עוד לוחשות הגחלים במורדות הר הכרמל והצרות של ראש הממשלה בנימין נתניהו אינן נגמרות. בזמן שהתחפש לג'וליאני מקומי, והצטלם עם שלל טייסים וכבאים אמיצים על רקע תמרות העשן, הכריזו  שרי החוץ של ברזיל, ארגנטינה ואורוגוואי על הכרתם במדינה הפלסטינית בשטחי יהודה ושומרון במתווה 1967. צרה נוספת נחתה מכיוונה של ארצות הברית בהודיעה כי נושא הקפאת הבנייה בהתנחלויות יורד מן הפרק וכך כנראה גם התהליך המדיני העצל בין נתניהו לאבו מאזן.

וכך, בזמן שנתניהו גורר רגליים, מרכז מאמצים בשמירה על יציבות קואליציה ניצית ונפיצה ומעדיף לפייס את חברי הכנסת חוטובלי ולוין על חשבון שאר העולם, עולה הרושם כי ניהול משא ומתן על הסדר הקבע מעט גדול על ראש ממשלת ישראל הנוכחי. כעת מתקרבת הכרעה מהסוג שנתניהו חושש ממנה. ההכרזה המשולשת המכירה במדינת פלסטין המתהווה הגיעה במטרה לנסות ולהפיח חיים בתהליך המדיני, אך בעקבות ההודאה האמריקאית בכשלון התיווך סופה ליצור אפקט דומינו. עוד ועוד מדינות בעולם יצאו בהכרזות דומות וייצרו את בסיס התמיכה הדיפלומטי (שכן התשתית המוסדית כבר קיימת) להכרזת עצמאות חד-צדדית של הרשות הפלסטינית.

באיחור של למעלה מששים שנה לאחר ההכרזה החד-צדדית על הקמת מדינת ישראל, מגיעה ההנהגה הפלסטינית אט אט לתובנה החד-צדדית שלה בכל הקשור לסיום הסכסוך. לאורך השנים מנכסים הפלסטינים דפוסי מאבק לאומיים מזירות שונות בעולם, ובמרכזם המאבק המזויין שהפך לנחלתם של מיעוטים לאומיים רבים. מהמאבק האירי שאבו הפלסטינים את הגישה לפיה עליהם לנהל את אוכלוסייתם הכבושה תוך הקמת מוסדות עצמאיים ובלתי תלויים, באמצעות התעלמות מהכובש עד שיכיר במוסדות הללו ואף יסייע ליציבותם כמקרה אש"ף בעבר והרשות כיום. ניהול עצמאי זה מבסס בעולם את ההכרה הגוברת כי התעקשותו הפטלית של הכוח הישראלי הקולוניאלי לכפות עצמו על הפלסטינים מיותרת, היות שבמציאות הנוכחית אין הם זקוקים למדינת ישראל ולתשתיותיה על מנת לנהל את ענייניהם. הכרזת ההכרה בפלסטין תעודד את ראשי הרשות לחקות מודל נוסף לניהול מאבק לאומי – המודל המנהיגותי של בן גוריון – ולקבוע שבאין הסכמה בין הנצים, יש לקבוע עובדות בשטח, ולהכריז.

איומם של אבו מאזן וסלאם פיאד בהקמת מדינה המתבססת על הכרת מדינות העולם בישות המתהווה גורם לנתניהו, ליברמן ושות' להיראות כרודפים אחר רכבת המתרחקת במהירות מהתחנה.  ראש ממשלת ישראל קבע שבמידה ואכן יקרה הדבר, הוא רואה בהסכמים מן העבר,  לרבות אוסלו, כמבוטלים. אבל אמירות מהסוג הזה כבר לא עושות רושם על אף אחד ב"שכונה הקשה" במזרח התיכון שישראל היא חלק ממנה. וחמור מכך, גם לא על העולם. אילו עוד איומים משמעותיים נותרו לנתניהו בארסנל? האם יכבוש מחדש את שטחי יהודה ושומרון? בכך רק יגביר את הדה- לגיטימציה למדיניות ישראל בעולם ויעורר ביקורת מוחצת דווקא מבית. נקעה נפשו של העם בישראל מכיבוש הגדה בעידוד הצהרות עבר של נתניהו עצמו על הקמת שתי מדינות, ולכן צעד שכזה יהיה הרה אסון לביבי. האם ינתק את הפלסטינים מתשתיות יסוד כגון, מים וחשמל? הדבר יצייר את הממשלה כדמונית ומרושעת המתעמרת באוכלוסייה חלשה, ותעודד את המשכן של חרמות וסנקציות בינלאומיות.

אם אכן תתממש הכרזת העצמאות הפלסטינית, יוכל עדיין נתניהו להטיל סנקציות חסרות שיניים על הפלסטינים, אך מול מדינות העולם המכירות בפלסטין אין להנהגה בישראל שום יכולת לעמוד בפרץ. האם הסכמי מסחר עם ארגנטינה מוטלים כעת בספק? האם הסכמי נשק חשאיים בוטלו עם ברזיל? אין לממשלת ישראל הנוכחית, ששר החוץ שלה מוכר ברבים כפרסונה נון גראטה, שום יכולת או רצון להגיע למשבר דיפלומטי עם המדינות המעטות שעוד נותרו בקשרים טובים עמה. מה יקרה כאשר אותן מדינות ישלחו שגרירים לכהן במדינת פלסטין? הרי תמיד נותרה האפשרות לעכבם עד הגירוש בנתב"ג, או לזמן את שגרירי אותן מדינות בארץ לשיחת נזיפה נוסח דני איילון ביושבם על שרפרף נמוך לנוכח פניו הזעופות של נציג משרד החוץ.

הדרך היחידה להתמודדות עם הכתוב לעיל היא לגשת למשא ומתן רציני בלי להתעקש על הצהרות חלולות מטעם הפלסטינים בדבר אופייה וצביונה של מדינת ישראל. היות שישראל היא הצד הכובש חלה עליה אחריות גדולה יותר לסיום הסכסוך, ואם הדבר מחייב הקפאת בנייה לצורך קיום שיחות על נתניהו לבלוע את הצפרדע. השדרה השלטונית בירושלים אינה מבינה עדיין את גודל הנזק המתעצם לתדמיתה כסרבנית בעת שאין שיחות בין הצדדים. ומנגד, הפלסטינים מחזקים את הלגיטימציה לדרישתם הלאומית בעולם. אם נתניהו, בנו של היסטוריון, אינו רוצה להיזכר בהיסטוריה כמנהיג הישראלי שדחק בפלסטינים לבצע מחטף בנוסח של הכרזה חד-צדדית על הקמת מדינה עליו לרוץ למשא ומתן אמיתי, ועכשיו.

Share on Facebook