מדינת ישראל מחזיקה, לפי רוב ההערכות מצד מקורות מוסמכים בעולם, בכל שלושת סוגי הנשק הלא קונוונציונלי הקיימים, כלומר אטומי [1], ביולוגי וכימי. נשק זה מהווה סכנה לאזרחי המדינה הרבה יותר מאשר לכל מדינת אויב פוטנציאלית; כיום, ישראל היא המדינה הקטנה ביותר בשטחה המחזיקה בנשק לא קונוונציונלי, על כל המשמעות של נתון זה לגבי הכנה הצפויה מתאונה אפשרית.
ישראל היא גם היחידה במזרח התיכון שלא חתומה על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני, אלא אם פקיסטן מוגדרת כחלק מאזור זה[2], וזו הגדרה רחבה למדי של המזרח התיכון; ישראל היא גם המדינה יחידה באזור שלא חתומה על האמנה למניעת הפצתו של נשק ביולוגי – ולמעשה היחידה בעולם, מכיוון שכל שאר המדינות שלא חתמו הן מדינות מתפתחות או קטנות מאוד, שאין להן את היכולת לפתח נשק כזה [3]; וגם המדינה היחידה באזור שלא אישרה את האמנה למניעת הפצת נשק כימי [4], ואת האמנה למניעת הניסויים גרעיניים (למרות שחתמה עליהן[5]).
הסכנה הגדולה ביותר לתושבי המדינה היא מהנשק הגרעיני. במדינה קיימים שני כורים גרעיניים : הראשון בנחל שורק (לשימוש אזרחי – הוקם בשנת 1960) והשני ליד דימונה (לצרכים צבאיים – הוקם בשנת 1958). יחסית לגודל האוכלוסייה, מדובר במספר הכורים הפעילים שהוא מהגבוהים בעולם; יחסית לשטח המדינה, זהו המספר הגדול בעולם.
הבעיה הראשונה היא גילם של שני הכורים, שהינו למעלה מ-40: לפי נתוני הועדה הישראלית לאנרגיה אטומית, כבר היום שני הכורים ישנים למדי באופן יחסי, ואם לא ייסגרו עד שנת 2010 תוכל ישראל להתגאות בכך שמצויים בשטחה שני הכורים הישנים ביותר בעולם [6]. בכדי להדגים את הסכנה, יצויין שממשלת ארה"ב נהגה עד היום לתת רשיון לכור גרעיני לפעול בשטחה 40 שנה לכל היותר, ורק במקרים מיוחדים מוארכת תקופת הרשיון ב-20 שנה נוספות.
וכן, תאונות בכורים גרעיניים מתרחשות. מאז שהתחיל פיתוח כורים גרעיניים דווח על עשרות תאונות גרעיניות רציניות בעולם במתקנים צבאיים [7], ואף אחד לא ערב שלא תקרה תאונה כזו גם בישראל. לאמיתו של דבר, יתכן שתאונות כאלה כבר התרחשו, ולא דווחו בכלי התקשורת עקב מעטה הסודיות הקיים; לדוגמה, בשנת 2004 חולקו טבליות מסוג "לוגול", שמפחיתות את השפעות הקרינה, לתושבי דימונה, ירוחם ויבנה [8] . יתכן שצעד זה היה מניעתי מתוך חשש שתקרה תאונה בעתיד, אבל כאן נשאלת השאלה – למה חולקו דווקא ביבנה, יישוב שלא נמצא בקרבה מיוחדת לאחד הכורים.
לפני כ-15 שנה, ביום 4/2/94, פורסמו במוסף השבת של מעריב שתי כתבות: אחת הוכתרה בכותרת "פצצות אטום ליד המושב", ובו צוטט ספר שהתפרסם בחו"ל, בו נטען שמחסני הנשק הגרעיני נמצאים ליד מושב תירוש בשפלה.
קודם כל – למי שלא יודע, הביטוי "מקורות זרים" הוא שם קוד למקורות ישראלים שמעבירים את המידע לחו"ל כדי לעקוף את הצנזורה, אחרת לא היו טורחים לצטט אותם; אבל חשוב מכך, באותו יום התפרסם "רמז עבה" באותו עיתון. תחת הכותרת "פחד מוות" תוארה מגיפה של סרטן בעמק האלה. דווח שם על מקרי מוות מסרטן באזור, וראה זה פלא – מספר מקרי המוות גדל ככל כשמתקדמים לכוון צפון מערב, לעבר המחסנים הגרעינים ליד היישובים זכריה ותירוש, הכור הבטוח-יחסית בנחל שורק ואתר ניסויי הטילים בפלמחים: ביישוב נוה מיכאל דווח על שני מקרי מוות, בנתיב הל"ה – 4, בעגור – 10, ובשדות מיכה -12. כנראה שמאז הסכנה רק גדלה מכיוון שנצברו עוד ועוד כלי נשק כאלה.
המסקנה הינה שעל הרשויות לנקוט אמצעים ממשייים להפחתת הנזק, ואין מדובר בחלוקת תרופות בכמה יישובים. יש לאשר בכנסת את האמנות בעניין הנשק כימי והביולוגי; להקפיא, לכל הפחות, את הפיתוח ויצור של נשק לא קונוונציונלי כולל נשק גרעיני; לסגור את שני הכורים הגרעיניים הקיימים, ובמידת הצורך להחליף את הכור בנחל שורק בכור רחוק יותר ממרכזי אוכלוסייה, אולי באיזור מרכז הנגב בין באר שבע לאילת; ולהרחיק את מרכזי הפיתוח והאחסנה של נשק כימי וביולוגי לאותם איזורים.
(הערה: כל המידע המצוטט במאמר זה נאסף ממקורות גלויים בעיתונות ובאינטרנט. חלק מההפניות הן למקורות משניים כמו ויקיפדיה, אבל מי שמעוניין יכול דרך מאמרים אלה להגיע אל המקורות הראשוניים).
* המאמר הופיע ב"הגדה השמאלית" בפברואר 2007 והוא מתפרסם בשנית לבקשת מחברו ועל שום האקטואליות שלו.
[1] http://en.wikipedia.org/wiki/List_of_countries_with_nuclear_weapons
[2] http://en.wikipedia.org/wiki/Nuclear_Non-Proliferation_Treaty
יבנה נמצאת ליד הכור בשורק. מן הסתם היתה שם תאונה.
מאמר מעניין שלא יזיז לאיש.
רובו המוחלט של הציבור תומך בפרוייקטים של הנשק להשמדה המונית ומוכן לשלם את המחיר.
מי שכבר מתנגד פוחד לדבר שלא יגמור כמו וענונו.
השאלה לא נשאלה בידי "מקורות זרים". מקור החסידה טוען שאנו גם שדה ניסויים "לכיפת ברזל". מאשש את הדברים גם בעל "הצבא המוסרי בעולם". ואשר ליחס בין גודל המדינה לגודל הסכנה – אין כל קשר בין השניים. הבעייה מצוייה יותר ביחס שבין המוח היהודוני [ממציא הפטנטים] ששולט בנתיני המדינה, לבין מידת הבקרה שיש לנתינים על השימוש שעושים בהם כשפני נסיון לכל מיני "רפא"לים" ו"אלביטים" כדי שיירשם מאזן חיובי בסטטיסטיקה של ייצוא הנשק, על דיווחי המכס ולמ"ס. מדינת ישראל פשוט לא מסוגלת לזהם בפלוטוניום שטח גדול משטחה. אבל היא עוד מצליחה לזהם את מוחות אזרחי המדינה, ויוצרת שיא חדש [שיירשם ב- Guiness Book of Records] בדה-לגיטמציה העצמונית שלה.
הנשק האטומי הביולגי הכימי שנמא בידי ישראל לא ממש מפריע בראיה של מרבית אזרחנו
רובנו רוצה לדעת שבררת שימשון הינה דבר אפשרי
אני מניח שאפשר יהיה לחזור כ 80 שנה אחורה ולהסביר למה הנרטיב הציוני/יהודי/ישראלי כול כך חזק בנושא הבררה הנ"ל אבל זה לא ממש ישנה – האים מחבר המאמר לא היה רוצה לדעת שכאשר כלו כול הקיצים, כאשר הגל יגיע לחופי ארצנו וישטוף אותנו – אולי הפעם לא נמות ככבשים מטומטמות ?