עורכי וואלה, אני כותב לכם כדי להודיע שמהיום אני מחרים אתכם. לא אקרא את התוכן שלכם, לא אכתוב לכם, לא אלחץ על הפרסומות שלכם, לא אשתתף בדיונים שלכם. אני קורא לאחרים לעשות כמוני. אני עושה זאת כאזרח, וכמי שעבד ככותב טור עבור וואלה במשך שנתיים.
למה אני עושה את הצעד הזה? קראתי היום על הפיטורים של אלון עוזיאל, מבקר המוסיקה שלכם. לא צריך להסכים עם פעולת המחאה של אלון עוזיאל – נגינת The day that Thatcher dies מחלון ביתו לעבר הלווייתו של סמי עופר, כדי להתנגד לתגובה שלכם – פיטוריו.
אלון עוזיאל (צילום ממסך טלוויזיה)
באיזו זכות אתם שופטים את הכותבים שלכם על סמך מה שהם עושים בזמנם הפנוי, כאזרחים? בשם מי התחלתם לצנזר את זכות הביטוי של הכותבים שלכם מחוץ לעבודה שלהם? אם אלון עוזיאל היה משתתף בהפגנה מחוץ לבית הקברות שבה היו עושים בדיוק אותו דבר – מנגנים מוסיקה כמחאה על פעולותיו של סמי עופר, האם הייתם מעזים לפטר אותו?
מאכזב אותי מאוד שדווקא אתם, שתמיד הייתם בועה של מוסריות בתוך ים של תקשורת מגויסת, הפכתם לבובה של הון ושל תקינות פוליטית. זכותכם למכור את הערכים שלכם, אבל תצטרכו לעשות את זה בלעדי כקורא וככותב.
הסרטון שצילם עוזיאל:
לדיווח המחאה בבלוג של עוזיאל ""
להלן מילות השיר:
The Day That Thatcher Dies / Hefner
We will laugh the day that Thatcher dies,
Even though we know it's not right,
We will dance and sing all night.
I was blind in 1979, by '82 I had clues,
By 1986 I was mad as hell.
The teachers at school, they took us for fools,
They never taught us what to do,
But Christ we were strong, we knew all along,
We taught ourselves the right from wrong.
And the punk rock kids, and the techno kids,
No, it's not their fault.
And the hip hop boys and heavy metal girls,
No, it's not their fault.
It was love, but Tories don't know what that means,
She was Michelle Cox from the lower stream,
She wore high-heeled shoes while the rest wore flat soles.
And the playground taught her how to be cruel,
I talked politics and she called me a fool,
She wrapped her ankle chain round my left wing heart.
Ding dong, the witch is dead, which old witch?
The wicked witch.
Ding dong, the wicked witch is dead.
אתה צודק, זה לא עניין ואללה מה הוא עושה בזמנו הפרטי, וזה אכן נכלל בחופש הביטוי. הפיטורים לא מוצדקים.
ויחד עם זה המעשה שנעשה (כולל ההגנה השקטה עליו מצידך) הוא מעורר רחמים. לא רוצה להעליב, אבל נראה ששניכם קצת ילדים שעדיין לא מבינים מה זה מוות, במובן העמוק. למרבה הצער, כמו כולם בסוף גם אתם תבינו, ותחשבו אחרת על התלהמות הנעורים המיותרת של פעם.
מדור התרבות שלהם תמיד מנסה להציג אג'נדה אלטרנטיבית אבל כנראה שדיבורים לחוד ומעשים לחוד ואני בכלל לא בטוח שצריך לציין את זה לשלילה.המעשה של אלון עוזיאל מצדיק יותר בדיקה פסיכיאטרית מאשר פיטורין.'בנפול אויבך אל תשמח' .כנראה שאני חנון ולא מגניב מספיק אם אני עדיין זוכר פתגמים כאלה אבל לא יזיק למתנגדי הגלובליזציה להיזכר בהם לפעמים.בדרכם,הם נוטפים שנאה לא פחות מאותם כוחות הרסניים שהם נלחמים בהם.ומבחינתי אין שום הבדל בין מעשה הנבלה בהלוויה של סמי עופר לערב רב שחגג את החיסול של בן-לאדן בוושינגטון.כנראה שכוח האספסוף הוא תמיד כוח האספסוף בלי קשר לנסיבות.
ההיתי מפטר אותו, על איכות הסרטון .מבקר מוסיקה שעובר לעיסוק אמנותי אחר, בדרך חובבנית כל כך ומעז לשלוח אותו לצופים. לא הייתי סומך גם על טעמו במוסיקה. אשר לפרובוקציה בלוויתו של סמי עופר…הוא יצטרך לנגן שם, יותר מפעם…שם הרי קבורים כל כך הרבה צבועים ,שתמכו בתרבות ובאמנות בכסף ששדדו מאיתנו.
בישראל (ולא רק…) כל עוד פעולתם האכזרית של גופים חזקים (מול צד חלש אשר כוחו היחידי הן כמה זכויות יסוד מעצבנות במיוחד) היא "חוקית" הרי שעברה הכשר עילאי ומוחלט. מקרה זה (פעוט כשלעצמו) הוא סימפטום של אסטרטגיה כוחנית נפוצה:
מה הדבר החשוב ביותר לגוף כנ"ל הזומם מזימה כוחנית אכזרית (ממוקדת)? להביא בכל אמצעי וללא הגבלת תקציב (כסף יש להם בשפע) למצב בו החוק כביכול לצידו. כלומר להשתמש בטיעונים חוקיים – רצוי מאד שיהיו סבוכים ומסובכים – בכדי להטיח פטיש ענקי ("חוקי") במי שמסומן לחיסול (ממוקד). תשאלו, למשל, את טוני בלייר… האיש (עו"ד במקצועו) עבד ימים כלילות (ע"ח משלם המיסים) טרם המלחמה בעירק בכדי ליצור בהתפתלויות משפטיות מצב בו הצליח לקבל "חוות דעת משפטית" רשמית שאינה מוצאת פגם חוקי ביציאה למלחמותיו הנפשעות שאת מחירן שילמו מיליוני בני אדם ועוד צפוייה לשם כל האנושות. בית המשפט (או החוקיות) הפכו לכלי בידי הפשיעה המאורגנת. בכסף כנראה שקונים הכל – כולל צדק. המניפולציה המזהמת הזו ישל הזניית החוק שוכללה ע"י היצור הנאלח מהרוואד ונקראת שקשוקיזציה-דרשוביזציה. בשיטה זו מורם ספר החוקים כבולדוזר צה"לי ענקי בכדי למעוך ולשטח כל מה שעומד בדרכו.
אכן.
אני לא מכיר את אלון עוזיאל. אני רק יכול להגיד את הדברים הבאים:
1) השיר שבחר להשמיע בתור הפגנת מחאה – רלבנטי ופוגע במטרה, על זה הוא מקבל ציון 10.
2) יש לו ביצים – גם ראוי להערכה.
3) אין לו אלוהים – ככל הנראה ראוי להערכה ואם לא להערכה אז לכבוד מסוים.
4) לרקוד מול אנשים אבלים – זה לא מכובד ואפילו מכוער.
בנוגע לזה שוואללה פיטרו אותו בגלל האקט הזה, זו אכן שערוריה.
אתר "וואללה" מקושר, כידוע, לעיתון "השרץ – דה-מרקר", של אוייב-העם והפשיסט המושבע, הֶר עמוס שוקן = ליברל-לכאורה, פשיסט סותם-פיות למעשה, המקדם – באמצעות הליוטננט שלו, נחמיה שטרסלר – את אידיאולוגיית ה"ארבאייט מאכט פראיי", של רדיפת-שובתים מזה – ועידוד-ויסקונסין, מזה.
למה ציפית, בדיוק???
וואלה לא פיטרו אותו כי הוא הועסק אצלם כפרילנסר. אין אפשרות לפטר פרילנסר כי רק עובד אפשר לפטר. הם פשוט הפסיקו את העבודה איתו וזו זכותם.
בקשר למחאה שלו – זו בדיוק הדוגמה למחאה ילדותית שאין כל סיכוי שתשיג את המטרה שלמענה היא כביכול נלחמת. סתם ניסיון להשיג תשומת לב ולהתפרסם בדרך אינפנטילית.
המעזה שעשה מכוער ואני גם לא הייתי מוכן להעסיק ילד אינפנטיל כזה .