איראן:
ביום שישי שעבר כתבה סימה קדמון, בטורה הקבוע ב"ידיעות אחרונות" שכל משפט שיוצא מפיו של ראש המוסד לשעבר, מאיר דגן, הוא "דברי אלוהים חיים". אחרי נאומו, סבורה קדמון (בנימה של אירוניה עצמית) ש"אנחנו יודעים שאסור לתקוף באיראן. אין כאן מנהיגות, אין אחריות, אין חזון ואין מטרה". סוף סוף זכו דברי אמת שנכתבו עד כה רק על ידי מעטים בישראל, ללגיטימציה בעיתונות הממסדית, שהייתה תמיד חלק מהמקהלה שהריעה לכל ממשלות ישראל שהביאו אותנו לתהום מסוכנת והרת אסון.
אני מביא כאן כמה משפטים מהטור הזה מלפני שלוש שנים ( 13 יוני 2006). זכיתי להרבה חירופים וגידופים וגם לדברי ביקורת מעודנים יותר ומעודנים פחות מפי חברים. לכן אני מצטט אותם כאן, לא כדי להתפאר (אם כי גם זה נחמד ואנושי) אלא כדי להתגונן. לא כל מה שחורג מהקונסנזוס האומלל של המרכז הלאומני ופרשניו בתקשורת, הוא כל כך מוזר בעיני העולם כולו. מה שברור לנו עכשיו, יהיה ברור לרבים גם בעתיד. הטור אז בא להוקיע את דבריו של שר התחבורה שאול מופז, שאיים על איראן במתקפה ישראלית. יש האומרים שבינתיים שינה קצת את דעתו, אבל הסוגיה הזו עדיין מבעתת אותנו, אולי יותר מתמיד, הסכנה גדולה עוד יותר בשל הבידוד הבינלאומי ההולך וגובר של ישראל. וכך בדיוק כתבתי:
"אם יתברר שמופז רק התחזק כתוצאה מהאיום המסוכן שהוציא מפיו, כל העולם יבין שאנחנו מתכננים תוקפנות איומה שתביא אסון גלובלי עם ממד אקולוגי, בנוסף לכלכלי, למדיני ולצבאי. באיראן יבינו שאם הרמטכ"ל ושר הביטחון לשעבר מעז לאיים בצורה כה בוטה מבלי שראש הממשלה נוקט נגדו בצעדים חמורים, ככל הנראה יש דברים בגו ופריצתה של מלחמה מזרח-תיכונית נוראה וכוללנית מכל קודמותיה הופכת רק לשאלה של זמן. תוקפנות נוסח מופז תערער את האזור, תסכל כל התקדמות בתהליך הישראלי-פלסטיני, תגדע את התהליך עם הסורים בעודנו באִבּו ותביא לניתוק היחסים בינינו לבין מצרים. בכך יאבד ההישג המדיני היחיד של ישראל, וייתכן שהידרדרות עם מצרים תאלץ גם את ירדן לנתק איתנו את היחסים. אפוקליפסה עכשיו? בהחלט, אם תגבר ידו של הפירומן הזה".
בטור מלפני שלוש שנים הבעתי את התקווה, שיהיו באליטות גם מתנגדים לטירוף הזה. יש במעמד הבינוני והעליון רבים, כולם עתירי השפעה פוליטית, שיש להם מה להפסיד מהרפתקה באיראן שתקבֵּעַ סופית את מעמדה של ישראל כמדינה מצורעת. יש להניח שדגן ותומכיו הרבים בתקשורת, לא דווקא אנשי שמאל או ליברלים יפי נפש, הם מנהיגי הציבור הזה. אם דגן והרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי ועמיתיהם במערכת הביטחון ניסו ומנסים למנוע את האסון, כדאי שההתקוממות העממית נגד המתקפה תתחיל כבר היום. אחרת יהיה מאוחר מדי.
ייתכן שדגן, נֵץ בנושאים רבים המקורב לאנשי קדימה, הצליח למתן את מופז, אבל בנימין נתניהו ואהוד ברק הקיצונים ממשיכים לתכנן את המזימה, שתביא עלינו בכייה לדורות. יכולתי לצטט טורים רבים ב"כל העיר" בנושא הזה, שבהחלט הדיר שינה מעיני מתוך דאגה לאזרחי ישראל ולכל תושבי האזור, אבל כפי שנוהגים לומר בתוכנית "ארץ נהדרת", נסתפק בדברים האלה.
אולמרט:
בימים שבהם ניהלנו מאבק קשה נגד ראש העיר אהוד אולמרט מעל דפי העיתון הזה, נחשבתי למתון יחסית כלפיו. כתבים אחרים בעיתון ידעו עליו יותר ובאנגלית יש פתגם שגורס שהיכרות קרובה יותר מביאה גם לתחושת בּוּז יותר גדולה. אבל המתינות הזו לא עזרה לי במיוחד. האיש לא סובל שום ביקורת, והיה ידוע ביחסו הבוטה כלפי עיתונאים שלא מצאו חן בעיניו או שסירבו להעריץ אותו. אותי הגדיר כתומך חמאס, כיוון שהכרתי במציאות ודרשתי משא ומתן עם הארגון הלאומני-דתי, שאני בהחלט סולד ממנו. הוא ידע בדיוק את עמדותיי והיה קורא מושבע של כל מלה שהופיעה ב"כל העיר". ההתרסה שלו הייתה זדונית, כדי להרתיע ולהרחיק ממנו ביקורת עניינית ומוצדקת.
אהוד אולמרט (צילום: משרד התעשייה והמסחר)
אחר כך למדתי ממקור ראשון וממטר אחד את כישרונו האדיר של אולמרט בהצגת גרסתו, בלי הרבה קשר לעובדות. אחרי משחק השרוכים המפורסם של בית"ר נגד הפועל בית-שאן (2 מאי 1998. בית שאן אִפשרה לבית"ר להבקיע שער ניצחון ולזכות באליפות על חשבון הפועל תל אביב) ישבתי איתו ועם חברי מאיר איינשטיין באולפן הכדורגל של הערוץ הראשון בטלוויזיה. לא יצא לי לראות את שידור המשחק של בית"ר, כיוון שהלכתי למשחק של הפועל בטדי. איינשטיין שאל אותי אם אנשי בית שאן ויתרו על המשחק במתכוון ונאלצתי להודות שאיני יודע על כך דבר. אבל ראש העיר קפץ והעיד שהכל היה כשורה, לא קרה שום דבר ופשוט הוּבקע שער ניצחון מוצדק בהחלט. מאז למדנו הרבה על אירועי המשחק המחפיר הזה. נכון שלא הצטערתי כלל על ניצחון בית"ר כי סלדתי מסגנון משחקה המבוּקר של הפועל תל אביב, אבל מאז חשתי שאולמרט מסוגל להפעיל כושר שכנוע דמגוגי, בשירות שיח שנוי במחלוקת, גם בנושא זניח כזה.
בימים אלה אולמרט הוא איש לחוּץ, ומגולל בבית המשפט המחוזי את כל פרשת מעשיו האמתיים והמדומים למען כולנו. איזו אירוניה של הגורל: שנוא נפשו של אולמרט, נתניהו, מנסה את כוחו בדמגוגיה זולה בקונגרס האמריקאי וזוכה לתשואות; אולמרט עצמו נואם בכישרון דומה לזה של נתניהו (אחרי הכל, שניהם "נסיכים" שגדלו על המסורת הרטורית של זאב ז'בוטינסקי ושל מנחם בגין) בפני שופטים קפואי ארשת, שעלולים לשלוח אותו לכלא אם חלילה יורשע. כיוון שיש לי נטייה מופרזת לטפח תחושות חמלה כלפי אנשים בצרה, היו רגעים שהתפללתי בלבי שהאיש יחזיק מעמד.
אבל בשבוע שעבר סר חִנו של אולמרט בבת אחת. לא בשל מעטפות הכסף, או ראשונטורס או הירושה המזוויעה שהשאיר בהולילנד. עדותו הבהירה לנו, גם לאלה שקראו בעבר את דן מרגלית ואת נחום ברנע והשתכנעו שהוא איש טוב לב ואהוּב, שיש בו המון צביעוּת ורוע לא רק כלפי עיתונאים אלא גם כלפי אנשים שעבדו איתו והאמינו בו. כל הדיווחים העיתונאיים גרסו שהוא פשוט ניסה לטפטף לשופטיו שאין בו אשמה, שהוא לא ידע דבר, ורמז שידידו לשעבר עורך הדין עודד מסר ועוזרתו הכנועה שולה זקן (שאותה הוא "אוהב") אשמים בכל. מילא מסר, משפטן שיכול להגן על עצמו, אבל איך הוא מסביר את ההתייחסות כלפי הגברת זקן, שנשארה מסוּרה לו עד הרגע האחרון?
* התפרסם ב"כל העיר".
אין ולא היתה מעולם שום הוכחה שמשהו היה לא כשורה באותו משחק שרוכים מפורסם.באופן אישי,אני זוכר שאמרתי לאח שלי באותם דקות מוזרות שביתר מגיעה בכל התקפה לחמש הזדמנויות אבל מעולם לא הוכח שבית שאן החליטה לתת את האליפות לביתר.איך שלא יהיה ההתפרקות של בית שאן מאז אותו יום אומלל עשתה צדק עם אירועי אותו משחק.
לגבי התקיפה באיראן, ייתכן וצדקת, ייתכן ולא.
בכל מקרה, כשהטילים הגרעיניים יגיעו אלינו במעוף בליסטי זה כבר יהיה מאוחר מדי.
ההערה הראשונה על כיעור המחשבה המדינית. השניה על כיעור ההנהגה מהפן האישי.
הביצה הסדוקה והתרנגולת הצולעת.
גם לי יש שתי הערות.
1. למה "אם חלילה יורשע"? אם פשע, הלוואי שיורשע! בלי "חלילה"!
2. חברו של אולמרט ושומר הקופה הוא אורי מסר, לא עודד.
אמת.כל מילה (כמעט)אמת אבל…אין נביא בעירו. אם נגזר עלינו לקרוא על "נפלאות" נתניהו וברק, לאחר שתכבה השמש עלינו, אזי אולי כדאי, כבר עכשיו להיכנס לרוחם של ימי פומפי האחרונים. לאכול ולשתות ולעצום עיניים?
הרי בסופו של דבר, הבעיה היא באומה הזו, היהודית-דמוקרטית. האומה הבלתי אפשרית – אפשרית וקיימת.זו שהעלתה את אחוזי התמיכה בנתניהו ל53% מיד לאחר ה"נוקאוט" שהעניק לאובמה בקונגרס. זה היתוש שתקף פילים. בעל הנסיון עם אשור ובבל ויוונים קדמונים ורומאים עתיקים.כל כך קל לנבא את סופו, ברגע בו יתקוף את עצמו.
האם יש לחיים ברעם חיסון כנגד ההתמכרות להתאבדות שהאומה הזו מתמסרת לה?
צקדת בנושא אורי מסר, כמובן. אשר לביטוי "חלילה", אולי אין בי רשעות כמו זו שקיימת אצל אולמרט עצמו. כל זמן שלא הורשע הוא רק בחזקת חשוד.