הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-11 במאי, 2011 2 תגובות

מצרים על פרשת דרכים

פרק ג': הסדר החדש נסדק- הקמפיין שהחזיר את המצרים לרחובות

לקראת אפריל יצאו תנועות השמאל בקמפיין שנועד להחזיר את האנשים לרחובות ו"להציל את המהפכה". הם דרשו לבטל את 'מצב החירום' בן 30 השנים, לבטל את החוק האוסר על שביתות ומחאות, לכונן מועצת מעבר אזרחית (או לצרף נציגים אזרחיים למועצת המעבר הצבאית), לפרק את מפלגת השלטון הקודם ומנגנוניה, להלאים את רכושה, להחליף את מושלי המחוזות שמונו מטעמה ולשפוט את מובארכ ומקורביו על הרג האזרחים ועל פרשיות השחיתות.

יום שישי 1 באפריל הוכרז כ"יום שישי של הצלת המהפכה". אסמאא מחפוט', בת 26, פעילת תנועת "6 באפריל"  שהסרטונים שהפיצה ברשת דחפו רבים להשתתף במהפכה הפיצה סרטון חדש וקראה לציבור לשוב לרחובות:

"רוצים את זכויותנו כספנו ודמנו. נכון שאמרנו שרוצים יציבות, שצריך לעצור ושדי, אין יותר הפגנות מיליונים, והסכמנו שנירגע כדי לתת למועצה הצבאית לעשות את העבודה שלה, שתטהר את כל הסיפור של השחיתות ותבנה יסודות טובים למדינה, ואנחנו בינתיים נתארגן ונייסד מפלגות, ויהיה בסדר גמור. ומה קרה? איך שעזבנו את כיכר השחרור הכל נעצר. עושים מאתנו צחוק. קודם עשו את החוק שאסור לשבות ולהפגין, כי אמרו שרוצים לשמור על התוצר הלאומי, ואז המשטרה הצבאית פשטה על המכללה לתקשורת שבשום אופן לא פגעו בתוצר הלאומי. עשו אצלם חיפושים והשפילו אותם. והלכו למאסבירו [בניין הטלוויזיה שמולו הפגינו הקופטים במחאה על הסיקור הדליל והמעוות של ההתנכלויות נגדם, נ.פ ] ולקחו אנשים והשפילו אותם בתוך הבתי מעצר. זה מה שקרה. אני לא אומרת שצריך להאשים את הצבא או שנגיד שאנחנו לא בוטחים בצבא. אנחנו בוטחים בצבא מאוד. אבל יש לנו כמה שאלות שאנחנו מוכרחים לשאול –  ולא באמצעות סרטונים, ולא בטלוויזיה, וגם לא בישיבה. רוצים ללכת לכיכר השחרור לשאול אותן.

מה קורה עם פתחי סרור וצפות א-שריף וזכריה עזמי? מה קורה עם חוסני מובארכ? למה הם לא בכלא?  למה אין משפטים? איפה המשפטים של אל-עז, ואל-עאדלי? השב"כ שממשיך לעבוד אפילו אחרי שחשבנו שווידאנו שהוא כבר לא ברחובות, ואמרנו שדי, שאין יותר, והוא עד עכשיו ממשיך לעבוד, ולפקח על ערוצי הטלוויזיה שלנו, ויש את ועדת הטלוויזיה של 'המפלגה הלאומית' שממשיכה לעבוד ויושבת על הרשתות ובוחשת שם לא מעט, כמו שאתם רואים ויודעים.  הם מחממים את האווירה, מצניעים את האחריות של הסלפים ושל "האחים המוסלמים" ואומרים: 'תראו מה עושים הנוצרים' [הכוונה לאופן סיקור המאורעות הבין עדתיים והפגנות המחאה הקופטיות, נ.פ ], ומחממים את האווירה, זה כל כך שקוף. מה הם עושים?! ומה אנחנו עושים?! כן, אנחנו רוצים יציבות, רוצים לבנות את הארץ, אבל מה זה אומר, 'יציבות'. יציבות השחיתות?! או היציבות שלנו כמדינה, וכבני אדם? מה קרה, לא עשינו מהפכה?! מה, איבדנו אותה כשהיא נגמרה, והאנשים מתו, ומחאנו כפיים, וחגגנו, ואמרנו: 'זהו זה, הפלנו את הרודן השנוא'?! הרודן לא נפל. הרודן עדיין כאן.

אנחנו רוצים את הזכויות שלנו. רוצים את הכספים שלנו. כל פעם שאנחנו באים ואומרים שאנחנו דורשים את הכספים אומרים לנו: 'למדינה אין גרוש'. איפה הכסף שלנו וכל המיליארדים  שיש למובארכ בבנקים, וכל מה שיש בידיים של האנשים הטובים מהמשטר הישן?! זה מה שאנחנו רוצים.

אז יום שישי. אני לא אומרת לכם רק 'תבואו'. אני אומרת שכל אחד מכם ישלח מסרונים לכל החברים שלו, ידבר עם כולם כשהוא באוטובוס וברכבת, ושתעשו סרטונים ותפיצו אותם, ותדברו עם כל האנשים. אם ביום שישי במקום הפגנות מיליונים יהיו רק כמה אלפים בודדים, אז שאלוהים ירחם על המהפכה, ושאלוהים ירחם על האנשים שמתו – זה יהיה כאילו שלא קרה כלום ובסוף לא השגנו שום דבר. וה'מפלגה הלאומית' תתכנס מחדש ותתארגן לבחירות, ולאט לאט הם ידאגו שכל דבר יחזור להיות אפילו יותר גרוע ממה שהיה. זה מה שאתם רוצים??

אז עכשיו צריך שנעזור אחד לשני. יש לנו רק יומיים. נעשה עבודה רצינית, ונצא להפגין. ונהיה בכיכר. ואל תפחדו להגיד לצבא: אנחנו בוטחים בכם מאוד, ואוהבים אתכם מאוד, ועל הגישה המכובדת שנקטתם בזמן המהפכה תעיד ההיסטוריה ונעיד גם אנחנו. אבל אנא מכם!! החברים שלכם? אין בעיה! הם הולכים אתכם ביחד שנים? עלינו!! [הכוונה לקשר בין בכירי הצבא לבין בכירי המשטר הקודם. נ.פ]‏. אבל הזכויות שלנו! הזכויות של האנשים שמתו! הזכויות של המדינה! אנחנו יודעים שאתם פטריוטים ושהתחלקתם איתנו בלחם [ הכוונה ללחם שחילק הצבא בזמן משבר הלחם נ.פ ]. אבל מה עם הזכויות שלנו ! הזכויות של האנשים! האנשים, כל עוד תמשיכו לנסות להשתיק אותם, לפקח עליהם ולהכריח אותם להגיד לכל דבר 'כן' ולציית כמו שהיה בזמן מובארכ, זה רק יעשה להם חושך בלב, ולא יישמעו לכם, ושוב תהיה התפרצות. אם העם והצבא לא יהיו יד אחת, תהיה שפיכות דמים.

אז שוב פעם :  אנחנו בוטחים בצבא, אבל אנא מכם. אנחנו רוצים את הזכויות שלנו. נתראה ביום שישי."

ביום חמישי ערב ההפגנות שנקבעו ל-1 באפריל, כינסה "קואליציית צעירי מהפכת 25 בינואר" מסיבת עיתונאים והכריזה: "אנו דוחים את ההצהרות שמפזר השלטון הצבאי על הידברות, כביכול, עם העם… זו אינה אלא כסות של קוקטיילים וצילומים, בזמן שראשי השלטון הקודם ומנגנוניו, אותם אלו ששדדו וטרם החזירו מיליארדים מכספי הציבור ושאחראים למדיניות של הרג ועינויים, מסתובבים חופשי. כל זאת בזמן שבתי המשפט הצבאיים פועלים במרץ ובאין מפריע, תוך הפעלת הליכים חפוזים ובלתי דמוקרטיים כנגד פשוטי העם, שמואשמים בהפרת הסדר. בכמה מן המקרים הללו נגזרו עונשי מאסר של 10 שנים ויותר בתום הליך משפטי שארך 48 שעות בלבד… הצבא גם פירסם את הצו למניעת הפגנות ושביתות שמהווה פגיעה חמורה בזכויות הדמוקרטיות… בתקופה הקרובה נקדיש את מלוא מרצנו לעריכת כנסים בכל רחבי המדינה ובכל האוניברסיטאות על מנת לעודד את קיומה של הידברות ציבורית אמיתית ולעורר מודעות … תקוותנו היא להבטיח את השתתפותה האמיתית של מצרים בקבלת ההחלטות בזמן תקופת המעבר".                      .

באותו יום הגיש היית'ם אבו ח'ליל, בכיר ב"אחים המוסלמים", את התפטרותו מתפקידיו בתנועה. הנה חלק ממה שכתב במכתב ההתפטרות: "אני מגיש היום… את התפטרותי מכל תפקידיי בתנועת האחים המוסלמים, בתום יותר מ22 שנה… כיוון שחברים ב"משרד ההדרכה" קיימו בזמן המהפכה פגישה סודית בינם ובין הקולונל עומר סולימאן שמונה לסגן נשיא הרפובליקה במהלך המהפכה… ונשאו ונתנו עימו על סיום המהפכה תמורת מפלגה …  ומשום שמוסדות ההנהגה פרסמו אזהרות שלא להשתתף בכנס שאירגנו צעירי התנועה…"

זה היה האות לכך שרעידת אדמה אמיתית מתחוללת ב"אחים המוסלמים".  רבות דובר על כך שהנהגת ה"אחים המוסלמים" פועלת כנראה בתיאום סמוי עם הצבא והמפלגה "הלאומית דמוקרטית", אבל עכשיו החלו גם בכירים מקרב התנועה עצמה להעיד על כך, ולפרוש. זה העמיד את ההנהגה הבכירה של התנועה בפני סכנת פיצול, וחייב אותה לחשוב מחדש כיצד עליה להתבטא ולפעול בסוגיית  מיצוי הדין עם בכירי המשטר הקודם ובסוגיות נוספות (כמו למשל אי קיום ההבטחה לבטל את "מצב החירום").

למחרת, יום שישי, נערכו הפגנות גדולות בקהיר, באלכסנדריה, ובמקומות נוספים ברחבי מצרים. בהפגנות השתתפו תומכי תנועות השמאל ורבים מצעירי "האחים". נעדרו מהן מרבית תומכי התנועות האיסלאמיות. ההפגנות לא היו הפגנות מיליונים, אבל בכל זאת נחשבו להצלחה והיו למפגן כח לא מבוטל. הן בקהיר והן באלכסנדריה הפגינו עשרות אלפים, וגם במקומות רבים אחרים ברחבי מצרים נערכו הפגנות.   .

בכיכר השחרור בקהיר צעקו המפגינים את הסיסמה "העם רוצה לשפוט את שופך הדמים", וקראו לשפוט את מובארכ ואת בכירי משטרו, ובראשם צפות א-שריף, המזכיר הכללי של "המפלגה הלאומית הדמוקרטית", וזכריה עזמי, ראש לשכת נשיא הרפובליקה, ולהחליף את מושלי המחוזות וחברי המועצות המקומיות. כרימה אל-חפנאווי, פעילה וותיקה של תנועת "די" ושל "ועדות התמיכה בהתנגדות הפלסטינית", וחברת מפלגת "כראמה", אמרה בכיכר השחרור: "עד עכשיו, חוץ מהדחת מובארכ, לא מומשה הקריאה להפלת המשטר. הפלת משטר זאת אומרת הפלת חוקת המשטר וזאת אומרת הפלת מוסדות המשטר בכללותם: פירוק ה'מפלגה הלאומית' והמועצות המקומיות שלה, החלפת מושלי המחוזות –  פיזור כל מוקדי הכוח שפעלו מטעמה והוציאו לפועל את המדיניות של המשטר".

מחמוד אל-ח'דירי, ממקימי תנועת "די", אמר: "אני מבקש שישפטו בלי דיחוי את האחראים למעשים הפליליים, ושיפקיעו את רכושם, ושישיבו את הכספים הגזולים, ושלא ייצאו גז לישראל". אנג'י חמדי, דוברת תנועת "6 באפריל', אמרה בריאיון שערכה עימה רשת אל-ג'זירה מתוך ההפגנה: "הצבא צריך לצרף נציגים אזרחיים למועצה העליונה. הצבא, למשל, עדיין לא קבע תאריך לסיום 'מצב החירום'. איך הם רוצים לבצע רפורמות ולהרחיב את החירויות בזמן שהם ממשיכים עם מצב החירום? אין לנו כוונה להסתפק בהפלת ראשו של המשטר בזמן שהגוף נותר בשלמותו. המועצה העליונה של הצבא צריכה להפסיק להתמהמה, ולפעול מיד למיגור השחיתות. איך בכלל אפשר לומר שהמהפכה הסתיימה כשזכריה עזמי, צפות א-שריף, ג'מאל מובארכ, מופיד שיהאב, אחמד נט'יף ופתחי סרור מסתובבים חופשי?! לא נרשה לשלטון הקודם, לכוחות הבטחון ולבריוניו של מובארכ לגנוב את המהפכה. לכן תנועת 'ה6 באפריל' מכריזה על יום ה6 באפריל הקרוב כיום של מחאה, תחת הכותרת: "העם רוצה לשפוט את המושחתים".

"המועצה העליונה של הצבא", הנהגת "האחים המוסלמים" ושרידי מפלגת השלטון המודחת סמכו אמנם על עוצמת הברית המשולשת שכרתו. הם סברו שהיא תבטיח שקט תעשייתי פוליטי, תבלום את הדרישות להמשך הרפורמות ותביא לבידודו של השמאל. לאחר אישור התיקונים במשאל ברוב מוחץ רבו סימני שאננותם: ההבטחות לביטול מצב החירום לא מומשו, השימוש במשטרה הצבאית ובתי הדין הצבאיים גבר, החוק האוסר על מחאות נכנס לתוקף, קידום ההליכים כנגד ראשי המשטר הקודם נעצר והמנגנון ששימש את מפלגת השלטון כדי לשלוט במדינה עמד על כנו. רשתות הטלוויזיה גוייסו לסקר את האירועים בצורה שתסייע בהבניית הסדר החדש. אבל כשתנועות השמאל פתחו בקמפיין שהתמקד בקריאה "לשפוט את המושחתים", התקשתה הנהגת "האחים המוסלמים" להסביר לציבור את פשר המלמולים אפופי התרדמת שהפיקה בסוגיה.

בינתיים המשיך המרד של צעירי "האחים" להתרחב ולצרף אליו בכירים מהאגף הרפורמי של הנהגת התנועה. ב-2 באפריל, למחרת הפגנות "יום השישי של ההצלה" שתנועת "האחים המוסלמים" הרשמית נמנעה מלהשתתף בהן, הודיע בכיר נוסף ב"אחים המוסלמים", חבר "מועצת השורא" של התנועה, אבראהים א-זעפרני, על התפטרותו. במכתב ההתפטרות שהגיש כתב (בין השאר): "חייתי בלב תנועת האחים המוסלמים 45 שנה… אחרי מהפכת 25 בינואר… לא נערך כל ארגון מחדש… והוחלט למנוע מחברי התנועה להשתתף במפלגות שאינן "מפלגת החירות והצדק", באופן שמונע את השתלבות חברי התנועה בחברה… וזאת לאחר שהשתתפו במהפכה והשתלבו עם יתר הזרמים… זה מה שמביא אותי להגיש את התפטרותי, נוסף על היותי דוגל בהשקפות איסלאמיות פשרניות ומתונות שקיוויתי כי יהיה להן מקום בתנועה…. ושתגן על העם המצרי… מפני התפיסות הסלפיות, שמקומן בעבר ולא בהווה, ואשר מחיות את גילויי האלימות ואת השיטות של הוקעת אנשים ככופרים ורדיפתם…".

ב-4 באפריל הודיע מוחמד מאהר, דובר "כנס צעירי האחים", שמארגני הכנס הגישו את מסמך 12 ההמלצות שגיבשו למועצת השורא של תנועת האם, אך טרם זכו מהם לתגובה כלשהי. חלק מהצעירים אמרו שהם מחכים לשמוע מה דעתו של הד"ר עבד אל-מונעם אבו אל-פתוח, מי שנחשב למנהיג הזרם הרפורמיסטי בתנועה.

ב-6 באפריל נענו רבים לקריאת תנועת "6 באפריל", וציינו את יום השנה לשביתה הגדולה ולהפגנות שנערכו בתאריך זה בזמן משבר הלחם ב-2008. תנועות השמאל גם קראו לציבור לצאת לרחובות ביום שישי (8 באפריל) ובשישי הבא אחריו (15 באפריל) שבו ייערך "מסע מיליונים לשארם א-שייח', אל מובארכ". הד"ר טארק זידאן אמר במסיבת העיתונאים שערכה "קואליציית צעירי מהפכת 25 בינואר", כי צעדת המיליונים תצא מסואץ לעבר שארם א-שייח' על מנת להבטיח את פתיחת ההליכים כנגד מובארכ, במידה ודבר לא יתחדש בנושא בשבוע הקרוב, וכסמל לנחישות שבה יש להמשיך ולדרוש את מיצוי ההליכים נגד ראשי המשטר הקודם.

באותו היום פירסם עבד אל-מונעם אבו אל-פתוח, מנהיג הזרם הרפורמיסטי ב"אחים המוסלמים", סרטון שבו הוא קורא להשתתפות בהפגנות יום שישי 8 באפריל. עצם הקריאה, המנוגדת לעמדת "משרד ההדרכה", וחלק מהדברים שאמר בסרטון, התפרשו כתמיכה במרד של התנועה הצעירה. הנה חלק ממה שאמר:

"אני קורא להמוני העם המצרי להשתתף בהפגנות יום שישי… ולתמוך… בצעירים שיזמו את המהפכה ושממשיכים להקדיש לה את מרצם, ושהינם הלב הפועם של המהפכה ומגיניה, ולהבטיח את העמקת והרחבת הטיפול בסוגיית פרשיות השחיתות…"

עכשיו כבר נכנעה "הנהגת האחים המוסלמים", וגם באתר הרשמי של התנועה פורסמה קריאה להשתתף באירועי יום שישי. היה זה אירוע היסטורי כפול: תנועת "האחים המוסלמים" חזרה אל הרחובות וחברה מחדש אל תנועות השמאל באופן שהתניע מחדש את הדינמיקה המהפכנית, ולראשונה מאז הוקמה התנועה הצליחה קבוצת צעירים שבשולי ההירארכיה של הארגון לגרור אחריה את ההנהגה ולגרום לה לשנות החלטה אסטרטגית.

אירועי 8 באפריל

ב-8 באפריל נענו כ-3 מיליון איש לקריאה והפגינו ברחבי מצרים. מאות אלפים מתומכי "האחים המוסלמים" והשמאל הליברלי והסוציאליסטי התקהלו בכיכר השחרור בקהיר. רבים קראו לשפוט את מובארכ ומקורביו שרבו הגילויים על מעורבותם בפרשיות שחיתות ובהרג ועינויים בתקופת המהפכה ובשנות המשטר, לבטל את מצב החירום ואת החוק נגד שביתות ומחאות, לצרף נציגים אזרחיים ל'מועצה העליונה של הצבא למשך תקופת המעבר, לפרק את "המפלגה הלאומית הדמוקרטית" ולהחליף את מושלי המחוזות ששלטו מטעמה. קריאה חדשה נשמעה: "העם רוצה להפיל את הגנרל" (הגנרל טנטאווי, מפקד המועצה העליונה של הצבא).

על במה שהוקמה במרכז הכיכר נערך 'משפט' לנשיא לשעבר חוסני מובארכ, שבו העידו אמהות שכולות ועדי ראייה על הרג של כמה מ-384 חללי המהפכה. הוצגו מסמכים והובאו עדים למעשי השחיתות של המשטר הישן ושל מובארכ עצמו. על הבמה הופיעו גם עשרה קציני צבא שהצטרפו למפגינים, רובם במדים, והצהירו על תמיכתם בדרישות המפגינים ועל אכזבתם מן המועצה העליונה של הצבא. במרכז הכיכר הוצבו אוהלים, רמז לכך שהמפגינים לא יפנו את הכיכר ויישארו בה עד שדרישותיהם יתקבלו, כפי שעשו בזמן המהפכה.

אחרי הצהריים עברו פעילי "האחים המוסלמים" בין המפגינים בכיכר השחרור וקראו להם לעזוב את הכיכר ולהפגין מול בניין השגרירות הישראלית בקהיר, בסולידריות עם היוזמה הפלסטינית לאינתיפאדה חדשה. אלפים רבים נותרו בכיכר השחרור גם אחרי רדת הליל.

הצבא הכריז מבעוד מועד על עוצר כללי החל מהשעה 2 בלילה, אבל אלפי מפגינים נשארו בכיכר. גם קציני הצבא שהצטרפו למפגינים נשארו והם 'שוכנו' באוהלים שבמרכזה. אחד הקצינים הקריא "הודעה מטעם קציני הצבא" המזכירה את ההודעות הממוספרות מטעם דובר המועצה העליונה של הצבא, שמאז המהפכה משודרות מדי פעם בטלוויזיה המצרית:

"הודעה מספר 1 בשם קציני הצבא הנכבדים:נשבענו להגן על המולדת בעורף ובחזית, בסולידריות עם הטוב שבצבאות תבל – העם המצרי הנהדר, והחלטנו להצטרף ולשהות עם אחינו הגיבורים בכיכר השחרור, עד אשר ימולאו דרישותינו, והן:

1) פירוק המועצה העליונה של הצבא;

2) פיטורי שר ההגנה והתעשייה הצבאית, הגנרל חוסיין טנטאווי;

3) כינון מועצת מעבר אזרחית, שיהיה בה נציג אחד בלבד מטעם הצבא;

4) לפעול בלא דיחוי להעמדה לדין של האחראים למות החללים ולפציעתם של המשתתפים במהפכת 25 בינואר, ולשחרר את כל העצורים מאירועי 9 במארס [הפגנה בכיכר השחרור, ב"יום עצמאות האקדמיה", שפוזרה באלימות  נ.פ ], וההתנגשויות הבין עדתיות [שכרגיל נעצרו בעקבותיהם רק קופטים  נ.פ ]."

 

סגן ראמי אחמד עבד אל-עזיז, אמר:

"אנחנו חלק מהעם … מתחילת ההפגנות היינו לצד העם. אני לא אומר שבזכותנו קרתה המהפכה, אבל אנחנו עמדנו לצד העם, לא המועצה העליונה של הצבא. מכל סמלי השחיתות לא הועמד עד עכשיו אפילו אחד למשפט, אפילו מאלו שנעצרו עוד בימי הנשיא המודח, חוסני מובארכ. החלטנו לבוא לכאן היום בגלל שדמותו של הצבא כמוסד התלכלכה מאוד בעיני העם המצרי. באנו היום כדי להחזיר את האמון של העם המצרי בצבא…"

סגן מחמד מחמוד אחמד אל-חנפי אמר:

" …באתי כדי להוכיח לאנשים שאני אחד מהם. נולדתי על האדמה הזאת ואני רוצה למות עליה. באתי היום כדי למות כאן כשאהיד. באתי כדי להוכיח לאבא ואמא שלי שחיים בחו"ל והם לא נמצאים, אבל מבחינתי כל גבר כאן הוא כמו אבא שלי וכל אשה היא כמו אמא שלי. באתי כדי להוכיח להם שהצבא בחיים לא יעזוב את העם. הצבא מגן על העם, והעם מגן על הצבא, וזה מה שקורה כאן עכשיו בכיכר. אני יודע שזה מסוכן לי ולעמיתים שלי, ושאנחנו צפויים למשפט. ואני אומר לכל קצין בצבא: אתה לא פחות ממני בכלום, אתה משכמך ומעלה. צא ותגיד את דעתך! כבר היו לנו מספיק פחד ושתיקה –  צאו ותגידו מה דעתכם. ולכל אלה שרוצים שקט, יש לי רק דבר אחד להגיד לכם:  צדק חברתי!".

רב-סרן מחמד עמרו עאלי א-סייד אמר:

"אנחנו לא רוצים לעשות הפיכות ולא כלום, כל מה שאנחנו דורשים זה את הדרישות של העם, שום דבר אחר".

בשעה 2 וחצי בלילה החלו משוריינים וכוחות צבא לכתר את המפגינים ולחסום את הפתחים לכיכר. המפגינים יצרו טבעת מגן אנושית נוסח ימי המהפכה כדי לנסות ולמנוע את הפיזור. חלק מן המפגינים, צעירי האחים המוסלמים, החלו לקרוא קריאות דתיות, ואחרים, פעילי השמאל, לשיר שירי מאבק המזוהים עם השמאל.

ב-3 בלילה פרצו כוחות הצבא והמשטרה לתוך הכיכר, תוך ירי חי באוויר ואף אל עבר המפגינים. ברקע נשמעו, מלבד קולות הירי, צעקות המפגינים: "לא לפחד,לא לפחד", בניסיון למנוע מנוסה. אבל כוחות הצבא והמשטרה המשיכו לירות והיכו את המפגינים באלות. לבסוף, לאחר ששני מפגינים נהרגו ו-71 נפצעו, נאלצו המפגינים לנוס אל הרחובות ולפנות את הכיכר.

בימים הבאים שבו אלפים והתמקמו בכיכר השחרור. הם דרשו לחקור את הרג המפגינים ולהיענות לדרישותיהם, וקראו לציבור להשתתף במסע המיליונים לשארם א-שייח' ב-15 בינואר. גם במקומות רבים אחרים במצרים נערכו הפגנות במחאה על האירועים וניכרה תכונה רבה לקראת עוד יום שישי של מחאות ענק. התרחיש של מסע המונים מסואץ "אל מובארכ" בשארם א-שייח' הפך לממשי. שוכני כיכר השחרור התרבו, ונראה היה שהתנגשות ממושכת בין המפגינים לכוחות הביטחון הינה בלתי נמנעת, ושלמצרים צפוי דה-ז'ה-וו של התסריט המהפכני. הצטרפות קציני הצבא אל המפגינים בכיכר השחרור ב-8 באפריל לא בישרה טובות באשר לתוצאת התנגשות שכזאת מבחינתה של מועצת הצבא.

מעצרם של מובארכ ומקורביו ופירוק מפלגת המשטר הישן

מועצת הצבא מצמצה ראשונה. ב-11 באפריל הכריז התובע הכללי כי הוצא צו התייצבות לחקירה לנשיא המודח חוסני מובארכ ולבניו, על מנת לאפשר את בירור החשדות המיוחסים להם בדבר מעורבותם במתן ההנחיות שהביאו להרג המפגינים בזמן המהפכה ובפרשיות שחיתות, מס, השתלטות על קרקעות וכספי ציבור וקבלת הטבות שלא כחוק. באותו היום גם נעצר ראש הממשלה לשעבר אחמד נט'יף בשל עבירת שוחד המיוחסת לו בפרשת עסקת ייבוא שחתם משרד הפנים עם חברת בנץ הגרמנית, והוקפאו חשבונותיו של ראש לשכת נשיאות הרפובליקה זכריה עזמי ושל צפות א-שריף, היו"ר המודח של אחד משני בתי הפרלמנט, ושל אבראהים סלימאן, שר השיכון לשעבר.

למחרת פורסם שמובארכ ובניו נדרשים להתייצב לחקירה, וכי הימנעותם מלהתייצב, אלא אם יציגו אישור על נסיבות רפואיות מקלות, תחייב את מעצרם לשם הבאתם לחקירה. כמו כן נמסר כי סירובם המתמשך להציג את דוחותיהם הכספיים הינה עבירה על החוק בפני עצמה.

בבוקר יום רביעי 13 באפריל ציווה התובע הכללי עבד אל-מג'יד מחמוד לעצור את הנשיא לשעבר חוסני מובארכ ואת שני בניו ל15 יום. עקב כך הודיעו "האחים המוסלמים", תנועת "די", "קואליציית צעירי מהפכת 25 בינואר", ותנועת "6 באפריל" על ביטול הפגנות המיליונים שתוכננו ליום שישי. ב-16 באפריל הוכרז על פירוק המפלגה "הלאומית דמוקרטית" והחלפת מושלי המחוזות.

הברית האסטרטגית שנרקמה לאחר המהפכה בין הצבא, הנהגת ה'אחים המוסלמים' ומנגנוני המשטר הישן, נפרמה. הנהגת 'האחים' מתחה עד הקצה את הנסיון לנצל את סמכותה ואת המשמעת בשורות התנועה בכדי לסוכך על ראשי המשטר הישן ועל מנגנוני המפלגה הלאומית דמוקרטית (כאמור לא בלי תמורה). לו הייתה מנסה להמשיך ולעשות כן, היה הפילוג בתנועה קורם עור וגידים. גם כעת, לאחר התעשתותה, לא פסה סכנת הפילוג.

האליטות הוותיקות כשלו, אם כן, בפענוח התופעות המשונות שהגיחו מן הדור הצעיר. הן המעיטו בעוצמת האנרגיה המהפכנית שאחזה בו ובמיאוס שהוא חש לנוכח גילויים שונים של "הפוליטיקה הישנה". כך מצטיירים להם ביתר בהירות קווי המתאר של משבר חברתי פוליטי נוסף, שהמהפכה הביאה לידי ביטוי: המשבר הבין דורי. אל מול מנגנונים אולטרה פטריארכליים הירארכיים ואוטוריטריים, קמו כוחות שמרדו, ולא רק בשלטון המרכזי. זהו במובן מסויים גם מרד כנגד המבנים החברתיים עצמם, שלא ניתן עדיין להעריך את משמעויותיו. ומשקרטע הכדור הפורח של הסדר החדש, שעלה לאוויר בחסות האליטות הוותיקות, לא נותרה ברירה זולת להשליך ממנו את הגורם המעיק ביותר –  המפלגה הלאומית דמוקרטית וסמלי המשטר הישן.

כמה דברים לסיום

בחודשים הקרובים אמורות להיערך הבחירות לפרלמנט ולאחריהן הבחירות לנשיאות. בסקירה זו נמנעתי מלעסוק בהרחבה במערכת הבחירות, שלמעשה כבר החלה. בחרתי להתעלם גם מן הבחירות לאגודות הסטודנטים שנערכו בחודשיים האחרונים ומהמאבק הסוער שמתרחש בתוך האיגודים המקצועיים (בין ההנהגות הוותיקות לצעירים ובין האחים המוסלמים לתנועות השמאל).

על פי התמונה המצטיירת וההערכות השונות נראה כי לגוש האיסלאמיסטי ימני יתרון ניכר על פני גוש השמאל במירוץ לפרלמנט, והשאלה האם יזכה במרבית המושבים תלויה בעיקר במידת הצלחתם של מועמדים עצמאיים לוקאל-סקטוריאליים, שיוכלו אולי לנגוס בעוגה האלקטוראלית ולהפוך ללשון מאזניים בין הגושים.

המועמד המוביל בבחירות לנשיאות הוא עמרו מוסא, לשעבר שר החוץ של מצרים ומזכ"ל הליגה הערבית. הוא זוכה לברכת הצבא, לתמיכה מקרב חוגי המשטר הישן ולאהדת חלק מהשמאל הליברלי (מפלגת ה'ופד' הוותיקה. התנועות הליברליות הצעירות מתנגדות בנחרצות למוסא) .מה שאמור לסלול למוסא את הדרך לנשיאות היא העובדה שהנהגת "האחים המוסלמים" הודיעה כי לא תעמיד מועמד מטעמה בבחירות הקרובות ( כנראה על סמך ההבנות בינם ובין מועצת הצבא. ייתכן שההנהגה אף 'תאותת' לתומכי "האחים המוסלמים" לבחור במוסא). אבל הזעזועים בתוך תנועת "האחים המוסלמים" עשויים אולי להביא לכך שמנהיג הזרם הרפורמי עבד אל-מונעם אבו אל-פתוח ירוץ כמועמד עצמאי לנשיאות או כמועמד מטעם מפלגה איסלאמית חדשה ("מפלגת התקומה"). זה יכול לגרור את הנהגת "האחים" לבצע הערכה מחדש ולפתוח במקצת את תמונת הסיכויים.

כך או כך נראה שמצרים רחוקה עדיין מלהפוך למדינה האזרחית שאליה שואף השמאל הסוציאליסטי והליברלי. הפרדת הדת מהמדינה אינה עומדת על הפרק, והתרחיש שימנע את הפיכת הדת לגורם השולט הוא שיבה מייאשת אל הדיקטטורה הצבאית, או מודל פסוודו-דמוקרטי שבו לצבא כח רב, ושנמצא אי שם על אם הדרך שבין תורכיה למדינת הלכה. התנועות האיסלאמיות המתונות והאגף הרפורמי של "האחים המוסלמים" אכן מכוונים למה שהם מכנים "ארדוגניזציה" של מצרים, ואפשר שבהשפעת הצבא והשמאל זה המודל שיתעצב. אבל הזרם הסלפי והאגף הימני של "האחים", שכוחם רב, ימשיכו לשאוף בעקביות לצמצום המרחב החילוני ולא יבחלו באמצעים כשתיקרה בפניהם ההזדמנות לכפות את ההלכה ולהפוך את מצרים לפרוייקט של מהפכה איסלאמית. למצב הכלכלי תהיה ודאי השפעה רבה על הלך הרוח, וכך גם להתפתחויות באזור. התהליכים ביתר מדינות ערב ופתרון/אי פתרון הסוגייה הפלסטינית עתידים ודאי להקרין גם על מצרים, וגם המצב באיראן יהווה גורם רב השפעה. אם יקרוס משטר האייתוללות מבפנים יהיה בכך כדי לערער את התדמית האוטופית שיש למדינת ההלכה, ואולי זה ישנה את מאזן הכוחות בין שתי התנועות המהפכניות היריבות: התנועה האיסלאמיסטית והתנועה הדמוקרטית. שתי התנועות הללו נמצאות כבר זמן רב במצב של מעין מלחמת אזרחים שקטה, כל ערבית, ונפילת המשטרים הדיקטטוריים הישנים מפנה לה את הזירה ומעלה אותה אל פני השטח.

תגובות
נושאים: מאמרים

2 תגובות

  1. נדב פרנקוביץ' - הבהרה ותיקון הגיב:

    ההודעה שמקריא הקצין המפגין בכיכר השחרור ב8 באפריל משום מה התבלגנה כאן ויצאה לא מובנת.
    האתר ודאי יתקן זאת במהרה, אבל בינתיים הנה נוסח ההודעה כסדרו:

    "הודעה מספר 1 בשם קציני הצבא הנכבדים:
    נשבענו להגן על המולדת בעורף ובחזית, בסולידריות עם הטוב שבצבאות תבל – העם המצרי הנהדר, והחלטנו להצטרף ולשהות עם אחינו הגיבורים בכיכר השחרור, עד אשר ימולאו דרישותינו, והן:
    1) פירוק המועצה העליונה של הצבא;
    2) פיטורי שר ההגנה והתעשייה הצבאית, הגנרל חוסיין טנטאווי;
    3) כינון מועצת מעבר אזרחית, שיהיה בה נציג אחד בלבד מטעם הצבא;
    4) לפעול בלא דיחוי להעמדה לדין של האחראים למות החללים ולפציעתם של המשתתפים במהפכת 25 בינואר, ולשחרר את כל העצורים מאירועי 9 במארס [הפגנה בכיכר השחרור, ב"יום עצמאות האקדמיה", שפוזרה באלימות נ.פ ], וההתנגשויות הבין עדתיות [שכרגיל נעצרו בעקבותיהם רק קופטים נ.פ ]."

  2. גם אנחנו יכולים לעזור הגיב:

    שלום עם כל העולם ובמיוחד עם העולם הערבי יכול לעזור להציל את המהפכה במצרים, בטוניסיה ואפילו בסוריה. כך נוכל לעזור ולקרב את מצרים למטרתה ולהפוך אותה למדינה האזרחית שאליה שואף השמאל הסוציאליסטי והליברלי.

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים