חדשה". יש להודות שה"האיטי החדשה"… מאוד רחוקה.
בינתיים, מוסיפה ד"ר פומדה, "לאחר ההלם הראשוני והכאב העמוק בעקבות מספר הקרבנות העצום, אנו מנסים גם להנחיל לחולים שלנו כמה מושגים בסיסיים בסולידריות חברתית ואחריות קיבוצית. כמו כן, אנו עוסקים באיחוד משפחות. פעמים רבות החולה יוצא את בית החולים עם רופא או אחות כדי לנסות ולאתר את קרוביו או כדי לנסות ולשקם את משפחתו – או מה שנותר ממנה".
* קטי סייבה היא שליחת העיתון הצרפתי "הומניטה" בהאיטי.
* התפרסם בחודש פברואר באתר זה.