מאות עובדים סוציאליים זועמים הפגינו בשבוע שעבר בפתח בניין ההסתדרות בתל-אביב בעקבות המחטף של יושבי ראש ההסתדרות, עופר עיני, ושל איגוד העובדים הסוציאליים, איציק פרי, ששם קץ לשביתה. זאת, בעקבות התערבות בית הדין הארצי לעבודה ובתיאום עם האוצר.
לאחר יותר משבועיים של מחאה והפגנות הסתיימה שביתת העובדים הסוציאליים, בתום דיון שהתקיים בביה"ד הארצי לעבודה. איגוד העובדים הסוציאליים החליט במהלך הדיון לקבל את תכתיבי האוצר ויו"ר ההסתדרות ולהסכים לפשרה מבישה. פרשה ששבוע קודם לכן סרבו העובדים הסוציאליים, ובהפגנות קולניות, לקבלה. סוגיית מתן צו הרחבה להסכם למועסקים בשירותי הרווחה המופרטים אף היא ירדה מסדר היום של המו"מ. נציגי האיגוד טענו כי "ההסכם הזה הוא הדבר הכי טוב שיכולנו להגיע אליו. אם היינו יכולים לשנות גם את טבלת השכר זה היה אידיאלי עבורנו, אולם קיימת התנגדות של משרד האוצר לכך".
כל מי שהיה עד להפגנה שנערכה בהסתדרות או למבול מכתבי הזעם שפורסמו בימים האחרונים בדף השביתה ב"פייסבוק", להתכנסויות שנערכו במקומות העבודה ובמוסדות להשכלה גבוהה בשבוע האחרון, מבין היטב את התחושות בשטח. הזעם גדל כאשר השובתים גילו לתדהמתם שנוכו כספים רבים ממשכורתם, כ"עונש" על שהעזו לצאת למאבק למען זכויותיהם.
מסקנה פוליטית מרכזית של התוצאה המבישה של השביתה היא הממשלה והאוצר מוסיפים לתמוך בהעסקה זולה של עובדים, הן במגזר הציבורי והן במגזר המופרט. במיוחד כאשר מדובר בעובדות. כך, ממשיך האוצר לשרת את האינטרסים של בעלי ההון. הממשלה מתקשה לשים קץ לחגיגת השכר של מנהלים ובעלי עניין בחברות הציבורית (עשרה שיאני השכר של 2010 השתכרו יחד 174 מיליון שקל בשנה – עלייה של 17% לעומת 2009) אבל מוסיפה להעסיק את העובדים הסוציאליים בשכר נמוך במיוחד.
מסקנה שנייה היא שיש בהסתדרות (בייחוד היו"ר) ואף באיגוד העובדים הסוציאליים המשלימים עם מדיניות זו, ובמשך 17 שנים סרבו לנהל את המערכה למען שכר הוגן לחברי האיגוד ונגד הפרטת שירותי הרווחה. תהליכים קשורים ומקבילים. הזעקה שיצאה מהעובדות הסוציאליות הצעירות ומהסטודנטים נפלה לאוזניים אטומות בכל הנוגע לאוצר, לממשלה ולראשי ההסתדרות. עופר עיני, שוב ושוב, מוכיח שהוא אינו נציגם של העובדים במאבקם נגד המעסיקים, אלא הוא נציגם של המעסיקים בניסיונם "לאלף" את העובדים.
הגדיל לעשות הממונה על השכר באוצר, אילן לוין, שבתרומה לא מבוטלת לתהליך הפשיזציה העובר על ישראל, דרש להגביל את זכות השביתה – כתוצאה משביתת העובדים הסוציאליים. בריאיון שהעניק עם תום השביתה אמר לוין: "הממשלה תידרש לשקול חקיקה באשר לבוררות חובה בשירותים חיוניים. שביתה בכור בדימונה, בנמלים, ברשות שדות התעופה, ובעתיד גם ברכבת ובמערכת הבריאות (הרופאים); והתחרות בין ההסתדרות לכוח לעובדים, תחייב את הממשלה לשקול פתרון אחר שמצד אחד ינטרל את זכות השביתה של אותם ארגוני עובדים".
אך קיימת נקודת אור בקצה בשביתה: פעילותם הנחושה והלוחמנית של אלפי עובדות ועובדים סוציאליים במהלך השביתה ושל מאות הסטודנטים לעבודה סוציאלית. לראשונה, ומזה שנים רבות, קבוצה גדולה של עובדים לקחה את גורלה בידיים והפכה לקובעת את עומק המאבק ואת הקצב שלו. "הפסדנו בקרב, אבל המערכה טרם הוכרעה", זהו המסר החוזר שוב ושוב במפגשים שבהם לוקחים חלק העובדים הסוציאליים ששבתו והסטודנטים שתמכו בהם.
http://www.atzuma.co.il/zshvita
ראינו כבר מהדורה קודמת בשביתת המורים: התערבות עופר עיני, הצעת הסכם, התנגדות מהשטח והפגנות ו.."עופר עיני כועס". המדהים היה שארז נבחר שוב. ההסתדרות היתה מאז ייסודה ארגון שליטה. בהתחלה היה תפקידה לגייס את העובדים בשרות המדינה שבדרך. לאחר קום המדינה, היא הפכה לכאורה לארגון שליטה של מפא"י. אחרי עלית הליכוד לשלטון הסתבר שהיא המשיכה את תפקידה כארגון שליטה בשרות האליטות הכלכליות.
מה שהרגיז כל כך את עופר עיני בשתי השביתות הם גילויי הפעלתנות, האנרגיות ולמעשה הדמוקרטיה מהשטח. עופר עיני הוא חבר של ברוש והתעשיינים ואוייב מר של התנהלות דמוקרטית בארגון שלו. אני מחכה לאגוד גדול כמו המורים, הרופאים או האחיות שיעיפו את הנהגותיהם ויעברו לכוח לעובדים.
כולנו בינתיים אובדים סוציאליים.
אפריים דוידי אתה כל כך צודק המאבק רק התחיל ואני תקווה שיצטרפו עוד פועלים ועוד עובדים שנפגעים ממדיניות ההפרטה של המדינה וההאבסה של ההסתדרות בדמות יו"ר שדואג לבעלי ההון ולעצמו לשלטון. אין זה סוד שההסתדרות מייצגת את המפלגה שלצערי כבר לא קיימת אבל להגיע לרמת אטימות כזו צריך יכולת כוחנית רבה ולעופר עיני כנראה יש את זה מבלי למצמץ וכולם מפחדים ממנו.
לדעתי בדיעבד בהתייחס לשביתה גם יו"ר האיגוד של העובדים הסוציאליים משך אותנו באף ןהשתמש בנו להפגנת כוח שמבחינתינו היתה אמיתית ומהלב אבל בשבילו סתם רעש הסחה זמני ולכן הוא זגזג רצה לחתום על ההסכם המביש "התרצה בכאילו" כי השטח זעק, ולא חתם על ההסכם אפשר לנו להפגין ולהרעיש אבל ידע מההתחלה שההסכם סגורושזה יגיע לביה"ד ולכן השתמש בעובדים בבחינת תנו לנערים לפזז לפני…אבל אנחנו עוד נבוא עמו חשבון והוא יותר לא ייצג את העובדים המסורים של מדינת ישראל.