קריאה חדשה לאמנים ישראלים להחרים את פסטיבל AHAVA בים המלח מזכירה שהכיבוש הוא לא רק מחסומים, כבישי הפרדה, בתי כלא, לחימה ורציחות: הכיבוש הוא גם ממש כסף טוב.
בחול המועד פסח צפויה שורה של אמנים להופיע בפסטיבל AHAVA, שיתקיים בהתנחלות מצפה שלם לחופי ים המלח הצפוני והכבוש. בין האמנים שאמורים להופיע בפסטיבל כלולים גם יהודה פוליקר, אביתר ואהוד בנאי, מיכה שטרית, ארקדי דוכין, הדג נחש, שלומי שבן, ואחרים – חלקם אנשי שמאל מוכרים, שאף השתתפו באירועי מחאה והתרמה של עמותות שמאל.
לקראת הפסטיבל התפרסמה היום בפייסבוק ובכמה מכלי התקשורת קריאה לאמנים ולקהל שלהם להחרים את הפסטיבל. בקריאה נכתב בין היתר כי חלק ממטרת האירוע "הוא מתן גושפנקא למפעל ההתנחלויות. דין מצפה שלם כדין אריאל, כדין יצהר… השתתפות בפסטיבל הזה אינה בגדר פעילות תרבותית נייטרלית. זוהי פעולה פוליטית לכל דבר, פעולה של מתן לגיטימציה לכיבוש". (גילוי נאות: אמי היא מיוזמות הקריאה).
על פניו, זוהי סתם עוד קריאה לחרם על ההתנחלויות. ספין-אוף של מכתב השחקנים נגד האולם באריאל וספיחיו, אם תרצו. אלא שמה שמייחד את הקריאה הזו הוא שהפעם מדובר במקום שנתפס על ידי רבים כ"חוץ-כיבושי". אחד מהדוברים הבולטים של חרם אנשי התיאטרון על אריאל, שלא נזכיר בשמו, פסל את היוזמה החדשה, וקבע שאין להשוות בין התנחלויות צפון ים המלח לבין שאר התנחלויות הגדה. ולמה? כי כאן אין נישול זועק לשמיים של כפריים מאדמתם, אין כבישי הפרדה, אין מתנחלים עם רובים ואלות שפושטים על יישובים פלסטינים, ואין צבא שיורה במפגינים. כיבוש-לייט.
התפיסה הזו, ש"מנקה" או "מכשירה" את הכיבוש בצפון ים המלח, היא למרבה הצער תפיסה רווחת, שמפספסת חלק חשוב מאוד בהבנת הכיבוש הישראלי בשטחים. עם השנים הפך ה"כיבוש", כפי שהוא משמש שמאלנים-יותר-או-פחות, למונח שמציין שליטה אלימה בעם אחר, הפרות זכויות אדם, וכן הלאה. כל אותם דימויים של מחסומים וחיילים מול אזרחים שמאוד לא נעים לנו לראות. לכן, ה"כיבוש" שנגדו מפגינים ושאותו קוראים לסיים ושאותו מחרימים אם וכאשר צריך – הוא הכיבוש שמתגלם בעימות. בהיעדר עימות, אין כיבוש.
הבעיה היא שכיבוש היה לפני המציאות האלימה שמובאת לרבים כדימויים ויזואליים מאז פרוץ האינתיפאדה הראשונה, וגם הוא עכשיו הוא נותר בבסיסה. כפי שמראות בעקביות חברות פרויקט המחקר המעולה של קואליציית נשים לשלום, "מי מרוויח" http://www.whoprofits.org/ , הכיבוש מורכב ממערכת כלכלית גדולה וחזקה, ומרווחים גדולים שמופקים ממנו. הרווחים המובנים מאליהם הם כמובן בתעשיות הביטחון והשליטה, אבל לצידם נמצאים גם רווחי עתק מאזורי תעשייה, מכח אדם זול, משווקים שבויים, מנדל"ן, ומהון פיננסי (בנקאי) שמממן את כל אלה ומתעשר מהם.
במקרה שלנו חברת AHAVA, שבבעלות שני קיבוצים-התנחלויות וכמה חברות אחזקות, מפיקה הון משוד פשוט של מחצבים טבעיים שאמורים היו להיות בשליטת הפלסטינים. המינרלים שמוצאים מים המלח, מועברים למפעל ולמרכז המבקרים בהתנחלות, ומשווקים בכל העולם כמוצרי קוסמטיקה יוקרתיים – הם חלק מהדלק של המפעל הגדול הזה. בעיניי רבים אין כאן מקום להשוואה או לשימוש במונחים "מיושנים" של מאות קודמות, אבל אין דרך אחרת לקרוא לפעולות הכלכליות האלה חוץ מ"קולוניאליזם".
למרבה האבסורד, דווקא הקולוניאליזם הישיר, הבוטה, הברור הזה – מושך הכי פחות תשומת לב בשיח הפוליטי בארץ. אם בכל העולם כבר יודעים לדקלם שהפעילות הקולוניאלית האירופאית מהמאה ה-16 עד המאה העשרים נועדה כדי לגזול את המשאבים של כל שאר העולם ולהזין בהם את הכלכלה האירופאית, ואם כל איש שמאל במערב כיום יודע לגנות את הרה-קולוניזציה של עיראק בשביל הנפט שלה על ידי ארה"ב ובריטניה – כאן אין כמעט דיבור על זה. סיבה אפשרית אחת היא שהתרגלנו כל כך לשיח פוליטי, שבו הקולוניות הישראליות נמדדות לפי ערכן הביטחוני, וכל הסיטואציה הקולוניאלית נבחנת (גם בשמאל) אך ורק על בסיס היחסים היום-יומיים בין מתיישבים (קולוניזטורים) לילידים-מיושבים (קולונייזד), ועל בסיס ההשפעות של "המצב" על יחסי ישראל והעולם הערבי. בשיח פוליטי כזה אין שום דרך להצדיק את שוד המשאבים (המינרלים, האבן, המים, ועוד), ולכן באופן פרדוקסלי אולי נדמה לשמאל שגם אין טעם לבקר את זה. זה "פחות דחוף", או "מחוץ לשיח", או "כיבוש-לייט", כאמור.
פסטיבל ים המלח של AHAVA, ורשימת האמנים שאמורים להשתתף בו, והקריאה החדשה לחרם על הפסטיבל, נותנים לנו הזדמנות מחודשת לעלות את הפן הכל-כך בוטה וכל-כך מושתק הזה של הכיבוש. זוהי הזדמנות להיזכר שבמובנים רבים ישראל ממשיכה להרוויח כסף מהקולוניאליזם, שלכאורה יש קונצנזוס על כך שצריך להסתיים. אבל בגלל הרווח אין באמת קונצנזוס, והוא לא באמת עומד להסתיים. ולכן מעבר לחרם התרבותי הפנימי-לגמרי הנוכחי, תנועת החרם העולמית צפויה להמשיך ולהתגבר. אפשר רק לקוות שיחד עם שאר חלקי המאבק בכיבוש, היא תצליח להעיר יותר ויותר אנשים להבנה שבכיבוש אסור שיהיו רווחים, כמו שאין אהבה בכיבוש.
ובסימן אופטימי, יוזמת שלום חדשה, גם אם לא מושלמת, שמעידה על כך שיש בישראל מי שמתחילים לפחד שהכיבוש יוביל לחרם שיפגע להם בעסקים: http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1223992.html?more=1
המאמר פורסם לראשונה באתר MySay
יוזמה חיובית כן ירבו!
לא הבנתי את הפסקה האחרונה.
האם לדעת כותב המאמר אנשי עסקים קפיטליסטים ונצלניים שיפחדו שיפגעו להם העסקים הם שיסיימו את הכיבוש?
האם הקפיטליזם יסיים את הכיבוש? אני מסופק.
גם אי אפשר להלחם בכל הכיבוש במכה אחת.יצהר זה לא אריאל ואריאל זה לא מצפה שלם.
אם אינני טועה-קיבוץ עין גדי הוא מבעלי המפעל.
עין גדי מעולם לא היתה "התנחלות" אלא אם כן הכותב תופס את מדינת ישראל כולה כ"התנחלות"
(כן, היא באמת היתה כזאת בערך מימי יהושע בן נון ז"ל. אם כן לפי הגיון הכותב- על כל העם היושב
בציון לחזור לארץ מקורו- מצרים ואולי הלאה מכך לצפון עירק מקור המקורות- לפי רוח החג הבעל"ט).
עין גדי היתה עד 67 ישוב ספר נתון תמידית לסכנת התקפה. על לא עוול בכפו.כל טיול תמים לנחלים סביבו חשפה הפך למטרה לצלפים חובבים וידידותיים מעבר לגבול.
תוצרת האזור- בגבול הקו הירוק- היתה כמעט הפרנסה היחידה העצמאית בזכות עצמה של המדינה המסכנה הזאת
והמושמצת בתחילת דרכה.
אך לא נראה שהעובדות מעניינות במיוחד את הכותב המתלהם השטוף בהתחסדותו.
עוד עובדה:
"קליה"- אם אינני טועה שותפה חדשה יחסית במפעל- היתה יישוב עברי לפני קום המדינה
כפי שהיתה "בית הערבה "שננטשה עם קום המדינה(ןנותרה בשיממונה עד עצם היום הזה): ישובים בצפון ים המלח שהיו נקודות
יישוב עבריות הרבה לפני מלחמת הקוממיות והועברו לידי ירדן.
כך שהדברים אינם פשוטים וחד משמעיים.
למען הדיוק ההיסטורי
קלי"ה (קם לתחיה ים המות) לא היתה ישוב עברי לפני 1948. בית הערבה – כן. בית הערבה, כמו גם מפעל האשלג, ננטשו ונהרסו. אנשי בית הערבה התיישבו בכברי ובגשר הזיו, ובית הערבה קמה מחדש בשנות השמונים.
… וכמובן שאני נגד החרמת הפסטיבל
כל "מפעל ההתנחלות" והניצול של השטחים הכבושים מנוהל מתוך ישראל שבגבולות הקו הירוק ש "מעולם לא היתה "התנחלות"" וכן רוב הרווחים מהניצול של השטחים הכבושים הולך ל"מדינה המסכנה הזאת והמושמצת התחילת דרכה"
נשאר רק לרחם…ולהתחסד…
אני לא מבין את בליל המרכאות בתגובה מעלי.
הניצול של השטחים הכבושים הוא מינימלי במושגים של קולוניאליזם ואני מסופק אם ההוצאה הבטחונית לא עולה על הרווח, אם קיים כזה.
אודה לכבודו או לכל אחד אם יסיר את הלוט מעל המפה של מכרות היהלומים והזהב וקידוחי הנפט שמבצעת ישראל ביו"ש.
מה עין גדי זאת התנחלות? לא מבין את הכותב נא לקרוא מעט עובדות היסטוריות על עין גדי אף פעם לא היתה התנחלות – הישוב קיים מאז 1953 מעולם לא היה התנחלות
שום מוצר של AHAVA לא עובר את מפתן ביתנו. במקום AHAVA יש לנו א ח ו ו ה – סולידריות עם הפלסטינים שנאנקים תחת הכיבוש. ויקיפדיה העברית לא מידעת את קוראיה על בעלי החברה. כל נאמר שם רק שהבעלים הם חברת "גאון אחזקות" [41%] , משפחת לבנת [שמייסדה, באנדי היה פעיל אצ"ל], קיבוץ מצפה שלם [41% התנחלות בגדה הכבושה] וקרן ההשקעות שמרוק של [חברת וולט דיסני]. באנגלית תמצאו שגם ההתנחלות "קליה" בעלת נתח של 9%, ושב- 2009 רכשה "שמרוק" נתח של 20%. ומה בקשר לקיבוץ עין גדי? לפי אתר "הקיבוץ" עין גדי מכר את חלקו [9%] . גאון אחזקות, משפחת לבנת, מבעלי אי.די.בי וחברת תעבורה; וקיבוץ מצפה-שלם. מחזיקים יחד ב-67.5% מהמניות. §§ התחלת הסוף??? – השנה הצטרפה הרשת הבריטית John Lewis לחרם על מוצרי החברה והפסיקה לשווקם.
http://www.kibbutz.org.il/itonut/2008/hakibutz/080627_ein-gedy.htm
אה, סליחה, חגי מטר. לא סתם התבלבלתי – המאמרים כל כך זהים…
כל הזמן אני שומע את חגי מטר מדבר בשמם של עובדי מעריב. זה נשמע לי לא משכנע ולא מעורר הזדהות.
עכשיו, אחרי שקראתי את המאמר הנפלא שלו, אני גם מבין למה קשה לי להזדהות איתו ועם עובדי מעריב…(למרות שחלקם ודאי לא חולקים עם מר מטר את דעותיו האולטרא סמולניות והאנטי ציוניות)