שלוש נשים צעירות במרחב ישראל/פלסטין – שלושה קורבנות. שתי הראשונות הן ישראליות יהודיות שזהותן חסויה משום שהן קורבנות של עבירות מין שבוצעו בהן בידי הנשיא השמיני של ישראל, על פי פסיקת בית המשפט ב- 30 בדצמבר 2010. ג'וואהר אבו רחמה, היא פלסטינית מזוהה בשמה שיומיים מאוחר יותר, ב- 1.1.11, נחנקה למוות בידי כוחות צה"ל שירו לעברה גז בהפגנה השבועית הלא אלימה בכפר הפלסטיני בילעין. במציאות זו של כיבוש בן 43 שנה נרצחה (לא נהרגה) ג'וואהר אבו רחמה.
בעקבות הכרעת הדין שהרשיעה את הנשיא בעבירות אונס אמרה נשיאת בית המשפט העליון, שאומנם "זה יום עצוב, אבל אולי זה היום שממחיש יותר מכל מהו שוויון בפני החוק…". העיתונאי גדעון לוי כתב: "אפשר היה לנשום אתמול לרווחה. יש שופטים בתל אביב". אלה הם רק שני ביטויים להלך הרוח המשתבח בדמוקרטיה הישראלית אשר שטף את התקשורת הישראלית ואת אורחיה השונים – משפטנים, מחוקקים, שרים, ראש האופוזיציה,ראש הממשלה וכמובן – גם הנשיא.
על כך אני חולקת: שלוש הנשים הללו הן קורבנות של מציאות ישראלית ופלסטינית אחת של משטר לא דמוקרטי. אין ויכוח על כך שבעזה הנצורה ובגדה המערבית לא שוררת דמוקרטיה. גם בשטח המוגדר כמדינת ישראל שורר משטר שאינו שייך למשפחת הדמוקרטיות המערביות. קיימת כאן בועה דמוקרטית שבתוכה נחוגה הרשעת הנשיא לשעבר, אך היא הולכת וקטנה והציבור שנהנה ממנה הולך ומתמעט גם הוא. נכון, יש שלוש רשויות: שופטת, מחוקקת (כנסת) ומבצעת (ממשלה). אלא שבמקביל משגשגות בישראל שתי מערכות נוספות שעם השנים הפכו לזנבות המכשכשים במדינה: מערכות הדת והביטחון על כל שלוחותיהן, זרועותיהן ושורשיהן.
הכרסום הממאיר של מערכת הדת במוסדות הדמוקרטיה, בצדק ובשוויון הוא כמעיין המתגבר. שובר שיאים בכל יום. יש הטוענים, שישראל היא כבר מזמן תיאוקרטיה. אחרים טוענים שהיא רק בדרך הבטוחה לשם. במה שנוגע לא' ולה' יש לשים לב להכרזת המתנחל שלמה אבינר, מבכירי הרבנים בציונות הדתית, שהנשיא קצב זכאי ובית המשפט שהרשיעו טעה. ברוח התקופה בוודאי יצא מכתב רבנים ורבניות לקראת גזר הדין ובעקבותיו. אגב, אבינר עצמו היה חשוד בהטרדה מינית של נשים שבאו אליו להתייעצות. ומי זיכה וניקה אותו? נכון, בית הדין הרבני הגדול.
הפגיעה ההרסנית של מערכת הביטחון במוסדות וביסודות הדמוקרטיה של ישראל מולבנת, או מצונזרת ומושתקת באמצעות מילת הקסם "ביטחון" ותאומתה – "טרור". מה ידוע לנו באמת על השב"כ והמוסד חוץ משמות העומדים בראשם? האם נוכל לסמוך על מי שמפקח על הצמד "שו-שו" מטעמנו בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת? האם נסמוך, למשל, על חבר וועדה לשעבר, האנס השקרן והמניפולטיבי, משה קצב? או על יו"ר הוועדה לשעבר, חיים רמון, שהורשע במעשה מגונה והוגדר על ידי בית המשפט כשקרן מעוות ומסלף? ומה על היו"ר האחרון, צחי הנגבי, שהורשע בעדות שקר ונאלץ להתפטר מהכנסת?
יחד עם זאת, ומאחר שאי אפשר לשטות בכל העולם כל הזמן, לעתים האמת נחשפת במלוא כזבה וכיעורה. למשל, בעניין בילעין. שם עמדו מול מערכת הביטחון – כמעט כתף אל כתף – ג'וואהר אבו רחמה המנוחה ותיבדל לחיים ארוכים, דורית בייניש נשיאת בית המשפט העליון. ג'וואהר נפלה על משמרתה בהפגנה נגד הגדר ואת בייניש ראיתי על כס נשיאותה נוזפת בנציגי מערכת הביטחון על בזיון בית המשפט בעניין אותה גדר ממש. כבר לפני שלוש שנים קבע בג"צ שגדר ההפרדה בין בילעין לבין התנחלות מודיעין עילית נבנתה לא משיקולי ביטחון כי אם לצורך בניית ההתנחלות, ולכן הורה לשנות את תוואי הגדר ולהשיב אדמות גזולות לכפר. זה שלוש שנים שמערכת הביטחון מצפצפת על בית משפט העליון ונשיאתו ויורה במפגינים.
א' וה' המתינו ארבע שנים ליומן הגדול בבית המשפט. עסקת הטיעון המבישה שבנס לא יצאה אל הפועל, בצירוף לעמדת הרב אבינר, מלמדות שהגלגל עוד עלול להתהפך עליהן. על ג'וואהר אבו רחמה לא מרחפת הסכנה שהגלגל יתהפך כי היא כבר לא תראה את יומה בכלל. משפחתה שמנהלת משפט נגד מערכת הביטחון על רצח אחיה באסם, באותן נסיבות לפני קרוב לשנתיים, תצרף אולי את תיק האחות לתיק האח. אלא שמול מערכת משפט ממוטטת שכזו ייתכן, ואולי אף רצוי, שהיא תעדיף ערכאות משפטיות הוגנות ואמינות בחו"ל. בדרך שבה הולכת ישראל אין להוציא מכלל אפשרות שא'- ת' עתידיות תאלצנה אף הן לחפש את הצדק במקום אחר תחת השמש. לא פה.
האקט המכונה רצח – כלומר קטיעתם המכוונת של חיי אדם בידי אדם אחר – אקט זה מוחשב ע"י האנושות כנקודת השפל הנמוכה ביותר אליה אדם יכול לרדת. באקט זה מתבוססת מדינת ישראל יום-יום זה למעלה מ 60 שנה ברציפות, מה שהופך אותה לפושעת נגד האנושות. מציאות זו מטבע הדברים יוצרת גן עדן לתופעות מפלצתיות, אכזריות כדוגמת רצח זה – הן של יחידים שהועברו על דעתם והן של מעשים קבוצתיים מתוכננים – שמן הסתם עוד יתגלו לחוקרים בעתיד.
עובדת מציאות מטורפת מתמשכת זו איננה יכולה להיות נתפסת, בכל דיסצפלינה מדעית, אלא כאחד מהפשעים המזעזעים והמחרידים בהיסטוריה האנושית. ובתפקיד הבימוי של פשע היסטורי זה מכהן העם היהודי.
נועה היקרה,היית חייבת להכניס למשוואה שלך גם את התיירת (קריסטין לוגן ז"ל) שנרצחה לפני שבועיים בידי מפגעי החאמאס וגם את חברתה שנפצעה קשות באותו אירוע.
האכזריות והזילות בחיי אדם,כמו גם מתן ההיתר הפוליטי להרוג ולרצוח את מי שמתנגד או נחשב לכזה,היא נחלת כל השותפים כאן באזורינו ל"מאבק על החירות".גם את רוצחיה של לוגן,החאמאס לבטח לא ישפוט ויוקיע.כלומר המלחמה והכיבוש משחיתים את כל הצדדים.
ולגבי פרשת קצב רק אומר שני דברים:
ראשית: שמה שחמור באמת כאן,הינו קיומו של מוסד הנשיאות הקרצייתי הזה בישראל.אף לא אחד נותן את דעתו לכך.כולם מזועזעים מה"קיסם" של קצב,אך את קורת הנשיאות לא נוטלים.
ושנית: שיש בישראל שופט ודיין ל"עניני על",ששמו הוא: היועץ המשפטי.
ירצה,לא יגיש כתב אישום כנגד האח"ם הנאשם.ירצה,יבשל עימו עיסקת טיעון טעימה פחות או יותר (ע"פ רצונו ודעתו כמובן).ירצה,כן יגיש כתב אישום.
היות ובמקרה של הגשת כתב אישום (שתתבצע ע"י הפרקליטות) מדובר א-פריורית בהצלחה סטטיסטית של 98%,הרי עסקינן בשיפוט דה-פקאקטו לכל דבר ו"ביכולת מוכחת" לפסוק דין (רק גזר הדין במקרה של הגשת כתב האישום,נשאר למעשה בידיה של חותמת הגומי שנקראת "בית המשפט").
המיתוס התורני כולל כמה סיפורים שאינם גזענות/אפליה לשמה… כזה הוא הסיפור של הדמות "משה" שנמשה מהיאור והביא לעולם את דרך המחאה ו"עשר המכות" כתגובה לעבדות. לדעת קיצוני הימין, שהלאימו את התנ"ך לעצמם, משה דאג לעברים-ליהודים בלבד ורק אותם הוא הוציא מעבדות לחירות. אנו בשמאל טוענים שהמדובר בפסילת העבדות כשיטה. הדבר גם מקובל כך בעולם… אבל לא ב"דמוקרטיה היהודית" שחראגיל מעדיפה להתנתק מהעולם כדי לקיים את מערכת החוקנים הלא-חוקית שלה נוסח האפרטהייד. לכן צודקת עפרה בן-ארצי: הגיע הזמן להעדיף ערכאות משפטיות הוגנות ואמינות בחו"ל, על פסיקות בתי המשפט הציוניים. כך או כך, כאשר הבג"צ פוסק שעל צבא הגנת ההתנחבלויות וכרישי הנדל"ן הפלסטיני המופקע לפרק את חומת האפרטהייד שמפקיעה 700 דונם מאדמת בילעין הצבא אינו נאות לבצי את פסק הדין… ולכן נאמר ונרחיב –לידידינו מיכאל ספרד וגבי לסקי– את שאמרה עפרה: "בדרך שבה הולכת ישראל אין להוציא מכלל אפשרות שא'- ת' עתידיות תאלצנה אף הן לחפש את הצדק במקום אחר תחת השמש. לא פה".