מי זוכר את ההתקוממות באיסלנד? לפני יותר משנתיים התקוממו האזרחים באי הצפוני כדי למחות נגד מדיניות הממשלה והבנקים הגדולים. זאת, עקב הנזקים הקשים שנגרמו למשק המקומי ולחברה בעקבות המשבר הקפיטליסטי שטרם הסתיים. שטחה של הרפובליקה של איסלנד, 103 אלף קמ"ר, גדול, אך אוכלוסייתה מונה פחות מ-320 אלף אזרחים, מעל למחציתם מתגוררים בבירה רייקיאוויק. זו מדינה הגדולה פי חמישה מישראל שבגבולות הקו הירוק, אבל אוכלוסיית הבירה היא כשליש מאוכלוסיית תל-אביב.
בעת אותה התקוממות אזרחית, שהייתה רוב הזמן בלתי אלימה, חלק הארי מן התושבים הפגינו במרכז הבירה והטילו מצור ממושך על הפרלמנט. מאז חל מהפך פוליטי גדול, אך גם הידרדרות כלכלית שהיתה מבוססת יתר על המידה על המגזר הפיננסי, שברובו פשט רגל עם פרוץ המשבר. המחאות גרמו לשני מהפכים פוליטיים ולהתפטרות הממשלה, לכינוס אסיפה מכוננת, לפיזור הפרלמנט ולחקיקת חוקה חדשה. זו היתה מהדורה צפונית מוקדמת להתרחשויות הפוליטיות במצרים ובתוניסיה בחודשיים האחרונים.
בגלל רדיפת הבצע של הבנקאים ופשיטות הרגל "חייב" כל אזרח איסלנדי (קשיש, מבוגר או ילד) כ-12 אלף יורו בממוצע. אלו אינם חובות אישיים או אשראי שניתן לאזרחים. על פי השקפת נושי הבנקים הגדולים, ובמיוחד ממשלות בריטניה והולנד, על הממשלה לערוב להפסדי הבנקים. כתוצאה של אימוץ גישה קולוניאלית כל אזרח יאלץ לשלם לפחות 12 אלף יורו (ויש הטוענים שהסכום יהיה גבוה יותר) מכיסו כדי לכסות על הפסדי הבנקים. איסלנד היא מקרה מעניין: כאשר נרשמו רווחים בתאגידי הבנקאות, הבנקאים ובעלי ההון הרוויחו הון. אבל כאשר המוסדות הפיננסיים נקלעו לקשיים בגלל המשבר כל אזרח נדרש לכסות מכיסו את ההפסדים. במשאל עם שנערך בנושא בשנה שעברה 93% מהמשתתפים התנגדו ל"תרומה כפויה" זו.
צמד שיכורים ברחובה הראשי של רייקיאוויק. תצלום: שי אמיר.
ראש ממשלת איסלנד, יוהאנה סיגורדרדוטיר, נתנה בשבוע האחרון ביטוי לרגשות אזרחי הרפובליקה בדברים שפירסמה בדף הפייסבוק שלה, לאחר חשיפת משכורתיהם של ראשי הבנקים: "אין כל צידוק מוסרי לשכרם הגבוה של מנהלי הבנקים. לא מתקבל על הדעת שראשי הבנקים משתכרים מיליונים כאשר הציבור נדרש להקריב קרבנות גדולים כדי להתמודד עם ההשלכות ההרסניות של התמוטטות המוסדות הפיננסיים".
עתה החליטה הממשלה לקיים מישאל עם נוסף בשאלה אם האזרחים צריכים לשאת בהפסדי הבנקים. זאת, בגלל לחצן הבלתי פוסק של מדינות אירופה (בייחוד בריטניה והולנד) לפצות את הבנקים "שלהן" על ההפסדים. המישאל יתקיים ב-9 באפריל, ועל פי הסקרים לא ברור מי ינצח. בסקר אחר, שפורסם השבוע ושקשור קשר הדוק עם סוגיית החובות, נשאלו האזרחים אם הם תומכים בהצטרפות איסלנד לאיחוד האירופאי. הסקר נערך בהזמנת התאחדות התעשיינים וממנו עולה כי 61% מן הנשאלים מתנגדים להצטרפות איסלנד לאיחוד ורק 24% תומכים. הצטרפותה תיאלץ אותה לוותר על המטבע הלאומי ולאמץ את היורו. החשש של האיסלנדים, הוא חששם של העובדים ביוון, ספרד, אירלנד ומדינות אירופיות נוספות שנכנסו לגוש היורו ונוכחו לדעת, על בשרם, שאובדן המטבע המקומי פירושו אובדן העצמאות הכלכלית ואובדן העצמאות בעת קבלת ההחלטות בתחומי הכלכלה והחברה.
אם אכן רוב תושבי איסלנד יסרבו שוב לשלם מכיסם את ההפסדים שנגרמו על ידי הבנקים כתוצאה מהמשבר הקפיטליסטי, ואם הם יתמידו בסירובם להצטרף לגוש היורו, יהיו אלה איתותים ברורים לרצונו של עם קטן שאינו מוכן לשעבד את עתידו בעקבות ההפסדים של בעלי ההון המקומיים והזרים. תחריר – גם בצפון אירופה.
מאמר מעניין וחשוב.תמשיך ככה.
מעניין ומסביר דברים שהציבור אינו יודע…
רק שכחת לציין שרוב שטחה של איסלנד מושלג לכן אי אפשר לגור שם בשל תנאי הקור הקיצוניים האזור היחיד שאפשר לגור זה אזור חוף היה בדרום המדינה ששם גם נמצאת הבירה רייקאוויק
לירן היקר, סע לבקר באיסלנד ותגלה כי היא בהחלט ראויה למגורים ואנשים גרים בכל חלק שלה, בהיקף, גם בצפון. היעדר ההגירה לאורך השנים, השאיר את המדינה בגודלה הנוכחי. ברוב המקומות ישנו חימום בחינם בבתים שמקורו בזרמי מים חמים תת קרקעיים.
חברים רבים באיסלנד, לא היו חלק מהמערכת הבנקאית, לא לקחו הלוואות ללא כיסוי, ועדיין נקראים לשלם עבור הטעויות שעשו הבנקאים במדינה