אלקה פפריגה היא המזכ"ל של המפלגה הקומוניסטית היוונית, מפלגה העומדת במרכז המחאות נגד המדיניות הניאו-ליברלית של ממשלת יוון הסוציאליסטית. שליח העיתון הצרפתי "הומניטה" באתונה, פביאן פרייה, פגש את פפריגה כדי לשוחח על המשבר הכלכלי הפוקד את יוון והשלכותיו הפוליטיות והחברתיות. להלן עיקרי הריאיון שפורסם בעיתון הצרפתי בסוף השבוע.
ש. איך את מנתחת את המשבר הכלכלי?
ת. כבר ב-1999 במסמך פנימי חזינו את המשבר הכלכלי העומד להתרחש ביוון. זהו משבר קפיטליסטי "קלאסי" שרק העמיק עם הצטרפות יוון לאיחוד האירופאי. מאז שנת 2000 אנו עדים למיתון הפוקד את התעשייה. המשחקים האולימפיים שנערכו ביוון ב-2004, יחד עם ההשקעות שבאו בעקבותיהם, הפיגו במעט את תחושת המשבר, אבל הוא שב בכל כוחו עם המשבר הקפיטליסטי העולמי ב-2008. כעת המשבר הוא קשה כל כך שהממשלה מאיימת שלא להעביר את תשלומיה לביטוח הלאומי או להפסיק ההזרמה התקציבית למערכת הבריאות הציבורית. על פי ההערכה החוב הפנימי והחיצוני של הממשלה נאמד בכ-600 מיליארד יורו.
אלקה פפריגה (צילום: דמוקטיקס)
ש. אבל בחשבונות חשאיים שבבנקים השוויצרים הופקדו כ-680 מיליארד יורו שמקורם ביוון!
ת. ומדוע אתה מופתע? כך עובד הקפיטליזם. לבעלי הון יש האפשרות להוציא את רווחיהם לכל מקום בו הם חפצים.
ש. הדרישות של קרן המטבע והאיחוד האירופאי להענקת סיוע ליוון כוללות "הגמשת שוק העבודה" והפרטות נרחבות. האם את סבורה שפתרונות מהסוג הזה מסוגלים להוציא את יוון מהבוץ?
ת. שוחחתי בסוף השבוע עם ראש הממשלה. הוא סיפר לי שעל ידי ההפרטה המסיבית, המדינה רוצה לגייס כ-90 מיליארד יורו. כך, שלאחר כל ההפרטות, שבמקרה שלנו כוללות כמעט את כל נכסי המדינה עד האחרון שבהם, לא ניתן יהיה לשלם יותר מ-15% מחובה של יוון. הסברתי לו זאת, והדגשתי מדוע אנו מתנגדים להפרטות – לכל ההפרטות. אז, הוא אמר שאין מנוס מלהקים ממשלת אחדות לאומית. אין לנו כל כוונה להיכנס לממשלת הימין. יש לציין שבשלב זה, האיחוד האירופאי אינו מעוניין שיוון תכריז על חדלות פירעון – כי הדבר יכול לגרום לפירוק גוש היורו. הכדור נמצא כעת בידי הבנקים הגדולים הנושים, הממשלות וראשי האיחוד. יש חילוקי דעות קשים בין גורמים אלה – אבל כולם מפחדים מתנועת הפועלים ביוון והמאבק העממי הנרחב. לדעתנו, המחאה טרם הגיעה לרמתה הרצויה, אבל זו ללא ספק מחאה עממית ונרחבת. במהלך שנה וחצי השתתפנו ביותר מ-20 שביתות כלליות…
ש. … אך נוצר הרושם שמספר המפגינים שמאחורי כרזות המערך של הכוחות המעמדיים (PAME) שבהנהגה קומוניסטית הולך ופוחת.
ת. קודם כל, המערך הוא הגורם ההמוני ביותר והמאורגן ביותר במחאה העממית והפועלית. שנית, אתה צודק לגבי הירידה בהשתתפות מספר המפגינים בכלל בעת השביתה הכללית בה נהרגו שלוש עובדי בנק שנאלצו להגיע למקום עבודה בגלל דרישת ההנהלה והועסקו בסניף בו הוגפו החלונות. יש גם המפחדים להפגין במרכז אתונה בגלל הדיכוי המשטרתי הברוטאלי. יחד עם זאת, בחודשיים האחרונים ההפגנות שבו להיות המוניות, המוניות יותר מאשר בתקופה שקדמה.
ש. בהצהרה שפורסמה לפני כמה חודשים, המפלגה הקומוניסטית דרשה את יציאת יוון מגוש היורו. בהפגנות ההמוניות הנערכות בכיכר סינטגמה במרכז אתונה, רבים קוראים לצאת מגוש היורו. האם זה ריאלי?
ת. הכל התחיל לפני מספר חודשים כאשר אחד העיתונאים שאל אותי האם אני דוגלת בשיבה לדרכמה. השבתי בחיוב ואף אמרתי שיש לצאת בכלל מהאיחוד האירופאי. יש בקרב המעסיקים שגם מעלים הצעה כזו, כגון בעלי חברות הספנות שחולמים להפוך את מיליארדי היורו שהם מחזיקים בחו"ל לרבבות מיליארדי דרכמה כדי לרכוש את הנמלים, שדות התעופה והתעשיות הממלכתיות במסגרת מכירת החיסול שהממשלה מגדירה כ"תכנית ההפרטה". לא לכך אנו מייחלים. אנו רואים את יציאת היורו במסגרת תכנית פוליטית רחבה יותר המעבירה את מגנוני הכלכלה לשירות העובדים והעם – על ידי הבעלות החברתית של אמצעי הייצור…
ש. … אבל אין כבר אמצעי ייצור ביוון!
ת. זה לא נכון. אמצעי הייצור ביוון הם תמונת הראי של התפתחות הקפיטליסטית הפריפריאלית, הבלתי שוויונית. תעשיית הטקסטיל, למשל, גוססת בגלל יבוא המוצרים מסין. יש לנו תוצרת חקלאית רבה, היכולה להוות בסיס לפיתוח תעשייתי מואץ. מאז שנות ה-70 וה-80, ענפים רבים בתעשייה התקדמו כגון הכימיה, התרופות וענף המזון. תעשיית הנפט, כולל בתי הזיקוק, היא חדישה. אנו טוענים שההתפתחות הקפיטליסטית מקדמת ענפים מסוימים ובמקרים אחרים: היא מחסלת אותם. הכל בהתאם לצרכי מקסום הרווח. כעת, במהלך משבר קפיטליסטי עמוק, ניצבות זו מול זו שתי השקפות לגבי עתידה של הכלכלה והחברה ביוון, זו הדורשת להעמיק את הדגם הקפיטליסטי ולשם כך להעמיק את האבטלה, להיכנס לחובות גדולים יותר ואובדן כל עצמאות כלכלית; וזו המציעה לבטל את הקפיטליזם ולקדם את החלופה הסוציאליסטית.
לריאיון המלא שפורסם בעיתון הצרפתי "הומניטה"
הפוך גוטה, הפוך!
המשבר ביוון הוא הכשלון של תרבות עצלנית, של אי-יצרנות, של איגודי עובדים שמשביתים את המשק כל שני וחמישי.
כל פעם שמדינה קפיטליסטית במשבר זה "סוף הקפיטליזם" וכל פעם שמדינה סוציאליסטית במשבר זה "חבלי לידה" או "מנהיג שלא קרא מספיק טוב את מרקס"?
לא הפוך לאורי, אולי גם. למה שלא להבין את ההיסטוריה גם מן הזוית האישית ולא רק התהליכית-התפתחותית. כמו למשל שחיתותם של השולטים לאורך זמן. זמן המספיק לאפשר לאותן דמויות שליטות,תאבות בצע, להבין כי המדינה היא מגרש המשחקים הפרטי שלהם וככל ששודדים אותה יותר רק הופכים את המגרש הזה לאטרקטיבי יותר.
האם לא הגיע הזמן לעשות איזו בדיקה יסודית של המודלים המרקסיסטים על "האישיות בהיסטוריה" של פלאכנוב,ולהגיע למסקנות שהבנה בתהליכים חברתיים-כלכליים השרוויה בבורות ,בכל,שמתייחס לפסיכולוגיה של הפרט – הציבורי (זה המשותף למירב הפרטים האנושיים),היא חובה ,לכל מי שמתיימר להסביר כל תופעה חברתית, מבלי שיהיה לו מושג ב"תופעות הפרטיות".
אגב,כמה זמן, שולטת הגברת(סליחה "החברה")גוטה במפלגה הקומוניסטית היוונית? האם כשנותיהם של מיקוניס,ווילנסקה ואחרים…שלא הבינו מדוע קומוניזם יכול להיות מושחת כאשר מישהו שולט בו לאורך,למעלה משנות דור?מישהם כמו סטלין, טוליאטי,מנהיגי המפלגה הרומנית, הבולגרית,הצרפתית האלבנית,הסינית,היוגוסלבית ויש עוד…?