עשר שנים אחרי שהורה למחוק את סעיף הלאום בתעודות הזהות, החליט שר הפנים אז והיום, אלי ישי, להחזיר את רישומו של הסעיף. לדבריו הוא נענה לבקשת ניצולי שואה שביקשו להופיע כיהודים בתעודת הזהות, ולרחשי העם בדבר הקלות בבדיקות ביטחוניות, אך הפעולה הלכאורה רגישה, לא מצליחה להסתיר את הניצול הציני של הניצולים בידי השר, רשעותה הביטחונית של המדינה, וחשש מאחד – אריה דרעי.

השר אלי ישי (צילום: משרד התמ"ת)

שר הפנים ישי מנסה כבר תקופה ארוכה לשקם את מעמדו הציבורי, לא בהצלחה יתרה. השריפה בכרמל שגררה מחאה חריפה מצד המשפחות השכולות, והביאה לגירושו מטקס לזכר הנספים, יצרה לישי תדמית של עסקן פוליטי החולש על משרד ממשלתי עתיר אתגרים, אך נעדר כישורים מתאימים למשימה. הזעקה הציבורית נוכח עיקשותו בנושא גירוש ילדי העובדים הזרים גרמה לכבוד השר במקרה הטוב להצטייר כחסר רגישות למי שאינו יהודי, וגזען מחריד במקרה הרע כשציין שבמידה וישאירם יביא הדבר להגעת "מאות אלפי מהגרים עם מחלות כשחפת, איידס וגם מסוממים".

רצונו של שר הפנים לשלול את אזרחותה של חברת הכנסת חנין זועבי, מזכיר לנו שגם פרלמנטר גדול הוא לא. האדם שאמון יותר מכל על שמירת זכויותיהם האזרחיות של תושבי ישראל דורש במוצהר וגלוי לבטל זכות אלמנטרית לאזרחות, המעוגנת בהצהרת זכויות האדם והאזרח. כאדם הנסמך על כתבים בני אלפיים שנה ויותר, אפשר היה לצפות שיקרא מסמך חשוב כל כך משנת 1789.

כעת עולה ניחוח ישן ומבהיל באפו של ישי, אריה דרעי. תזכורת: השר ישי ניצל את כניסתו של דרעי לכלא לפני אחד עשרה שנים, והוכתר כ"יורשו". הוא קיבל לידיו את מפלגת ש"ס, בשיא כוחה, אך חרף התחזקותה בדעת הקהל ופוטנציאל סקטוריאלי הולך וגובר, הפך ישי את המפלגה מכזו שניהלה דיאלוג עם מגזרים שונים בציבור למסתגרת בשנאתה כלפי האחר. בפן המדיני ניצבת ש"ס של ישי כתומכת נלהבת בכיבוש, ובשיח הפנים דתי מתנגחת עם זרמים יהודיים רפורמים וקונסרבטיביים, המערערים על שליטתה האבסולוטית במוקדי הכוח וההון. מרגע בו הכריז על רצונו לחזור לחיים הפוליטיים, זוכה הרב דרעי, יריבו של ישי, לתמיכה ציבורית מחודשת, עקב השקפת עולמו הליברלית ביחס לעולם החרדי, והופך עבור הציבור החילוני לתמונת מראה חרדית, חיובית, בניגוד לישי.

אך לא שועל קרבות ותיק כשר הפנים הנוכחי יסכים לוותר על הבכורה בקלות יתרה. לשם כך שלף השבוע את אחד הטריקים הישנים בהלכות הפופוליזם. ישי טוען שקיבל פניות מניצולי שואה שחורה להם שסעיף הלאום היהודי נעדר מתעודת הזהות, ומבקשים לשנות זאת. ישי משתמש בניצולים באופן ציני בכדי לגזור קופון בדעת הקהל.

כשר הפנים, ביכולתו של ישי לסייע לניצולי שואה באופן דרמטי, ולהשפיע על שגרת חייהם תוך הקלה על סבלם המתמשך. ביכולתו לאפשר לניצולים הקלות נוספות במחיר הארנונה ולדאוג שתהיה רשות אחת שתטפל בענייניהם של כל הניצולים שהולכים לאיבוד בסבך הביורוקראטי. יכול הוא גם להפעיל לחץ על משרדי ממשלה אחרים, דוגמת משרד הבריאות על מנת שניצולי השואה יקבלו תרופות להם נזקקים בחינם (ביצוע ההחלטה מוקפא), או משרד האוצר על מנת שיחזיר את כל הכסף שמשך מחשבונותיהם של הניצולים ללא ידיעתם, עד השקל האחרון.

כחבר בשביעייה הנחשקת והנושא באחד מחמשת התיקים הבכירים בממשלה, יכול היה ישי לדאוג שיבוצעו החלטות ועדת דורנר משנת 2008, שבדקה את מצבם של ניצולי השואה. הועדה קיבלה החלטות שמטרתן "להגביר באופן משמעותי את הסיוע לניצולי השואה, לכסות קצת על הבושה ולכפר במעט על העוול, על הפגיעה וחוסר הצדק שפגעה מדינת ישראל בניצולי השואה במשך שנות דור" (מדברי יו"ר הועדה). אך למה שיטרח השר ישי על מנת שיתבצעו תהליכי עומק לרווחת הניצולים, כשניתן להוסיף שורה בתעודת הזהות? ככל הנראה סקר קצר בין הניצולים שנותרו יגלה כי סעיף הלאום בתעודת הזהות אינו בראש סדר עדיפויותיהם, אך הדבר לא מפריע לישי לומר שהוא קשוב לרחשי ציבור זה.

אך בכל הנוגע לסעיף הלאום קיים פן נוסף, ועל כך מגיע כל הכבוד לשר ישי, שהצליח להוציא מהארון את שיטת הבידוק הביטחוני הנהוגה בישראל. דובר משרדו ציין שישראלים נוספים, בעלי שמות שיכולים להצטייר כזרים או כאלה שנכונים גם לבני מיעוטים, העידו כי הם מעוניינים לשמר את סעיף הלאום במסמכים המזהים, כדי "להקל בזמן הבידוק". בבואך להיבדק זכור, הבדיקה הביטחונית אינה תלויה בידע מודיעיני מוקדם הקשור לנבדק הספציפי או הרשעות פליליות הרלוונטיות בזמן בידוק, אלא לאום בלבד. בכך הוצהר בגלוי כי המדינה רואה בכל מי שאינו משתייך לגזע האדונים, היהודי, אליבא דה ישי, בחזקת אשם עד תוכח חפותו, תוך התפשטות פיזית כמובן. ראויים לגינוי גם אותם יהודים הבזים לשורשיהם המשפחתיים הערבים שנתנו אותות בשם משפחתם, אבל חוששים חלילה שיחשדו כבני מיעוטים. וד"ש לחבר הכנסת כרמל שאמה,"הכהן".

השר ישי ירה חץ לדעת הקהל בישראל ורק לאחר מכן סימן את המטרה. רק חבל עבורו שבניסיון להכשיר את שרץ סעיף הלאום, הוא הביך את השר לביטחון פנים וראש הממשלה שביקשו לשמור על איוולת הבידוק בצללים. ואולי בעצם הכול מכוון, כי בארץ האוכלת את יושביה הערבים ושורדי השואה, אבדה הבושה. הלאה לאומנות, וריקוד על דמם של הניצולים, ואלס מאירופה כמובן, חלילה לא דבקה.

Share on Facebook