צריך להיות נאיבי באופן מחריד כדי להאמין שהליכוד יכול ורוצה להביא שלום ורק ליברמן, ישי וברק מפריעים. כמו המשפט המפורסם – "פורים יש רק פעם אחת בשנה", כך אפשר לומר על הליכוד: "שלום יש רק פעם בחיים". כל המוטו והמצע של עליית הליכוד שוב ושוב לשלטון בנויים על תעמולת בחירות של "נעצור את השלום". לסיסמא הליכודניקית – "שלום בטוח" – יש לצרף בסופה עוד מילה, ואז נקבל את המשפט החדש – "בטוח שלא שלום".
מאז השלום עם מצרים למדו בליכוד שאסור להם לחזור שוב פעם על "הטעות" שעלתה להם גם באובדן אלקטורלי כשקמו לאחר מכן מפלגות "התחייה", "צומת", "מולדת" , "ישראל ביתנו" ו"האיחוד הלאומי". כאשר נחתם הסכם השלום עם מצרים הליכוד היה בתחילת דרכו, ויוזמת סאדאת תפסה אותו במצב של הלם ועם שר חוץ שהגיע ממפלגת העבודה ( משה דיין ). אבל מאז עד היום עברו הרבה מים בירקון, בירדן ובכנרת ומאז ועד עתה, כשהליכוד בשלטון, אם אין מלחמות אז יש רק משחקי תככים ואשליות לגבי "המשך התהליך המדיני".
מנחם בגין ה"אגדי" היה הקורבן הראשון של השלום שלו עבור לאומני הליכוד. מלחמת לבנון ב-1982 שלחה אותו הביתה, ואילו תעתועי שרון הפכו לדרך החדשה-ישנה של "חירות"-הליכוד. ואמנם, מאז ועד היום לא היתה לליכוד אפילו יוזמת שלום אחת שהוא ביצע. את המשא ומתן עם הפלסטינים, שפשרות קטנות בצידו, ביצע הליכוד כשלטון רק לאחר ששלטון אחר קידם את היוזמה. במשך כמעט כעשור תקע יצחק שמיר את המשא ומתן עם הפלסטינים במשחקים מעולם האקרובטיקה הפוליטית. במסגרת זו הוא גם שיתק את ה"מערך" (כן, היה פעם דבר כזה, עם מפ"ם… ) עד שנת 1992. את תהליך השלום אמור היה נתניהו, כראש הממשלה, להמשיך ולו רק בגלל מחוייבותו השלטונית להסכמי אוסלו של ממשלת רבין השנייה. מראשית שנות האלפיים השלום רק מתרחק כאשר הליכוד לוקח את ההגה לידיו. אפילו אריאל שרון, סמל הימין במשך שלושה עשורים, אולץ להקים את ליכוד ב' (בשפתו – "קדימה") כשבחר בפשרה כדרך פוליטית.
סוללת שמות רחבה מעטרת את אלה שהרימו את נס מרד השלום בליכוד, ושרובם היו צריכים לעזבו אחר-כך או לחזור לשורותיו "על ארבע" עם הזנב מקופל, לסתום את הפה ולציית ב"יס -מניות" לתפארת. כאלה היו משה עמירב ( זוכרים אותו ?.. ), עזר ויצמן , רוני מילוא, דן מרידור, מנחם סבידור, דוד לוי, מאיר שטרית, שאול מופז, ציפי לבני, אהוד אולמרט וכאמור – אפילו אריאל שרון. הח"כים החדשים של הליכוד למדו את הלקח ולכן הם מתחרים זה בזה מי יטאטא טוב יותר את השלום והפשרה מתחת לשטיח הדמגוגי ומי יהלום ויתבהם חזק יותר נגד השלום ונגד אומות העולם.
גם הסיפור שליברמן "מחשק" את הליכוד (יחד עם ישי וברק) הוא "עורבא פרח". זהו תרגיל ישן נושן של הליכוד להכניס לקואליציה שלו לוויינים מימין כדי לזעוק אחר-כך כי ידיו כבולות לוויתורים ולפשרות טריטוריאליות. כך עשה שמיר עם "התחייה" ועם ה"חישוקים": שרון, דוד לוי ומודעי, וכך עשה שרון גם עם "האיחוד הלאומי". מהם למד אולמרט מליכוד ב' לגבי "ישראל ביתנו". הצמד נתניהו וליברמן חיים כבר ביחד למעלה משני עשורים. פעם כיו"ר הליכוד ומנכ"לו , פעם כרוה"מ ומנכ"לו וכיום כרוה"מ ושר החוץ שלו. השניים מתרגלים כבר שנים את משחק הטוב שנחסם בתהליך הפשרה על ידי הרע .
אם מישהו חפץ באמת בשלום עליו להניף את הסיסמא: "רק הליכוד לא יכול".
כמה נכון,
מי ייתן ודברים אלה יתבדו …. ושיבוא כבר השלום!!!!!
"רק הליכוד יכול" – להחזיר למצרים את כל סיני ולהשאיר לנו את רצועת עזה.
"רק הליכוד יכול" – למסור את חברון לשליטת הפלשתינאים.
"רק הליכוד יכול" – לפנות את הישובים היהודיים מרצועת עזה.
"רק הליכוד יכול" – להפוך את הקמתה של מדינה פלשתינאית בשטחי יו"ש ל"חזון" של מפלגה ציונית.
"רק הליכוד יכול" – להקפיא,אפילו באופן חלקי, את הבנייה היהודית ביו"ש ובירושלים.
כן,"רק הליכוד יכול" – ואיש לא יוכל להתכחש לעובדות הללו.