הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-11 בינואר, 2011 4 תגובות

בשבת האחרונה נורתה בראשה נציגת קונגרס דמוקרטית מאריזונה, גבריאל גיפורדס. המעמד היה אחת מהפנינות של הדמוקרטיה האמריקאית, כשנציג/ת הקונגרס נפגשים עם המצביעים בבית קפה או קניון מקומי כדי לשמוע ולנסות לענות על טענות האנשים שאותם הם מייצגים. במקום היה קומץ אנשים שהגיע לדבר עם הנציגה, שנראה שהיתה פופלרית, למרות היותה דמוקרטית במחוז די קונסרבטיבי, כולל ילדה בת 9 (שנולדה ב-11.9.2001), שהגיעה כדי לקבל שיעור באזרחות. היורה הרג את הילדה, גם שופט מחוזי ועוד מספר אנשים. בסה"כ נפגעו 20 בני אדם, בתוכם שישה הרוגים.

מיד עם זיהוי המתנקש, ג'ארד לופנר, התברר שלבחור יש היסטוריה ברורה של התנהגות המרמזת על אי יציבות נפשית, כולל מחשבות פרנויות, הפרעות התנהגותיות ונסיגה ממגע עם חברים. ההתבטאויות הפרנויות שלו כללו ביטויים מהפוליטיקה הימנית הקיצונית, ואין ספק שחלק מהכעס והפרנויה שלו היו מופנים כלפי גיפורדס. העובדה שלמרות המצב הנפשי המעורער הוא היה יכול לקנות נשק במכולת (של נשקים) השכונתית היא אחת מעקבי האכילס של הדמוקרטיה האמריקאית.

למרות הגיגיו הפוליטיים ההזויים, לא ברור שלופנר היה פעיל פוליטית בארגון כלשהו. ניתן היה להשתמש באירוע הטרגי הזה כדי לתהות על החוכמה של מכירת נשק לכל מאן-דהוא, או על כך שבחור צעיר עם בעיות מנטליות קשות אינו מקבל טיפול רפואי נאות במדינה העשירה בעולם (לשעבר).

אך במקום זאת, ואולי לא במפתיע, הדיון הציבורי הופנה לרמת האלימות המילולית בשיח הציבורי, החל מהדיון על הרפורמה במערכת הבריאות ועד מסיבות התה בבחירות האחרונות. המפה מאתר הפייסבוק של שרה פיילין שבו המחוזות שבהם פיילין ותנועת מסיבות התה ייעדו לשינוי אלקטורלי סומנו בצלבי נימות, הובא כדוגמה לשימוש בדימויים אלימים. ואכן, אין ספק שמהרגע שברק אובמה נעשה המועמד הנשיאותי ב- 2008, השיח הציבורי נעשה אלים עם תכנים גזעניים ופשיסטים ברורים.

אך ההכאה על חטא הציבורית מזכירה לי את רצח רבין. למרות שהימין הוא זה שהתעסק בהסתה, כולם "משני צדי המתרס" מכים על חטא. קית' אולברמן, אחד משופרי השמאל הדמוקרטי, התנצל על התבטאויותיו שהיו עלולות לרמוז על אלימות, והמליץ לפטפנים הפתולויגים מהימין (גלן בק, רש לימבאו, וכיוב') לקחת גם הם אחריות. בתכניות הראשים המדברים, קולות מהימין ומהשמאל אומרים שיש להתאחד, ו"ביחד" להפסיק את הרטוריקה הקיצונית. קול שפוי, כועס ונעלב, יחיד בהמולת הקומבאיה היה השריף המחוזי, קלארנס דופניק, שהתרעם על חוקי נשיאת נשק מתירנים ועל ההסתה נגד שמאלנים, מהגרים, וכיוצא באלה, שנעשתה יומיומית באריזונה.

gabriel

כמו אחרי רצח רבין, הימין והשמאל מחזיקים ידיים, היות שעכשיו זה לא הזמן להפנות אצבע מאשימה, זה כואב לכולם  ואין לרקוד על הקבר…

אז די! בתור מי שהיתה בהפגנות שמאל מהיום שיכולתי להגיד לנהג אוטובוס איפה אני גרה (במקרה ואלך לאיבוד), כמי שניזונה מאתרי חדשות של השמאל, ושל ארגונים שליברמן מכאן וה-CIA משם חושבים שיש "לבחון" את הפעילות המחתרתית שלהם, זה די מעצבן. אני יכולה לומר די בוודאות:

זו לא אני ולא משלי שצועקים לנשיא השחור הראשון בנאום לאומה הראשון שלו – "אתה שקרן!"

זו לא אני ולא משלי שצועקים "מוות לערבים" במשחקי כדורגל;

זו לא אני ולא משלי שמצדיקים שנאה ואלימות כלפי הומוסקסואלים בפסקה מויקרא כ', י"ב;

זו לא אני ולא משלי שהולכים להלוויה של חייל עם שלטים God Hates Fags;

זו לא אני ולא משלי שמחליטים שלמדינה (אריזונה) אין מיליון דולר(!) לממן השתלות אברים לחולים ללא ביטוח רפואי;

זו לא אני ולא משלי שקוראים להגלות ילדים של עובדים זרים;

זו לא אני ולא משלי שטוענים שמוסלמים הם נחשלים ואינם מסוגלים להשתלב בחברה המערבית;

זו לא אני ולא משלי שמדליקים נר לזכרו של ברוך גולדשטיין;

זו לא אני ולא משלי שמצטלמים עם אסירים כפותים, או מתעללים באסירים;

זו לא אני ולא משלי שנותנים לאשה ללדת במחסום או מונעים מעבר של אמבולנס לבית חולים;

זו לא אני ולא משלי שפוחדים מזה שערבים יצאו עם נערות יהודיות;

זו לא אני ולא משלי שיורים כדורי גומי וגז מדמיע מטווח קצר במפגינים לא אלימים;

זו לא אני ולא משלי שמנשלת אנשים מבתיהם;

זו לא אני ולא משלי שמוציאה אנשים להורג – עם משפט, ללא משפט, עם עדות שקר, עם ראיות ללא כחל ושרק;

זו לא אני ולא משלי שסוקלת נשים על בגידה, או עושה "ברית" לנערות בנות 12;

זו לא אני ולא משלי שיורה ברופאים המבצעים הפלות;

זו לא אני ולא משלי שמפוצצת את עצמי בשוק מלא אנשים;

זו לא אני ולא משלי שמפציצה "מטרות" מהאויר.

זה הם. והם יכולים להשתנות.

תגובות
נושאים: מאמרים

4 תגובות

  1. אנדריי פשניצ'ניקוב הגיב:

    לא, הם לא ישתנו…

    • בין שקרים לצדק הגיב:

      לפי מה שקראתי עליך אתה אדם מעניין ונשמע לי גם משכיל אבל עצוב לי שאתה תומך עד כדי כך באנשים האלה, לרגע אפילו הרגשתי שאני עלול להיות נגדך (ואם לומר את האמת אני כן), ואני שונא את הצורה שבה אתה מגדיר את היהודים ואת הערבים, אתה נותן רק דוגמאות שליליות על הישראלים כאילו הם רודפי בצע ויעשו כל מעשה נבזי כדי למנוע מהערבים הכל, לעומת זאת הערבים המסכנים סך הכל רוצים חופש ושוויון זכויות ממש כמו מלאכים בשבי. אז לא, זה לא ככה, אני יכול לעשות עכשיו את אותו הדבר אבל במקום לתת לישראלים שם רע אני אתן שם רע לערבים ואכתוב על כל הזוועות שהם עושים ליהודים, ומן הסתם רוב האנשים שיקראו את זה יצדיקו את היהודים ויגידו לעצמם שהערבים הם רוצחים, אבל זה גם יהיה לא נכון (למרות שאני מצדיק דברים כאלה), אני קורא לזה שטיפת מוח וזה בדיוק מה שאתה עושה, הערבים הם חרות לא פחות מהיהודים, זה תלוי באיך שאתה מגדיר אותם, שום דבר אישי אני רק פותח לאנשים את העיניים ומראה להם את החלק הרכוב של התפוח.

  2. בן פ. הגיב:

    צודקת. החמר-רוז', סטלין, מאו, באדר מיינהוף, והחולצות האדומות הם בכלל מגוש אמונים.

  3. חיים ברעם הגיב:

    מאמר נפלא.תודה אילנה

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים