מצווה היא בשבת של חול המועד סוכות לקרוא את מגילת קוהלת בן דוד, מי שהיה מלך בירושלים. אינני מקבל את הנחת היסוד בפרק א' "הֶבֶל הֲבָלִים הַכֹּל הֶבֶל" או "מַה שֶׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה וּמַה שֶׁנַּעֲשָׁה הוּא שֶׁיֵעָשֶׁה". אך אני בהחלט חוזר ושונה את דבריו של קוהלת בפרק ט': "וְאָמַרְתִּי אֲנִי טוֹבָה חָכְמָה מִגְּבוּרָה" או "טוֹבָה חָכְמָה מִכְּלֵי קְרָב".
כדי להבקיע מסילות לציבור הסוגד לכוח כפתרון היעיל ביותר, יש בהחלט חשיבות לאמץ את דבריו של קוהלת בן דוד שטובה החכמה, שעדיף הוא המשא ומתן, אימוץ דרך השיחות הישירות כדרך לפתרון מאשר את השימוש בכלי קרב הגובה מחיר יקר. מחיר של מעגלי דמים חוזרים ונשנים. עדיפה חכמת הנושא ונותן בשיחות ביו עמים מאשר בחירה בסגידה לחוסן הצבאי כדרך להשגת יעדים מדיניים.
בימים שבהם קשה לפרוץ מעגלי צעקנות בוטה, יש בהחלט מקום להקשיב לדבריו של קוהלת ש"דִּבְרֵי חֲכָמִים בְּנַחַת נִשְׁמָעִים". הגם שקשה מאוד ברגיעה ובשקט להתמודד עם גלי לאומנות כוחנית וצעקנית המבקשת, בבוטות רבה, לבטל כל אפשרות של האזנה לקולות אחרים.
אודה, שקשה לי מאוד עם ספר קוהלת; קשה לי עם תשובה מדכאת לשאלה, "מַה יִתְרוֹן לָאָדָם שֶׁיַּעֲמוֹל תַּחַת הַשֶּׁמֶש", כאשר התשובה מתמקדת בטענה שכל הדברים חוזרים על עצמם באופן מייגע. כל עשיה היא בבחינת "מַה שֶׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה". הגם שאנו שוקדים על עשיה מדעית וטכנולוגית שתשנה את חיינו. קשה לי עם ביטולה של חשיבות המעשה האנושי של האדם, כי הרי הוא נטוע בעולם לזמן קצוב.
אך עם כל הקשיים זה ספר שאהוב עלי, ואני מקדיש לו את ימי חג הסוכות, ובמיוחד אני מאמץ את הפסוק המצביע על תכלית החיים הקיומיים של האדם בנתיבי ההבל הבלים – "אֶת מִצְווֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדם " (פרק י"ב , 14). עבורי זה בבחינת שמור מכל משמר על ערכים אנושיים ומוסריים, שמור מכל משמר שלא לפגוע בזכויותיו של בן עם אחר, שמור מכל משמר על קיומו של צדק חברתי כי זה כל האדם.