על תנאי המעבר מרודנות לדמוקרטיה:
אין קץ לבלבול בנוגע לטבעו של האימפריאליזם בכלל ולגבי גרסתו הצפון-אמריקאית בפרט. כולם עוקבים אחר הדיונים השוטפים והוויכוחים הקשורים לתפקידה של ארה"ב בזירה הבינלאומית. אבל איכשהו, ישנה נטייה לשכוח שהדיונים בנוגע למדיניות זו או אחרת מתרחשים על רקע של סטרוקטורה ענקית שכוחה ונוכחותה הם העובדה המובהקת ביותר בחיים הבינלאומיים. הניסיון מראה שיש לנו קוראים הטוענים שמדובר בקטגוריה ריקה מתוכן. על כן נעמוד בקצרה על עיקרו של תוכן המושג.
סטרוקטורה זו מורכבת מכוחות מזויינים של כמעט שני מיליון חיילים, גברים ונשים, רובם בשירות פעיל ומיעוטם בשירות מילואים. ואין לשכוח את החילות הפרטיים המיוחדים של הקבלנים העצמאיים הפעילים לצד הצבאות במדים. אלה קרוב לאלף בסיסים צבאיים המפוזרים ברחבי הגלובוס, כוחות מזויינים שמבחינת כוח אש ויתרונות טכנולוגיים הם בליגה משלהם. מדובר כאן בשליטה או השפעה מכרעת בכמעט כל הארגונים המדיניים והכלכליים הבינלאומיים החשובים. יתר על כן, האימפריאליזם פועל באמצעות מערך צפוף של בריתות צבאיות, כלכליות ופוליטיות מקומיות המבוססות על שותפות של אינטרסים מעמדיים וכמות לא זעירה של שחיתות ושוחד. תכלית המנגנון הענק הזה היא לשמר משטר בינלאומי של Unequal Exchange – חליפים בלתי שווים. מה הפירוש? ארה"ב ובעלות בריתה משלמות עבור גלם, כוח עבודה, שירותים וכדומה מחיר שהוא מתחת לערכם. מבנה זה מצדיק את עצמו בכך שהוא יוצר משטר של ניצול בין כוחות בלתי שווים ומזרים לקופות ההון סכומים אגדתיים החורגים ממה שיכלו להרוויח במטרופולין.
בשים לב לקיומה של סטרוקטורה זו ולהיקפה, קשה למדי להסביר כיצד אנשים מתקדמים יכולים לתמוך בהתערבות צבאית של ארה"ב-נאט"ו, בשמן של סיבות דמוקרטיות או הומניטריות כביכול. יש פיתוי לחשוב, בהיעדר פיתרון למצוקה חמורה זו או אחרת, שאפשר להצדיק התערבות זרה כברירת מחדל. אך התערבות זרה היא בבחינת סם מוות לחולה אנוש. התערבות זרה נעשית אקטואלית היום רק כשהיא משרתת את הסטרוקטורה הנ"ל וצרכיה. לא בכל משבר מקומי מתערבים. העובדה היא שישנם משברים הדומים זה לזה אך גוררים תגובות הפוכות מצד ארה"ב-נאט"ו. לא חסרים משטרים שמתנכלים לתושביהם בדרגות שונות של ברוטליות, ובכל זאת מצליחים לשמור על המשך התמיכה של האימפריה. יצר ההתערבות איננו מתעורר משום מה. ערב הסעודית היא מרכז הדיכוי והתוקפנות באזור, אך הגיבוי שהיא מעניקה למשטרים רודניים באזור בקושי מוזכר. אי אפשר להצדיק מקרה מסוים של התערבות צבאית זרה בלי לטהר את השרץ. אכן, ישנם מקרים של דיכוי הדורשים תשובה של סולידריות עממית ומעמדית עם קורבנותיו. במקרים כאלה עלינו לגייס את הכוחות והגורמים הדמוקרטיים והמתקדמים, אף כשהדבר נראה "לא מעשי ולא ענייני". אך אין תחליף לסולידריות אנושית ואין לשגות באשליות שכוחות אובמה וידידיו יפטרו בעיות בינלאומיות הומניטריות שונות. במיוחד כשבדיקה של נסיבות המשבר תחשוף את טביעת האצבעות של ארה"ב וידידיה. אלה הציתו את האש וכעת הם מבקשים לשמש כבאים.
הדיון בנושא ההתערבות הזרה מתקיים בנסיבות חדשות. מצד אחד הולכת ונחלשת הגמוניית ארה"ב ונמצאת במשבר ממושך. מצד שני היא עדיין הכוח המרכזי של שלטון ההון בעולם והיא בעלת עוצמה – במיוחד עוצמה צבאית ברמה טכנולוגית גבוהה – כך שהיא היחידה היכולה לשמר את האינטרסים של המערב כולו. דווקא בתקופה זו, שהיוקרה של ארה"ב נחלשת, מבחר רחב של ארצות מנצלות את המשבר שלה כדי לכרסם בשליטתה. תוך כדי כך הן מצמצמות את מרחב התמרון של וושינגטון המבקשת להעניש את הכוחות המתמרדים בזירה הבינלאומית והמעזים לטפח את עצמאותם. כך ארה"ב ובעלות בריתה חייבות להפגין שרירים ולהלקות בשוט דווקא בשעה שמתמעטים המשאבים והרזרבות העומדים לרשותה כדי להטיל משמעת במישור הבינלאומי.
יש לראות בריבוי הארצות המשתחררות מההגמוניה של ארה"ב תרומה חשובה לדמוקרטיזציה של החיים הבינלאומיים. תהליך זה הוא המפתח להתקדמות דמוקרטית ולרפורמות ממשיות בתוך כל חברה הסובלת מרודנות. כי זאת לדעת, ההגמוניה של ארה"ב והצורות השונות שבה היא מתבטאת, הן לרוב הסיבה העיקרית להיעדר דמוקרטיה. אין לך דרך יותר בטוחה להשגת זכויות דמוקרטיות וביצורם מטיפוח העצמאות המדינית והכלכלית של כל חברה וחברה. השתחררות מההגמוניה הזרה היא דרך המלך אל דמוקרטיה ורפורמות.
אשליות מסוכנות
הקונצנזוס הרחב וההסכמה מקיר אל קיר בתנועה נגד רודנות ולמען דמוקרטיה באזורנו עלולים לעודד אשליות מסוכנות. רצוי להבין שלא כל אחד שמפגין בכיכר רוצה את אותו הדבר כשמדובר בחופש ובדמוקרטיה. בקרב אלה המפריחים סיסמאות למען הדמוקרטיה ישנם מי ששואפים לחופש ולדמוקרטיה כדי שישמשו בסיס לניצול ניאו-ליברלי. הצגתה של הדמוקרטיה המערבית כאלטרנטיבה לדיקטטורה מתעלמת מכך שההבדל בין דיקטטורה ובין דמוקרטיה בארצות ההון הוא כמותי ולא איכותי, עניין של דרגה ולא של מהות. יש להימנע מהאשליה שכאילו על ידי סילוק כמה רודנים ומלחכי פנכה שלהם תוכלנה חברות נחשלות להפוך לחברות מודרניות ומפותחות. על פי ההיגיון הזה, אם המצרים רק ייפטרו ממובארק ומבני שפחתו תתחיל מצרים להידמות להולנד או לשוודיה. האמונה הניאו-קפיטליסטית הזאת מתעלמת משני גורמי יסוד המנציחים את הנחשלות של החברות במזרח התיכון. הגורם הראשון מתבטא בכך שכוח הדיקטטורות באזור הוא פועל יוצא של תמיכת ארה"ב ובעלות בריתה. הגורם השני מתבטא בכך שהחברה הערבית זקוקה לטלטלה אדירה כדי להגיע אל רמה חברתית מניחה את הדעת כיסוד לתמורות חברתיות עמוקות. הניסיון ההיסטורי מלמד שתמורות אלה יובילו, במוקדם או במאוחר, להתנגשות עם הממסד האימפריאלי, הצבאי והכלכלי השולט באזור. הממסד האימפריאלי מסתדר יפה עם דיקטטורות והוא לא יוותר בקלות על עיצוב החברה הערבית בהתאם לצרכי הניצול.
האוטופיה הדמוקרטית במערב: פיתרון שאינו בנמצא
ייתכן שזו הזדמנות טובה להזכיר לחלק מעמיתי בשמאל שדמוקרטיה בתנאי הקפיטליזם החמסני של היום, אינה אלא קליפה ריקה. ההתרוקנות, אם לא ההרס הגמור, של המוסדות הדמוקרטיים אופיינית לנעשה היום. האמון בכך שקיומן כביכול של זכויות אזרחיות פירושו דמוקרטיה ממשית מתמסמס והולך. האם השמאל מציע לעמי האזור לאמץ את מודל הדמוקרטיה של תאגידי הענק הרב-לאומיים, של הבנקים החמסניים, הזנחת הסביבה, פירוק מדינת הרווחה, סירוס האיגודים המקצועיים והמיסחור הגס של התרבות? האם זה מה שאנו מציעים להמונים המפגינים בכיכרות בארצות הערביות?
דווקא בימים האלה מתרחבים החוגים האינטלקטואלים והצעירים במערב החותרים לאופציה של דמוקרטיה חדשה ומעמיקה המשוחררת משלטון ההון. הם יוצאים חוצץ נגד הליברלים והסוציאל-דמוקרטים אשר ויתרו מראש על אפשרות של אלטרנטיבה ממשית לשוק החופשי בתוך הארץ והגמוניה מעצמתית בחוץ. אי אפשר להשתחרר מהתחושה שיש כאלה בקרבנו המטיפים, במודע או שלא, לגרסה המיושנת והעייפה של הדמוקרטיה המערבית המעמדית כעוגן ההצלה של המהפכה הערבית. אין באימוץ מדיניות ניאו-ליברלית פתרון למצוקה של החברה הערבית. רק תנועה חברתית עממית המבוססת על ערכי השוויון והצדק החברתי תוכל לחולל את השינויים הדרושים לחידוש פני החברה הערבית באזור כולו.
האמת הפשוטה שראובן קמינר משתדל לבטא כאן היא בלתי ניתנת לערעור.
לרגל קבלת פרס נובל לספרות, טרם מותו, דיבר הרולד פינטר ברצאתו "אמנות אמת ופוליטיקה" (2005), על האמת הזאת. הוא סיים את הרצאתו בדברים הבאים:
"אני מאמין שלמרות הסיכונים העצומים הניצבים בפנינו כיום, הרי נחישות אינטלקטואלית עזה, נועזת, עיקשת ובלתי מתפשרת שלנו, כאזרחים, להגדיר את האמת הנכוחה של חיינו, ושל החברות שאנו חיים בתוכן, היא משימה ראשונה במעלה המוטלת על כולנו. זוהי, למעשה, מחויבות הכרחית. אם נחישות כזו לא תתגלם בחזון הפוליטי שלנו, אין כל תקווה שיתחדש בנו מה שכמעט אבד לנו – כבוד האדם".
ההרצאה (כולל הציטוט הנ"ל) תורגמה לעברית כאן:
http://www.siteunspecific.com/?p=2638
ובקולו של פינטר כאן:
http://www.youtube.com/watch?v=Tq3sQpSCvmo
המפגינים בסוריה ובלוב עושים בדיוק את מה שפינטר דיבר עליו, אך במקום לזכות לתמיכה והערכה ללא סייג הם מקבלים כאן בגדה השמאלית תוית של משת"פים עם האימפריאליזם.
1. הנה עוד תוית בגדה השמאלית: מי הוא זה שנוהג למצא חיש "שלל רב" ולקפוץ?…
2. הקריאה שבוטאה בהרצאה לעיל היתה אל אזרחי המערב האימפריאלסטי החיים באשליות לגבי התוית של משטר גלובלי זה והמחזיקים באמיתות חלולות לגביו בגלל שילוב של התבוננות רדודה ותעמולה מוצלחת! מטבע הדברים לאותם האחרים – אלה שנמצאים תחת דיכוי מקומי מוכר – לא נדרשת בחינה עזה ובלתי מתפשרת של אמיתות אלה – אותם הינם מכירים וחשים זה מכבר. (ובנושא ה"התערבות ההומניטרית" דובר כאן ולא אוסיף).
טוב נו, הרמת להנחתה, אז הנה:
1. תשובה: אתה…
2. מי בדיוק חי באשליות? איזו האמת החלולה? מי נמצא תחת דיכוי?
למר שום עד מתי תיזונו, אתה וחבריך, משיטות השיווק ההוליוודי?
עד מתי תלעסו את החומר שמוגש לכם לצלחת מבית ההסברה?
כבני אדם אתם חייבים לעשות משהו עם עצמכם, אם לא היום אז לבטח מחר תעמדו ותכירו באומללותכם שהיא בעצם בחירתכם ותוצאותיה. או אז בושתכם תועיל לכלום.
אם מה שאתה טוען הוא נכון ואזרחי לוב וסוריה כבר "מכירים וחשים זה מכבר" את הדיכוי בו הם נמצאים – אזי על אחת כמה וכמה עליך לתמוך במאבקם , ולא לסייג אותו כפי שעושה קמינר.
מלבד זאת ברור שפינטר, בסיום נאומו אומר דברים שהם נכונים בצורה גלובאלית.
משפטים כמו "חייב הסופר לנפץ את המראה – כי רק מן העבר האחר של המראה ניבטת אלינו האמת" נכונים לגבי סופר סורי לא פחות מאשר לגבי סופר אמריקאי.
אז הנה הסורים עושים מעשה, ונטבחים.
קמינר צודק בטענתו ש"דמוקרטיה בתנאי הקפיטליזם החמסני של היום, אינה אלא קליפה ריקה". אלא שקיומן של זכויות אזרחיות פירושו צעד קדימה לדמוקרטיה ממשית. לכן — וכאן אני מודה שטעיתי כשנמנעתי מלבקר משטר בשאר אסד בסוריה על כך שמזה שבועות הצבא הסורי פוגע במפגינים שמסתבר שאינם דורשים את פירוק סוריה, אלא את זכויות האזרח שנמנעו מהם. איני מציע לעמי האזור לאמץ את מודל הדמוקרטיה של תאגידי הענק הרב-לאומיים, של הבנקים החמסניים, וכו' זה לא מה שאנו מציעים להמונים המפגינים בכיכרות בארצות הערביות. לא PAX AMERICANA בין שליטיהם המושחתים והגנרלים בצבא מצרים — שנתמכים במיליארד $ לשנה שמוזרמים מארה"ב. אין לי גם אשליות לגבי אובמה, כמו שיש לגדעון לוי היום ב"הארץ" http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1228712.html
לכן כתבתי ל"הארץ", אך גם שם –ב"עיתון לאנשים חושבים"– הדמוקרטיה אינה אלא קליפה ריקה, ותגובותי לא נדפסו. כך כתבתי בתגובותי לגדעון לוי ולצבי בראל:
••• גדעון לוי טועה היום ורואה מרחשי ליבו. אובמיהו לא יעשה דבר — הכל סערה בכוס מים. אמנם נהנתניהו ואובמיהו לא מסכימים, אבל צריך לומר לעם את האמת – אובמה מצוי בכלוב הציוני ואינו יכול לזוז או לתמרו מעבר למה שיועציו מתירים לו, אם הוא רוצה להיבחר שנית. נכון שנתניהו מטומטם, נכון שגם הוא שבוי בידי הקסם האלכימאי של הנדל"ן הכבוש שהביאה לנו כבר גולדה מאיר. נכון שביבי זורע חרדות שווא ואף לא תקווה אחת, אבל אמריקה של קלינטון ואובמה לא תעניש את ישראל. גדעון לוי הוא אכן פטריוט ישראלי אמיתי, שרואה לאן פני ארצו מועדות, שמבין שהשינוי לא יבוא עוד מבפנים — רק חבל שבקשתו לא תיענה — הלחץ מבחוץ לא יבוא מארה"ב, אלא מיתר העולם. "אדוני הנשיא", אינו "ידיד אמת" לכלום. הגיעה העת להתמודד עם האמת.
••• ••• למלכי סעודיה וירדן זכות להגדרה עצמית–שלמדינה פלסטינית עצמאית אין
אתם שהאזנתם או קראתם בעיון את נאום אובמה, כמוני, ודאי הבחנתם את שמות "הדמוקרטיות הערביות" שלא הוזכרו בנאום: שום "ממלכה" או אמיר לא הוזכרה: לא סעודיה, לא ירדן, לא מרוקו, לא בחריין – מהמלכים והאמירים לא דורש "הדמוקרט" אובמנה מאומה. כמו שלא דרש מבן עלי בטוניסיה ומהדיקטטור המצרי מובראכ. צודק בראל שקובע ש"מעצמה שמוכנה לצאת למלחמה של ממש בעבור רעיונות נשגבים" — כמו נפט — ולכן עוסקת ב"בניית אומה" בעיראק, ולאחרונה בסוריה כ"אמצעי חיוני ליציבות" שלטונה במזרח התיכון, אינה יכולה להתכחש לכך כאשר מדובר בפלסטינים. דיאלוג עם הטליבאן – כן, עם ה"אחים המוסלמים" במצרים – בודאי, שיהיו שותף לגיטימי לשלטון [פרו מערבי]. אבל היות וישראל ביקשה ארה"ב איננה מסכימה לאמץ את הממשלה הפלסטינית [שבה שותף גם החמאס] אל ליבה. OKAY אז זה יתנהל בלי תמיכת ארה"ב, שתבודד מיתר העולם בשל טפשותה.
••• ••• ••• מדוע אובמה מלקק ל-KKK ?
@ אילו היה לאובמה חוט שידרה @ הוא לא היה נואם בפני אייפא"ק @
לא ניתן ללכת לקנוסה ולשוב כמנצח. תארו לעצמכם מה היה קורה אם נשיא ארה"ב היה נואם בפני כינוס של בכירי הטליבן, או בפני ה-KLU KLUS KLAN שהעלו שחורים באש. הרי אז היה הממשל עולה באש, ותמרות עשן היו משחירות את "הבית הלבן". ויקיפדיה הציונית לא מספרת דבר וחצי דבר על KKK. באידיש תמצאו: "אנטיסעמיטישע און ראסישע ארגאניזאציע אין די פאראייניקטע שטאטן"-ארגון אנטישמי-גזעני בארה"ב — רק ש-AIPAC גרוע יותר – זה ארגון ציוני שמאגד את כל שונאי השלום הצודק, ובפני חבריו סרבני השלום הולך אובמה לנאום.
גם ב- HAARETZ.com לא הירשו לי להשמיע את הביקורת
¶¶ MONEY talks LOUDER than Obama and BB combined – $ 3,500.000.000 to the Settlers' Army is WRONG
I wish Gideon Levy was right. But unfortunately I can't share his hope that Obama will do anything real. Obama has been put in a golden cage by his "supporters". So who can Peace Lovers bet on? — America is weakened. It has debts in excess of 10 Trillion Dollar, and growing. Obama has adopted GWB policies and isolated the U.S. from the world [see the UNSC vote]. Europe is realizing faster than America that Israel has to be brought to it sense — By hook or by a crook…
¶¶ ?Can Obama Wrestle with BB while respecting AIPAC
Had Barack Hussein Obama has a political vertebral column, a spinal cord, he wouldn't have talked to the Israeli PEACE REFUSNIK BB. Nor would he have agreed to give a speech to AIPAC members, or the Taliban Organization, or the KKK.
וזה בדמוקרטיה של עמוס שוקן, שהוא הרבה יותר דמוקרט מאובמה ונהנתניהו גם יחד…
כיבוש יצר הכיבוש הוא אמצעי הגנה טוב – קריאה לכבשים לכבוש את יצר כיבוש הנדל"ן הפלסטיני
בזמן האחרון הימין הקיצוני החל להשתמש במילה "פרופורציה". בעוד נתניהו טוען ש"המחלוקות בין ישראל לארה"ב נופחו מעבר לכל פרופורציה", וטען שהוא עצמו "מחובר למציאות". אבל מה עם "הפרופורציה"??? מה עם הקומלימנט ודיברי השבח והקילוסין ל"לאלה שהוכיחו את עצמם בתור הידידים הגדולים של ארה"ב" – ובעיקר מדוע מזרים אובמה עוד ועוד דולרים לצבא ההגנה על ביטחון ההתנחלויות, שגם הנשיא מגדיר כ"לא חוקיות"? "הארץ" מדווח ש"נתניהו יצא מהשיחה מרוצה מאשר נכנס אליה. סיבה אחת לכך היא הבטחה של הנשיא אובמה לחיזוק נוסף של צה"ל… והתחייבות כי כל ההבנות הביטחוניות בין ארה"ב לישראל עומדות בעינן". וזאת באמת הבעיה המרכזית ביחסי החמור הדמוקרטי, הפיל הרפובליקאי והזרזיר הציוני.
§§ בראיון התייחס פרופסור אמריטוס אסא כשר, שכתב את "הקוד ה[בלתי] מוסרי לצה"ל לויכוח על הפרופורציה: "מידתיות היא לא ענין של פרופורציה מיספרית… והוסיף כשר: "אני חושב שלהשתמש בפצצות מצרר במקום שאתה מניח שפחות או יותר כל הנמצאים בו הם לוחמים נגדך, ומסכנים אותך בהווה, או בעתיד הקרוב – זה מעשה לגיטימי באופן מוסרי". זה שרוב הנפגעים מפצצות המצרר לא מדאיג את מכשיר הדיס-פרופורציה.
§§ גם "המומחה לטרור", פרופסור דרור, זה מהועדה שאולמרט מינה לעצמו לחקר רבע מהאמת על "לבנון השנייה" אמר בראיון למיקרופון ולמצלמה: "אני דוחה את המונח 'פרופורצינאליות'. כדי להרתיע אויב צריך לגרום לו לשלם פי כמה על הנזק שעשה… הפרופורצינאליות מאריכה את המלחמה והורסת את ההרתעה". כך גם טענה הפרו' רות גביזון שביקשה להתיר לישראל להילחם באויביה ב"חוק מותקן" שיתיר כמעט כל דבר שכיום אסור. ברור שגם אולפי צבא הכיבוש תומכים בביטול דרישות פרופורצינאליות, אם אלה מופנות כלפי צבא הכיבוש שלוחם מלחמות שולל…
§§ האם ייתכן שישראל לוקחת את אזרחיה לטיול ל מ צ ד ה , למסע התאבדות שממנו לא נחזור? – האם צודק נתניהו כשהוא טוען ש"אין לנו הרבה מרחב לטעויות, כי ההיסטוריה לא תיתן לעם היהודי הזדמנות נוספת"? ואם כך מדוע עושה ביברק טעות אחר טעות ומסרב לשלום שהוצע על-ידי כל העולם הערבי? ועל סמך מה דורש נתניהו שהעולם יכיר ב"שינויים הדמוגרפיים של 44 השנים האחרונות" שכולם בלתי-חוקיים?
§§ צודק ראובן קמינר. "הגרסה המיושנת והעייפה של הדמוקרטיה המערבית המעמדית לא יכולה לשמש עוגן ההצלה של המהפכה הערבית. אין באימוץ מדיניות ניאו-ליברלית פתרון למצוקה של החברה הערבית", אוסיף שזה וגם הכיבוש לא ישמש עוגן הצלה לציונים. זאת "אבן ריחיים" נוספת על צוואר התנועה הציונית, שאנו [בינתיים] נ ת י נ י ה.
שיטתו של נתניהו היא לומר דבר חיובי, ומיד לאחריו לשלול אותו. בנוסח "אני מסכים על חזון השלום", אבל אני דורש תנאים דוחי-שלום שיעכבו את השגת השלום עוד שנים ארוכות. כך קובעים עיתונאים מאמר בניו-יורק טיימס, שהוא העיתון היהודי הגדול והחשוב בעולם. ולדורשי ההוכחה, נכתב שנתניהו דחה בגסות את הפשרות שהציע הנשיא. אז מה הבעיה? שאובמה לא מציע דרך לשלום, גם כאשר ברור שהלאווים של נתניהו נמאסו על העולם, ממשיך אובמה לשלם את הוצאות צבא הכיבוש. כך יכול נתניהו לצאת בלי להינזק, לא להתייחס לדרישת הנשיא, שהושמעה פעם ראשונה בביקור השביעי של נתניהו בוושינגטון – לנסיגה מירבית מהשטחים, פרט "לתיקונים קטנים".
••• ומה הפתרון? מה שנשאר זה רק "מדינת כל ה א ז ר ח י ם–ו ה פ ל י ט י ם שישראל תחוייב להחזיר – מדינה שתתפרס על כל שטח א"י שהיא גם פלסטין… זה ה "moment of opportunity” היחיד שנשאר כדי להשיג שלום, דמוקרטיה ויציבות במזרח התיכון. כך רואה את הדבר העולם כולו! עכשיו רצוי שאובמה יתאזר בעוז ויביא את ה CHANGE ויוכיח לעולם YES, I CAN BRING PEACE.
אובמה הוכיח היום שגם נשיא ארה"ב נתון ללחצי היחצ"נים הציונים, ומגמיש את עמדתו לצרכיהם.
כאשר הפרופסורים וולט ומרשהיימר כתבו את The Israel Lobby and U.S. Foreign Policy היו שהאשימו אותם בהגזמה. בספרם הם תיארו את AIPAC כ"קואליציה רפויה של פרטים וארגונים (ציונים) שפועלים לכוון את מדיניות ארה"ב לפי דרישת ישראל" [ אולי לכן בגירסה הציונית של ויקיפדיה בעברית הם כלל אינם מוזכרים!]. היום העיד נאום הנשיא אובמה יותר מכל, שאכן "הלובי" שולט בארה"ב, והכניע גם את נשיאה. רק כך ניתן לפרש את הצהרת אובמה ש"הקשר בין ארה"ב לישראל אינו ניתן לערעור" וש"מחויבותה של ארה"ב לביטחון [הכיבוש ה]ישראל[י] יצוקה בברזל". אובמה הודה שבהצעה שלו "לא היה שום דבר מקורי במיוחד". לכן נקרא אובמה OBAMBUSH. אובמה הבהיר שארה"ב "רואה בפלסטינים אחראים למעשים ודיבורים שלהם", וגם שהוא אחראי לתמיכה בכיבוש שאינו חוקי כלל וכלל — כי אלה הם "הערכים המשותפים" לפיל הרפובליקאי, לחמור "הדמוקרטי" ולפשפש הציוני. לכן אובמבוש ממשיך ואומר "העלנו את שיתוף הפעולה הביטחוני לרמה חסרת תקדים, והגברנו את הסיוע הצבאי לדרגה חסרת תקדים"… מעניין מה יכתבו גדעון לוי ואורי אבנרי ששמו תקוותם באובמה, על כך.
הינה דוגמה ממשית אחת שממחישה חלק מהסיבות אשר בגללן "אין קץ לבלבול בנוגע לטבעו של האימפריאליזם" בפני מעוניינות/ים להיווכח מכך.
עצם קביעתו של הסיכום "המדריך" הזה כי "רק תנועה חברתית עממית המבוססת על ערכי השוויון והצדק החברתי תוכל לחולל את השינויים הדרושים לחידוש פני החברה הערבית באזור כולו" מוכיחה שהניתוח, עליו נשענת אותה הקביעה, ניכשל להדריך התמודדות מול מה שנעלם בסיכום שלו.
נכון שמדיניות של השוויון והצדק החברתי הוא אחד האמצעיים הכדאיים (כי מדיניות כזו תורמת לגיבוש של עוצמה פוליטית, ועקב כך, יכולה גם להפוך תוצאה מוצקה מבוססת על האינטרס החומרי הזה עצמו), אבל תנועה שהיא לא מתבססת על אינטרס מוחשי (לא ערטילאי) אנטי-אימפריאליסטי, משותף למעמדות השונים אשר בה, לא "תוכל לחולל את השינויים הדרושים".
מה שאתה בעצם אומר זה :"מי שגר בכל מקום מחוץ לארה"ב נידון לחיות תחת דיקטטורה משום שזו השיטה היחידה שעובדת שם,דמוקרטיה אפשרית רק בארה"ב,לכל שאר העולם מגיע #@#@#@#@"
||| בפרפרזה על הציטטה שהביא ק.א. מהרולד פינטר אומר ש"נחישות כזו לא נגלתה בחזון הפוליטי של אובמה, לכן אין כל תקווה שהנשיא השחור הראשון של ארה"ב יחדש לנו את מה שכמעט אבד לנו – את הרספקט לכבוד האדם.
||| הגארדיאן הבריטי מגלה לקוראיו שאובמה מקדיש הרבה מזמנו לאיסוף כסף למסע הבחירות הבא שלו
וש"תורמים יהודים הם מקור רציני למזומנים"… Obama has been fund-raising heavily for his re-election campaign next year and Jewish donors are a big source of cash.
מסתבר שזה "הקשר בין ארה"ב לישראל שאינו ניתן לערעור". אובמה מממן את צבא הכיבוש במילארדים ותורמים ציונים מממנים את מסע הבחירות שלו.
אילו היה לאובמה חוט שידרה הוא לא היה נואם ומתרפס בפני איפא"ק. תארו לעצמכם מה היה קורה אם נשיא ארה"ב היה נואם בפני כינוס של בכירי הטליבן, או בפני ה-KLU KLUS KLAN, הארגון האנטישמי-גזעני בארה"ב שהעלה שחורים באש… אילו אובמה היה נואם בפניהם ממשלו היה עולה באש, ותמרות העשן היו משחירות את "הבית הלבן". ובכן רבותי AIPAC גרוע יותר מהקלו קלוקס קלאן – זה ארגון שמאגד את כל שונאי השלום וסרבני השלום הצודק, ובפני חבריו סרבני השלום נאם אובמה.
אתה באמת מאמין למה שאתה כותב?
ניתן לחלוק (גם אני לא ממש משתגע על איפא"ק) על מעשיהם, תמיכתם בישראל וכו'. אבל להשוות לארגון רצחני וגזעני שאחראי למות אלפי שחורים (ועל הדרך כמה יהודים) בארה"ב, או לקבוצה שהשליטה על אפגניסטן משטר אימים שלעומתו המשטר באיראן ובסעודיה הוא גן-עדן דמוקרטי?
קצת פרופורציות
מאמר מצוין. ניתן להוסיף שהעיתונות והתקשורת נעשו אחד מהגורמים המכוננים של ה"סטרוקטורה" האימפריאליסטית. העיתונות שאמורה להיות הרשות הרביעית, ואולי החשובה ביותר, של הדמוקרטיה, היא כלי בידי אינטרסים כלכליים גלובלים בו בזמן שמשרת את האשליה שיש דמוקרטיה.
לפתרון הסתירות של הדמוקרטיה שראובן מעלה יש פתרון מאוד פשוט (מבחינה רעיונית, לא מעשית, לשם הדרך עוד ארוכה)- תנועות שמאל צריכות לקרוא לפועלים, לאיכרים העניים ולעניים בכלל במזה"ת לקחת את השלטון לידיהם וללכת לסוציאליזם. אין שום פתרון אחר שיספק את הצרכים של ההמונים באזור חוץ ממשלות של ההונים.
לקמינר:
כתבת ש"רצוי להבין שלא כל אחד שמפגין בכיכר רוצה את אותו הדבר כשמדובר בחופש ובדמוקרטיה. בקרב אלה המפריחים סיסמאות למען הדמוקרטיה ישנם מי ששואפים לחופש ולדמוקרטיה כדי שישמשו בסיס לניצול ניאו-ליברלי".
קשה להאמין שאתה אכן חושב שאפילו אחד מתשע מאות המפגינים הסורים שנטבחו (שים לב להתקדמות, בפעם האחרונה שכתבתי תגובה על כך עמד המספר על 800) הוא סוכן של ניצול ניאו-ליברלי, למרות שאתה אולי מאוד רוצה להאמין שכך הדבר. ואם לא אתה – הרי שהיו כאן מספיק מגיבים שרמזו וגם אמרו בפירוש שמדובר בסוכנים ממומנים ושתולים של המערב וארה"ב.
ההנחה המובלעת והמופרכת כאן היא שלא יתכן שאדם יתמרד כנגד דיכוי שהוא במקביל גם אנטי אמריקאי, כמה נוח לחשוב כך מעל מקלדת בבית קפה תל-אביבי.
ליבי ליבי עם המפגינים בסוריה, כי אתה בוודאי שלא איתם.
ועוד אתה שואל "האם זה מה שאנו מציעים להמונים המפגינים בכיכרות בארצות הערביות?",
אך ברור שמה שאתה מציע להם זה קודם כל להיטבח ללא הענקת שום סיוע, ולאחר מכן להפסיד במאבקם ולחזור לתחתית הסולם תחת אותו רודן.
זאת פליטת קולמוס,ניסוח משובש,טעות?
מז"א "למלכי סעודיה וירדן זכות להגדרה עצמית"?? למלך מגיע זכות להגדרה עצמית? לעמו?
במה שונים הירדנים מהעם המכונה "פלסטינים"? אם אני מבין נכון אז ככה: למלכים ממוצאים ע"י האימפריות מגיע חבל ארץ,כאחת מהן מלאה בתושבים שאינם שונים במאום מתושבי ארץ אחרת שגם שם הם צריכים "הגדרה עצמית". אז ככה בנתיים ה"פלשתינים" מוגדרים ב:ירדן,עזה,ורוב הגדה המערבית (מרוב הגדרות לא רואים עם) ושאר הפזורים בינהם צריכים לחזור למדינה אחרת (הכי גרועה העולם,נאצית) ישראל.
יופי נחמה יופי
נו, עוד אחד שבשם ההתנגדות לארה"ב, מוצא עצמו תומך, למעשה, בקדאפי ובאסאד.
סטנדרטי.
האם תימן היעד הבא?
לא
התלהבות וההתפעמות מממחיאות הכפיים והעמידה "פה אחד" לכבוד ביבי היתה כללית כאן. אותו מחזה לו נראה בפרלמנט של סוריה, באירן או בברה"מ, רחמנא ליצלן, היה זוכה לנחירות בוז מכל עבר. ההבדל הוא כפי שהודיע מיד ביבי שכאן (כלומר בקונגרס) צעירה אחת יכולה לקרוא קריאת ביניים מה שלא יתכן באירן,,, (ולא חשוב שעברה "טיפול" ועכשיו היא שוכבת בבית חולים עם צואר מקובע).
אומרים שביבי זכה בקונגרס לתמיכה גדולה יותר אפילו מהנשיא בעצמו. ובכן ההבדל בין הקונגרס לבית הלבן הוא ההבדל שבין האידיאולוגיה נטו לבין ישומה בפועל ( שדורש טשטוש המגמה והליכה בדרכים עוקפות). הקונגרס לא נדרש לכל אילו ולכן ביבי שייצג שם את האידיאולוגיה הצרופה והבוטה כבש שם את כולם.
יש כמובן הבדל בין הדיקטטורות ההם (שאעמוד עליהם בהמשך) לבין "הדמוקרטיה" בארצות הברית (ובאופן עקרוני במערב בכלל). הדמוקרטיה בארה"ב מתבטאת בעיקר בחופש ההתארגנות (כלומר מפלגות), בחופש הבעת דעה, ובבחירות חפשיות. המנגנון המפלגתי בארה"ב הוא פחות חשוב כי הבחירות שם הם אישיות (אם כי גם כדי לקיים מנגנון כזה נדרשים הרבה מיליארדים). אבל כל אחד מחברי הקונגרס והסינט נזקקים להרבה מאוד כסף כדי להבחר וללא תמיכה של בעל/י הון (או שהם בעצמם בעלי הון) אין כמעט כל אפשרות להבחר.
להוצא אולי חמישה אחוז מהנציגים שם כולם תלויים בבעלי הון (אייפק, לפני שהיא לובי ציוני היא ממומנת ע"י בעלי הון (עתק) יהודיים וממנת בדרך כזאת ואחרת בחירה של הרבה חברי קונגרס/סנט גם לא יהודים), וברור לאיזה אינטרסים הם מחוייבים.
כל אמצעי התקשורת ההמוניים הם בידי בעלי הון ואין צורך יותר לפרט למי קיים "חופש הביטוי".
בבחירות הכלליות החופשיות משתתפים בארה"ב פחות מחמישים אחוז של בעלי זכות הבחירה וזה אומר הכל על "הדמוקרטיה", שלטון העם כביכול, מה גם שכארבעים אחוז מאזרחי המדינה העשירה בעולם חיים בתת תנאי מגורים, מחיה, בריאות והשכלה.
מכל האמור לא צריך להיווצר הרושם כאילו אמרתי שבארה"ב שולט אינטרס אחד חד משמעי. האינטרסים המשניים של בעלי ההון הם מגוונים ולפעמים מנוגדים ומכאן ההבדלים בין נציגיהם, בין שתי המפלגות וההבדלי הדעות השונים המובעים באמצעי התקשורת שלפעמים הם משמעותיים.
אבל, וזה מה שקובע לעינייננו, בדבר אחד מאוחדים כל בעלי ההון והוא קיום המשטר הקפיטליסטי באופן עקרוני, כלומר, כלכלה המונעת ע"י הרווח הפרטי באמצעות הניצול של כוח עבודה ומשאבי הטבע. וקיומו של זה זה לא יתכן, בתנאים של הקפיטליזם העכשווי, ללא שליטה גלובלית-אימפריאליסטית, באמצעות "השוק החופשי" כביכול (שנכפה רק על העולם המנוצל) אם ניתן, ובאמצעות הכוח הברוטלי נגד משטרים סרבנים.
כנ"ל, כך המדינות הקפיטליסטיות הראשיות במערב, למרות ניגודי אינטרסים משניים יש ביניהם אחדות המטרה והפעולה הנ"ל. הם (ארה"ב ומדינות אירופה המערבית) נשענים כדי לכפות את הניצול על משטרים משתפי פעולה בעולם השלישי שבהתאם לתפקידם הן משטרים דיקטטוריים ובכך אין שום בעייה "לחסידי הדמוקרטיה".
אבל, גם משטרים סרבנים מנוהלים ע"י דיקטטורות בעלי אידיאולוגיות שונות שהמשותף להם הוא התנגדות לניצול האימפריאליסטי. משטרים אלו עומדים תחת מצור כלכלי, איום צבאי ואפילו מלחמות מבחוץ ומבפנים ע"י התנגדות להם הנתמכת מבחוץ. משטרים אלו כל זמן שרצונם לשרוד מול המציאות המאיימת עליהם אינם יכולים להרשות לעצמם דמוקרטיה בסגנון "הדמוקרטיה" כי זה השער הראשי שבו נכנס ההון כאמור לקעקע כל התנגדות לדיקטטורה שלו. משטרים אלו ככל שהמצור עליהם כבד הופכים נטל גם על חלקים מאוכלוסיתם ויוצרים אופוזיציה למשטר. אבל המוני העם לא יבנו מאופוזיציה זו שתחזיר עליהם את הדיקטטורה של ההון הבינלאומי.
מציאות סהרורית זו נמשכת ותמשך כל זמן שהאימפריאליזם עדיין במלוא כוחו.
ל "i2c מהאמת היחסית"
זאת כמובן היתה אמירה סטירית, וכוונתי היתה שרק מלכי סעודיה, ירדן, מרוקו והשייחים והאמירים של בחריין [שבה הבסיס של הצי ה-5 של ארה"ב], קטאר, אבו-דאבי ועומן… זכרים ל SPECIAL PREROGATIVES לזכויות מיוחדות שאמריקה מעניקה לבעלי בארות הנפט, ו… לישראל בעלת הכיבוש היהודי הכי דמוקרטי במזרח-התיכון.
ככה זה: עוד אחת ועוד אחת, עוד אחד ועוד אחד, מספרכם יקטין ואנחנו נגדל.
אז זאת חוסר הבנה שלי.
לאנג'לו..בטח בטח…נומה שן ילדי שן…
נומה שן ילדי שן לך!
מתי היו כל כך הרבה כוחות אשכרה נלחמים נגד הציונות ונגד האימפריאליזם כפי שנמצאים היום במזרח התיכון? מתי האימפריאליזם נאלץ למעורבות כל כך מגויסת צבאית אצלנו (במזרח התיכון) ובצפון אפריקה? מתי קרה שהתנערות עממית ממעורבות זו התחוללה מתרחבת בדרגה כל כך דוחפת שני הצדדים (הן נגד משטרים אנטי-אימפריאליסטיים והן נגד אלה שהם פרו-אימפריאליסטיים), צד אחד נגד הצד השני? מתי התנאים התפתחו כל כך קרובים להבשלה המגבשת עמים נפרדים (שהופרדו בזמנו על-ידי האימפריאליזם הצרפתי והבריטי) לעם אחד מחובר קשר אנטי-אימפריאליסטי משותף?
מבחינתכם, התקופה הנוכחית היא בכלל לא מרגיעה.
גם מבחינתנו היא לא מרגיעה.
אבל איזה הבדל!!!
חששותיכם מניעים אתכם לנסות ולהפריד אותנו, בעוד שאנחנו מגורים לפעול ביחד עם כל שאר הלוחמים נגד האימפריאליזם ונגד הציונות.
אנג'לו, קורא כליות ולב שכמותך – מאיפה לך הידיעה שאיזשהו מפגין או מהפכן בלוב, בסוריה, בתוניס או באיראן חושב על הציונות והאימפריאליזם כאשר הוא שם את נפשו בכפו ויוצא להפגין?
האם יהיה זה פחות סביר להניח שלמרבה הפתעתך אותו מפגין קץ דווקא במשטר "האנטי-אימפריאליסטי" הממרר את חייו?
הייתי גם שואל, על משקל השאלה שלך: "מתי האנטי-אימפריאליזם נאלץ למעורבות כל כך מגויסת צבאית אצלנו (במזרח התיכון) ובצפון אפריקה כדי לשרוד הפיכות מבפנים"?
מדוע אתה מדמיין "קשר אנטי-אימפריאליסטי משותף" בזמן שהקשר היחיד המשותף לכל ההפיכות הוא בסך הכל (בלי לזלזל במטרה, כמובן) – אנטי-דיקטטורי מובהק?
לאנג'לו:
ראה איזו אירוניה:
53 מפגינים בעיר הסורית חמה, ש"אשכרה" הפגינו נגד הציונות והאימפריאליזם, נטבחו אתמול ע"י כוחותיו של בשאר אסד האנטי ציוני ואנטי אימפריאליסטי (שכחתי "אשכרה").
אכן "צד אחד נגד הצד השני", כאשר לשני הצדדים מטרה משותפת אותה היטבת לתאר.
כנראה שידו של המוסד או ה-CIA מכוונת את כל זה מלמעלה, אין הסבר אחר.
או שמא רחמנא לצלן אתה טועה….?
אתה כנראה כבר ישן…איזה נלחמים נגד "ציונות" "אימפריאליזם"?!
ממש ילדודס אתם..אין להם מושג מהחיים שלהם, חצי מהתושבים במצרים אנלפבתים .
הקישקושים הרומנטים הפוסט מודרניסטים, שיח בורגני אירופאי פסאודו-אינטלקטואלי(בורים וכסילים ברובם)
"אימפריאלזים" "פשיזם" "זכויות" "מיעוט" "ציונות" "גלובליזציה" -במקרה הטוב הם רק צועקים את זה ואין להם מושג מה זה אומר.במקרה הפחות טוב הם לא שמעו את המונחים הללו.
מדובר במלחמת שבטים/התקוממות של אספסוף נגד עושקו!
וכרגיל אני אסיים בחובה של כל מגיב פה להכנס לאתר ממר"י….לקטעי וידאו.
רק לדוגמה בודדה, אספסוף, על פי "ערנותך", פתח את המעבר לעזה …
מי שפתח את המעבר לעזה הם פקידי ממשל וקציני צבא מצריים שקמו בבוקר ופתאום לא קיבלו את ההוראה ממובארכ להמשיך להשאירו סגור, זה הכל.
אם אתה חושב שאת המפתח סובב מישהו שהפגין בככר תחריר – אתה טועה.
אבל אתה יכול להמשיך ולחשוב כך, זה בסדר, לדידך הרי כל ההפגנות בככר תחריר סבבו סביב ארה"ב וישראל והעם הפלסטיני המדוכא.
כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ!
מה המטרה של התגובה הזאת? מה אני אמור ללמוד ממנה?
פִלַסְטִין בלב ליבו של 'אביב העמים הערבי' (www.cpgb-ml.org/index.php?secName=proletarian&subName=display&art=722)
היום (יום ראשון – יום הנכסה – 5 יוני) בשעה 15:02 התפרסם (מאוחר יותר, ב-18:02, התפרסם גם בישראל) כי שלטון חמאס סגר את המעבר רפיח במחאה על העיכובים החוזרים המנוהלים על-ידי הרשות המצרית המקומית מאז פתיחת המעבר, לפני שבוע. פתיחה זו התבצעה תוך מפגן רעשני על-ידי אותה הרשות: תופים וחצוצרות יצרו, רק למראית עין, את הרושם המטעה כי "מי שפתח את המעבר לעזה הם פקידי ממשל וקציני צבא מצריים". ברור מכאן שאותם שומרי סף או שוערים או ש"גמלים נשאו, ביחד עם ההוראה לפתיחה רעשנית למען הרגעת ה-"אספסוף" המצרי המהפכני, גם הוראה הפוכה.
מסקנה: המלחמה המעמדית ארוכה מאוד – לכן – כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ, הן ה-"אספסוף" המצרי המהפכני הן ה-"אספסוף" הישראלי המהפכני והן כל "אספסוף" מהפכני בַּאֲשֶׁר הוּא-שָׁם!
סיכום: שניכם אמורים ללמוד המון כי רק כך תוכלו להפסיק ולהתבכיין – רק כך תבינו כי אין מסלול אחר זולת ההתנגדות – ולהבחין שבעצם ביצועה של ההתנגדות, וזה לא משנה כמה זמן לוקח בכדי ללמוד מהניסיון המהפכני, נקבעות התוצאות לטובתנו, מאכלסי מזרח התיכון וצפון אפריקה כאחד, ולרעתם של אויבנו, הציונים והאימפריאליסטים כאחד.
קודם כל אני ממליץ להרגיע בעניין קודש הקודשים הנקראים "התנגדות" ו"מהפיכה". התוצאות לא תמיד כל-כך טובות. גורלם של הקומוניסטים באיראן שלאחר המהפיכה הוא דוגמה מצויינת, אם כי עצובה מאוד.
בעניין פתיחת מעבר רפיח – ראה את התגלגלות הטיעון שלך: קודם אתה מצהיר שפתיחת המעבר הוא צעד של ההמונים, של "המהפיכה" כביכול. ואז כאשר מסתבר (לפי תגובה נוספת שלך) שההישג לא כל-כך גדול – אתה חוזר לקרקע המציאות ו"מבין" שהכל בידי השלטון הזמני המצרי, מה שנכון אגב,
שכן ברור לכל שהמפתח למעבר נמצא בלעדית בידי הגנרל טנטאווי, ומכיוון שלאחר הסתלקות מובארכ לא היה מי שיורה לו אחרת – פתח הוא את המעבר בצורה מוסכלת ומבוקרת, כמו שצריך.
בניגוד למה שאתה חושב – ספק רב אם אפילו אחוזון בודד מהמפגינים בכיכר תחריר בכלל מודעים למדיניות הפעלת המעבר, וגם אם מודעים – ספק אם שמו את המעבר על ראש שמחתם.
ושוב לגבי אויבי המהפיכה – כמו המגיב ק.א. גם אתה הופך את האימפריאליזם-הציוני לאויב היחיד של המהפיכה באשר היא , למרות שלפחות בשני מקרים מתברר למגינת ליבכם שאויבי המהפיכה הם דווקא האנטי-ציונים והאנטי אימפריאליסטים הגדולים : קדאפי ובשאר אסד.
כמובן שזו סתירה מוחלטת לראיית עולמכם, שכן "לא תיתכן" מהפיכה כנגד שליט שמוגדר על-ידכם "אנטי-אימפריאליסט". ומכאן המנטרות החוזרות ונישנות שלכם. לעניין הזה, אני מניח, אין לך תשובה.
אתה לא אמיתי… מה זה טקסט משנות ה50?
התנגדות למה??? לציונות? מה הציונות קשורה לאנלפבתיות במצרים? אם כבר הם רק יכולים להתפלל שישראל תכבוש אותם ותעלה אותם לרמה של פלסטינים….
מהפכה של מה??? הבולשיביקית? במה בדיוק יהיה שוויון? בפיתה ליום הקצאה למשפחה שיש להם?
אספסוף רעב אחרי שנים שטימטמו אותו ב"שטן גדול" "שטן קטן" ובנתיים האליטה חגגה לו על הגב,אתה רואה את זה כמלחמת מעמדות? נגיד….
אתם ממש במצב קפקאי,היחידים שיכולים להרים אתכם מהמאה ה19 הם האוייבים האימפריאליסטים שלכם.
ונקודה חשובה- מי שפתח את המעבר הוא שר החוץ המצרי…שום גמלים ושום חמורים…
על כך אומרים כי משקף את המציאות!
מי שטוב לה במצב הנתון – או שלא טוב לה, אבל היא מלאה תקוות – ומפחדת שיהיה פחות טוב עקב הפצתם של גילויי המציאות, מגייסת אחד מן השניים: או את כושר האטימות אצלה בפני ההתפתחויות (שיהיה מה שיהיה!) או את מיטב כישוריה האחרים בכדי להתבכיין על טרדת חוסר האונים אצלה בפניהן (ההתפתחויות). במקרה האחרון, היא שנאלצת להתנהג על פי הידעות שרכשה או על-פי התעלמותה מחלקיהן. היא מתנדנדת בין הבחירה של המקרה הראשון לבין ניצול כישוריה בכדי להרגיע את חששותיה (היא נירגעת יותר, זמנית לרוב, כשפועלת במסגרת מאורגנת). אף למי שלא טוב לה, פוחדת ו/או נשענת על תקוות, התנהגות מתנדנדת בין התעלמות לבין אטימות בהתייחסותה להתפתחויות.
אפשר להמשיך בהבחנות כאלה. אבל, בשורה האחרונה נמצא כי למחוסרת פחדים (ולא משנה אם טוב לה או לא וכמה היא נשענת על ידע או על תקווה) שתי חלופות אחרות לגמרי: או לרמות או לגלות. אבל, בשני החלופות האלה מדובר בלוחמה, ולא בבכיינות.
עכשיו, לפנינו הבחנות מגוונות אין ספור של שילובים שונים ומשונים בין ההבחנות הראשונות לבין האחרונות. וזה בדיוק על כל ההבחנות האלה שמצפצפת המגלה. בנוסף לגילוים, עבור המגלה הפוליטית, גם כאשר היא (או הוא, וזה לכל הדרך מן ההתחלה) מתווכחת, העיקר אצל הזולת גלום ברמת הנכונות להילחם, נגד מי ובעד מה. לכן כל השאר הופך משני אצלה(/ו). כמה חושפני מתגלה הדיבור שלהם, החשוב ברגע זה עבור אלמונים למעלה לא צריך לעניין את המגלה. ברור שרמת נכונותם של האלמונים להילחם נגדנו ולמען האימפריאליזם והציונות היא נמוכה. כל עוד אין שינוי, יש לנטוש אותם לנפשם.